1#. אבא שלך חרא/ אמא שלך מטומטמת /
בוא/י אני אספר לך מי זה/זו אבא/אמא שלך

גידופים, עלבונות וכינויי גנאי להורה השני קורעים לילד את הנשמה ומורידים לו אוטומטית את הערך העצמי. אם אחד מהוריו ״דפוק״, מה זה אומר עליו ?! זכרו שזה ההורה שאתם בחרתם עבורו, ולא יהיה לו הורה אחר. קחו אחריות על הבחירות שלהם. הילדים לא אמורים לשמוע מילה רעה על ההורה האחר שלהם, גם אם נראה לכם שלא, גם אם אתם חושבים שהילדים ״צריכים לדעת את האמת״ – אתם גורמים להם נזק, שיכול להיות בלתי הפיך.

2#. אני אהיה עצוב/ה כשלא תהיה כאן

יש הטועים לחשוב שאמירה בסגנון הזה מעבירה מסר של אהבה לילד – אני אהיה עצוב/ה או בודד/ה כשאתה תהיה אצל ההורה השני בהסדרי שהיה. למעשה אמירה בסגנון הזה גם מעמיסה על הילד אחריות למצב רוחו של ההורה וגם משדרת ששהיית הילד עם ההורה השני גורמת להורה האחר סבל. הילדים צריכים לעבור בין ההורים כשהם שמחים וכשאתם מפרגנים להם את המעבר. גם ככה קשה להם שההורים שלהם התגרשו, הם לא צריכים על כתפיהם את האחריות למצב הרוח שלכם.

3#. אני אגיש תביעה כספית נגד אביך/אימך
וריאציה נוספת – בוא תשמע מה אבא/אמא שלך כתבו בתביעה.

או כל משפט אחר שמכניס את הילד לשדה קרב משפטי וכלכלי ומעמיס לו שני טון על הכתפיים. ילדים לא אמורים להיות מעורבים בהליכים משפטיים ובענייני כספים והם לא אמורים להיות חשופים למסמכים משפטיים. נקודה. כשאתם חושפים אותם להליכים משפטיים (כי ״הם צריכים לדעת מה אבא/אמא שלהם כתבו״), אתם כמו גוררים אותם לבור שחור וגונבים מהם את תמימות ילדותם, לא חבל ?

4#. אמא רצתה להתגרש/ אבא עזב אותנו לטובת ההמאהב.ת/ הכלבה/ הזונה

אל תכניסו את הילדים לשאלת האשם בגירושין כי ברגע שהעמסתם על כתפיהם את אשם הגירושין הפכתם אותם בניגוד לרצונם לשופטים בגירושין שלכם, והם ממש לא זקוקים לתפקיד הזה. שאלת האשם מחייבת את הילדים לבחור בצד של ההורה ה״לא אשם״, וילדים לא אמורים לבחור בין הוריהם. זוכרים שאתם בחרתם להם את ההורה השני? זוכרים שלא בחרתם אילו ילדים ייוולדו לכם? גם ילדים לא בוחרים הורה, גם כשמתגרשים. כשילד מקבל לגיטימציה לבחור הורה הוא בעצם מקבל כוח שאינו תואם מציאות, והורס לו את החיים. ילדים שמנותקים מאחד מהוריהם, גם אם נראה שהם בסדר, הם מאוד מאוד לא בסדר. מתישהו בהמשך זה יצא החוצה בעוצמה, בכאב, ומבלי שאפשר יהיה לתקן את הנזק.

5#. כל הנשים שקרניות / כל הגברים רמאים/בוגדים / אי אפשר לסמוך על גברים/נשים

משפטים בסגנון הזה הורסים לילדים שלכם את היכולת לנהל מערכות יחסים נורמטיביות, שכן אתם מחדירים לראשם שלא ניתן לבטוח בבני המין השני. ילדיכם צופים בכם ומקשיבים לכם, והמשפטים האלו שוחטים את יכולתם לנהל קשרים זוגיים בעתיד, וגם אם יצליחו לנהל מערכת יחסים, יש סיכוי טוב שהיא תסתיים בגירושין (שאולי יעלו לכם הרבה כסף…), הרי כל הגברים בוגדים וכל הנשים שקרניות, לא?

6#. אם לא היית כל כך מופרע/ בעייתי לא היינו מתגרשים

גם ככה הילדים שלכם יאשימו את עצמם בגירושין שלכם. משפטים בסגנון הזה, גם אם נאמרים בשעת כעס, רק מאשרים את הפחדים הכי גדולים שלהם ובונים להם חומת רגשות אשמה שיכולה לדרדר אותם לתהום. שימו לב.

7#. את/ה בדיוק כמו אמא/אבא שלך

תחשבו על המסר שאתם מעבירים לילדים במשפט הזה. הרי אתם כבר לא מעוניינים בזוגיות עם ההורה האחר, וברגע שאתם אומרים לילדיכם שהם בדיוק כמו ההורה האחר, אתם משדרים להם מסר של דחיה. מסר שמביא אותם לשאול את עצמם האם גם אותם אתם תפסיקו יום אחד לאהוב. מיותר לציין שזה דופק להם את הבטחון העצמי ואת היכולת לנהל מערכות יחסים נורמליות.

8#. אבא הלך למילואים/ נסע לחו״ל לעבודה / הלך לישון אצל סבתא

המנעו מלשקר לילדים או לפתח אצלם ציפיות לא תואמות מציאות. הילדים זקוקים לכמה שיותר וודאות ולכן אם נפרדתם, אל תתנו להם להבין שאולי בקרוב הדברים ישובו להיות כמו פעם. מומלץ להסביר להם, באופן מותאם לגילם, שנפרדתם, אחרת הם עלולים לפתח תפיסת עולם חרדתית שמבוססת על העדר וודאות. מומלץ להסכים יחד על גירסה מעודנת של המצב, לשוחח עימם יחד ולהקפיד על אותם מסרים שמועברים להם.

9#. אין סיבה לבכות / אל תהיה תינוק / לך בחדר

קשה מאוד לראות כמה כאב הגירושין שלכם גורמים לילדים וקשה לשאת את כאבם המתבטא בבכי או בכעס גדול. למרות הקושי הגדול, עליכם לאפשר להם להביע את כאבם ולהיות שם משענת עבורם גם אם בפנים אתם מפורקים לגמרי ומרגישים צורך להישען עליהם. זה הזמן להיות המבוגר האחראי. אם לא תאפשרו להם לבכות או להתפרק לידכם הם ירגישו שהם צריכים להסתיר את רגשותיהם או להדחיקם, ורגשות מוסתרים ומורחקים יוצאים בסוף בסערה החוצה, והנה הילד מתפרק לכם מול העיניים.

10#. אתה הגבר בבית הזה עכשיו / את האשה בבית הזה עכשיו

אתם אולי סבורים שאתם נוטעים בילדיכם תחושת אחריות כשאתם אומרים להם משפטים בסגנון הזה, אבל בפועל אתם מעמיסים להם על הגב שק ענק של אחריות לא מותאמת, הופכים אותם למבוגרים בעל כורחם וגונבים להם את הילדות. אף ילד ולא משנה מה גילו לא צריך לתפוס תפקיד של מבוגר בבית אחרי הגירושין, תשמרו להם על הילדות.