1#. התרת ספקות
כבר 15 שנים שיעקב וציפורה נשואים, והביאו לעולם לא פחות מ-8 ילדים, בלי עין הרע. שניהם חרדים, הוא למד בכולל והיא עבדה ופירנסה את המשפחה כולה, ובמקביל הביאה לעולם 8 ילדים שגדלו יפה והיו מחונכים ליראת השם ולמידות טובות. משפחה טובה.
אלא שבשנים האחרונות משהו השתבש. יעקב היה מתוסכל יותר ויותר ותסכוליו התבטאו בהתקפות זעם, והוא לא הצליח להסביר מדוע הוא זועם רק ידע שמשהו לא בסדר. מאוד מאוד לא בסדר.
כשהוא שמע את הפרק בפודקאסט שלי על נשים נרקסיסטיות הוא הבין, או חשב שהוא מבין. ״זה כאילו שהקדוש ברוך הוא שלח לך את הד-נ-א שלה״, הוא אמר, ותיאר איך היא מצליחה להוציא אותו מדעתו, ואיך היא עושה לו טיפולי שתיקה ואם הוא לא מפייס אותה היא טוענת שלא אכפת לו ממנה, ואיך למרות שהיא הולכת למקווה היא עושה לו טובה והוא לא רוצה להרגיש כמי שכופה עצמו עליה, וכך לעיתים חודשים ארוכים אין ביניהם מגע. והוא מתוסכל.
והיו לו גם סימנים לכך שהיא בוגדת בו אבל כל פעם שהוא העלה את זה היא נזעקה לשמים על איך הוא בכלל מעלה על דעתו כזה דבר, אוי לבושה ואוי לחרפה. וכל חשד הפך למריבה סוערת שבסופה הוא נאלץ לפייס אותה, עד שגם כשראה דברים העדיף לשתוק. וכך כל יום הלך תסכולו והעמיק עד שהפך לבור טובעני שכדי לצאת ממנו יש לזעוק לעזרה, והזעקות הללו היו התקפי זעם שהפכו את החיים בבית לקשים ומרים, וכך הוא משך עימו לתוך בור תסכולו את כולם.
״ואז הקדוש ברוך הוא החליט להוציא אותי מהבור, או כמו שאת אומרת קארמה איז א ביץ׳. היא נסעה לשבת לאמא שלה והשאירה את הטלפון בבית. בטעות. עד שהיא גילתה את הטעות היא כבר לא יכלה לחזור. חיטטתי לה בטלפון וגיליתי שיש לה קשר עם מישהו.״ הוא אמר ברוגע.
נעצור רגע כדי לומר שהטלתי ספק. לאשה חרדית אמא ל-8 ילדים שעובדת ומפרנסת וחווה התקפי זעם מבעלה המתוסכל, יש זמן וכוח לבגוד? חשבתי לעצמי והבטתי בו במבט כזה שאומר – נו באמת.
מעבר לזה כבר הבנתי שמה שמבחינת אדם חרדי מהווה בגידה בתרבות החילונית הוא אפילו לא פלירטוט, וחשבתי על לקוחה אחרת שלי. אודליה היא אשה חרדית בת 35 ואם ל-6 ילדים שהגיעה נחושה להתגרש כי ״בעלה בוגד בה ויש לה הוכחות״, ולהוכחת טענתה שלפה בהחלטיות סדרת צילומי מסך.
מסתבר שבעלה, אברך בדימוס, התחיל לעבוד בחברת הייטק שעובדיה חילונים. הוא ניהל תכתובת ווטסאפ עם אחת העובדות בצוות שלו, רווקה חילונית. אלא שבעיני המנוסות התכתובת היתה לא יותר מנסיון שלו להשתלב בחברה החילונית תוך שימוש במילים ׳מאמי׳ ׳ומותק׳ ושיחות על מתי אוכלים צהריים. זה לא התקדם לשום מקום מעבר ליחסי עבודה ידידותיים.
אבל בעיניה זו היתה בגידה, וכשהיא הציגה את התכתובת בפניו הוא הודה בבושת פנים שזה לא ראוי. למרות שאמרתי לה שזו לא בגידה בעיני, בעיניה זה היה מעשה בל יעבור שאין ממנו דרך חזרה. מעבר לזה שהיא סבלה ממנו גם ככה בהיותו נרקסיסט אובססיבי ושתלטן, מבחינתה עכשיו הוא גם בוגד והיא נחושה להתגרש ויפה שעה אחת קודם.
לפעמים כל מה שצריך כשגם ככה סובלים זה רק דחיפה קטנה החוצה, ואז הפחד מהלא ידוע מתגמד אל מול הסבל הנוכחי. אלא שהיא גילתה שלא פשוט להתגרש ממנו ואמרה לי לפני שבוע ״לא חשבתי שלהתגרש מנרקסיסט יותר קשה מאשר לחיות איתו״.
נחזור ליעקב שאמר לי שאשתו בוגדת ואני הטלתי ספק. ״מה זה אומר קשר עם מישהו?״ שאלתי, ״יש לך הוכחות?״
כן, הוא אמר ושלף בנחת את הטלפון שלו.
צילומי המסך שהראה לי הצליחו להדהים אפילו אותי. אשתו והמאהב שלה לא יכלו להתאפק בין מפגש למפגש והיא ביקשה ממנו שיתאר מה בדיוק הוא יעשה לה והוא תיאר בפרוטרוט ובמילים ברורות ועל מנת שלא יהיה ספק הם שלחו אחד לשני תמונות תקריב של אבריהם האינטימיים. תמונות קשות לצפיה ומילים קשות לקריאה, לכל אחד שמוצא כזו תכתובת בטלפון של האדם לו הוא נשוי, ובטח ליעקב ירא השמיים. אבל יעקב היה רגוע. וגם הוא הגיע נחוש להתגרש.
״אני כל הזמן ידעתי. הנשמה שלי ידעה שמשהו לא בסדר. ואיך שראיתי את זה נרגעתי. אני בשלווה מאז. חכמינו אומרים שאין בעולם שמחה כהתרת הספקות״.
2#. סיפורו של לוגבוק
הייתי השבוע בשארם כדי לצלול. הפעם הקודמת היתה ב-1992 והצלילות בשארם היו הצלילות הראשונות שעשיתי בחיי והן תועדו בלוגבוק הראשון שלי, כשעוד הייתי רותי וולפנר ומספר הטלפון שלי היה מספר הטלפון הנייח בבית.
הבאתי איתי הפעם את הלוגבוק הראשון ההוא כדי להזכר באתרים שצללתי בהם אז ונדהמתי מיופיים וצבעוניותם, אבל כשפתחתי אותו על היאכטה שצללנו בה, חזרתי בבת אחת לאחור כמו במינהרת זמן. מתוך דפי הלוגבוק קפצה אלי הילדה ההיא בת 23, הסטודנטית שעבדה כסלקטורית בנתב״ג ונסעה עם ניב החבר המאבטח שלה לצלול בסיני, ולא באמת ידעה לצלול ואחרי הצלילה כתבה בכתב של גיל 23 ״ראינו אלמוגים יפים וחתול-ים״, וחייכתי כי זכרתי את התדהמה של הפעם הראשונה שפוגשים סטינגריי מתחת למים.
אי אפשר היה להסביר את הדמעות שזלגו בעיני כשדיברתי איתה, עם אותה רותי וולפנר בת 23, שלא היה לה שום מושג מה עומד לקרות. היא היתה קצת לפני שנה א במשפטים. בסוף אותה שנה היא תתחתן עם החבר שלה, בשלב הזה הוא אפילו עוד לא הציע לה נישואין. הם יטוסו לירח דבש בתאילנד והיא תחזור עם ראש מלא צמות ושיזוף תאילנדי.
5 שנים אחר כך היא תהיה אמא של אופיר, ו-8 שנים אחר כך יוולד בנה השני אסף. היא לא יכלה לדמיין את עצמה אמא בשלב הזה של הטיול לסיני. סיפרתי לה ש-30 שנה אחרי הצלילות המלחיצות ההן בסיני היא תצלול בבטחון עם שני הילדים שלה בין כרישים וחתולי-ים במלדיביים, שאז היו עבורה רק יעד ברשימת ״המדינות החשודות״ שהיא למדה בעל פה בקורס סלקטורים בנתב״ג.
היא תתגרש מהחבר הזה שעוד לא נישאה לו כעבור 13 שנים, והוא עדיין ישאר חבר שלה. אמא שלה תמות כשהיא תהיה בת 40. אותה אמא שכל כך התלהבה מהתמונה שלה בחליפת צלילה סגולה שצולמה אז על יאכטה בסיני. היא לא הבינה מה ההתלהבות כי היא חשבה שהיא שמנה. היום היא היתה מוכנה לעשות הרבה כדי לחזור למשקל שלה בגיל 23, ולהיות שוב ילדה שיש לה אמא, אבל מבינה שזה כבר לא יקרה. היום היא גם מרגישה יותר יפה ממה שהיא הרגישה אז, הילדה היפה והצעירה ההיא שלא היה לה מושג מה החיים צופנים לה.
ומצאתי שם בלוגבוק את כתב היד של ניב שתיאר את אחת הצלילות והרגשתי כאילו הוא מוסר לי ד״ש, ובכיתי ממש ומרוה מדריכת הצלילה הישראלית שהראיתי לה את הלוגבוק הרגישה מבוכה מהצוללנית הזו שבוכה כמו ילדה ואמרה לי אני מצטערת אני מצטערת ואמרתי לה שזה מהתרגשות, וניסיתי לעצור את הדמעות אבל הן זלגו בלי שליטה והרכבתי משקפי שמש כדי להסתיר.
וכל אותו יום על היאכטה בסיני, הילדה הזו בת 23 היתה איתי וחזרה איתי בדיוק לאותם אתרי צלילה, ונוכחה לדעת שהצבעים שלהם נמחקו ודהו עם הזמן ממש כמו הזכרון שלה, ושאחרי מעל 180 צלילות היא כבר צוללנית מנוסה ואשה בוגרת שעוד כמה ימים ימלאו לה 54 שנים שזה נראה לה ממש ממש זקן אז, ומרגיש סבבה עכשיו, ולפני שירדנו מהיאכטה שלחתי אותה בחזרה לתוך דפי הלוגבוק וחיבקתי אותה בלב והבטחתי לה שבסוף יהיה בסדר.
***
הפודקאסט השבוע – האם כולם נרקסיסטים? להאזנה לחצו כאן.
