יש בארץ קו תפר בלתי נראה שכשעוברים אותו הופכים מקטינים לבגירים. בדיוק ביום בו ימלאו לילדים שלכם 18 שנים הם הופכים לבגירים ומכאן מתנתקת בבת אחת החובה לדאוג לכל מחסורם וגם הזכות לעשות כן. מאידך הם מאותו יום לא חייבים לכם כלום, ואין לכם דרך לכפות עליהם את רצונכם או את עצמכם. אלא שקו הגבול הזה בין ילדות לבגרות, בין קודש לחול ובין ילד לזר הוא לא לגמרי טבעי ולפעמים הוא יכול להיות אכזרי במיוחד, תשאלו את עדי.

1#. מאפרה

עדי החליטה להתגרש מאורי אחרי שנים של התעמרות קשה, הקטנות, השפלות, התקפי זעם, קנאה ורכושנות קיצוניים, ואיומים שיקח לה את הילדים כי היא חולת נפש וידאג לאשפז אותה והכל כמיטב המסורת הנרקסיסטית.

ככל שחלפו השנים הפכה עדי לחסינה יותר, העיזה יותר לענות לו, ואיבדה בו עניין וזה תסכל את אורי וגרם לו להתקפים קשים יותר ובוטים יותר ואלימים יותר בעיקר מילולית, עד שיום אחד הוא איבד שליטה והעיף לכיוונה מאפרה מלאה בסיגריות. המאפרה פגעה לה בחזה הותירה סימן כחול גדול וכל הסיגריות והאפר נשפכו עליה והיא קפאה במקום ורק הדמעות זלגו בלי שליטה מעיניה. בשלב הזה היא חשה כמי שיצאה מגופה וראתה את עצמה מבחוץ אשה בה 42 מבוהלת, בוכיה ועם אפר סיגריות ובדלים על חולצתה ושברי מאפרה לרגליה.

הבן החייל שבדיוק נכנס הביתה וראה אותה ככה כמו שהיא עם האפר והבדלים הזדעזע והתחיל לצעוק על אביו ״מה אתה עושה, מה קרה לך למה אתה מתנהג כמו חולה נפש?״.

עדי התנערה מקפאונה.

הרגע הזה שבו היא נגעה בתחתית הבור שהיו נישואיה, היה גם הרגע שהם הסתיימו מבחינתה. היא עוד לא ידעה שהסיוט רק מתחיל.

2#. הסתה בשיטת הקורבן

מאותו יום אורי לא דיבר עם בנו החייל שהעיז לצעוק עליו. בעדי הוא התעלל קשות. לא הסכים לשתף פעולה עם הגירושין, איים, קילל, טען שהיא הסיתה את הבן נגדו, והכי גרוע התחיל להסית את הבנות נגדה בשיטת הקורבן.

הסתה בשיטת הקורבן הינה הסתה חצי סמויה שמתחילה בכך שהוא הקורבן, שלא רוצה להתגרש, שמוכן להקריב את חייו למען המשפחה, בעוד אימן רוצה להתגרש ולהרוס להן את החיים. והוא, הקורבן, גם אם עשה טעויות, ולמרות שהוא סובל ממנה כבר שנים, מוכן לעשות הכל כדי למנוע גירושין. וכך החלו להצטבר שכבות של טינה בנפש הבנות כנגד אימן. הן החלו להתחצף אליה, להאשים אותה בהרס חייהן, ומיעטו לדבר עימה.

הגדולה, שהיתה כבר בת 17, הזדהתה עם אביה לחלוטין, הפכה לאשת סודו ובשלב כלשהו הפסיקה לדבר עם אימה ואחיה. שתי אחיותיה, שהיו באותה עת בנות 15.5 ו-14 היו אף הן עוינות מאוד אך עדיין היו זקוקות לאימן ונפשם נקרעה בין אימן לאביהן.

עדי עשתה הכל כדי להביא את אורי להסכם וערכה ויתורים רבים תוך שהיא מניחה שכך יתאפשר להם לנהל בהמשך מערכת יחסים תקינה, למען ארבעת ילדיהם. הנחה נכונה במקרים רבים, לא במקרה של אורי, שלא הצליח לסלוח לה על שהחליטה להתגרש ממנו.

חלפה כמעט שנה של משא ומתן ועוד ועוד ויתורים ולבסוף נחתם הסכם גירושין, אורי רכש את חלקה של עדי בבית המגורים שלהם במחיר נמוך בהרבה ממחיר השוק, והיא עזבה את הבית ושכרה דירה לה ולילדים לא רחוק משם.

לבת הגדולה, בדיוק מלאו 18 שנים והיא הודיעה לעדי שהיא נשארת להתגורר עם אביה ותבוא לבקר אותה, ״כשיסתדר״. למעשה היא ניתקה קשר עם עדי עוד לפני שעזבה. שתי הבנות הצעירות יותר היו אמורות לחלק את זמן בין דירת אימן לבית אביהן, והבן החייל התגורר אצל עדי בחופשות מהצבא ולמרות שביקש את קרבת אביו, אורי התמיד בסירובו לדבר איתו ובכך למעשה פיצל לחלוטין את המשפחה.

3#. ניכור הורי?

הסכם הגירושין והפרדת המגורים לא הרגיעו את אורי. להיפך. הוא ידע היטב שהנתק עם הבת מכאיב לעדי מאוד, והגביר את עוצמת ההסתה. עדי ניסתה ליצור קשר עם הבת בכל דרך אך היא חסמה אותה וסירבה אפילו לעדכן אותה בפרטי גיוסה לצה״ל. שתי הבנות הצעירות יותר קיבלו הוראה לא לומר לאימן מילה בעניינה, וצייתו לחלוטין ועדי נותקה לגמרי מבתה.

הדרך היחידה שבה עלה בידיה לקבל מידע אודות בתה היתה דרך אימה של חברתה הטובה שמסרה לעדי בסתר את מועד גיוסה של הבת. עדי הגיעה ללשכת הגיוס אך הבת כעסה עליה מאוד, סירבה לאפשר לה להכנס וצעקה עליה מול כל ההורים האחרים ״תעופי מכאן. את לא אמא שלי את בן אדם זר״, ואורי שעמד מנגד – שתק.

בזמן שחלף עדי עשתה נסיונות שוב ושוב ליצור קשר עם בתה החיילת אך כשלה. שתי הבנות הצעירות חזרו יותר ויותר מוסתות בכל פעם שהיו אצל אביהן ומיררו את חייה של עדי.

הן בכוונה טינפו את הבית וסירבו לנקות אחריהן, שפכו קורנפלקס על הרצפה ודרכו עליו לפני שיצאו בבוקר מהבית, הוציאו בשר מהמקרר ושמו על אדן החלון כדי שיתקלקל ויסריח, שפכו משחת שיניים על המצעים שלה, ועוד ועוד התנהגויות שמטרתן להוציא אותה מדעתה, וכשהעירה הן לא הגיבו. וכשהיא צעקה, הן שלפו את הטלפון והתחילו לצלם אותה ואמרו ״חייבים להראות שאת חולת נפש״. לשלוח אותן לאביהן היא לא העיזה, מהחשש שהן יקפצו על המציאה ויתנתקו ממנה כי את כאב הניתוק מהבת הגדולה היא נשאה על גבה מדי יום.

4#. הליכים משפטיים

כשהיא התייעצה עם עורכת הדין שלה, ושאלה מה אפשר לעשות עם הניכור של הבת הגדולה, הוסבר לה שבשל גילה לא ניתן לעשות כלום וזכותה לא להיות איתה בקשר. לגבי שתי הבנות האחרות, לא מדובר בניכור הורי שכן הן נמצאות איתה חצי מהזמן וניכור זה רק כשמנתקים קשר. אבל עדי התעקשה ואמרה שזה ניכור ושהן שליחות של אורי וזה פוגע בהן וחייבים טיפול אבל הן מתנגדות והתעקשה ליזום הליך משפטי שיאכוף לפחות טיפול.

אם התיק היה מתנהל בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב בפני השופט הידוע כמטיל אימה על הורים מנכרים, יש סיכוי טוב שניתן היה להציל את הבנות, אבל הוא התנהל בבית משפט אחר. נקבע דיון ואורי טען שיש לעדי בעיה בסמכות ההורית ואצלו הבנות מתנהגות למופת, ושהוא לא מסית ולא מנכר אלא דווקא היא ועובדה שהבן החייל לא בקשר איתו בגללה. גזלייטינג במיטבו. מקרים כאלו לא ממש מעניינים את בית המשפט והשופט קבע שלא התרשם מניכור הורי אלא מבעיה בהצבת גבולות. הוא שלח את עדי להדרכה הורית והמליץ שהבנות יתחילו טיפול אך ציין גם שבשל גילן לא ניתן להכריחן.

ההליך המשפטי הזה, שאילץ את אורי לשלם שכר טרחת עו״ד, רק העמיק את השנאה ותחושת הנקם שלו.

ביום שמלאו לבת השניה 18 היא הודיעה לעדי שהיא עוברת לחיות אצל אביה, ומבקשת ממנה לא ליצור איתה קשר. היא חסמה את עדי בווטסאפ ובמייל ובטלפון וכשעדי הגיעה למקום עבודתה כמלצרית וניסתה לדבר איתה, היא איימה שתזמין משטרה. למחרת היא הגישה, בהדרכתו המלאה של אורי, בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת האוסר על אימה להתקרב אליה וטענה שהיא מטרידה אותה ולא מאפשרת לה לעבוד בשקט וללמוד לבגרויות.

עדי קיבלה את הצו ונדהמה. היא הגיעה לדיון שנקבע, וסיפרה לשופט שהבת ניתקה עימה קשר ושזה תוצאה של הניכור ההורי של אורי, אבל השופט הודיע לה שידיו כבולות מאחר שהבת בגירה, ושעליה לכבד את רצונה ולהימנע מליצור עימה קשר. כשעדי התחננה לשופט שיעשה משהו הוא הסתכל עליה ואמר ״אני מבין שהדרכה ההורית לא עוזרת לך״ והיא הרגישה נזופה והלכה.

5#. השיחה

עדי נותרה עם ילדה אחת, בת 16.5 שהפכה לעויינת יותר ויותר כלפי אימה, אבל גם הייתה קשורה מאוד לאחיה שבינתיים השתחרר מהצבא. מאז הגירושין ציננו הבנות מאוד, בהוראת אביהן, את הקשר עם אחיהן והוא מצידו בז להן וכעס עליהן וכינה אותן ״החיילות של אבא״. כעת נותרו הבן הבכור והבת הצעירה בבית.

ערב אחד הם ראו יחד סרט והתחילו לדבר.

הוא סיפר לה על אותו יום שראה את אימם אחרי שאביהם זרק עליה מאפרה, ואמר לה שהיא אשה מוכה בעיקר נפשית, ושהוא לא מבין איך אין לה ולאחיותיו רגש כלפיה. הוא התחיל לצייר לה תמונות ילדות והזכיר לה איך אימם גידלה את ארבעתם כשאביהם עבד והלך בשבת לרכב על אופניים עם חברים שלו, והיא עמדה והכינה להם ערימות של פנקייקים, ואיך היא תמיד התנדבה ללוות אותם בטיולים וכל הילדים רצו את עוגת השוקולד המפורסמת שלה, והזכיר לה את הטיול שנתי ההוא שמשהו עקץ אותה ואמא שלהם הגיעה עד ראש פינה כדי לקחת אותה הביתה, ואמר שהוא לא מבין לאן הכל נעלם ואיך יכול להיות שהיא מחקה הכל מהראש.

והיא התנגדה ואמרה שהיא חולת נפש ובגללה המשפחה התפרקה והם הפכו לילדים מבית הרוס, ואיך היא יכלה ככה לעזוב את אבא שלהם שכל השנים עבד בשביל המשפחה.

״אם הוא כזה אבא טוב, למה הוא לא מדבר איתי?״ שאל הבן והיא דיקלמה את מה שאביה נהג לומר – ״אתה ניתקת את הקשר עם אבא כי אמא הסיתה אותך נגדו.״

הבן אמר לה ״בואי תראי״ ופתח לפניה את הווטסאפ שלו עם אביו. הראה לה איך שלח לו תמונה של עדי עם האפר עליה שהוא צילם בלי שאביו ידע וכתב לו שאשה אחרת היתה מתלוננת במשטרה, ואיך אבא שלו כתב לו שהוא לא יסלח לו בחיים ושכל הגירושים בגללו, ואיך הוא חסם אותו בווטסאפ והבן שלח לו הרבה הודעות גם מהצבא שלא נענו וכשהבין שהוא חסום שלח לו הודעות סמס שלא נענו. עוד הוא נתן לה לקרוא מיילים ששלח לאביהם בהם התחנן אליו שיפסיק להסית את אחיותיו, כתב לו שהוא הורס לכולם את החיים ושכל המצב לא בריא ואבא שלו עונה לו בחזרה במייל ״מי שהרס לכולם את החיים זו אמא שלך אל תיצור איתי קשר״.

והיא קראה ובכתה ובכתה והבינה. הבינה שאמא שלה אשה מוכה והבינה שהיה זה דווקא אביה שניתק קשר עם בנו הבכור, בניגוד למה שאביה החדיר לראשן בכזו אינטנסיביות כבר שנים. היא ניגשה לחדרה של עדי וחיבקה אותה חיבוק אמיתי כזה שהיא לא זכתה לו מאז הגירושין ושתיהן בכו. מאותו יום סירבה הנערה ללכת לאביה או לדבר עימו. לאחיות שלה היא אמרה ״כל מה שהוא אמר לנו במשך שנים היה שקר״.

6#. אורי הגיש בקשה לבית משפט

וטען לניכור הורי שכן הבת עדיין קטינה ומסרבת לבוא אליו. הגשנו תגובה מורחבת עם הסיפור המשפחתי כולו, שמעולם לא הונח בפני השופט.

״משהו לא תקין במשפחה שלכם״ אמר השופט בפתח הדיון. ״שתי בנות מנותקות מאמא שלהן ובגלל שהן בגירות זה לא ניכור הורי, והבת עדיין קטינה אז דווקא היא מנוכרת?״ הוא שאל את אורי שטען שעדי הסיתה אותה. ״אני רוצה לדבר עם כל הילדים בלשכה שלי. תבדקו אם הגדולים מסכימים״, הודיע השופט והסביר שהוא לא יכול להכריח אותם אבל הוא מבקש.

כל הארבעה התייצבו בבית המשפט ונפגשו עם עובדת סוציאלית ועם השופט. אורי ועדי המתינו בחוץ. ״עכשיו השופט ידע בדיוק מי את״ אמר אורי לעדי משוכנע ששטיפת המוח שעשה לשתי בנותיו תשרת אותו גם הפעם. אלא שהשופט ביקש מהבן להתחיל ולספר למה הוא לא בקשר עם אבא שלו. כשהם יצאו משם אחרי שעות, כולם בכו. שלוש הבנות ניגשו אל עדי וחיבקו אותה, ולראשונה מזה שנים – היא נשמה.

***

השבוע בפודקאסט – זוגיות מעשית עם הדר זוהר. להאזנה לחצו כאן