1#. מה הקשר בין פוג׳י למזל?
תרבויות עתיקות רבות ראו בהרים מקום קדוש – ליוונים היה את האולימפוס, לטיבטים את ההימאליה, ואפילו לנו את הר סיני, אבל שום דבר לא משתווה להערצה היפנית הנצחית לפוג׳י הר הגעש החמקמק המפריד בין שמים לארץ בסימטריה יוצאת דופן, שנחשב אצל היפנים כמדרגות לגן עדן, כמשכן האלים וכשער לעולם הבא.
ביום שישי נסענו להאקונה, עיירה לא רחוקה מפוג׳י שידועה במעיינות החמים הרבים המצויים בה. לא תכננו לראות את הר פוג׳י, אלא רק לטייל בין חמשת האגמים שמקיפים אותו שכן תחזית מזג האויר חזתה 100% עננות. ברוב ימות השנה העננים מסתירים את פוג׳י כליל והוא הופך לסוג של אניגמה – יודעים שהוא שם אבל לא רואים אותו בכלל. לא בכדי הוא על תקן אלוהים עבורם.
בערך שעתיים אחרי שהגענו, חנינו במגרש חניה של אטרקציה תיירותית כלשהי, וכשיצאנו מהאוטו אסף הסתובב מסיבה כלשהי לאחור, ונדהם. הרוח הזיזה את העננים ופסגתו של פוג׳י התגלתה במלוא הדרה.
קשה להסביר את העוצמה של ההר הזה כשרואים אותו מקרוב. מי שעוקב אחרי יודע שאני חובבת הרים. לפני 4 שנים טיפסנו לפיסגת הקילימנג’רו, אולם כמאמר השיר ״אני מטפסת הרים״ של רחלי ראובן ״פסגות הן לא מקום שניתן לשהות בתוכו זמן רב. רוב החיים מתרחשים בטיפוס אליהן״. לפסגת פוג׳י אפשר לטפס רק החל מחודש יוני, אז לא באנו לטפס עליו, למעשה אפילו לא באנו לראות אותו. לא חשבנו שיש סיכוי.
מיד כשפוג׳י הפתיע אותנו ויצא מבעד לעננים חזרנו לרכב ויצאנו למרדף אחרי התצפית האולטימטיבית. פוג׳י-סאן לא אכזב ואיפשר לנו לחזות בו מהדרך ומכל זווית, ויחד עם פסקול שירים ישראלים משובחים היינו מאושרים והרגשנו שהמזל לצידנו. אחרי הכל מה הסיכוי לראות את פוג׳י ביום שצפוי להיות מעונן מאד?!
הנרי פורד אמר פעם אם אתה חושב שאתה יכול ואם אתה חושב שאתה לא יכול בשני המקרים אתה צודק. ריצ’ארד וייסמן בספרו ״מזלך בידך״ אמר משהו דומה – אם אתה מאמין שיש לך מזל, ואם אתה משוכנע שאין לך מזל וכל דבר טוב שקורה לך קורה ״במקרה״, בשני המקרים אתה כנראה צודק.
אלא שאנחנו הרגשנו ברי מזל, והמזל שיחק לנו גם ביום למחרת שהיה בהיר לחלוטין, למרות התחזית שחזתה, שוב, עננות על-מלא. לא יכולנו להפסיק להתפעל מיופיו הסימטרי של פוג׳י, מפסגתו המושלגת על רקע שמים כחולים ומהעובדה שהוא נראה בדיוק כמו האימוג׳י שלו 🗻.
כיאה להיותו מקום קדוש כל כך יש מקדש שינטו שמשקיף עליו וכחלק ממנו יש פגודה בת חמש קומות שנקראת צ׳ירוטו פגודה ומוקפת עצי דובדבן וניבטים ממנה נופים קסומים של פוג׳י. וכדי לחזות בכל היופי הזה יש לטפס לא פחות מ-400 מדרגות. אסף, בשל גילו הצעיר והכושר שפיתח בחודשי קרוספיט וטראקים בהרי ניו זילנד, טיפס במהירות וכשאני התלוננתי מתנשפת כולי על הקצב, הוא אמר שכל הכבוד לי שאני בכלל מטפסת בגילי המופלג וכדי לעודד אותי הוסיף ואמר ״מי שלא נשם אבק דרכים לא ישאף אויר פסגות״.
יומיים אחר כך אופיר נחתה באוסקה, מלאה אבק דרכים שאכלה בהפגנות והביאה איתה את הטוויטר כולו, אבל גם להט ותקווה ואמונה שלמרות שעכשיו רע, בסוף יהיה בסדר.
2#. שיעור לחיים מהפריחה היפנית
היום הראשון בקיוטו הוקדש לסיור עם מדריך יפני שלקח אותנו למקדש לא מאד מוכר עם גן אחורי מדהים ביופיו ומלא במאות יפנים שמצלמים בטירוף את עצי השזיף והאפרסק הרבים שהיו בשיא פריחתם. יפן דווקא מפורסמת בפריחת הדובדבן שנקראת סאקורה וטרם הגיע זמנה אך כבר ממתינים לה בכליון עיניים, אבל מעריכים כאן את הפריחות כולן, של האפרסק ושל השזיף, של המשמש וכמובן את פריחת הדובדבן.
אלא שאצל היפנים, הופכים כל דבר לשיעור בפני עצמו, ומסתבר שיש כאן שיעור שלם לחיים שנקרא אוֹבָּיְטוֹרִי 桜梅桃李 ומבוסס על פריחת ארבעת העצים. למעשה המילה אוֹבָּיְטוֹרִי כתובה כשילוב של תווי הקאנג’י היפניים עבור כל אחד מארבעת העצים הללו.
אוֹבָּיְטוֹרִי מעלה על נס את הייחודיות והעדר ההשוואה. היפנים מאמינים שכמו שכל אחד מהעצים פורח בזמנו ויפה בדרכו ואין מקום להשוות ביניהם או לקבוע מה יותר טוב, כך גם בני האדם. לכל אחד יש את הדרך שלו, המטען שהוא סוחב עימו, החוויות שלו, הבחירות שלו, הקארמה שלו – ואם אין שני בני אדם זהים, למה אנחנו עסוקים בלהשוות את עצמנו לאחרים? השחרור מהשוואה מקנה הרבה רוגע ומאפשר צמיחה והתפתחות נטולי תסכול.
בתרבות שדורשת כל כך הרבה משמעת עצמית וציות, הרעיון של לא להשוות את עצמך לאחרים מרענן במיוחד, והוא גם תזכורת לא רעה עבורנו. לאלו מאיתנו שגוללים ברשתות החברתיות ומאמינים למראה עיניהם, לאלו שעינם צרה באחרים בלי שהם יודעים איזה מטען הם סוחבים על גבם, לכל אלו שרוצים הצלחה כמו של אחרים בלי לדעת מה המחיר שהם שילמו עליה וכמה אבק הם נשמו בדרך, ולכל אלו שבטוחים שהדשא של השכן ירוק יותר, או שהם אוהבים את הארץ יותר, לכל אלו לא יזיק לשזור כמה פרחי אוֹבָּיְטוֹרִי לחייהם.
3#. עוד כמה דברים (שאולי) לא ידעתם על יפן
1#. מחסום השפה – היפנים כמעט לא יודעים אנגלית. אמנם במלונות ובמסעדות מסויימות יש דוברי אנגלית, אבל רובם המכריע של האנשים עימם באנו במגע ביפן – המוכרים בחנויות, נהגי המונית, חלק גדול מהמלצרים, כל אלו לא מדברים אנגלית, וקשה מאוד לתקשר עימם, ולכן גוגל טרנסלייט הוא החבר הכי טוב שלנו ביפן. הכי מאתגר זה לתקשר עם נהגי המוניות. מצד אחד הם לא ידברו איתך מילה שזה שינוי מרענן מהמצב אצלנו מצד שני הם לא מבינים מה היעד…מזל שבגוגל מפות כל כתובת מופיעה גם ביפנית וכשלוחצים עליה אפשר להציג את הכתובת לנהג ואפילו להשמיע לו אותה ביפנית.
2#. סטנדרט אחר של נקיון – כולם בטח מכירים את האסלה היפנית החמימה שנפתחת כשנכנסים לשירותים, משמיעה קולות של מים כשמתיישבים עליה וחוסמת קולות אחרים, שמציעה אפשרויות שטיפה, כיוון עוצמת הזרם, השמעת מוזיקה, לעיתים גם ייבוש, ושמדיחה את עצמה בעצמה כשמסיימים. בכל חדר שירותים יש גם אלכוהול לניקוי האסלה ובשירותים בחנויות יש כסא להושבת ילדים קטנים שזו גאונות בפני עצמה. והכל נקי ומצוחצח בסטנדרט נקיון שקשה להסביר ושאצלנו אפשר רק לחלום עליו. ביפן גם אין פחי זבל ברחובות ובתחנות הרכבת בין היתר בגלל מתקפת טרור שהיתה שם בעבר ואנשים סוחבים עימם את הזבל שלהם עד שהם מוצאים פח. למרות המחסור בפחים הכל נקי ומצוחצח ומריח טוב אפילו בשווקים.
3#. אין כניסה לקעקועים – חלק מהתרבות היפנית כולל טבילה באונסן שהוא בריכה מלאת מים חמים מאוד שמקורם בטבע. הטבילה לא נעשית לשם ניקוי, יש להתנקות באופן יסודי לפני ואחרי, אלא לרוגע ושלווה ושחרור מתחים מהגוף והנפש. הטבילה באונסן נפרדת לגברים ונשים ונעשית בעירום מלא. אלא שהכניסה אסורה לבעלי קעקועים. הקעקוע נחשב ביפן כסמל לנאמנות ליאוקוזה, ארגון הפשע הידוע לשמצה, ולא משנה שברור שאנחנו זרים ולא קשורים ליאקוזה. הפתרון הפרקטי לבעלי קעקועים קטנים – להדביק עליהם פלסטר כדי להסתירם לפני שמגיעים לאונסן.
4#. הבדידות – באזור אקיהברה רובע החשמל של טוקיו יש הרבה מאוד בתי קפה שנקראים ״מייד קפה״ ומציעים ליפנים החנונים שאבדו את עצמם בתוך משחקי המחשב והמציאות הוירטואלית דייט עם בחורה מצודדת שתארח להם חברה ועל הדרך תלמד אותם לתקשר עם בנות. אל תתבלבלו זה לא כולל שום דבר נוסף חוץ מאירוח חברה ואסור לגעת בהן בשום אופן, רק לדבר. כשהצצנו לתוך קפה כזה, ראינו גם נשים צעירות שיושבות שם. יש גם המון בתי קפה שמציעים ליטוף חתולים וגם כלבים, אבל לא ביקרנו בהם כי זה נראה לנו כמו התעללות בבעלי חיים.
5#. גמישות בענייני דת – רוב היפנים מרגישים מצויין להשתייך גם לדת השינטו וגם לבודהיזם וגם אימצו את ראש השנה הנוצרי כחג שלהם, וזה בסדר גמור מבחינתם ולא סותר כלום, ואפשר פשוט להאמין בכל מה שעושה לך טוב ולבקש משאלות בכל המקדשים ומכל האלים, ולקיים אילו טקסים דתיים שבא לך מאיזו דת שתבחר. דת השינטו הצליחה לשרוד ביפן כל כך הרבה שנים בעיקר בגלל הסובלנות והגמישות שלה, ואפילו שנראה לנו, במשקפי התרבות שלנו, שהם עובדי אלילים, אי אפשר שלא לקנא בשלווה ובגמישות וברוגע. אחחחח הרוגע.
מחר חוזרת לטירוף שלנו כי אין לנו ארץ אחרת גם כשאדמתה בוערת.
***
בפודקאסט השבוע – על אומנות השכנוע ואיך מנהלים משא ומתן. לינק להאזנה
