1#. מנו ואלונה נישאו לפני כרבע מאה.

הוא היה מתווך צעיר עם חוש עיסקי מעולה והיא עולה חדשה יחסית ויפת מראה מחבר העמים. הם נישאו בנישואין אזרחיים בחו״ל גם כדי לחסוך את ההשפלה הכרוכה בצורך להוכיח את יהדותה של אלונה, וגם כי מנו לא ממש אהב את הממסד הדתי. במהלך הנישואין נולדו להם שתי בנות, שנראו בדיוק כמו אימן והיו קשורות מאוד לאביהן.

מעל שני עשורים חלפו מאז. מנו ואלונה צברו הון עצום, רובו בשליטתו של מנו שהחזיק חברות ונכסים בשווי רב מאד. כמה וכמה פעמים תפסה אותו אלונה בוגד בה ורצתה להתגרש ובכל פעם מחדש הצליח מנו לעצור בידה, הבטיח שמעכשיו הכל יהיה אחרת, נשבע שהיא האחת ואין אחרת, והתחנן שלא תעזוב.

ובכל פעם כזו אלונה נאחזה בתקווה שהפעם הכל ישתנה וחזרה לזרועותיו, וכל פעם כזו החלישה אותה יותר עד שהיא כבר ידעה שהוא בוגד והיתה חלשה מדי מכדי לקום וללכת. זו היתה נקודה אידיאלית מבחינת מנו שרצה את אלונה חלשה ונשלטת וכנועה ועיוורת ובעיקר שקטה.

2#. עד שיום אחד…

אלונה חשדה שלמנו יש דירת מסתור, אבל הוא הכחיש והיא האמינה להכחשותיו. עד שיום אחד מספר לא מוכר שלח לה תמונה של עגלת תינוק.

לפעמים תמונה אחת בווטסאפ עושה משהו ששנים של טיפול לא עושות. לפעמים הודעה כזו היא כמו גיליוטינה שיורדת וכורתת באבחה אחת את הכבל הבלתי נראה שמחזיק את הנישואים הללו שאולי היו צריכים להסתיים מזמן.

אלונה לא היססה. היא ניגשה לדירה ההיא, מושא חשדותיה, וצילצלה בדלת. מנו, שכנראה ציפה למישהי אחרת, פתח את הדלת שרק תחתוניו לגופו, וכשהוא ראה את אלונה הוא שאל אותה, חיוור כולו, ״מה את עושה כאן?״, ״באתי לשתות קפה״ היא ענתה בקול מלא בטחון ונכנסה לדירה תוך שהיא מצלמת את מנו בטלפון שלה. ״איזו דירה יפה סידרת כאן״ היא ממשיכה ועוברת בין החדרים, עד שהיא מגיעה לחדר האחרון ומוצאת בו עגלת תינוק. ״או….הנה זה…מזל טוב מנו״ אמרה אלונה בשמחה ונישקה אותו על לחיו.

3#. למחרת היא התחילה הליך

בבית המשפט לענייני משפחה. מנו לא חזר מאז הביתה. הוא שכר שלושה משרדים מכובדים שייצגו אותו והכחיש את זכותה של אלונה למחצית מהרכוש הרב שצברו במהלך נישואיהם. מנו טען שהם חתמו על הסכם ממון, שבהסכם הממון הם קבעו את בית הדין הרבני כערכאה המוסמכת, ובמקביל הגיש תביעת גירושין לבית הדין הרבני במסגרתה עתר שבית הדין ידון בשאלת הרכוש.

התנהל הליך ארוך ומרובה עדים בבית המשפט לענייני משפחה שבסיומו ניתנה החלטה שקובעת שלא הוכח קיומו של הסכם ממון תקף ושהסמכות לדון בענייני הרכוש נתונה לבית המשפט לענייני משפחה.

4#. ואת כל זה אני מספרת לכם

כי השבוע התקיים דיון בבית הדין הרבני. תחילה התבקש בית הדין לדחות את הדיון בשל קיומו של דיון מקביל למשרדנו. הבקשה נדחתה בטענה שקיומו של דיון בערכאה אחרת אינו סיבה לדחיה. בהמשך, הסכמנו להתגרש והודענו לבית הדין שיש הסכמה לערוך סידור גט. אלא שגם הסכמה זו לא נראתה לבית הדין הרבני שדרש שיוגש הסכם גירושין אותו יש לאשר ביניהם והוסיף וקבע שאם אחד הצדדים לא יופיע לדיון הוא יחוייב בהוצאות לצד שכנגד ולאוצר המדינה.

ההחלטה נראתה לנו מוזרה ולא סבירה, במיוחד כשמדובר בגירושין בהסכמה בין בני זוג שנישאו בנישואין אזרחיים.

נעצור רגע כדי להבהיר שבתיקים רבים מסכימים בני הזוג להתגרש ולהמשיך לדון במחלוקות לאחר הגירושין. במקרה הזה, מדובר בכלל בנישואין אזרחיים כך שהגט שניתן נקרא ״גט לחומרא״, ובאופן תאורטי בית הדין יכול גם להכריז על הנישואין האלו כבטלים שכן כידוע לכולם בית הדין הרבני בכלל אינו מכיר בנישואין אזרחיים כנישואין.

5#. אבל לבית הדין הזה היתה אג׳נדה משלו, והוא התכוון לכפות אותה על הצדדים.

בדיון עצמו דרש הדיין מעורכי הדין לצאת מהאולם ולנסח הסכם. ההסכמה היא פשוטה ובדרך כלל מוכתבת לפרוטוקול – הצדדים מסכימים להתגרש ויתר המחלוקות נידונות בבית המשפט לענייני משפחה. ״את מסכימה לסמכות בית המשפט לענייני משפחה?״ שאל אב בית הדין את עורכת הדין של מנו שהזדרזה לומר שבכוונתה להגיש ערעור למחוזי. ״אנחנו נכתוב שיתר העניינים ידונו ״בערכאות״ קבע הדיין ואנחנו התנגדנו בכל תוקף.

עצם העובדה שהיתה כאן התעלמות מוחלטת מהחלטת בית המשפט לענייני משפחה נראתה תמוהה ולא מקובלת. מאז שבג״ץ קבע לפני 20 שנה את עיקרון כיבוד הערכאות מכבדים בתי הדין הרבניים את החלטות בתי המשפט לענייני משפחה וההפך. הפעם היה נסיון בוטה להתעלם מהכלל הזה ולאכוף עלינו להסכים לנוסח שיתר העניינים ידונו ״בערכאות״.

משסירבנו, החליט הדיין להלך אימים על אלונה. ״אנחנו ננהל עכשיו הוכחות בשאלת הגירושין. בעלך טוען שבגדת בו! זה נכון? את מודה? אם תשקרי את צפויה לשבע שנות מאסר! אההה את מכחישה? יש לנו הצעה מרהיבה. תלכי לפוליגרף על השאלה אם בגדת בו ואת את משקרת את צפויה לשבע שנות מאסר. לא מעניין אותנו שהוא בגד בך. השאלה היא אם את בגדת בו???״.

מיותר לציין שכל נסיון למחות ולהבהיר שמדובר בנישואין אזרחיים ויש הסכמה להתגרש ואין שום רלוונטיות לעילת גירושין כשיש הסכמה, נדחה בבוז תוך ציטוט מקורות הלכתיים עלומים. רק חברי עורכי הדין לדיני משפחה יכולים להבין עד כמה הדברים שנאמרו לאלונה מנותקים מהמציאות וחמורים, אלא שבכך לא סיימנו.

לאחר מופע האימים סוכם לנסות שוב להגיע להסכמות והפעם הוסכם על נוסח לפיו ״כל צד שומר על טענותיו בהמשך״, אלא שהפעם החלו הדיינים להתלחש ביניהם. כשביקשנו מהם להדפיס את ההסכם טרם אישורו הסתבר שהם הכניסו להסכם סעיף, אותו לא הקריאו קודם לכן, לפיו ״בכל מקרה של מחלוקת בין ההסכם לפרוטוקול – הפרוטוקול גובר״. ומה כתוב בפרוטוקול?? ניחשתם נכון, שהעניינים ידונו ״בערכאות״.

הם סירבו למחוק את הסעיף ההזוי הזה מההסכם וטענו שזה סעיף סטנדרטי בהסכמים אצלם. אם כך, בואו נדאג שהפרוטוקול יהיה ברור – ולכן ביקשנו למחוק מהפרוטוקול את עניין ה״ערכאות״. הם סירבו וטענו ש״זה פלילי למחוק מהפרוטוקול״. ואז ביקשנו להוסיף הבהרה לפרוטוקול שאנחנו מתנגדים לאמור בשורות 13 ו-14. הם הסכימו לכאורה אבל הוסיפו רק שאנחנו מתנגדים לשורה 13 והם מאד לא אהבו שעמדנו על כך שישובו ויתקנו את הפרוטוקול ויוסיפו גם את שורה 14. ניחשתם נכון – המילה ערכאות הופיעה כמובן בשורה 14.

הדיון הטראומטי הזה, הוא לא דיון רגיל בבית הדין הרבני. לא מכל דיון יוצאים בתחושת כפייה קשה כל כך.

למעשה ב-25 שנותי כעורכת דין לדיני משפחה לא נתקלתי בדיון כל כך חריג הן בחוסר חוקיותו והן בנסיון להלך אימים ולהשפיל אשה בלי שום בסיס חוקי או הלכתי לכך.

צריכה האמת להיאמר. בדרך כלל מתנהלים בתי הדין הרבניים ביושר ובהגינות ועושים מאמצי-על לסייע לצדדים להגיע להסכם. אבל, וזה אבל גדול, התנהלותו של דיון חריג וקיצוני כל כך דווקא בתקופה זו, היא ארוע מדאיג מאוד שמרמז על מגמה חדשה ונותן לכולנו פתח להציץ דרכו למה יכול לקרות כאן בארץ בלי בג״ץ, עם סמכויות נרחבות ובלי פילטר לבתי הדין הרבניים, ובכלל איך נחיה כאן אם תתגשם התקווה למדינת הלכה.

***

השבוע בפודקאסט – עריכת דין עושים באהבה עם עו״ד שלי יהב. להאזנה לחצו כאן