1#. לא מתווכחת
״בהתחלה לא ידעתי אם משהו לא בסדר איתו או איתי״ ניסתה קארין להסביר לי את האווירה הרעילה בבית. האסימון ירד לה כשהוא התחיל להתווכח על עובדות פשוטות, כאלו שקשה מאוד להתווכח איתן כמו שהשמש זורחת ממזרח ושוקעת ממערב. ״זו הדעה שלך״ הוא נהג לומר לה, ״ואת חייבת להתווכח על כל דבר״ וכשהיא ענתה לו שזו לא דעה אלא עובדה, עדי לקה בהתקף זעם קשה.
הוא עשה לה גזלייטינג ברמה הכי גבוהה שקיימת, עד שהיא הרגישה פיזית שהראיה שלה מעורפלת, שהיא לא מצליחה לראות בבהירות את המציאות, ונטתה להאמין לו. להאמין שהוא כל כך אוהב אותה, להאמין שהוא מוכן לעשות הכל בשבילה ולהאמין שהיא צריכה להתבייש שהיא מוציאה אותו מדעתו, אחרי כל מה שהוא עושה בשבילה. וככה הוא אילף אותה לאט לאט לקבל מציאות מעוותת. ומסוכנת.
וכדי לעשות את זה עדי לקה בהתקף זעם קשה ומפחיד בכל פעם שקארין ניסתה להתווכח על משהו. גם אם זה משהו ממש קטן או ממש ברור. כמו מאיזה צד פותחים את הקופסא של מנת הילדים במקדונלדס, או איך נכון להחזיק צ׳ופסטיקס. אם היא חשבה אחרת ממנו, או ניסתה להדגים לו שהוא טועה, הוא חטף כזה התקף שהיא הצטערה על הרגע שבכלל אמרה את דעתה.
אבל היה כאן עוד משהו שקשור לחוסר הפרופורציה בין המקרה לתגובה. התגובה הקיצונית הגבירה את הגזלייטינג כי הרי לא יכול להיות שהיא צודקת אם הוא מגיב ככה. היא שפטה את המציאות בכלים נורמטיביים ולא הבינה שהכלים האלו לא רלוונטיים לאישיותו של עדי.
וככה קארין למדה לא להתווכח ולא לשאול שאלות. גם כשהיא מצאה אצלו ויאגרה, גם כשהיא מצאה אצלו אביזרי סאדו מאזו ונרות אדומים עטופים בבד שחור ומוחבאים עמוק בארון נעליים.
2#. ביטוח חיים
קארין לא התווכחה אפילו כשעדי הביא הביתה טפסים מארבע חברות ביטוח שונות והחתים אותה על ביטוחי חיים. כמובן שהוא – ולא שלושת הילדים שלהם – המוטב, כלומר זה שיקבל את הכסף במקרה שהיא תלך חס וחלילה לעולמה. וכשהיא שאלה למה ארבע חברות ביטוח הוא התעצבן ואמר שהוא רק בודק איזו חברה נותנת את התנאים הכי טובים ושהוא עושה לשניהם את אותו דבר. אבל המוטבים של ביטוח החיים שלו היו הילדים ולא היא ולעצמו הוא עשה פוליסה אחת.
לה הוא עשה ארבע פוליסות של ביטוחי חיים.
היא צעירה, ובריאה, והפוליסות האלו הפחידו אותה. אבל כשהיא שאלה עדי דווקא ענה בסבלנות וברוגע ואמר שהם קיבלו תנאים ממש טובים ושהוא מטפל בעוד כמה ביטוחים ומאד מרוצה מהיחס של סוכנת הביטוח. היא אמנם הניחה לנושא, אבל הפוליסות האלו ישבו לה בירכתי המוח ושלחו מדי פעם סימני שאלה במיוחד כשהיא לא הרגישה טוב, ומשהו בתגובות שלו נראה לה מוזר.
3#. הבית שהתפרק
קארין ייחסה הרבה מההתנהגויות של עדי למשפחה בה הוא גדל במושב בשפלה. אביו תפס את אמו בוגדת בו. אם היה יכול, הוא היה תולה אותה על חומה וסוקל אותה באבנים, אבל הוא רק לקח לה את הילדים. ארבעתם. ואמר להם שאמא שלהם זונה ושאם הם נשארים הילדים שלה הם הופכים להיות ממזרים בני זונה ואף אחד לא יתקרב אליהם.
השנים היו שנות השמונים ואת המונח ניכור הורי כנראה לא ממש הכירו. האמא חזרה בבושת פנים להוריה בירושלים, והם נשארו עם האבא והתנתקו ממנה. האחיות הקטנות שלו בכו והתגעגעו ועדי סיפר איך אביו היכה אותן אחרי שאמר כמה פעמים ״אם תמשיכו לבכות אני אתן לכן סיבה לבכות״, עד שהן למדו לבכות בלי קול.
אחרי הצבא נוצר מחדש קשר עם אימו. אבל את השנים שחלפו אף אחד לא החזיר לו להם ולא לה. היה לקארין ברור שעדי נשרט עמוקות מנסיבות חייו, אבל כמו בהרבה מקרים כאלו, היא טעתה לחשוב שאהבתה תרפא את הפצעים.
4#. המאפרה שהתנפצה
בהתקף זעם אחד הוא הלך רחוק מדי.
הוא זרק מאפרה על הרצפה בכזו עוצמה שהיא התנפצה ורסיס אחד נכנס לה לרגל ופגע בכלי דם, והתחיל להשפריץ לה דם מהרגל. ואז היה רגע כזה שבו הזמן עמד מלכת וההתקף שלו נגדע באחת והיה לו מבט מוזר בעיניים עם תערובת של שלווה ותמיהה.
ברגע אחרי קארין התחילה לצרוח שיביא מגבת והתקשרה לאבא שלה ואמרה לו שיזמין משטרה ויבוא לקחת אותה לבית חולים ועדי פשוט ישב שם כמו בובה שכל האויר יצא ממנה ואמר לה ״מה משטרה המאפרה נפלה ונשברה״ והיא בכתה וצעקה ואמרה ״אתה זרקת אותה״ והוא הסתכל עליה במבט ריק ואמר ״את לא נורמלית למה שאני אזרוק מאפרה היא נפלה ונשברה״ וככה נגמרו הנישואין שלהם.
כלומר מבחינתה זה היה הסוף מבחינתו זו היתה רק ההתחלה.
5#. המעטפה שנמסרה
עדי בכה והתחנן לקארין וכעס עליה והאשים אותה ואיים עליה שהיא תישאר לבד בעולם והבטיח לה שאף אחד לא יאהב אותה כמוהו, ולא הסכים ללכת לגישור או לשמוע על גירושין. בסוף לא היתה ברירה והיא הגישה בקשה ליישוב סכסוך ולא הסכימה ששליח יביא לו אותה אלא רצתה למסור לו בעצמה ולהרגיע אותו.
הוא שתה קפה במטבח והיא ניגשה אליו עם המעטפה ואמרה ״תקשיב עדי, אתה לא השארת לי ברירה, אז פתחתי תיק בבית משפט אבל אני רוצה שנסיים יפה״. הוא חטף לה את המעטפה מהידיים וקרע אותה לגזרים וצרח ״את עשית את טעות חייך״ וחטף לה את הטלפון הנייד ורץ החוצה והיא רצה אחריו והוא נכנס לאוטו ונעל את עצמו ולא הסכים לצאת והיא הרגישה חסרת הגנה בלי הטלפון ורצה לשכנה והזעיקה משטרה.
בינתיים עדי נסע ולא ענה לטלפון. השוטרים ביקשו שתעדכן אותם כשהוא חוזר אבל היא לקחה את הילדים והלכה להוריה שהיו בחו״ל, ונעלה את הדלת וסגרה את החלונות וכל הזמן היתה לה תחושה של סוף העולם.
6#. סרט אימה
באמצע הלילה היא התעוררה בתחושה שיש מישהו לידה ומצאה אותו עומד מעליה ומסתכל עליה בדממה. היא חשבה בהתחלה שהיא בתוך סיוט אבל הוא תפס אותה וחיבק אותה ובכה וביקש סליחה והבטיח שילך לטיפול, והיא שאלה אותו איך נכנסת אבל הוא לא ענה ולא הסכים להחזיר לה את הטלפון. ״הוא לא אצלי את איבדת אותו את לא זוכרת?״ הוא אמר וקארין הבינה שעדיף לשתף פעולה וחיבקה אותו והבטיחה לו שהכל יהיה בסדר ושכנעה אותו לישון איתה.
ברגע שהוא נרדם היא נעלה כפכפים וברחה מהדירה. השעה היתה 4 לפנות בוקר והיא ירדה לרחוב וחיפשה חלון עם אור ועלתה ודפקה בדלת וביקשה להתקשר למשטרה. כשהשוטרים הגיעו הם לקחו אותו איתם והיא חזרה עם הילדים לדירה שלהם.
למחרת התקשרו ואמרו שלא היתה כל עילה להרחיק אותו אז הוא הורחק מינהלתית ליומיים רק כדי להרגיע את הרוחות.
7#. גזלייטינג דור 2.0
בחקירה המשטרתית הוא אמר שדאג לאשתו ולילדים כשראה שהם לא בבית והלך לחפש אותם אצל הוריה, לבית הוריה הוא נכנס עם מפתח רזרבי שאביה פעם ביקש ממנו לשמור ואף אחד לא זכר את זה. הוא לא יודע איפה הטלפון שלה כי היא מאבדת דברים כל הזמן ונוהגת להאשים אותו. הוא כבר רגיל. המאפרה נפלה. הוא לא זרק אותה. היא נפצעה מרסיס של המאפרה שנשברה, והוא טיפל בה. היא מתגרשת כי כנראה שיש לה מאהב ולכן היא רוצה לסלק אותו מהבית, אבל הוא לא אלים, אדם נורמטיבי שלא פגע מעולם בזבוב.
לא היה אפילו טעם להגיש נגדו צו הגנה כי רמת התעתוע הייתה כה גבוהה, שהיה ברור שהוא לא יורחק. המזל היה שהוריה תמכו ושכרו עבורה דירה ואני שכנעתי אותה להתחיל לחיות במקביל להליך המשפטי כי לפעמים אין דרך אחרת, כשאי אפשר לגרום למישהו לשתף פעולה או להגיע להסכם.
סיפור הגירושין שלה לא נגמר, ותכף גם יתחיל פרק חדש של הורות רעילה, שניצניה כבר התחילו לבצבץ, אבל היא מלאת תקווה, ובעיקר כך אמרה לי השבוע – נושמת.
***
השבוע בפודקאסט על סרנדיפיטי עם פרופסור תמרה טילמן. להאזנה לחצו כאן.
