1#. זוכרים שסיפרתי לפני 3 שבועות על פסק הדין הכי מרגש שקיבלנו, והבטחתי שהמשך יבוא? אז השבוע הגיע ההמשך.

למי שלא זוכר פסק הדין, שהותר לפרסום ללא פרטים מזהים, קבע כך –

״בלתי סביר לחלוטין כי בעת בה האם כבר דיווחה לרופא המשפחה, לרווחה ולכל מי שהיה מעוניין לשמוע כי האב פגע מינית בקטינה, היא תבקש ממנו להתקרב אל איבר מינה של הקטינה, שלא לומר למרוח משחה בתנועות סיבוביות באזור הפות ובאזור הרקטום של הקטינה, בבוקר ובלילה…אציין שוב כי עדותה של האם בעניין זה הייתה בלתי אמינה. כאשר נשאלה בחקירתה הכיצד הדריכה את האב למרוח משחה לקטינה באזור איבריה האינטימיים כשהיא חושדת בו שפגע מינית בקטינה, גמגמה, התפרצה, יצאה ובעיקר לא הייתה לה תשובה.

עוד בהיות הקטינה רכה בשנים הדריכה האם את הקטינה בדיוק כפי שהדריכה את האב באינספור מסרוני ההדרכה ששלחה לו, לדקלם מנטרות אותן הניחה בפיה, אותן ידעה הקטינה לדקלם בפני כל גורם שנקלע לדרכה, כי האב פגע בה מינית. שוכנעתי כי האם אינה חוסכת האשמות אלה כלפי האב באוזני התאומים, גם כיום, ואולי בכל יום.

כך למעשה, הקטינה חיה ונושמת את הנרטיב לפיו אביה פגע בה ואנס אותה, ובתודעתה היטשטש הגבול בין מציאות, זיכרון ודמיון, אולי אף נעלם. חרף הממצאים על פיהם האב לא פגע מינית בקטינה, המשיכה האם לדבוק בגרסתה ושתלה במוחה של הקטינה את הפגיעה. גם התאומים ניזונים מהנרטיב על פיו האב פגע מינית באחותם הגדולה ובהכרח חוששים מפניו.

לאחר שבית המשפט שקל רבות אם להעביר את הקטינה כבר כעת לאחריותו ההורית הבלעדית של האב, שכן פעולותיה של האם קיצוניות ומטרידות, וזאת בלשון המעטה, מאחר שעל פי נסיון העבר, האם כן מצליחה לשתף פעולה עם החלטות בית המשפט וגורמי הטיפול כאשר היא מחליטה על כך, בית המשפט מאפשר לאם, זו הפעם האחרונה, לקבל את פסק הדין, להשלים עם הממצא כי האב לא פגע מינית בקטינה, ולקיים הורות משותפת עם האב לטובתם של הקטינים.

במידה והאם, תסרב לקבל את הכרעת בית המשפט, הרי שהאחריות ההורית על התאומים תועבר באופן בלעדי אל האב, ובנוגע לקטינה בית המשפט ישקול התערבות נוספת, עד להעברת האחריות הבלעדית עליה אליו. משום כך, פסק הדין הוא חלקי בלבד.

משזו התוצאה אליה הגעתי, ולאור ההתנהלות החריגה של האם, אני מחייבת אותה בהוצאות האב בסך של 50,000 ₪ אשר ישולמו לאב על ידה בחמישה תשלומים שווים.״

מאחר שפסק הדין הותר לפרסום ללא פרטים מזהים כתבתי שיש עוד קטין, אבל הדס שטייף חשפה בגלי צה״ל שיש תאומים, והאמת היא שהאשה הזו ילדה תאומים והסתירה אותם מאביהם עד שבית המשפט הכריח אותה לבצע בדיקת רקמות, ומאז הוא הוא ראה אותם רק במרכז קשר.

2#. אלא שמאז פסק הדין האם לא איפשרה לאב לפגוש את התאומים

בטענה שהם חולים ואנו הגשנו בקשה למתן פסק דין משלים והעברתם למשמורת האב. האם הגישה לבית המשפט המחוזי ערעור על פסק הדין ובקשה לעכב את ביצועו.השופט במחוזי לא מצא לנכון לעכב את הביצוע במעמד צד אחד והורה לנו להגיש תגובה.

אלא שאז האם עלתה מדרגה, והחליטה לפעול אקטיבית לעיכוב ההחלטה. היא הגישה תלונה חדשה למשטרה בטענה שהתגלו ראיות חדשות. האב לא זומן להיחקר במשטרה, וכל ענין התלונה נודע לנו כשהיא הגיעה השבוע לבית המשפט לענייני משפחה והגישה הפעם בקשה לצו הגנה נגד האב בטענה שהתגלו ראיות חדשות.

הדיון בבקשה התקיים במועד הגשתה במעמד צד אחד, (כלומר רק עם האם ועורך דינה) בפני שופט אחר, שקבע שעד מחר יתקיימו הסדרי הראיה עם התאומים במרכז קשר ולמחרת יתקיים דיון במעמד שני הצדדים בפני השופטת שדנה בתיק ונתנה את פסק הדין.

3#. הגענו לדיון בצו ההגנה ביום ג בבוקר

עורך הדין החדש של האם טען שמדובר בראיה חדשה ושאסור לאב לצפות בסרטון החדש כדי שלא ״לזהם את החקירה״. בית המשפט הורה לשני ההורים לצאת מהאולם ועורכי הדין צפו יחד עם השופטת בסרטון בו חזרה הילדה מילה במילה על התיאורים שמתועדים בתיק הזה כבר שנים. ״היא צילמה את עצמה״ טען עורך הדין של האם, ״זה טלפון שלה שאין לו סים והאם מצאה אותו אצלה״. כאילו נורמלי שילדה שעברה פגיעה מינית תצלם את עצמה מתארת זאת. כל כך ברור לי, וככל הנראה לכל גורמי המקצוע שחקרו את הילדה המסכנה ואבחנו אותה, שאין כל הלימה בין המילים שבפי הילדה לבין התנהגותה בפועל.

כשחקרתי את האם היא טענה שהסרטון אצלה כבר 3-4 חודשים ושהיא לא הגישה תלונה למשטרה או צירפה אותו כראיה בתיק לפני פסק הדין מאחר שהיתה עסוקה.

שעות ספורות לאחר הדיון ניתנה החלטה שדוחה את הבקשה וקובעת שהקטינה נחקרה כבר בגין הארועים המתוארים בסרטון, ומשטרת ישראל החליטה לסגור את התיק בחוסר אשמה, פסק הדין קבע שהפגיעה המינית המתוארת בסרטון לא התרחשה והאם מסרבת לקבל את הקביעה הזו ולכן מנסה לעכב את פסק הדין. בקשת האם לצו הגנה נדחתה והיא חוייבה בהוצאות משפט בסך של 10,000 ש״ח.

אלא שבכך לא הסתיימה הסאגה. שעתיים אחרי הדיון העיתונאית הדס שטייף על הקו, מבקשת את תגובתי וטוענת שיוגש ערעור על ההחלטה ושהמשטרה חוקרת את המקרה. ״קראת את פסק הדין?״ שאלתי, והיא הודתה שטרם הספיקה. תקראי את פסק הדין, הפצרתי בה (כאילו לא ברור שאם את מוציאה ידיעה עיתונאית בעניין המינימום הוא לקרוא את פסק הדין), והיא הבטיחה שתקרא. בערב היא אמרה לי שקראה את פסק הדין ״וראית את הווטסאפ שהיא שלחה לו?״ שאלתי והיא אמרה שלא, את זה היא לא קראה אבל ״הדיווח יהיה מאוזן״, היא אמרה וביקשה את תגובתי.

4#. התרגיל האכזרי

למחרת ההחלטה, האב מגיע בצהריים לקחת את התאומים מהגן לפי פסק הדין, הגננת מוסרת שלא הרגישו טוב והסבתא לקחה אותם. כצפוי. האם הרי לא איפשרה לאב לראות את הילדים מאז מתן פסק הדין בתחילת החודש.

חצי שעה לאחר מכן – תפנית בעלילה. עורך הדין החדש של האם מתקשר ומודיע לי שעל האב להתייצב בגן ולקבל את הילדים בדיוק ב 15:55. כשאמרתי לו שהוא כבר היה שם והסבתא לקחה הוא מסר שהסבתא לקחה כי היה צריך לעשות אינהלציה והאמא תביא אותם חזרה לגן. משהו לא נראה לי בסיפור הזה, אבל הודעתי לאב לחזור חזרה ולהגיע לגן. חברה של האם שלחה לו הודעה שידאג למכשיר אינהלציה ושהאם תמסור לו איתם גם תיק עם בגדים ופיג׳מות.

ואכן, כשהאב הגיע לגן האם כבר היתה שם עם הילדים באוטו, היא מסרה לו את התאומים בדיוק ב-16:00. מאושר הוא הכניס אותם לכסאות בטיחות שנרכשו עבורם זה מכבר ונסע. פעם ראשונה מאז שהם נולדו שהוא זכה סופסוף להיות איתם כמו אבא נורמלי, וזה היה מרגש ומכמיר לב. בבית חיכה להם חדר יפיפה מעוצב כמו לנסיכים, אבל רבע שעה לאחר מכן, עורך הדין של האם מתקשר אלי וטוען שיש עיכוב ביצוע של פסק הדין ולכן האבא צריך להחזיר את הילדים, אחרת תגיע משטרה.

מסתבר שבאותו יום הגישה האם לבית המשפט המחוזי בקשה בהולה למתן החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע בשל ״התגלות ראיות חדשות״. לבקשה היא צירפה את בקשתה לצו הגנה אבל לא את ההחלטה שדוחה אותה ומחייבת אותה בהוצאות. בשעה 16:07 עלתה לנט המשפט החלטה שמורה על עיכוב ביצוע פסק הדין עד לדיון, שיתקיים למחרת בבית המשפט המחוזי ב-14:30.

מיתר פקע לכולנו בלב. היה ברור שנעשה כאן תרגיל אכזרי. היה ברור שהאם ידעה מראש על ההחלטה, ולכן מסרה לו את הילדים, בלי תיקים עם פיג׳מות כמו שרשמה חברתה, וקיוותה לדרמה משטרתית קטנה. זה לא קרה.

בחמישי בבוקר מפרסמת הדס שטייף ״ידיעה עיתונאית״ בגלי צה״ל ובהמשך בחדשות לפיה האב ״חשוד״ שפגע מינית בבתו מאז שהיתה בת 4.5 ולמרות שבית המשפט לענייני משפחה דחה את הבקשה לצו הגנה, ״הפעם ניתן בבית המשפט המחוזי צו עיכוב ביצוע, שמשמעותו, לא לאפשר לאב להלין את ילדיו בביתו, והוא יפגוש אותם רק במרכז קשר, זאת עד החלטת המשטרה בעניין התלונה החדשה.״

כמובן שהפרסום אינו נכון. עיכוב הביצוע ניתן על פסק הדין ולא על צו ההגנה וניתן לפחות מ-24 שעות. עד הדיון שהתקיים למחרת ולא עד להחלטת המשטרה כפי שקיוותה האם. אבל שטייף לא נתנה לעובדות לבלבל אותה.

5#. הדיון השלישי

התקיים ביום חמישי האחרון בבית המשפט המחוזי בלוד. בבוקר הייתי בדיון בטבריה, אבל הספקתי להגיע למחוזי בזמן, לא משנה איך.

במשך מעל שעתיים נפרשו מחדש עובדות התיק הפעם אל מול שופטת בבית המשפט המחוזי. הסרטון אינו ״ראיה חדשה״, טענתי, האם טוענת שמצאה אותו לפני 3 חודשים אבל לא היה לה דחוף לעשות איתו כלום. האב לא ראה את הילדה מאז שהיא בת 4. האם יכולה כל שבוע לצלם סרטון חדש ולהגיש עוד תלונה במשטרה. מטרתה כרגע היא לעכב את פסק הדין כמה שהיא יכולה עד שהתאומים יגיעו לגיל שאפשר לנכר גם אותם.

התרגיל האכזר מאתמול שבה את תשומת ליבה של השופטת. כשעורך הדין של האם התעקש שהיא לא ידעה על עיכוב הביצוע כשמסרה לו את הילדים השופטת אמרה שמסרו לה מהמזכירות שהיא התקשרה לשם כל חמש דקות. היה ברור שהיא ידעה.

בסיום הדיון נקבע שהאב יצא משם ויקח את הילדים. לא האמנו שזה יקרה, אבל עורך הדין של האם אמר לה משהו שגרם לה למסור את התאומים לאב.

החלטת בית המשפט המחוזי התקבלה בשישי בבוקר : ״לאחר ששמעתי את ב"כ הצדדים באריכות, וקראתי את תיק בית משפט קמא במלואו, סבורני כי על פני הדברים, סיכויי הערעור אינם גבוהים….מדובר בפסק דין מפורט ומנומק המבוסס על עדויות וראיות שנותחו על ידי בית משפט קמא…מדובר בסכסוך קשה ומורכב בין הצדדים אשר עלול להביא לסיכון התפתחותי בכל הנוגע לתאומים.

האם אפשרה לאב לקיים הסדרי שהות עם הקטינים אתמול, עד שהתקבלה החלטת בית המשפט כעשר דקות לאחר שהחל הביקור. בנוגע להשבת המצב לקדמותו, סבורני כי כל יום שחולף בו נמנע מן האב לממש את הסדרי השהות עם התאומים, נגרם להם נזק…לאור האמור, הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיב בסך 3,000 ₪״.

שעתיים אחרי הדיון במחוזי הוא כבר היה אבא, והם כבר היו הילדים שלו, וזה היה טבעי ונורמלי ומרגש ומכמיר לב כמו להיוולד מחדש. ובבוקר של שישי הוא שלח תמונה של ילדים חייכנים, מסורקים ונקיים, אוכלים ארוחת בוקר בשלווה, כאילו אין רוע וטירוף בעולם, והכל היה לרגע נראה נורמלי, ומשהו בלב שלי זז למקום.

***

השבוע בפודקאסט על סטיילינג תראפי ולמה הלבוש שלנו יכול להשפיע לנו על החיים. להאזנה לחצו כאן