1#. יש פסק דין בתיק של דורון

רעמו ההודעות בקבוצת הווטסאפ המשרדית, ואני הפסקתי את הפגישה שהייתי בה ובידיים רועדות גללתי לעמוד ה-45 בפסק הדין – ״בהתאם לכך נקבע כדלקמן : האחריות ההורית על שני הקטינים תהא משותפת והם יתגוררו בשני בתים. מחצית מהזמן יתגוררו אצל האם ובמחצית האחרת יתגוררו אצל האב״.

השורות הסטנדרטיות האלו שמקפלות בתוכן טרגדיה אנושית אמיתית, הציפו לי את חדרי הלב בקוקטייל של דופמין ואדרנלין, שנשארו לזרום לי בדם שעות ארוכות. זה אחד התיקים הכי משמעותיים, הכי קשים והכי מטורפים שניהלנו אי פעם. מאות שעות עבודה, עשרות דיונים, אלפי מסמכים, הרבה אנשי מקצוע מתחום הנפש, הרס חיים מוחלט, ילדה אחת וילד אחד שנולדו לתוך כאוס.

את הסיפור הזה, שלמרות פסק הדין עוד רחוק מלהסתיים, אני אכתוב בפנסיה והוא יככב יום אחד בסדרה של נטפליקס, בינתיים קבלו תקציר.

2#. הסיפור מתחיל בגבר חכם, נאה,

ונורמטיבי, מה שנקרא ״מלח הארץ״, שמכיר אשה, יפה וחכמה, ומתאהב בה עד עמקי נשמתו. מהאהבה הזו היא הרתה ובסוף ההריון היא שוברת את ליבו ועוזבת אותו. קצת אחר כך נולדה תינוקת ובמשך שנה היא כמעט לא מאפשרת לו לראותה.

אחרי שנה מתחיל הליך משפטי קצר יחסית שמסתיים בהסכם בדבר הסדרי השהיה והמזונות. כמה חודשים לאחר מכן הם מחליטים לנסות שוב וחוזרים. עד כאן סיפור כמעט שגרתי, למעשה זו תחילתו של סרט אימה.

3#. בתחילת ינואר 2019

היא חושבת שהיא בהריון וקצת אחר כך היא יוזמת מריבות ומעלה האשמות שמביאות לפרידתם בתחילת פברואר 2019. בשלב הזה היא בהריון אבל לא אומרת לו דבר. בהמשך כשהוא נחשף לבטנה הגדלה ומתעניין בהריון היא הודפת אותו באגרסיביות ומבהירה לו שההריון הוא עניינה הפרטי, שאין לו שום קשר אליו, שכן היא הרתה מבנק הזרע, כך היא מבהירה לו נחרצות.

הקשר שלו עם הילדה מלווה באינספור הודעות ממנה שמעידות על הורות קיצונית, כפייתית וחרדתית. היא נותנת לו הוראות ברורות, מאיימת עליו בפניות למשטרה ולרווחה אם לא יעשה בדיוק, אבל בדיוק, כדבריה, ומודיעה לו שלילדה הזו יש רק בית אחד. הבית שלה. ״לא תסתנכרן איתי בסיפור הזה מבטיחה לך שאדאג להילחם בך בכל דרך אפשרית״ היא מאיימת. ומקיימת.

4#. מהרגע שהילדה מתחילה ללון אצלו,

אחרי שניסתה למנוע זאת בכל דרך ואיום, בספטמבר 2019 הילדה מתחילה ללון אצלו. במקביל היא יולדת בן. הבן הזה הוא רק שלה. אין לו אב. הגרסאות שלה נעות בין גבר נשוי עימו ניהלה רומן, לבין בנק הזרע לבין הטענה שהיא לא יודעת מי האבא, אבל זה בטח לא הוא. בהתחלה הוא מאמין. אדם נורמטיבי לא יכול להעלות על דעתו שמישהו יגנוב לו את הילד לאור יום, בלי להניד עפעף.

היא מתחילה להתלונן בפני כל גורם אפשרי שיש שינוי בהתנהגותה, שמשהו עובר עליה, והולכות ומצטברות אצל גורמי הרווחה ורופאי משפחה טענותיה לפיהן יש חשש שהילדה נפגעה מינית על ידי אביה. אלא שאף אחד לא ממש מתייחס לטענות האלו, והילדה ממשיכה להיות בקשר שוטף עם אביה תחת הוראות ואיומים שלה.

ואז היא מחליטה לעזור לדברים לקרות.

בדצמבר 2019 היא שולחת לו הוראות מדוייקות בדבר טיפול באיבריה המוצנעים של הילדה. ״מעתה ולתמיד״ היא נותנת לו הוראות ״בעת המקלחת יש לשטוף טוב את הפות והישבן עם מים ולמרוח משחה פעמיים ביום מסביב לפות ולרקטום״. הילדה בת 3 בלבד. האמא שטוענת שהאב פגע בה מינית, שולחת אותו ״לטפל״ באיבריה המוצנעים, בטענה שיש לה ״דלקת וגינאלית״. האב מטפל בבתו בדיוק לפי ההוראות, זוכר היטב את איומיה שאם לא יעשה כן – אבוי לו.

במרץ 2020, כשהאיומים והתעמרויות גוברים, כמו גם החשדות שלו שהבן שנולד לה הוא בכלל שלו, הוא מגיש לבית המשפט בקשה לישוב סכסוך.

5#. כעבור חודש היא מגישה נגדו תלונה במשטרה

וטוענת שהוא ביצע בבתו מעשים מגונים. הילדה עוברת שתי חקירות ילדים ועולה כי היא ״חשופה לדיבור ממושך על הנושא״. האב נחקר במשטרה רק בתחילת מאי. לאחר חקירתו הוא משוחרר אך מורחק ל- 20 יום מהאם אך לא מבתו. הוא מעולם לא נעצר, לא מוגש נגדו כתב אישום, והתיק בסופו של דבר נסגר. אבל מאותו יום הוא כמעט לא ראה את בתו ובוודאי שלא שהה איתה לבד, לא חיבק אותה, לא נישק אותה ולא נטל כל חלק בגידולה.

אנחנו מייצגות אותו באמונה מלאה ובתחושת שליחות בבית המשפט לענייני משפחה בהליכים קשים ומורכבים, שגבו מחיר יקר מכולם ונמשכו כשנתיים וחצי. במהלך ההליכים עברנו על כל הודעת ווטסאפ שהוחלפה ביניהם הכנסנו ללוח זמנים מורכב את כל הראיות ואט אט נתגלתה התמונה כולה.

במסגרת ההליכים המשפטיים נערכה בדיקת מסוגלות הורית לשניהם ובדיקת מסוכנות לאב, שקבעה שהילדה נמצאת בסיכון בשל ניכור הורי קשה ושהאב לא פגע בה ואינו מסוכן לה.

במשך כל אותו זמן נשטף מוחה של הקטינה על ידי האם שמתנגדת לכל טיפול אלא אם בתה תטופל כנפגעת תקיפה מינית, וכל נסיון לטפל בחידוש הקשר נכשל לחלוטין.

6#. בין לבין, האב מגיש תביעת אבהות על הבן.

האם מתנגדת נחרצות לעריכת בדיקת רקמות לבדיקת אבהותו ואינה משתפת פעולה עם החלטות בית המשפט לערוך את הבדיקה. חצי שנה חולפת בעוד ועוד בקשות של האם לביטול החלטה ולמתן ארכות להגשת תגובות, עד שמתקיים דיון בו קובע בית המשפט שהאם תתייצב עם הקטין לבדיקה ובהעדר שיתוף פעולה עובדת סוציאלית בסיוע משטרת ישראל תיקח את הילד לערוך בדיקה.

הבדיקה נערכת בסופו של דבר כשהאם מגיעה אליה עם הבן כשהוא מכוסה בתוך העגלה בוכה וצורח ואינה מוכנה להוציא אותו מהעגלה כדי שהאב לא יוכל אפילו להביט בו.

תוצאות בדיקת הרקמות, בטח כבר ניחשתם, קובעות שדורון הוא אביו של הקטין.

אלא שהוא עדיין לא מקבל את הזכות לממש את אבהותו, אלא פוגש בו תחת פיקוח במרכז קשר בשעה שהיא שעת האושר השבועית שלו בה הוא מבלה בחדר סגור ותחת השגחה עם הבן המתוק שלו שדומה לו כל כך.

7#. את בתו הבכורה הוא לא ראה כבר חודשים ארוכים.

ובינתיים מתנהלים הליכים ארוכים בבית המשפט. במשך ימים ארוכים כל העדים נחקרים. כל איש מקצוע שמעורב בתיק, כל עובדת סוציאלית וכל מטפלת כולם עומדים על הדוכן ונחקרים. חלקם מזיעים, חלקם מגמגמים, אך רובם אומרים דברים מאוד מאוד ברורים. גם הצדדים עצמם נחקרים.

בסוף עדותו קורעת הלב שופך האב את נשמתו על דוכן העדים, וגם עורכת דין מנוסה כמוני הזילה דמעה באולם בית המשפט –

“אני נמצא במסע צייד כבר שנתיים. מישהו זרק טיפה של דיו בכוס מים, ועכשיו אני צריך להוכיח שאין לי אחות. אני צריך להוכיח ולהילחם בכל העולם, ועשיתי את זה. אין גורם אחד, ונסרקתי במסרגות הכי דקות שיש, במהלך השנתיים האלה שלא קבע באופן נחרץ, שלא רק שלא היו דברים בגו, ושלא פגעתי בבת שלי מעולם, אלא להפך שאני הורה מטיב, שאני אבא ראוי, שאני יודע להתמודד עם החיים.

למרות הסיטואציות המאוד, מאוד קשות האלה, שאף אחד בעולם הזה לא חווה, ואני מאחל לאף אחד לא לחוות אותם. אבל תוך כדי התמודדתי, ואני מתמודד, ואני אמשיך להילחם על הנפש של הילדים שלי. הדברים שאני מתמודד איתם, הם דברים שהם בלתי אפשריים וצריך לעצור את זה היום. היום זה צריך להיפסק. היום, היום בית המשפט צריך להבין שכל מה, שכל מה שהיה צריך להיבדק נבדק. אני מבקש ממך כבודה, עשינו, עשיתי כל מה שצריך. כל מה שבית המשפט והמדינה ביקשה ממני לעשות. אני אבקש ממך להציל את הנפש של הילדים האלה”.

במשך חודשים ארוכים נכתבו סיכומים ונכתב פסק הדין, ולפני שבועיים התקבלה הודעת הפרקליטות שהתיק נגד האב נסגר מחוסר אשמה.

8#. ביום חמישי השבוע הגיע כאמור פסק הדין,

שהותר לפרסום ללא פרטים מזהים, וקבע כך –

״בלתי סביר לחלוטין כי בעת בה האם כבר דיווחה לרופא המשפחה, לרווחה ולכל מי שהיה מעוניין לשמוע כי האב פגע מינית בקטינה, היא תבקש ממנו להתקרב אל איבר מינה של הקטינה, שלא לומר למרוח משחה בתנועות סיבוביות באזור הפות ובאזור הרקטום של הקטינה, בבוקר ובלילה…אציין שוב כי עדותה של האם בעניין זה הייתה בלתי אמינה. כאשר נשאלה בחקירתה הכיצד הדריכה את האב למרוח משחה לקטינה באזור איבריה האינטימיים כשהיא חושדת בו שפגע מינית בקטינה, גמגמה, התפרצה, יצאה ובעיקר לא הייתה לה תשובה.

עוד בהיות הקטינה רכה בשנים הדריכה האם את הקטינה בדיוק כפי שהדריכה את האב באינספור מסרוני ההדרכה ששלחה לו, לדקלם מנטרות אותן הניחה בפיה, אותן ידעה הקטינה לדקלם בפני כל גורם שנקלע לדרכה, כי האב פגע בה מינית. שוכנעתי כי האם אינה חוסכת האשמות אלה כלפי האב באוזני שני הקטינים, גם כיום, ואולי בכל יום.

כך למעשה, הקטינה חיה ונושמת את הנרטיב לפיו אביה פגע בה ואנס אותה, ובתודעתה היטשטש הגבול בין מציאות, זיכרון ודמיון, אולי אף נעלם. חרף הממצאים על פיהם האב לא פגע מינית בקטינה, המשיכה האם לדבוק בגרסתה ושתלה במוחה של הקטינה את הפגיעה. גם הבן ניזון מהנרטיב על פיו האב פגע מינית באחותו הגדולה ובהכרח חושש מפניו.

לאחר שבית המשפט שקל רבות אם להעביר את הקטינה כבר כעת לאחריותו ההורית הבלעדית של האב, שכן פעולותיה של האם קיצוניות ומטרידות, וזאת בלשון המעטה, מאחר שעל פי נסיון העבר, האם כן מצליחה לשתף פעולה עם החלטות בית המשפט וגורמי הטיפול כאשר היא מחליטה על כך, בית המשפט מאפשר לאם, זו הפעם האחרונה, לקבל את פסק הדין, להשלים עם הממצא כי האב לא פגע מינית בקטינה, ולקיים הורות משותפת עם האב לטובתם של הקטינים.

במידה והאם, תסרב לקבל את הכרעת בית המשפט, הרי שהאחריות ההורית על הקטין תועבר באופן בלעדי אל האב, ובנוגע לקטינה בית המשפט ישקול התערבות נוספת, עד להעברת האחריות הבלעדית עליה אליו. משום כך, פסק הדין הוא חלקי בלבד.

משזו התוצאה אליה הגעתי, ולאור ההתנהלות החריגה של האם, אני מחייבת אותה בהוצאות
האב בסך של 50,000 ₪ אשר ישולמו לאב על ידה בחמישה תשלומים שווים.״

המשך, למרבה הצער, בטוח יבוא.

***

השבוע בפודקאסט ״מקום טוב לרגשות״ עם הילה שלינגר, על רגשות לא פשוטים שנמצאים בתוכנו ולמה חשוב לתת להם מקום. להאזנה לחצו כאן.