1#. חור בלב

יש לאיתן חור בלב ואי אפשר למלא אותו אמרה לי עינת. הוא רצה הרבה ילדים וחשב שהם ימלאו את החור הזה בלב שרצה עוד ועוד אהבה, אבל אחרי ארבעה ילדים עינת היתה מותשת ואיתן רצה עוד. כשהיא אמרה שזהו היא לא מוכנה יותר, אין לה כבר כוחות לילד נוסף הוא לקח את זה כפגיעה אישית, אמר לה שהיא לא אוהבת אותו ולא אכפת לה ממנו, וכשהיא עמדה בסירובה הוא הודיע לה שהוא רוצה להתגרש.

הלב של עינת נשבר.

הם הביאו לעולם ארבעה ילדים בעשר שנים, עינת גידלה אותם כמעט לגמרי לבד כי איתן הוא איש עסוק וטרוד בלעשות כסף, וכשהיא סירבה לעוד ילד, הוא החליט להתגרש. שבוע היא בכתה את נשמתה החוצה, ואחרי שבוע היא אספה את השברים של ליבה, אמרה לו שהיא לא רחם להשכיר ושהוא מוזמן לארוז ולעזוב.

את זה איתן לא צפה.

שנים שעינת היתה עסוקה בלמלא לו את החור בלב באמצעות אהבה אינסופית, נזהרה מלריב איתו כי כל אי הסכמה התפרשה אצלו כהעדר אהבה, דאגה לומר לילדים שהוא האבא הכי מדהים בעולם למרות שהם בקושי ראו אותו, ועכשיו היא מסכימה להתגרש ועוד מבקשת שהוא יעזוב?!

איתן עזב והם התחילו הליך גישור אבל הוא היה כעוס עד זועם מאוד, והוציא את הנשמה על כל סעיף בהסכם, ולא הסכים לוותר אפילו על חצי שעה עם הילדים, וכשהיא ניסתה לומר שהוא בקושי היה איתם כל השנים, הוא נעלב עוד יותר ואמר שהוא יודע לטפל בהם יותר טוב ממנה.

כדי לסיים איתו, עינת הסכימה לויתורים כספיים מפליגים, אבל בכל פעם נוסף תת-סעיף שהאריך את הגישור עד אין קץ. עינת סבלה ואיתן נהנה לראות אותה מתייסרת.

2#. אלימות באמצעות קטינים

היא אלימות שלא מדברים עליה הרבה. כשאחד ההורים מחליט לפגוע בהורה האחר באמצעות הילדים זו אלימות סמויה שלא מדוברת כמעט, כי עיקר הפוקוס הוא על טובת הילדים ולא על ההורה שעובר התעללות באמצעותם.

כשאיתן הבין שהילדים הם הדבר הכי חשוב לעינת הוא החליט להתעלל בה באמצעותם. ראשית הוא התחיל עם אפס גמישות ולא איפשר לה לקחת אותם לחתונה של אחייניתה כי ״זה היום שלו״. הם היו באמצע גישור, לא היו החלטות שיפוטיות והיא לא ידעה שאם אין צו שאוסר עליה לקחת אותם, מותר לה. בסוף היא וויתרה אחרי שאיתן הודיע שיגיע עם משטרה לגן הארועים ויקח אותם ממנה, ועינת לא רצתה להרוס את החתונה ולעשות טראומה לילדים. כשהיא הגיעה אלי הסברתי לה שהמשטרה לא היתה נענית לתלונותיו בהעדר צו, אבל זה כבר היה מאוחר מדי.

ואז איתן הפסיק לאפשר לה לשוחח עימם בטלפון כשהם אצלו. לא הפסיק לחלוטין, אלא איפשר מדי פעם באינטרוולים משתנים שהלכו והתרחקו. כשמפסיקים לגמרי אז לא מנסים ולא מתאכזבים. כשהוא איפשר לה מדי פעם לשוחח איתם עינת חוותה תיסכול כואב וממושך שכן היא לא הפסיקה לנסות – ולחוות דחייה. הוא ידע עד כמה קשה לה לא להיות בקשר עם הילדים פעם ביום לפחות, ואיפה שכואב לה – איתן לחץ.

העניין הוא שגם הילדים נכנסו למצוקה וכעסו עליה שהיא לא מתקשרת, וכשהיא הסבירה שהיא מנסה הם כעסו ואמרו שהיא שקרנית ובכו בתסכול ואמרו שאבא אומר שלא אכפת לה.

איתן עצמו לא חש כל צורך להתקשר לילדים כשהם איתה, וגם אילו היה מתקשר היא לא היתה מונעת מהם לשוחח עימו, כך שלא ניתן היה להפעיל עליו גזירה שווה.

עינת הגיעה אלי אחרי שבתה הבכורה בת הכמעט 11 הקיאה בשירותים אחרי ארוחת ערב ולא אמרה לה כלום. כשהיא שאלה מה קרה, הילדה אמרה שכואבת לה הבטן ורצה לחדרה בדמעות. כשהילדים שלה לא מרגישים טוב הם עוברים לגור לה מתחת ללב ולא בורחים לחדר ולכן עינת הבינה מיד שמשהו לא בסדר.

היא חיכתה קצת ונכנסה לחדרה של הבת וליטפה אותה ואז הבת פרצה בבכי ואמרה לה שהיא הקיאה בכוונה כי היא שמנה ומכוערת. עינת נדהמה. הילדה שלה יפיפיה אמיתית. היא שלפה את הטלפון והציגה לי תמונה של ילדה יפה עם עור בצבע זית ועיניים ירוקות בהירות וחולצת בטן ממנה מבצבצת בטן ילדותית קטנטנה. הכי רחוק מהתיאור שהיא שמעה מבתה.

היא ישר הבינה על מה מדובר. איתן נהג להעיר לה על כל קילו שהעלתה, לומר לה שהיא חייבת דיאטה, והיא נאבקה בשלושה-ארבעה קילו עודפים. דימוי גוף הוא דבר כל כך שברירי. היא ידעה שהיא תמיד תראה את עצמה בראי כשמנה, וידעה גם שהיא לא שמנה, ובסוף השלימה עם המשקל שלה ולמדה לאהוב את עצמה, כי רק ככה היא הצליחה להשתחרר מאיתן, בזכות אהבה עצמית.

עוד כמה שאלות לילדה והיא הבינה שאביה לועג לה, ואומר לה ״תזהרי לא להיות דאבה כמו אמא שלך״ בכל פעם שהיא מכניסה משהו לפה, וכך הורס לה באופן קונסיסטנטי את דימוי הגוף, עד שהילדה פיתחה הפרעות אכילה והתחילה להקיא. עוד הוסיפה הילדה וסיפרה איך איתן לימד גם את אחיה הצעירים ממנה ללחוש לה ׳דאבה׳ כשהיא אוכלת גם כשהם אצל אימם, והזהיר אותם שאמא לא תשמע.

זה הספיק.

עוד באותו שבוע איתן קיבל מאיתנו מכתב שמודיע לו שהגישור הסתיים, שהוגשה בקשה לישוב סכסוך ובקשה דחופה למתן צו בעניין קטינים. הוא התקשר אליה במתק שפתיים – ״למה לקחת את רות דיין? היא תיקח אותך למלחמה. אנחנו מגיעים להסכם עוד יום יומיים. לא חבל?״

״לקחתי את רות דיין לא בשביל להילחם בך איתן. לקחתי אותה כדי להגן על הילדים שאתה הורס. אני לא אגיע איתך להסכם לפני שאני אציל את הילדים שלנו ממה שאתה עושה להם״. ענתה לו עינת, ובלב ידעה שהדרך איתו עוד ארוכה, כי מי שהופך את ילדיו לכלי נשק נגד אימם, לא בוחל באמצעים.

3#. אקדח יורה

ההליך המשפטי הסתיים כעבור חצי שנה. התיק הגיע לשופט ארז שני ולאחר דיון אחד שבו הוא הטיל על איתן אימה הם התחילו הליך טיפולי והדרכה הורית, ואיתן הרגיע את העניינים ואף נחתם הסכם עם ויתורים פחות משמעותיים מצד עינת.

אבל כמו שאמר צ׳כוב, אקדח שמופיע במערכה הראשונה חייב לירות עד סוף המערכה השלישית, ואיתן היה אקדח טעון תסכול וזעם, וההליך המשפטי לא פרק ממנו את נשקו רק נצר אותו.

איתן חיכה להזדמנות והיא מהירה להגיעה.

השבוע נחגגה בת המצווש של בתם, זו שהוא כבר לא מכנה ״דאבה״, אבל עדיין נועץ בה מבטים מוזרים כשהיא אוכלת. הילדה ביקשה ארוע בת מצווש באולם, אלא שאיתן ועינת לא הצליחו להסכים על הפרטים. איתן השתלט על הכל והחליט להפוך את הארוע להפקה בסדר גודל ארוויזיוני ואילו עינת התנגדה גם עקרונית וגם כספית ובסופו של דבר איתן הודיע לעינת יומיים לפני הארוע שזה לא מתאים ושתעשה ארוע נפרד.

עינת נדהמה גם מהסיטואציה וגם מהעובדה שהמפיק של איתן יצר עימה קשר יום לפני הארוע לוודא שאין בכוונתה להגיע ״כדי להימנע מפרובוקציות״.

יום לפני הארוע עינת נאלצה להודיעה לבתה שהיא לא תשתתף בבת מצווה שלה. הבת, שכבר עודכנה על ידי אביה בכתה מאוד אבל ניכר עליה שהיא מורגלת בלרצותו, אמרה לעינת ״טוב אולי לא תבואי לבת מצווש בתור אמא שלי אלא בתור אורחת״.

ליבה של עינת נקרע שוב. איתן ידע איך להכאיב לה. אלא שבכך לא די. איתן העלה לאינסטגרם פוסט שעוסק בארוע ומספר שהילדה ״בחרה״ לעשות ארוע ללא אמא שלה. הילדה לא ידעה את נפשה מהפוסט זה שהכניס אותה למצוקה רגשית קשה והעמיד אותה בקונפליקט נאמנויות קיצוני.

אלא שהילדה לא בחרה. האב בחר ובילדה בכתה. האב בחר לערוך בת מצוה בלי האם והילדה בכתה. האב בחר לא לאפשר למשפחת האם להגיע לארוע, והילדה בכתה. האב בחר להעלות פוסט חושפני ומתלהם על הילדה, והילדה בכתה ונכנסה למצוקה רגשית קשה שכללה, בכי, האשמות של האם שהיא אשמה בהכל בגלל מה שעשתה לאביה, וכמובן חזרה להקיא. ברור שגם אחיה הצעירים נכנסו למצוקה והגיבו בבכי והאשמת עינת על כך שלא היה לה מספיק ״חשוב״ לבוא לבת מצווש.

וכך נפתח השבוע שוב הליך בעניין הקטינים, אלא שהפעם לא יועילו הדרכים המקובלות של טיפול והדרכה. איתן לא קלט ולא הפנים דבר כפי שעולה מהפוסט שהעלה לא מזמן ומעיד שהבת זו רק ההתחלה – ״יש פה ילדים שלא מוכנים לשתוק יותר! שנה וחצי של התעללות פמיניסטית דורסנית מתמשכת אני לא לוזר ומה שלא יהיה אלך בראש מורם”. אני לא בטוחה שהוא יצא בראש מורם מאולם בית המשפט…

המשך – מן הסתם – יבוא. Stay tuned.

***

השבוע בפודקאסט על עצמאות כלכלית עם איריס זנטקארן. להאזנה לחצו כאן.