ם בחופשה בסן פרנסיסקו עבדתי כל יום לפנות בוקר, בעיקר על הסיפור הזה, והנה הוא מוגש לכם ישירות משם.
1. בסיס האם
שני בנים נולדו לה לרבקה פלדמן בהפרש של פחות משנתיים. מיום היוולדם הם חוו את הבית כסוג של שדה קרב בין הוריהם שהיו שייכים לדור שלא מתגרש לעולם. ׳רק המוות יפריד׳ ביננו אמרה רבקה לשרה אחותה, והמשיכה לעשות לדוד בעלה, שהיה טיפוס פאסיב אגרסיב קלאסי, את המוות. הוא מצידו העניק לה בתמורה יחס משפיל ומזלזל והקפיד לסיים כל מריבה ב״טיפולי שתיקה״ שנמשכו ימים ארוכים ועטפו את הבית בערפל של מועקה. שני בניהם שגדלו בתוך שדה קרב, הפכו להיות, אם רצו בכך או לא – לוחמים.
וכך, מהרגע שעמדו על דעתם החלו הבנים לחקות את הוריהם ולריב זה עם זה. ככל שגדלו הפכו מריבותיהם למרות ולאלימות יותר, וכשרבקה היתה בעבודה מצא עצמו צביקה הבן הצעיר שוכב שעות מתחת למיטה, מתחבא מאחיו הבכור מאיר שהפליא בו את מכותיו. רבקה, אשר ליבה נכמר על צביקה הצעיר והחלש ששכב מתחת למיטה, נהגה להגן עליו אל מול מאיר אותו כינתה ״בריון״ ו״שייגץ״ וכך יצרה לאט לאט מפלצת. תרכובת בלתי מסיסה של רגשות קיפוח, שנאה, קנאה ומירמור יצקה את דמותו של מאיר והפכה אותו לנער בעייתי ולגבר קשוח במיוחד, שלא הצליח מעולם לנהל מערכות יחסים נורמטיביות והתנהל בעולם כאילו היה שדה קרב אחד גדול.
עם חלוף השנים השתנתה מערכת היחסים בין האחים. הם כבר לא היכו זה את זה מכות נמרצות, ואת האיבה הגלויה והאגרופים השלופים החליפו מילים דוקרות. לא היתה ארוחת ערב אחת שצביקה לא חש את צליפת לשונו המושחזת של אחיו שנהג להעיר הערות ארסיות על דרך חייו של צביקה, על אשתו, על עבודתו, על הכרס שגידל, על נטיותיו הפוליטיות ועל יחסיו עם הוריהם, שהמשיכו לעשות את המוות אחד לשני במשך שנים. צביקה לא נותר חייב והעלבונות שספג ניתזו חזרה למאיר שהיה רגיש במיוחד למילותיו של צביקה וכל עלבון חרט צלקת בנפשו הפצועה ושיחרר עוד אמירה פוגענית לחלל האויר. אטומים לתחנוני שני הוריהם, נעו השניים במחול שדים אינסופי של שנאת אחים.
לאחר מות דוד אביהם נותרה רבקה להתגורר לבדה בדירה בה גדלו הבנים, והמשיכה, ללא הצלחה, לעשות כל שביכולתה כדי לקרב ביניהם ולהסיר את האיבה שהיא עצמה היתה אחראית לחלק גדול מהיווצרותה. מפלצות קטנות הופכות למפלצות גדולות ומפלצות גדולות קשה לביית.
2. החיים עצמם
בעוד שצביקה נישא והביא לעולם שלוש בנות יפיפיות שהיו קשורות מאוד לרבקה סבתן, מאיר מעולם לא נישא ועם בנו שנולד ממערכת יחסים עכורה ניתק קשר עוד כשהיה פעוט. באופן כללי את האלימות הפיזית בה נקט כילד החליף מאיר באלימות נפשית. ״טיפולי שתיקה״ אותם למד היטב מאביו, ניתוק קשרים, מילים מושחזות ופוגעניות, והתנהלות תובענית, כל אלו הפכו לחלק מאישיותו ודרך התנהלותו בעולם. צביקה אחיו, שגדל להיות גבר חרדתי ואובססיבי, ניהל את חייו באופן נורמטיבי יחסית, אך צלקות ילדותו ניכרו בהתנהלותו לא אחת.
שני הבנים ניהלו מערכת יחסים מורכבת עם רבקה אימם, ושניהם העניקו לה לא אחת ״טיפולי שתיקה״, בדיוק כמו דוד אביהם. נכדותיה, לעומת בניה הקשים, היו מקור האושר שלה. הן אהבו אותה ללא תנאי, שוחחו עימה מדי יום, וניהלו איתה מערכת יחסים חמה ואוהבת, שפיצתה אותה על שנים ארוכות בשדה הקרב בו התנהלו הגברים של חייה.
לפני עשור נפרד מאיר במריבה איומה מבת זוגו שקצה בהתנהלותו והשליכה אותו מדירתה תוך שהיא מאיימת להזעיק משטרה אם ינסה לעבור את סף ביתה ובסצינה מהסרטים זרקה את כל בגדיו לרחוב. הוא הגיע לרבקה שכמובן פתחה בפניו את ביתה ונשאר לגור אצלה במשך עשור. אתם בטח יכולים לתאר לכם שלא היה קל לחיות במחיצתו של מאיר, אבל הוא היה בנה והיא אהבה אותו מאוד, נשאה בקירבה יסורי מצפון על הדרך בה גדל, וקיבלה בשתיקה את הערותיו והתנהלותו. ״הבן של אבא שלו״ אמרה רבקה לשרה אחותה.
עם השנים הלך גופה של רבקה ונחלש והיא נזקקה לעזרה. היא ביקשה ממאיר שימצא לעצמו מקום מגורים אחר כדי שתוכל להביא לביתה עובדת זרה, אך לשווא. זה הבית שלי אמר לה מאיר והעניק לה טיפול שתיקה רציני. בצר לה פנתה רבקה לצביקה שניסה לשוחח עם אחיו, אך כמו תמיד – זה נגמר במריבה.
השיא הגיע עת שרבקה נפלה בביתה והתקשתה לקום. מאיר הביט בה ולא עשה דבר והיא שכבה על הריצפה וזחלה בשארית כוחותיה ללחצן המצוקה שהזעיק אליה טיפול רפואי ואת צביקה בנה. איבה של שנים התנקזה אל הרגע הזה בו צביקה הבין שמאיר הביט באימו השכובה על הריצפה ולא סייע לה, והוא חבט בו באגרופו. מאיר לא נותר חייב ושני הגברים המגודלים התגוששו עד שאפו של מאיר החל לדמם והוא הזעיק משטרה.
רבקה אושפזה בבית חולים ולאחר שהועברה לשיקום נאלצה להגיש בקשה לצו הגנה כדי לפנות את מאיר מביתה. על כסא גלגלים הגיעה רבקה לאולם בית המשפט וכשהשופט ראה אותה ושוחח עימה, הוא המליץ למאיר לצאת מהבית לפני שתינתן החלטה. עוד באותו יום יצא מאיר מביתה של רבקה אך גם מחייה. הוא ניתק עימה כל קשר ובמשך שנים לא ענה לשיחותיה, לא שאל לשלומה ולא החליף עימה ולו מילה אחת. כמובן שגם עם צביקה הקשר נותק וכך חי לו מאיר אורב לקרב הבא, אותו תכנן שנים ארוכות.
3. סופו של דבר
רבקה ידעה שעליה לערוך צוואה. ׳אני מכירה את הבנים שלי׳ אמרה לשרה אחותה, ׳הם יריבו אחד עם השני עד שלא ישאר כלום. אני רוצה לדאוג לנכדות׳. בשלב זה אתם בטח חושבים שרבקה נישלה את מאיר מעזבונה.
היא ביקשה מפלורה, המטפלת הפיליפינית שלה, לקחת אותה לעורך דין שאת השלט שלו ראתה במרכז המסחרי ליד ביתה וביקשה ממנו לערוך עבורה צוואה. בכתב ידה ישבה וכתבה איך היא רוצה לחלק את רכושה, ולמועד החתימה ביקשה משרה אחותה להצטרף אליה. עורך הדין ביקש ממנה שתביא עימה חוות דעת של רופא פסיכוגריאטרי שיאשר את כשירותה לערוך צוואה. הרופא נדהם מצלילות דעתה של האשה בת ה – 90 שישבה בכיסא גלגלים וענתה בחדות לכל שאלותיו. אני לא יודעת אם שמעתם על מבחן שנקרא מיני מנטל ובוחן את רמת הצלילות הקוגניטיבית של הקשיש שעובר אותו. הציון המקסימלי הוא 30 אך תאמינו לי שלא בטוח שהייתם מקבלים אותו (נסו לחשב 100 פחות 7, ואז להחסיר 7 מהתשובה במשך 5 פעמים בלי לטעות בכלל). רבקה פלדמן קיבלה בגיל 90 ציון 30 במבחן המיני מנטל ובכך קיבלה אישור על צלילותה וחדות דעתה. עותק מהצוואה החתומה נמסר לשרה אחותה ועותק נשאר בביתה. לצביקה בנה היא לא אמרה דבר.
חצי שנה לאחר מכן הלכה רבקה פלדמן לעולמה. מאיר בנה הגיע לבית החולים אחרי שצביקה סימס לו שהמצב קשה, ונפרד מאימו. היה ברור לשני הבנים שיש צוואה ושניהם הופתעו מתוכנה. רבקה לא נישלה את מאיר מעזבונה. למעשה מאיר וצביקה קיבלו מחצית מרכושה, רבע לכל אחד ואת המחצית השניה חילקה באופן שווה בין נכדותיה האהובות. היא הפצירה בצוואתה בבניה לכבד את רצונה ולא להילחם זה בזה, אך לשווא.
שני בניה יצאו למלחמת חייהם. נלחמים את ילדותם, את מסכת חייהם ואת צלקות נפשם. בכתב התנגדות ארוך העלה מאיר כל טענה אפשרית כנגד הצוואה, מנסה לרקום במלאכת מחשבת משפטית תמונה של קשישה חולה ולא צלולה הנתונה להשפעת צביקה בנה שניצל אותה וגזל את כספה. בכתב התשובה שהגשנו השבוע מטעם צביקה פרמנו אחת לאחת את טענותיו של מאיר, הצגנו את תמונת חייה של רבקה הדעתנית והצלולה בעת עריכת הצוואה וצירפנו תצהיר של שרה אחותה.
את מלחמת הירושה של מאיר וצביקה לא הצליחה רבקה למנוע. גם לולא ערכה צוואה היו ילדיה מוצאים סיבה לצאת לקרב חייהם לא מודעים לכך שמלחמת חייהם לא תמצא את פתרונה בין כתלי בית המשפט ושיש צלקות שאי אפשר לרפא.
-~-~-~-~-~-
אהבתם לקרוא ? כנראה שתהנו גם מהספר שלי שעתיד לצאת לאור בקרוב. לרכישה מוקדמת של עותק חתום, חודשיים לפני צאתו לחנויות לחצו כאן.
