1#. ומותר ומותר לאהוב

להיות נשואה לנרקסיסט זה סיוט אך להתגרש ממנו זה הגיהינום עצמו, אלא שלפעמים בדרך לגן עדן, אין ברירה, חייבים לעבור בגיהינום.

כשאורית נישאה לאייל היא היתה בטוחה שזה לנצח נצחים. בעוד שאייל הגיע ממשפחה בה כולם התגרשו, כולל הסבא והסבתא משני הצדדים, אורית גדלה במשפחה שבה לא מתגרשים ואמרה לו כבר בהתחלה שאצלה חתונה זה לנצח, ולא משנה מה יהיה הם ישארו יחד. המשפט הזה היה כמו כבל ברזל שהחזיק אותה קשורה לעמוד באמצע הגיהינום אבל כשהיא אמרה אותו היא לא ידעה שהיא נישאה לנרקסיסט שעומד להוציא לה את הנשמה בכל יום ויום.

החיים עם אייל הרגישו כמו מסע מתמידבקרון של רכבת הרים אקסטרים שטיפסה לגבהים מטורפים ואז ירדה למטה במהירות ובתלילות. היא תיארה לי איך הוא אהב לחיות את החיים הטובים, לטוס למקומות מדהימים בחו״ל, לצאת למסעדות הכי טובות, לארגן ערבים בלתי נשכחים עם חברים, להטיס מצנחי רחיפה ולהשיט יאכטות, אבל תמיד תמיד דקה לפני או דקה אחרי לריב איתה.

וכשאייל נכנס למריבה אין לו שליטה על הרוע שיוצא לו מהפה ואין כל פרופורציה בין השטות שרבים עליה לבין עוצמת הזעם והטירוף והמילים הפוגעות והמשפילות שיוצאות ממנו. אורית מצאה עצמה יושבת וכותבת לאחר כל מריבה את המילים הקשות שנאמרו לה, כדי לתעד את המציאות.

את הצורך בתיעוד המציאות היא חשה מאחר שתמיד לאחר שהוא נרגע הוא הצליח לסובב הכל כנגדה, להסביר לה למה היא מצד אחד רגישה מדי ו״לוקחת קשה״ כל מריבה ומצד שני אשמה בכך שהיא ״מוציאה אותו מדעתו״ ואיך אי אפשר שיהיו רגעים יפים בחיים בלי שהיא תהרוס אותם עם המריבות שלה. באותה נשימה הוא נהג לומר לה כמה הוא אוהב אותה למרות כל מה שהיא עושה לו. גזלייטינג במיטבו.

הטירוף הזה נמשך 17 שנים תמימות. פעמים רבות אורית רצתה להתגרש אבל היא שבה והזכירה לעצמה את המשפט הזה שאמרה לו לפני שנים שאצלה נישואין זה לנצח ואמרה לעצמה שבטח ככה זה אצל כולם, לא הכל דבש כמו שזה נראה בפייסבוק.

את חגי היא הכירה בעבודה. הם התיידדו ואז התחילו לשתף קצת אחד את השני במה קורה בבית ומצאו ששניהם חיים ברכבות הרים מטורפות. גם אשתו של חגי היתה כנראה נרקסיסטית רצינית אבל הם לא ידעו שיש לזה הגדרה ופשוט חיו שנים בסיוט. כעבור שנתיים של ידידות נפש שהיתה למעשה התאהבות שהם חששו להודות בה בינם לבין עצמם, היתה איזו נסיעה משותפת לצפון והם הלכו יחד למסעדה עם נוף רומנטי ומצאו את עצמם מתנשקים ומכאן הדרך לרומן סוער היתה קצרה.

שניהם מצאו נחמה ורוגע ואדמה יציבה בקשר הזה. לא כל שטות הציתה מריבת ענק, לא כל מילה גררה ביקורת נוקבת, לא כל מציאות סובבה ופותלה ושינתה את פניה כדי להתאים לגירסה הנרקסיסטית. הכל היה אמיתי, ופשוט, ורגוע, ונקי. בלי דרמות בלי מריבות מטורפות בלי גזלייטינג ובלי עונשי שתיקה. אחרי שנה יחד שניהם היו נחושים להתגרש. הם טעמו מגן העדן ולא יכלו לשאת עוד את הגיהינום.

באחת המריבות התכופות והקשות אורית הודיעה לאייל שזהו היא רוצה להתגרש. הוא נדהם. גם הוא זכר את המשפט הזה שהיא אמרה לו שנישואין זה לנצח. בשלב הזה הוא פתח בקמפיין שמטרתו לערער את המציאות שלה. אבל קודם כל הוא לקח חוקר פרטי ודי מהר הוא גילה על הרומן שלה עם חגי והגיע הביתה נסער מאד.

״זונה מזדיינת חשבת שאני לא אתפוס אותך״ שאג אייל. ״רק זונה מזדיינת כמוך יכולה לבגוד בבעל המושלם שלה ועוד עם מי. עם האפס החנון הזה שמפחד מהצל של עצמו. אני אהרוס לשניכם את החיים. אתם גמורים. איך היה שהוא זיין אותך כלבה? נהנית? גמרת? בחיים בחיים לא תקבלי ממני גט. תתביישי לך. זונה מזדיינת. לבגוד בבעל כמוני. מה לא נתתי לך. מה לא עשיתי בשבילך. היו לך חיים של מלכה. אבל את כפוית טובה. מי את בכלל יא מכוערת. יא זונה מזדיינת. מי יקח אותך עם ארבעה ילדים. את חושבת שהוא יתגרש בשבילך? גם הוא יודע שאת רק זונה מזדיינת״. וככה זה נמשך בצרחות אימים במשך שעות. שמעתי במו אוזניי כי אורית הקליטה הכל. היא לא ידעה שהוא יתפוס אותה אבל הונחתה להקליט התפרצויות שלו כי היה ברור שהגירושין ממנו יהיו קשים מאד.

אורית שתקה. לא היה טעם להכחיש או לאשר או לענות לו. הסיוט הזה נמשך כמה שעות ובסוף שניהם נרדמו מותשים. הוא העיר אותה בארבע בבוקר והתחיל לשכנע אותה שתחשוב שוב על הגירושין האלו, הציע שאולי יפנו לטיפול זוגי, ואמר שהוא מוכן לסלוח לה על הבגידה ושהיא בחיים לא תמצא מישהו כמוהו שאוהב אותה ככה למרות שתכלס היא זונה מזדיינת.

חלפו שבועיים של תחנונים מהולים בקללות והאשמות ובסופם אורית אמרה לו שאין טעם לנסות ושהיא רוצה להתגרש. אייל החליט לשלוף את הקלף האחרון שלו ואיים עליה שאם היא לא נותנת להם צ׳אנס נוסף הוא מראה לבנם בן ה-16 את הדו״ח של החוקר הפרטי, ובהמשך גם לבנות ה-12 ו-10. זה שבר אותה. היא העדיפה לחיות בגיהינום מלאבד את הקשר עם הילדים שלה וחששה במיוחד מהתגובה של בנה הבכור שהיה קשור מאוד ודומה מאד בתגובותיו לאביו. בעל כורחה החליטה להישאר איתו והודיעה לחגי שאין ברירה, המחיר גבוה מדי והם צריכים לנתק את הקשר.

החיים אחרי המשבר הזה הפכו ליותר קשים. אייל הבין שהוא עלה על נקודת התורפה שלה – הילדים, ובכל מריבה נוספו למילים הקשות והמרושעות איומים להסביר לילדים מי זו אמא שלהם ואיך היא כמעט הרסה להם אל החיים. לטיפול אייל סירב ללכת ואמר שהוא לא מאמין בזה, ואורית הפכה לאפטית ונכנסה לדיכאון שקט כזה והיתה כל הזמן עצובה אבל ניסתה איכשהו להעמיד פנים שהכל בסדר.

שנה אחר כך חגי התגרש. הוא ביקש שיפגשו וסיפר לה איך אחרי מה שהיה ביניהם הוא הבין שהוא לא מוכן לחיות יותר עם אשה שהוא לא אוהב כבר שנים ושמנסה לשלוט בו, ואיך הם הלכו לגישור והוא היה מוכן לתת לה הכל רק שתעזוב אותו בשקט כי הוא לא היה מוכן למלחמות ואיך הוא השאיר לה את שתי הדירות שלהם ומזונות גבוהים ונשאר עם קצת מכספי החסכונות אבל לא אכפת לו והשקט שלו שווה הכל, כי כסף זה לא הכל בחיים ואחרי שהוא הכיר אותה הוא הבין שהוא רוצה חיים שקטים ונקיים. ואורית ישר התאהבה בו שוב ורצתה גם היא לחיות חיים שקטים ונקיים והחליטה שזהו, הפעם היא מתגרשת. הידיעה שחגי שם ומחכה לה נתנה לה כוחות אבל הם הסכימו שבינתיים לא יחזרו לקשר כדי שהגירושין שלה לא יהיו בגללו.

שלוש שנים לקח לאורית להתגרש. אייל הוציא לה את הנשמה, דרש לפנות לגישור אך לא הגיע להסכמה על אף נקודה, לא הפסיק להאשים אותה שהרסה את המשפחה, עירב את הילדים שנזקקו שנים לטיפולים רגשיים, ניהל הליכים משפטיים מופרכים עד שבסופו של דבר שורה של הכרעות משפטיות הובילה אותם לגירושים, לפני כחצי שנה. התרגשתי איתה ביום שקיבלה סופסוף גט, למרות שבשלב הזה היא כבר הבינה שאייל ימשיך להתעלל בה כל עוד הוא יוכל, גם אחרי הגירושין.

השבוע אורית הגיע למשרדי עם חגי כדי שאערוך להם הסכם ממון. אחרי כל מה שעברנו יחד, כל כך שמחתי לראות את שניהם רגועים ומאוהבים עד שערכתי להם את הסכם הממון כמתנת אהבה ממני. לפרחים שהם שלחו לי באותו יום צורפו המילים המרגשות משירה של לאה גולדברג ״ופשוטים ופשוטים הדברים וחיים ומותר בם לנגוע ומותר לאהוב ומותר ומותר לאהוב״.

2#. למה התרגשתי לפני הדיון בבית המשפט העליון

נתחיל עם רקע משפטי. על פסקי דין של בית הדין הרבני אפשר לערער לבית הדין הרבני הגדול. על פסקי דין של בית הדין הרבני הגדול לא ניתן לערער, אבל אפשר לעתור לבג״ץ. בג״ץ מתערב במקרים מאוד נדירים אם הוא סבור שבית הדין הרבני חרג מסמכותו, או פעל בניגוד לכללי הצדק או בניגוד לחוק, אך בג״ץ אינו יושב כערכאת ערעור על בתי הדין הרבניים ובדרך כלל אינו מתערב בהחלטותיהם. לכן, ברוב רובם של המקרים בג״ץ דוחה עתירות על פסקי דין של בתי הדין הרבניים אף בלי לדרוש תשובה.

במקרה הזה הגיע אלי הבעל לאחר שבית הדין הרבני דחה בפסק דין את תביעת אשתו לשיתוף בבית מגוריהם שהועבר לו במתנה מאביו, ובית הדין הרבני הגדול דחה את הערעור שהוגש על פסק הדין. טענות האשה התבססו על עסקאות סיבוביות שלטענתה ערכו עימה בני משפחתו של הבעל ובגינן הובטחה לה הבעלות במחצית מבית המגורים. אלא שבזמן אמת הטענות האלו לא רק שלא הוכחו אלא הופרכו בעדויות ובראיות, ועל כן נדחתה תביעתה ונדחה גם ערעורה.

הצעות נדיבות לפשרה היא דחתה גם בבית הדין האזורי וגם בבית הדין הרבני הגדול, והתעקשה לנהל הליכים. ההפסדים לא ריפו את ידי האשה והיא הגישה עתירה לבג״ץ על פסק הדין של בית הדין הרבני הגדול. בג״ץ לא רק שלא דחה את העתירה על הסף, אלא קבע שיש להגיב לה ואף קבע את התיק לדיון.

ברקע הנכונות למלחמה לצורך מלחמה והסירוב לכל פשרה נדיבה ככל שתהא, עמד סכסוך ירושה במשפחתו של הבעל, כאשר הנתבע באותו סכסוך חבר לאשה, והתחיל למשוך בחוטים ולנהל אותה. הוא הבטיח לה מימון מלא של ההליכים ועודד אותה לא להגיע להסכמות כלשהן, גם כשהוצעו לה פשרות נדיבות וגם שהומלץ לה בכל פה לקבלן. בתמיכתו היא סירבה ובמימונו המלא הגישה תביעות בכל בתי המשפט האפשריים, והעתירה לבג״ץ היתה רק חוליה בשרשרת התביעות, שמונעות כולן מנקם.

בשלב הזה ולאור החלטת בג״ץ שיש להגיש תגובה, החליט הבעל לצרף את משרדי לתיק, ואנו נדרשנו להכין תגובה ניצחת, כזו שלא תשאיר לבג״ץ ברירה אלא לדחות את העתירה. למדנו את התיק לאורכו ולרוחבו, בחנו את כל הטענות העובדתיות והמשפטיות וכתבנו תגובה מנומקת ומבוססת משפטית שהוגשה לבג״ץ.

המצב המשפטי נראה לי ברור לחלוטין והייתי משוכנעת שבג״ץ ידחה את העתירה לאחר שיקרא את תגובתנו. ובכל זאת בלילה שלפני הדיון נדדה שנתי ולדיון הגעתי נרגשת. סברתי תחילה שעצם המעמד מרגש אותי, בכל זאת לא כל יום מתקיים דיון בבג״ץ בתחום שלי.

ירושלים קיבלה את פנינו השבוע בגשמים וברוחות, וכשהגענו למבנה המפואר בו שוכן בית המשפט העליון הבנתי מדוע אני נרגשת. בג״ץ מצא את העתירה ראויה לתשובה ולא רק שלא דחה אותה על הסף, גם מצא לנכון לקיים בה דיון, כלומר ראה מקום להתערבות בפסקי הדין של בית הדין הרבני, וידעתי שהתגובה שלנו תשכנע אותם שמלכתחילה לא היה מקום להתערב.

מראש הכנתי את הלקוח, שככל שהרכב השופטים ימעט לפנות אלינו ולדרוש את תגובתנו בדיון כך מצבנו טוב יותר, וזה סימן שהתגובה שהגשנו ׳עשתה את העבודה׳.

הדיון התחיל ב – 09:00 בדיוק. הרכב השופטים הכיר את התיק על בוריו כולל כל הטענות העובדתיות המורכבות והמטיר על עורכת הדין של האשה שאלות רבות. כל אחד משלושת השופטים שאל שאלות מהזווית שלו והיא ענתה שוב ושוב את אותן תשובות והם הלכו ואיבדו את סבלנותם, ולבסוף אמרו לה שלאחר שקראו את התגובות לעתירה ושמעו אותה בדיון נחה דעתם שיש לדחות אותה.

עזבנו את ההיכל עם ארשת פנים חתומה ושמרנו על פאסון, אבל את צהלות השמחה של הלקוח מיד כשיצאנו שמעו עד תל אביב.

***

על הסכמי ממון נכתב המשפט ״Hoping for the best but expecting the worst״, בפרק 17 של הפודקאסט אספר לכם בדיוק למה. להאזנה לחצו כאן