#

בית ראשון –

״אני שונאת אותך, הלוואי שלא היית מולידה אותי״

היינו השבוע בדיון בבית המשפט. ההליכים התחילו כבר לפני כמה חודשים בהתקף אלימות שלו כשהוא מפרק לגורמים עם פטיש את מדרגות העץ שמובילות לביתם. כשהיא הזמינה משטרה הוא העמיד פני תם ואמר שהוא לא יודע על מה היא מדברת, המדרגות היו שבורות כבר קודם. מזל שאנחנו בעידן הטלפונים הסלולריים והכל צולם.

מיד כשהמשטרה עצרה אותו, אמא שלו שגרה בסמוך אליהם ונהנתה מתוכנית סלולרית מוזלת אליה הם הצטרפו – הודיעה לחברת הטלפון הסלולארי שהיא מבקשת לנתק את הקו, והשאירה אותה בלי טלפון נייד.

[נפתח סוגריים ונאמר שמספר הטלפון הנייד שלנו הפך בעשור האחרון לחלק מזהותנו. אף תוכנית סלולארית מוזלת לא שווה את הפקדת מספרכם בידי אדם אחר. שימו לב שקו הטלפון שלכם רשום רק על שמכם ואף אחד לא יכול לנתק אתכם. לעיתים רבות שוכחים לחלוטין על שם מי הטלפון רשום ונזכרים מאוחר מדי…]

נשוב לבית המפורק. הרקע לגירושין היה בעיקר אלימות נפשית קשה. כמעט ללא אלימות פיזית למעט יריקות מדי פעם כשהוא לא הצליח להכיל את תיעובו כלפיה וירק אותו בפניה. לאחר טיפול ארוך היא הבינה שהיא חייבת להפרד ממנו ובתגובה הוא פירק כאמור את המדרגות ונעצר. הוא הורחק לשבוע ומאז לא חזר.

הגענו להסכמות שהוא ישהה עם הבנות פעמיים בשבוע ובכל סופשבוע שני. לאחר שלא הצלחנו להגיע להסכמות בכל סוגיה אחרת הוגשו תביעות וכתבי הגנה, ובקשות ותגובות וניתנו החלטות. התנהלות שגרתית של תיק גירושין בין בני זוג שלא יודעים לתקשר ביניהם וזקוקים לצד שלישי שינהל ויקבע עבורם, שופטת במקרה זה.

בינתיים אלימותו לא פסקה אלא הועברה לנפשן של הבנות. שלוש בנות הם הביאו לעולם ואת בנות ה- 13 ו – 10 הוא התחיל להסית נגד אימן. הסתה קשה ומרושעת ששוטפת את מוחן בשנאה כלפיה.

למרות שהבנות היו עימו רק פעמיים בשבוע הם נטלו דרור לעצמן להשתלח באימן, שתמיד היתה המטפלת העיקרית בהן. הן המשיכו לשהות עם אימן בדיוק לפי ההחלטה, אך נפשן היתה הרוסה והן סבלו. מצד אחד מתגוררות עם אם שהן שונאות ומצד שני מקבלות ממנה אהבה ויודעות שהיא תמיד שם בשבילן ושאבא אוהב אותן אבל צריך להיזהר ממנו שלא יכעס ויהיה אלים.

העובדת הסוציאלית היתה מודעת למצב אך ציינה לקונית בתסקיר שהוגש יומיים לפני הדיון שהאב חשף את הבנות להליך הגירושין בתחילת הדרך אולם הבטיח שלא יעשה זאת שוב. היא המליצה להשאיר את הסדרי השהיה על כנם והמליצה על טיפול רגשי לבנות והדרכה הורית. התסקיר הזה הרתיח אותי שכן הוא היווה דוגמא רעה לאוזלת היד של מערכת הרווחה, שיודעת ולא אכפת לה שנפשן של הבנות נהרסת במזיד על ידי אב נרקסיסט ואלים.

כשהגענו לדיון טענתי שהאב מסית את הבנות ושיש להורות לו להתחיל טיפול מיידי ולחייב אותו להסכים לשלוח את הבנות לטיפול רגשי (עד כה הוא התנגד) ולהתנות את המשך קיומם של הסדרי השהיה בהפסקה מוחלטת של ההסתה שאם לא כן, יתפתח כאן בוודאות ניכור הורי.

איזו הסתה? שאלה השופטת, הרי הבנות נמצאות אצל האם 60% מהזמן. זה נכון רק כי הוא לא מסוגל לטפל בהן הבהרתי לשופטת. הבנות מוסתות באופן קשה נגד אימן ויש לי הקלטות שמוכיחות זאת. את "אמא רעה", "מכשפה", "הלוואי שלא היית מולידה אותי", "הלוואי שלא תהיי חלק בחיים שלי יותר", "אני מקווה שמישהו פעם אמר לך שאת דוחה חוץ ממני", "מגיע לך רק רוע בחיים", "את יודעת רק לעשות דרמה ורעש", "תבכי תבכי כמו שאת יודעת", "אני שונאת אותך כל כך אני שונאת אותך שנאת מוות שאת בחיים לא תביני", "זה נכון רק לגבי אמא שלי שהיא מבחינתי לא אמא" הן אומרות לה שוב ושוב במיוחד כשהן חוזרות ממנו. והיא מקבלת הדרכת הורים ברווחה וסופגת את המילים הקשות באהבה וממשיכה לגדל אותן ולדאוג להן בעוד האב דואג להשחית את נפשן.

השופטת, שתחילה לא האמינה לי, כי לא היה זכר לדברים הקשים האלו בתסקיר שזה עתה הונח על שולחנה ביקשה לשמוע את ההקלטות שטענתי שיש לי. קולן של הבנות נשמע באולם בית המשפט חד וברור. השמעתי לה חצי דקה של דיבורים מוסתים ומשתלחים אותם זה עתה ציטטתי והיא נדהמה. היא הביטה באב שהוריד מבטו לרצפה וביקשה מבאת כוחו להתייחס לדברים.

עורכת הדין של האב אמרה שההקלטות ״הוצאו מהקשרן״ ושגם לו יש הקלטות. אך נאלצה להסכים לטיפול בבנות ולהדרכה הורית של האב כשהשופטת דרשה זאת.

וכשיצאנו חשבתי על הבנות הצעירות האלו ועל כך שאם ההתעמרות בהן הייתה פיזית חלף נפשית הן היו זוכות להגנה רבה יותר.

#

בית שני – והצד השני של המטבע

״אני הולך לישון וחולם שאמא שלך מתה״

בינתיים בעיר סמוכה נערה אחת בת 13 הודיעה שהיא לא מוכנה ללכת יותר לאביה, והוא הגיש בקשה דחופה לחידוש והבטחת קשר עם קטין. לטענת האב, האם מסיתה את הנערה ולכן היא מסרבת לקיים עימו את הסדרי השהיה. אחיותיה הקטנות, לעומת זאת, ממשיכות ללכת אליו.

לא כולם יודעים, אבל לא כל מקרה של ניתוק קשר מקורו בניכור הורי. באותו מקרה, האמא, אשה חכמה ומוצלחת, היא אשה מוכה. בכל רמ״ח אבריה. ליוויתי אותה לאורך שנים כשהיא נמצאת במעגל שוטה של התעללות מילולית, אלימות, השפלות, משטרה, ואז השלמה וחזרה ״בשביל הילדות״. מאלף ואחד תירוצים שונים היא חזרה אליו שוב ושוב עד שבסופו של דבר הצליחה להיחלץ משם. בשן ועין. הם הגיעו להסכם כי היא היתה מוכנה לוויתורים מרחיקי לכת וסברה שמכאן ואילך מתחיל עידן חדש

ואז הוא התחיל להתעלל בבתו הבכורה כמו שהתעלל באימה. בכל רגע בו הנערה שהתה עימו היא ספגה או האשמות או צרחות או השפלות יחד עם דיבורי שנאה ושטנה נגד אימה ונגד הורי אימה. החל מ״את ילדה לוזרית״ וכלה ב״אני הולך לישון וחולם בלילה שאמא שלך מתה״. הוא נוהג לומר לנערה והיא החלה להתמרד ודרשה ללכת לטיפול. כשהיא דיברה ושפכה את ליבה, הפסיכולוגית קראה להם והתריעה. יום למחרת הוא הודיע שהוא מפסיק את הטיפול אבל המשיך את ההתעללות. בהפרעת אישיות גבולית קשה מאד לטפל.

בסופו של דבר הוא הסכים לטיפול נוסף והפעם הוא בחר את הפסיכולוגית. היא המליצה לילדה לקבוע עימו פגישה בבית קפה ולומר את אשר על ליבה. במסעדה הוא גילה איפוק אבל מיד כשנכנסו לרכבו הוא התחיל לצרוח עליה בטירוף, אמר שאם סבא שלה היה לידו הוא היה ״גומר אותו״, מאנה אותה חוצפנית וכפויית טובה, הכריז שהוא עומד להעניש אותה ולקח לה את הטלפון הסלולרי.

הנערה נשברה.

אימה שהיתה מורגלת לענישה באמצעות הטלפון, ידעה שהוא לא יוחזר לה ומיהרה לרכוש לה מכשיר חדש. הפסיכולוגית של הילדה התקשרה לשוחח עימו ומיד לאחר מכן היא הודיעה על הפסקת הטיפול. ״הילדה מדהימה וזקוקה לטיפול״, כך אמרה הפסיכולוגית שכנראה אויימה, ״אבל אני לא אוכל להמשיך לטפל בה״.

כשהנערה סירבה ללכת אליו הוא הזמין משטרה ועמד למטה עם שתי הבנות הקטנות צורח בכל השכונה שהיא אם מנכרת ויקחו לה את הילדים. הניידת הגיעה אבל כשהשוטרים שוחחו עם הנערה ובדקו את הרקורד שלו ברישומיהם הם אמרו ״סליחה שהטרדנו אותך״ והלכו.

יומיים לאחר מכן היא קיבלה עם שליח הזמנה לבית המשפט. הפעם, היא ידעה, היא צריכה להגן על הבת שלה.

המשך יבוא.

#

תג המחיר של פשע השנאה

ההורים בשני הסיפורים הקודמים כולם אנשים נאורים מאד. שני האבות הם מהנדסים עובדי היי טק עם משכורות גבוהות. שתי האימהות סופר נורמטיביות, חייכניות, חברותיות, כאלו שאי אפשר לדמיין שהן נשים מוכות. הם נראים כמו השכנים שלכם, כמו זוג הורים נורמטיביים מהגן, כאלו שתחייכו אליהם בתור בסופר ושפניהם מוכרים לכם מחדר הכושר או מבית הקפה השכונתי.

בנות לנשים מוכות שמצליחות לצאת ממעגל האלימות עלולות להפוך לקורבנות במקומן. זה לא אומר שאת צריכה להשאר שם כדי לא להשאיר את הבנות איתו לבד, זה אומר שאת צריכה לברוח כמה יותר מוקדם. ואחרי שברחת – להיות כל הזמן עם היד על הדופק, לשים לב מה קורה, ולצעוק בזמן.

בואו נדבר רגע על השנאה התהומית הזו שמפתחים נגד ההורה האחר. זה לא רק אבות ששונאים את האימהות, יש גם לא מעט אימהות ששונאות את אבי ילדיהן שנאה עמוקה כל כך שמפעפעת לילדים בלי פילטר.

השנאה הזו הורסת לילדים שלכם את החיים.

השנאה הזו היא פשע כלפי ילדיכם. פשע שנאה.

היא פוגעת בנפש שלהם פגיעה בלתי הפיכה, מפתחת אצלם שנאה עצמית, גומרת להם את הערך העצמי ומפחיתה דרמטית את הסיכוי שהם יוכלו לקיים מערכות יחסים נורמטיביות בעתיד.

כשאתם מלמדים את הילדים שלכם לשנוא את אחד מהוריהם, אתם מפעילים נגדם אלימות רגשית. זה גרוע כמו להכות אותם בחגורה, כמו לנעול אותם בשירותים, כמו לכבות עליהם סיגריה. אלא שעל אלימות פיזית נענשים ומול אלימות רגשית המערכת המשפטית חסרת אונים.

דמיינו שהבת שלכם עוברת התעללות בבית ספר. הילדים שונאים אותה, אומרים לה שאמא שלה שמנה, שהיא מכוערת או מחוצ׳קנת, לועגים לגירושי הוריה, צוחקים מהבגדים שהיא לובשת או מפיצים תמונת עירום שלה. הייתם נזעקים. רצים לבית ספר, נפגשים עם היועצת, דופקים על שולחן המנהלת ודורשים לעשות הכל כדי למנוע מהילדה שלכם את הסבל הזה. אתם לא תתנו לאף אחד להתעלל בבת שלכם. אתם תלחמו כדי להגן עליה, תתרמו לה כליה ואף תתנו את חייכם עבורה, לא ככה ?

כשבבית אתם מחדירים לה שנאה להורה השני, אתם מתעללים בה לא פחות.

התוצאה הוודאית היא נפש הרוסה שקשה מאד לשקם.

זהו תג המחיר של פשע השנאה.

אברהם לינקולן אמר פעם שהדבר הכי טוב שאדם יכול לעשות עבור ילדו זה לאהוב את אימו. הרבה מאד ילדים רק יכולים לחלום על זה, לפחות אל תשנאו.