1#. היתה לי יומולדת השבוע

וחוץ מלציין עוד שנת חיים לחלוטין בלתי מובנת מאליה, זה זמן מצוין להרהר בשנה שחלפה, שהיתה מטורפת ובלתי צפויה לגמרי גם בהיבט האישי וגם בהיבט הלאומי. כלומר היו סימנים שעומד להתחולל משבר גדול, והיו אזהרות והתראות, ועדיין כשזה מגיע זה מותיר אותך הלומה ושבורת לב לחלוטין. ככה זה עם משברים. כן אני מתכוונת גם לשביעי לאוקטובר ששבר לי את הלב והנפש, אבל לא רק.

באופן אישי הסיום של השנה הזו הרבה יותר טוב מתחילתה, וגם זה לא מובן מאליו, וכשישבתי מול האייפל בפריז ביום ההולדת שלי וחשבתי על השנה הזו ואיך שצלחתי אותה, חשבתי על כמה דברים שעזרו לי מאוד, ולקארמה טובה, כדאי להעביר אותם הלאה.

2#. ראשית בואו נדבר על דרמות.

החיים מלאים בדרמות גדולות וקטנות, כאלו שאין לנו שליטה עליהן, והשאלה החשובה היא איך אנחנו מתמודדים עימן. האם הדרמות בחייכם זוכות לתגובות דרמטיות שמעצימות אותן או לתגובות מאוזנת שמצמצמות אותן?

הנטיה החרדתית והמשפחתית שלי מגבירה דרמות, אבל כבר שנים שאני נלחמת בה ובגיל 55 אפשר לומר שבדרך כלל ניצחתי, כך שהיכן שיכולתי להימנע מדרמה, נימנעתי. בגילי כבר מבינים שלא כל דבר צריך לקחת באופן אישי, שלא מכל דבר צריך להעלב, שלא על כל משפט צריך לשבור את הכלים, שאם לא חייבים לא מומלץ לעשות ״ברוגז״, להתחשבן, לנטור, לנתק יחסים או להכניס את עצמנו לפאניקה.

״הבעיה היא שאני מחממת את עצמי״ אמרה לי לקוחה כשסיפרה לי איך אדישותו של בעלה מעבירה אותה על דעתה, ואיך דווקא בגלל אדישותו היא מגבירה את הדרמה וזה הופך למריבה, והבית מלא מתח עד שבסוף הוא איים להתגרש ממנה כי נמאס לו מהמריבות.

״ולמה את לא מפחיתה דרמות בחיים?״ שאלתי אותה והיא ענתה שככה היא ושהיא גדלה חרדתית ובמשפחה שלה עושים תמיד דרמות מכל דבר ויש מריבות ונתקים והתחשבנויות. אז זהו שלא. לא חובה לקבל את מפלס הדרמה בחייכם כגזירת גורל.

גם אם הדנ״א המשפחתי שלכם, כמו שלי, רווי דרמות, אפשר לקבל החלטה מודעת להפחית דרמה בחיים ולהתאמן על זה. כי אם נתאמן על דרמות נתמקצע בלהיות דרמות קווין, והקורטיזול יזרום לנו בדם, ואם נתאמן על הפחתת דרמות יש מצב שנתמקצע דווקא ברוגע.

הקטע עם הפחתת דרמות שהוא רלוונטי במיוחד במשברים, כלומר כשהחיים זורקים אותנו לתוך דרמה. אכן, יש דברים שאי אפשר להשלים עימם, ואי אפשר להימנע מדרמות תמיד, אבל ברור שאפשר להכניס פרופורציות לדרמה ולנסות לנהל אותה ולשלוט בה. נסו את זה דווקא בתוך הכאוס, ותראו כמה שקט זה מכניס לחיים, ושקט זה מצרך נדיר ומבורך במציאות ההקטית שלנו.

3#. ויש לזה גם צד מדעי

לצורך הזה להפחית דרמה יש גם יתרונות בריאותיים שמשפיעים על הסביבה. דרמות ומתחים משחררים בגופנו הורמון שנקרא קורטיזול שידוע גם כהורמון הסטרס. הוא משדר לגוף שאנחנו במצוקה ומכאן גורם לו לפעול במוד הישרדותי, מעלה את רמת הסוכר בדם, גורם לאגירת שומן בטני, גורם לפירוק שריר וגם לדיכאון, חרדה ותשישות. תחשבו על כולנו לפני התקיפה האירנית בשבוע שעבר כשהבנו שנחיל של מאות כטבמים וטילים אירניים בדרך אלינו. הטילים שלהם אמנם לא פגעו בנו פיזית אבל הרגו לנו את הבריאות עם הסטרס. ולמי שלא השתכנעה עדיין למה סטרס זה רע לנו, אציין שוב שסטרס משמין.

נחזור לקורטיזול. מכירים את זה שאם ההורה עצבני ובסטרס זה משפיע על הילדים ואם הבוס בלחץ כל הארגון בסטרס? ובכן, יש לזה סיבה מדעית אבולוציונית. מחקרים מראים שהקורטיזול מופרש בזיעה ומשפיע על אלו שלידנו ולמעשה מדביק גם אותם בסטרס, במיוחד אם הבוס או המבוגר האחראי במשפחה הוא זה שמפריש קורטיזול.

בתקופת האדם הקדמון אם המנהיג בלחץ, השבט כולו אמור היה להיכנס לכוננות ספיגה כדי להצליח לשרוד את הסכנה הקיומית. מחקר שנערך על גורילות הדגים שכאשר הגורילה המנהיגה, זו עם הפס האפור בגב, מפרישה קורטיזול חלה עלייה דרמטית ברמת הקורטיזול של יתר הגורילות בלהקה, בניגוד למצב שגורילה במעמד מקביל מפרישה קורטיזול. מכאן, שמדעית, להפחתת דרמות יש גם יתרונות בריאותיים והשפעה היקפית על סביבתנו.

4#. למה קוראים לאינטואיציה החוש השישי?

הדבר השני שעזר לי לצלוח את השנה הזו הוא חוכמת הלב, כלומר האינטואיציה שלמדתי להקשיב לה ולתחושות הבטן והלב שלי שיודעות דברים עוד לפני שאני יודעת. הקטע עם אינטואיציה שלא לומדים בבית הספר איך לפתח אותה ואיך להקשיב לה, וחבל.

התוודעתי לאחרונה לד״ר טארה סווארט רופאה פסיכיאטרית ומדענית מוח בריטית שמעבירה קורס על אינטואיציה ב-MIT והיא מרתקת.

ד״ר סווארט אומרת שכולנו מכירים את חמשת החושים – ראיה, שמיעה, טעם, ריח ומגע אבל לא רבים יודעים שיש לנו עוד חושים כמו היכולת לחוש טמפרטורה, היכולת לחוש את מקומנו בחלל, היכולת לחוש כאב, היכולת לחוש את גופנו מבפנים ולדעת שאנחנו רעבים, צמאים, צריכים להתרוקן וכו׳, ולצד היכולת הזו יש גם את היכולת לדעת דברים, כלומר האינטואיציה היא חוש לכל דבר. היכולת לדעת דברים היא כמו היכולת לראות או להריח, צריך רק לפתח אותה.

5#. מה הקשר בין המוח לתחושת הבטן

כל חוויה שעברנו, כל אדם שפגשנו, כל דפוס שלמדנו, כל חוכמת חיים שצברנו או למדנו, כל אלו שרטו לנו את הנוירונים במוח, כלומר הותירו חותם על מוחנו. מאחר שאנחנו מוצפים בכל נקודת זמן בכמות גירויים מטורפת, כדי להגן עלינו, המוח שם לנו פילטרים שחוסמים כניסה של מידע מיותר, כדי שלא נתייחס, נשים לב, נזכור או נרגיש דברים שאינם חיוניים להישרדותנו באותה עת.

הדוגמא הכי פשוטה היא שאחרי שהתלבשנו אנחנו לא ממש שמים לב לכך שאנחנו לבושים אלא אם משהו מציק לנו בלבוש או אם קר לנו או חם לנו מדי. אבל אם נחליט שאנחנו שמים לב ללבוש שלנו נוכל לעקוף באופן יזום את הפילטר שהמוח שלנו הציב.

כנ״ל גם עם ידע שמאוחסן לנו בגוף והמוח שם עליו פילטר כי הוא לא חיוני לנו כרגע. אם ננסה להתחבר אליו למרות הפילטר, נדע דברים שאנחנו לא יודעים שאנחנו יודעים.

ד״ר סווארט ממשיכה ומסבירה שיש לנו שש צורות חשיבה שונות – החשיבה הראציונלית עוסקת בדברים ההגיוניים ובעובדות; החשיבה הרגשית עוסקת בתחושות וברגשות שלנו; המוטיבציה היא צורת חשיבה שמסבירה לנו את הסיבה שאנחנו עושים דברים ומאפשרת לנו להתמיד גם כשלא בא לנו; החשיבה הפיזית עוסקת בחיבור בין המוח והגוף שלנו ומאפשרת לנו לדעת שקר לנו, שאנחנו רעבים או זקוקים לשירותים הקרובים; ויש את החשיבה האינטואיטיבית שלנו, שנקראת גם תחושות בטן.

מדענים גילו שהידע שצברנו במהלך חיינו ואינו רלוונטי לנו בשלב זה נדחק עמוק עמוק לירכתי מוחנו, ומשם לעמוד השדרה וגם לתוך הנוירונים שמצויים במעיים שידועים גם כמוח הנוסף שלנו, ולכן תחושת בטן היא סוג של חשיבה ששואבת מידע מודחק שאנחנו לא יודעים שאנחנו יודעים.

ובעוד שרוב האנשים סבורים שקבלת החלטות צריכה להיות מבוססת על חשיבה לוגית, יתכן שדווקא לאינטואיציה יש יכולת קבלת החלטות טובה יותר עבורם, אך הם מתקשים לבטוח בה.

6#. אינטואיציה משפטית

חלק מההצלחה המשפטית היא לדעת איזה טיעון יתפוס ועל מה כדאי לוותר, היכולת לשלוף במהירות טיעונים משפטיים במהלך דיון או שאלות בחקירה נגדית בלי להתכונן מראש, פשוט לדעת. מסתבר שכמעט שלושה עשורים של עריכת דין מאופסנים לי איפשהו בגוף, ונשלפים בעת הצורך ולכך כנראה התכוון מי שאמר ש״אין חכם כבעל נסיון״.

כבוד השופט בדימוס אהרן ברק, בנאומו בטקס הסמכת עורכי דין בשנת 2006 עסק בתחושת הלב ואמר – ״מיהו המשפטן הטוב – שאינו פועל אך על פי ההיגיון, אלא קשוב לרגש. לא רק השכל, אלא גם הלב הוא כלי חשוב לעבודת המשפטן. המשפטן עוסק בחיים, והחיים אינם רק מוח, אלא גם לב. ברוב המקרים, הפתרון הנכון הוא זה העולה בקנה אחד עם ההיגיון ועם הרגש גם יחד. פתרון הנוגד את תחושת הלב הינו לרוב פתרון לא-נכון. לרוב – אך לא בכל המקרים. על כן, אם הרגש מוביל אותך לפתרון, תן להיגיון לבדוק אותך. ואם ההיגיון הוביל אותך לפתרון, תן לרגש לבדוק אותך״. ואם השופט ברק אומר, מה יגידו אזובי קיר כמונו…?

7#. בסופו של דבר

אפשר לומר שהקשבתי השנה למה שהלב שלי אמר לי שנכון או לא נכון לי, קיבלתי החלטות מהירות שמהצד נראו אמיצות, כמו לעבור דירה למקום אחר לגמרי בלי לדעת אם זה הדבר הנכון, ועם כמה שפחות דרמות.

נראה שאחרי שנים של מדיטציה אני מתורגלת להקשיב ללב, ומה שנראה מהצד כאומץ לב הוא בעצם תחושת בטן שידעה דברים שאני עוד לא ידעתי.

ליומולדת הזה אני מאחלת לעצמי ולכם להמשיך את המסע. לצמצם את הדרמות המיותרות (והמשמינות), ולהקשיב יותר ללב שיודע. לדעת שגם ברגעים הכי קשים יש בנו חוכמה פנימית וחוש שישי שיודעים להוביל אותנו הלאה, לא תמיד בדרך סלולה, לעיתים נדרש דווקא לסלול בעצמנו את משעולי חיינו, וזה בסדר, כל עוד אנחנו מבינים שכל יום הוא הזדמנות חדשה להתחיל שוב, צעד אחר צעד.

***

השבוע בפודקאסט פרק יומולדת עם רינת קינן על סימנים מהיקום ולמה חשוב לקרוא אותם. להאזנה לחצו כאן