1. חטא היוהרה
כשהם הכירו היא היתה יפיפיה בת 25 והוא עו״ד מצליח בן 45, גרוש ואב לבת שנתיים. עשרים השנים שהפרידו ביניהם הפריעו רק להורים שלה.
הזוג המאושר מצידם היו משוכנעים שזו אהבה של פעם בחיים…חצי שנה אחר כך הם נישאו ועד מהרה נולדו להם שלושה ילדים – תאומים ולאחר שנתיים בת זקונים.
היא עבדה כמזכירה אצלו במשרד אבל כשנולדו הילדים הם החליטו שעדיף שהיא תישאר בבית ותגדל אותם. כך עברו השנים, הוא הלך והצליח והיא הלכה ודהתה. הוא הפסיק לשתף אותה בחוויותיו מבית המשפט, הפסיק לספר לה על התככים במשרד וכשהצליחה לגרור אותו לשיחה והעזה לומר את דעתה – הוא זלזל בה ביהירות. הזלזול והיהירות שלו פגשו אותה בכל מקום – כשניסתה להסביר לבת איך לנהוג עם בנים כשטעתה בשם של היין במסעדה אליה יצאו עם חברים וכששאלה אותו אם ללבוש את השמלה הכחולה או הירוקה – בשתיהן את נראית כאילו לבשת אוהל הוא ענה. תחושת חוסר הערך התעצמה במיוחד לנוכח יחסו האוהב, המכבד והסבלני לבתו מהנישואין הראשונים עד שלפעמים היא הרגישה שאת הזוגיות האמיתית שלו הוא מנהל עימה..
את המפלט מהתסכול הזוגי, מהזלזול בה ומשעמום חייה היא מצאה באכילה מנחמת, וכך האביסה את עצמה לדעת וכל שנה נוספו שני קילו למשקלה.
בבוקר יומולדת 45 היא הביטה במראה ובאחת הבינה שחלפו עשרים שנה ונוספו עשרים קילו למשקלה…מתוך הבכי והתסכול היא החליטה לעשות שינוי.
זה לקח זמן והיה לא פשוט בכלל. היא נלחמה בכל החזיתות והצליחה לגדול כל פעם קצת. וכך חלפו כמה שנים, היא יצאה לעבוד, התחילה לעשות ספורט ועברה לתזונה בריאה. הקילוגרמים נשרו ובגיל 49 היא נראתה נהדר והרגישה נפלא.
הוא לעומת זאת כבר כמעט בן 70, זקן ושמן כך הגדירה אותו לעצמה ביום שהחליטה להתגרש. הוא לא ראה את זה בא וסירב לקבל את ההחלטה. נסיונותיו לחזר אחריה ולשכנע אותה לחזור בה מההחלטה נתקלו בזלזול וביהירות.
השבוע הוא קיבל תביעת גירושין. בדמעות הוא הבין שהוא עתיד להיפרד מחלק גדול מהונו, הייתי יהיר אמר לה, הייתי צריך לחשוב 20 שנה קדימה, מה אפשר לעשות כדי לשנות את דעתך?
מוסר השכל :
מי שמרשה לעצמו להתייחס בזלזול וביהירות לזו עימה הוא חולק את חייו, ולא לוקח בחשבון שקארמה איז א ביץ ושיום אחד הגלגל יכול להתהפך, עלול למצוא את עצמו לבד בערוב ימיו.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
2. רוחות מלחמה
את הפגישה הוא התחיל עם השורה התחתונה – אשתי רוצה להתגרש, כך אמר, ואני לא מסוגל לחשוב על חיי בלעדיה. מסתבר שכבר חמש שנים שהיא מצהירה על כוונות הגירושין שלה אבל לא עושה כלום כדי לממשן. בכל התקופה הזו הוא נע כמטוטלת בין כעס לאהבה, בין הרצון העז להחזיק אותה לבין ההבנה שאי אפשר להחזיק אף אחד בכוח.
הוא קצין בכיר והיא אשת עסקים. הוא תיאר איך לאט לאט היא איבדה בו עניין עד שהפסיקה לאהוב אותו, איך כבר שנים היא לא מסכימה שיגע בה, ואיך הוא מקבל הכל בלית ברירה כי הוא עדיין אוהב אותה מאוד, למרות הכל.
הוא מבין שהיא מצאה אהבה חדשה, כל הסימנים מעידים על כך ובמיוחד הטירוף שאוחז בה כל פעם שהוא מתקרב לטלפון שלה, או שואל אותה לאן היא יוצאת. התשובה הקבועה שלה ״אני לא חייבת לך דין וחשבון״ נועדה לשים לו גבול ברור ולהבהיר שחייה הפרטיים אינם מעניינו ואינם עומדים לדיון.
בהתחלה כעס מאוד, עשה סצינות וגם היא כעסה ואיימה שתעזוב מייד את הבית. האיום הזה שיתק אותו, השתיק את צעקתו והביא שקט הביתה. בכל פעם שאיימה לעזוב הוא התחנן שתישאר והבטיח שלא יאמר לה כלום, וכך היא המשיכה לעשות מה שהיא רוצה ואילפה אותו לשתוק בהכנעה.
אחותו, שהיא במקרה יועצת זוגית, שמה לב שמשהו לא טוב עובר על אחיה והחלה לקחת אותו לשיחות ולטפטף לו טיפות הערכה עצמית וחיזוק עמוד השדרה, מתקשה לראות איך אחיה הקצין, הג׳נטלמן, הקשוח, החכם והחתיך שכח לגמרי מי הוא ואיבד כל ערך עצמי.
הוא הגיע אלי אחרי שהיה אצל עורכת דין אחרת שהפחידה אותו עד מוות ודחקה בו לפתוח בהליך, להגיש עיקולים ולנקום באשה שהוא אוהב. הוא נבהל וסירב. לשאלתי מדוע הגיע אם הוא לא רוצה להתגרש אמר שמבין שהיא יכולה להחליט לעשות זאת בכל רגע והוא רוצה לנצח במירוץ הסמכויות.
קלטתי שהוא לחלוטין לא בשל לצעד הזה והפצרתי בו ללכת לטיפול להתחזק ואז לקבל החלטה אמיתית. הוא סירב ועמד על דעתו להתחיל הליך. ציירתי לו את מפת ההליך על כל שלביו והסתעפויותיו, וכשזה הומחש לו שחור על גבי לבן בתרשים זרימה שסופו בגירושין ניכר בו שנבהל, אבל שמר על פאסון. מסתבר שהוא חשב שאם יתחיל הליך היא תיבהל ותחזור לזרועותיו, כשתבין שהוא אינו מובן מאליו והוא זה שיזם את ההליך. הסברתי לו שהתוצאה היותר סבירה תהיה שהיא תשמח שזה בא ממנו ולכן פתיחת ההליך עשויה לזרז את הגירושין ולא להשכין שלום. אני לוקח את זה בחשבון כך הבהיר, אמר שצריך עוד לחשוב והלך.
כעבור חודש הוא הגיע שוב. קצת יותר חזק אבל עדיין עם לב שבור ומדמם. היא עדיין לא אוהבת אותו ולא מסכימה שיגע בה, עדיין אומרת שרוצה להתגרש ועדיין לא עושה עם זה כלום. חשבתי שזה ישתנה אמר, עשיתי איתה שיחות אבל כלום לא עוזר, והוא לא מוכן לחיות יותר ככה אבל לא בטוח שיש לו אומץ להרוג את הנישואין האלו במו ידיו.
אמר שהיה לו הרבה יותר קל אם היא היתה יוזמת ולא הוא זה שצריך לפעול בעצמו לחיסול מוסד הנישואין. כאיש צבא הוא התבטא במונחים מלחמתיים והשווה את הדילמה שלו לשאלה הפילוסופית מה יותר קשה – לזרוק פצצה ממטוס F16 ולהרוג 25 אנשים או לחסל אחד מהם בידיים עם סכין ללב.
רוב האנשים יגידו שהרבה יותר קשה להרוג בידיים אדם אחד עם סכין מאשר להטיל פצצה ממטוס כשמרגישים רק מכה קלה בכנף, ואם אני אפתח בהליך זה כאילו נעצתי סכין בלב התא המשפחתי שאני כל כך אוהב. אני רוצה לחתום על כל המסמכים וכשאחליט לעשות זאת אעדכנך ולמחרת בבוקר תפעלי, כך ביקש. הוא חתם על הכל ו….נעלם.
השבוע הוא חזר עם מעטפה, שליח נקש לו על הדלת. מסתבר שהיא מצאה את החשבונית שקיבל ממני בגין היעוץ המשפטי. למרות שהזהרתי אותו מכך, הוא כנראה רצה בתת מודע להעביר לה מסר שכמובן עשה את הפעולה ההפוכה – וזירז אותה לפעול. הוא קיבל בקשה לישוב סכסוך וצווי עיקול, איבד את יתרון מירוץ הסמכויות והרגיש כאילו F16 זרק עליו פצצה והוא לא הספיק לרוץ למקלט.
מוסר השכל :
כשאתם יודעים מה אתם צריכים לעשות אבל לא מסוגלים יש שתי אפשרויות – לפעול בכל זאת, מהראש ולא מהלב או – לקחת אחריות על השלכות הפאסיביות ולהיות מוכנים לקבל אותן.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
3. סדנה משרדית
השבוע קיימנו סדנה משרדית. סדנאות כאלו אנחנו מקיימות מדי מספר חודשים ובכל אחת הדגש קצת אחר. המשותף לכל הסדנאות שאנחנו בוחנות את עצמנו לעומק, ושואלות מה אפשר לעשות כדי לשמור על רמה גבוהה של שירות משפטי ומתן ערך ללקוח, ואיך אפשר להשתפר.
טוני רובינס האליל טבע את המשפט שמלווה אותי כבר הרבה שנים :
if you want to change your life you have to raise your standards.
אז אם כבר שנים אנחנו יודעות את זה, למה אנחנו חוזרות על זה בכל סדנה מחדש? כי סטנדרטים הם כמו שרירים, אם לא תשמרו על מתח גבוה, הם ירדו.
3 דרכים לשמור על סטנדרט גבוה :
1. יסודיות – לא לחפף, לא לדלג, לא לעשות ״על יד״, לא לפספס שום עובדה, שום שורה, שום מסמך.
2. הצבת מטרות – להבין בכל שלב של הטיפול מה המטרה, לכוון אליה ולפעול כדי להשיג אותה.
3. שיפור מתמיד – לא לנוח על זרי הדפנה, לא לחשוב שאנחנו יודעים הכל או שעשינו כל מה שאפשר, תמיד לשאוף להיות מחר יותר טובות מאתמול.
