1. המאיימת

כבר לפני שנים פרץ ביניהם משבר קשה על רקע טרור נפשי בלתי פוסק בבית. היא עורכת דין קשוחה והוא רואה חשבון במקצועו, ורך לבב, שלא נאמר די פחדן. משהו במראה הכללי שלו העיד על רוך לבבו והעדר שיריון מגן, והיא ידעה ללחוץ בדיוק בנקודה החשופה, ולאיים. היא איימה עליו מבוקר עד ערב. כשלא יכול יותר לשאת את הטרור הרגשי הוא החליט להתגרש.

היא שכרה את אחד מעורכי הדין הקשוחים ביותר בתחום שאיים עליו שהיא תתלונן נגדו במשטרה שהוא אלים, ושהוא יפגוש את שלושת ילדיו רק במרכז קשר. האיומים עבדו. הוא היה מבועת מהאפשרות שהיא תפנה למשטרה ומבועת מהאפשרות שלא יוכל לראות את ילדיו אלא במרכז קשר. הוא שכר עורך דין הרבה פחות קשוח שאמר לו שאלו איומים חסרי שחר אך ניכר עליו שגם הוא חושש במקצת מעורך הדין הקשוח שלה.

בסופו של דבר הם חתמו על הסכם שלום בית ולחילופין גירושין ונשארו ביחד. Mission completed מבחינתה.

חלפו שבע שנים בינוניות, וכמו שאנו מרבים לכתוב בכתבי תביעה, יחסיהם שוב עלו על שרטון. הפעם כבר היה ביניהם הסכם חתום שאיפשר לו לראות את הילדים במה שנקרא אז הסדרי ראיה מצומצמים יחסית, אך גם בהם לא היתה לה כוונה לעמוד. היא שכרה שוב את עורך הדין הקשוח שעשה שוב את מה שהוא מצטיין בו – והתחיל לאיים. היא תתלונן במשטרה על אלימותך ואתה תראה את הילדים רק במרכז קשר, חזר על האיום שלא נס ליחו

הפעם הוא ביקש לשכור את שירותי ולאחר שווידאתי שטענותיה חסרות בסיס, הודעתי לו שאקח את התיק רק אם יאפשר להתנהל בלי פחד מאיומים. לאחר תקופת עיכוב הליכים מתבקשת, הגשנו תביעה למשמורת משותפת. הילדים כבר בגרו יחסית וכעת היו בני 12, 14 ו-15. לכאורה אפילו לא היה צורך בתביעה לאור גילם, אך הוא ידע שללא ההחלטה שיפוטית היא תאיים גם עליהם. בתביעה תיארנו את המשבר הקודם, לרבות האיומים והעובדה שחזרו לשלום בית למרות טענות אלימות שעלו כבר אז.

היא התנגדה בעוז, ואף מימשה מיידית את איומיה והגישה תלונה במשטרה על אלימות. טענה שהוא היה אלים במהלך מריבה לפני 5 שנים ושהיא חוששת לחיי הילדים. כשהוא הוזמן לחקירה ובמשטרה ראו במי מדובר סגרו את התלונה. את קלף המשטרה היא איבדה. על אפה ועל חמתה הוא עזב את הבית. והתחיל לפגוש את הילדים בהתאם להסדרי השהיה שנקבעו בהסכם. היא הודיעה לילדים שאם הם לא ישובו הביתה בדיוק בשעה הנקובה בהסכם, היא תגיש תלונה במשטרה.

כשהבת בת ה-14 ביקשה להישאר ללמוד איתו למבחן חשוב במתמטיקה, היא סירבה בתוקף. הילדה, שניחנה באופי פחות פחדן משל אביה ושני אחיה, אמרה לאימה ״תעשי מה שאת רוצה״ והודיעה שנשארת לישון אצל אביה ביום רביעי בערב, שאז היה עליו להחזיר הילדים בשעה 20:00 בדיוק.

השוטרים הוזעקו אליו לדירה. הוא התקשר אלי מבוהל והזכרתי לו שסיכמנו שהוא מפסיק לפחד. כשהשוטרים הגיעו הם פגשו נערה בת 14, גבוהה וחכמה שאמרה להם שהיא צריכה ללמוד למבחן עם אבא שלה ושאלה אם הם רוצים שהיא תכשל במבחן ״בגלל השטויות של אמא שלי״. השוטרים הלכו.

למחרת הגשנו בקשה לשמיעת הקטינים תוך תיאור האירוע. השופט נענה באופן מהיר ושלושת הילדים הגיעו למפגש עימו ועם העובדת הסוציאלית. הילדה ביקשה לשוחח עם השופט לבד ללא אחיה. היא תיארה אם כוחנית, מאיימת, שמנהלת את חיי המשפחה באיומים ולחץ, ואב טוב לב ודואג וביקשה לעבור לגור אצלו ולראות את אימה בהתאם להסדרים שנקבעו לאב. כששלושת הילדים היו ביחד שני הבנים לא אמרו הרבה. כשדיברו עם כל אחד מהם בנפרד הם כנראה אמרו דברים דומים לאלו של אחותם.

השבוע התקבלה החלטה – הילדים עברו להתגורר אצל אביהם, ויפגשו את אימם בדיוק בהתאם להסדרים שנקבעו בהסכם. ההחלטה תיכנס לתוקפה תוך שבוע אלא אם יגיעו הצדדים להסכמות אחרות. הפעם עורך הדין הקשוח התקשר במתק שפתיים. למה שלא נסכים על משמורת משותפת הציע בחביבות. כי קארמה איז א ביץ רציתי לענות לו, ואמרתי שנתחיל להתנהל לפי ההחלטה וניתן לילדים חופש תנועה בין הבתים. שח מט.

-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~

2. מודעות עצמית

בואו נדבר על נרקסיסזם. להיות נשואה לנרקסיסט זה סיוט בפני עצמו. להתגרש מנרקסיסט זה גיהינום. הנרקסיסט יוציא לך את הנשמה עם כפית, לא יגיע להסכמות באף נקודה, לא יקח אחריות על כלום, ולא יפסיק לומר לך שהוא אוהב אותך ושאת אשמה בפירוק התא המשפחתי. אם את לא בטוחה בהחלטתך להתגרש הוא יכנס לכל סדק של חוסר וודאות ויסביר לך מדוע לעד תהיי אשמה בכך שהרסת לילדים שלך את החיים, שהוא ידאג להסביר להם מי זו אמא שלהם, ושאת עושה את טעות חייך כי בחיים לא תמצאי אחד כמוהו. לעיתים הוא יוסיף ויאמר מי יקח אותך. וכשתהיי בטוחה בהחלטתך ונחושה לצאת מחיי נישואין שהורסים כל חלקה טובה בנשמתך הוא לא ישחרר אותך כל כך מהר. הוא יתבע שלום בית, הוא יאמר שאת מתעללת בו, הוא יבחר עורך דין שיגיד שאת שולטת בו בבכי שלך, אבל יוסיף ויטען שאוהב אותך ולא מסכים להתגרש. את המריבות והסיוט הוא יתלה במצבי הרוח שלך, בכך שאת מתוסכלת, בחוסר היכולת שלך להבין איזה בעל מדהים יש לך ובכלל בשל העובדה שאת כפוית טובה ולא מעריכה שום דבר שעושים בשבילך. את החיים שלו הוא הקדיש לך, ואת? חולת נפש שלא מפסיקה לבכות ועומדת להרוס לכולם את החיים.

והנה חלפו כבר שלוש שנים, כבר ניתנו החלטות שיפוטיות ואפילו הצלחנו להוציא ממנו גט. והוא מסרב לקבל את ההחלטה בעניין המזונות ומנהל איתה משא ומתן ארוך. למה איתה? כי אני כבר הבנתי שלא ניתן להגיע עימו להסכמות ושממילא יש כבר החלטה שיפוטית אז שיתכבד וימלא אותה. מתוך הרגל היא נענית שוב ושוב להצעותיו המדומות ״להגיע להסדר״ ולא מצליחה להבין שזו אחת מדרכיו הנרקסיסטיות להציג את עצמו כאיש פשרות ואותה כלוחמנית. השבוע באחת משיחותיהם כשהוא אמר לה בפעם המאה שהיא בחיים לא תמצא אחד כמוהו ושהיא הרסה לכולם את החיים היא אמרה לו לראשונה שהוא נרקסיסט ושאי אפשר לחיות איתו. ״ברור שאני נרקסיסט הוא השיב, אם לא הייתי נרקסיסט הייתי אני מתגרש ממך״.

-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~

3. עינוי דין

עינוי דין פירושו הימשכות ההליך המשפטי לאורך זמן ללא סיבה מוצדקת. בארה״ב אסרו על עינוי דין במשפט פלילי בהתאם לתיקון השישי לחוקה, גם בהלכה היהודית עינוי דין נחשב לאסור ובמסכת אבות נאמר ״חרב בא לעולם על עינוי דין״, ואצלנו בדיני משפחה…ובכן, אצלנו עינוי דין הוא עניין שגרתי.

הייתי השבוע בדיון הוכחות. התיק מתנהל כבר שנתיים סביב שאלה משפטית של פרשנות הסכם ממון. למי שאינו בעל השכלה משפטית או עיסקית זה יכול להישמע מורכב. האמת היא שמדובר בעניין פשוט וברור.

בני זוג בפרק ב ערכו הסכם ממון. בהסכם הממון קבעו במפורש שמניות הבעל בחברה x שייכות לבעל ואינן משותפות. חברה x היא חברת אחזקות שמתחתיה מאוגדות חברות נוספות, כולל חברה שתקרא לצורך העניין y. כעבור 8 שנות נישואין הגישה האשה תביעה וטענה שחברה y (שעשתה אקזיט נחמד במהלך הנישואין) היא חברה משותפת כיוון שלא נזכרה מפורשות בהסכם.

העובדה שבחברה y אין לבעל מניות, המניות שלה שייכות לחברה x שלפי ההסכם אינה חלק מהרכוש המשותף, וששתי החברות הוקמו שנים ארוכות לפני הנישואין, אינה מפריעה לה להאחז בטענתה, המופרכת בעיני. גם השופטת הבהירה לה שהיא לא תגיע לשום מקום עם הטענה הזו.

ובכל זאת שכרה האשה עורך דין מסחרי, שכנראה רקם עבורה את הטענה ״המתוחכמת״ ומייצג אותה באופן יהיר, אגרסיבי, ומנותק מהמציאות המשפטית בבית המשפט לענייני משפחה. הוא כמובן לא מוכן לנהל משא ומתן או אפילו לומר שלום במסדרון, ובטוח שהוא במסע צלב. ׳אין עם מי לדבר׳ עניתי נחרצות לשופטת ששאלה שוב אם ניסינו לשוחח ביננו.

בדיון שהתקיים השבוע היא נחקרה על טענותיה. עורך הדין שלה התנגד לכל שאלה, ולא איפשר לקיים חקירה נורמלית, אבל כשהשופטת חייבה אותה לענות היא לא הצליחה לחזור את הקונסטרוקציה המשפטית שהוא בנה עבורה, והעידה הפוך לחלוטין ממה שטענה בכתב התביעה.

לאור ההפרעות לחקירה, הדיון יתחדש בחודש ינואר שנת 2020. בינתיים שניהם תחת הליך משפטי, שנמשך שנים ללא הצדקה והפך לעינוי דין.

-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~-~

הספר שלי נמצא בשלבי עריכה סופית. התחבטתי רבות לגבי השם ובסוף הפור נפל ״קארמה איז א ביץ״, אך לא בגלל חוכמת ההמונים, אלו בגלל שופטת אמריקאית אחת. כבוד השופטת מישל לורנס מבית המשפט לענייני משפחה בשיקאגו, כתבה ספר שנקרא The Good Karma Divorce. בספרה היא מסבירה שכשופטת מזה 14 שנה ועורכת דין לדיני משפחה שנים רבות קודם לכן היא הגיעה למסקנה שלא ניתן לפתור חוסר הוגנות רגשית באמצעות הליך משפטי, ולכן הליכים משפטיים לא בהכרח יתנו פתרון למצוקת המתגרשים. תורות סיניות עתיקות מדברות לדבריה על השפעת מעשים טובים על תוצאות טובות ומעשים רעים על תוצאות רעות. היא מסבירה כיצד פיתחה שיטה באמצעותה ניתן להימנע מהליך משפטי ולהביא קארמה טובה לגירושין, בעיקר באמצעות עשיית טוב. השפעת המעשים שלנו לטובה או לרעה על גורלנו היא לא תמיד מיידית, לדברי השופטת, ולעיתים אורכת זמן, אך אנו יכולים למתן את השפעתם הרעה של הגירושין על חיינו באמצעות התנהלותנו. ומי שעוקב אחרי יודע שזו בדיוק המסקנה שלי, ובמילים אחרות – קארמה איז א ביץ, הספר – בקרוב אצלכם.