מאחורי הסיפורים מדי שבוע עומדים ימים שמתחילים לפנות בוקר ומסתיימים לפנות לילה, יום שני האחרון התחיל ככה –

3:21 – הבוקר התחיל באמצע הלילה כשהאדמה רעדה והתעוררתי משקשוק המדליות של דן בחדר הסמוך ומהמיטה שזזה וירדנו לממ״ד וחיכינו שהארץ תשקוט ואיכשהו הצלחנו לחזור לישון.

5:30 – למרות הלילה הלבן השעון הביולוגי מעיר אותי ומאותת להתחיל את היום. מדיטציה קצרה, שלוק אספרסו ואני מוכנה לשיעור הפילאטיס שיתחיל ב-6:30. רק נשים עסוקות מאוד מוכנות להפקיר את גופן להוראות המדריכה הצעירה בשעה הזו של היום ולקשור רצועות לגפיים על מיטת קפיצים כדי לעבוד על המייצבים ועל שרירי הליבה, שמענו שזה חשוב במיוחד כשיש רעידות אדמה…

8:00 – שותה קפה שני בחליפת משפט מגוהצת, כשברקע הטלוויזיה מעדכנת על רעידת האדמה ומימדי ההרס שמתחילים להחשף ואני חושבת שזה קצת כמו גירושין שפתאום האדמה רועדת ואנשים מוצאים את עצמם קבורים תחת הריסות חייהם. בשלב הזה אנחנו עוד לא מבינים שבטורקיה הלכו לעולמם 20,000 איש ואצלנו עולם כמנהגו נוהג, והדרמות הקטנות והגדולות של החיים מקבלות פרופורציות אחרות לחלוטין אל מול ההבנה שהכל יכול להגמר ברעידה אחת.

8:20 – יוצאת לבית המשפט. שלושה דיונים לפני היום ואני מתנחמת בעובדה ששלושתם מתנהלים בפני אותו שופט ושלושתם בענייני ילדים שהם הדבר הכי יקר והכי סובל שיש.

09:00 – הדיון מתחיל. נישואין קצרים מסתיימים במאבק גירושין ארוך מדי ויש דיון שלם סביב פעוטה בת שנתיים שאימה מתקשה לשחרר. ״הוא מסוכן לה״ היא אומרת למרות שכשהעובדת הסוציאלית הציעה לה לעבור בדיקת מסוגלות הורית היא סירבה ובלית ברירה הסכימה שבתה תתחיל ללון אצל אביה. ״יום אחד אני אכתוב ספר על הורות לילד ראשון״ אומר השופט למוד הנסיון, רומז שהאם צעירה ולחוצה ועם הזמן והילדים לומדים לשחרר ונרגעים .

זה לא המצב כרגע. למרות ההסכמה להמלצות רשויות הרווחה, עורך הדין שלה מפליא בתיאורי זוועה על האב ואני מספרת לשופט איך כשהילדה היתה חולה לפני שבוע והוא נשאר לטפל בה בבית ולא שלח לגן היא נכנסה לאטרף ודרשה שיחזיר אותה אליה וכשהוא סרב היא התקשרה למשטרה והגיע שוטר שביקש לראות שהילדה בסדר וראה שהיא ישנה במיטתה כמו נסיכה, ובארבע בדיוק – שעת סיום הגן – הוא החזיר אותה לאימה.

והשופט הזה, שלא סובל תלונות במשטרה בין הורים, שאל אותה אם זה נכון והיא אמרה שכן כי הוא לא עונה לה לטלפון והשופט ביקש לראות את התכתובת ביניהם והיא נתנה לו את הטלפון שהווטסאפ בו הוכיח ירוק על גבי לבן שהיא משקרת. לא שזה משנה. שקרים בבית המשפט הם כמו בועות סבון שמופרחות לחלל האויר ומתפוגגות בין אם הופרכו ובין אם לאו ואחרי שנים בבית המשפט אני יכולה לומר שאף אחד לא באמת מתרגש.

10:00 – הקטע עם תלונה במשטרה חזר גם בדיון הבא. הפעם האב התלונן במשטרה נגד האם כשבת ה-14 רבה איתה והחליטה ללכת אליו ביום שלה. השופט ביקש להתעמק בעניין והאב סיפר שבת ה-14 הסתובבה ברחובות בתל-אביב כשהיא אמורה להיות אצל אמא שלה, שמפקירה אותה.

האמת היתה שהיא היתה אצלו בבית כשהוא התקשר למשטרה. ״הוא משקר אמרתי לשופט ״הילדה היתה אצלו ואני יכולה להוכיח את זה״. נרקסיסטים נוהגים לשקר בקביעות ובלי להניד עפעף אבל לחטוף התקף זעם כשאומרים להם שהם משקרים והוא התחיל לצעוק ״את משקרת הילדה הסתובבה ברחובות״ ואז הראיתי לשופט שני מיילים שהוא שלח לה ומעידים שהילדה אצלו ושהוא הגיש תלונה במשטרה כי היא אמורה להיות אצלה עכשיו. ואמרתי שהוא נותן לילדה גב ומעודד אותה לריב עם אימה ואז כשהיא הולכת אליו מוגשת תלונה במשטרה.

הקטע עם המשטרה הוא דפוס חוזר והוא התלונן גם נגד בן זוגה בטענה שהוא מטריד מינית את בנותיו כשהוא מסתובב עם תחתוני בוקסר בבית, וגם נגד האם על שמסרה את הכלב לאימוץ כשעברה דירה למרות שהיא הציעה לו אלף פעם לקחת אותו אליו והוא סירב ודרש שהיא תגדל את הכלב אצלה.

מסתבר שאחרי הגירושין נרקסיסטים עושים שימוש בתלונות במשטרה ככלי להשיג שליטה, וכאמצעי לענישה כשכבר אין להם דרך אחרת לשלוט ולהתעלל כי התגרשו מהם. אנשים נורמטיביים נלחצים אפילו מטלפון מהמשטרה ובוודאי שביקור בתחנת המשטרה כדי להיחקר הוא ארוע קשה גם אם ברור שמדובר בתלונת שווא שתסגר.

11:30 – דיון שלישי שעליו עוד אכתוב בהרחבה כשהכל יגמר ורק אומר שמדובר בתיק קשה ומכוער מסוג התיקים שמדירים שינה מעיני כי בצד השני יש פסיכופט שמבחינתו כל האמצעים כשרים, ורצונו המוצהר הוא להרוס את אשתו. דיון חקירות הופך למסע צלב למרות שהשופט מתערב בכל שאלה ומאיים לפסוק הוצאות, ושום דבר לא עוזר עד שאולם בית המשפט נדמה בסוף הדיון לזירת רצח שטופת דם, ותיקים מול נרקסיסטים נראים כמו משחק ילדים בארגז חול.

15:00 – הכנה לחקירת מומחה על הערכת שווי אשכול חברות יחד עם רואה חשבון מטעם הלקוח. אחרי כל הטירוף בבית המשפט שאלות חשבונאיות עושות לי שקט במוח.

16:00 – פגישת יעוץ עם גבר שנמצא בהליך גישור ותוך כמה דקות אני מזהה שמדובר בנרקסיסט מהזן הקשה במיוחד. אשתו יזמה את הגירושין לאחר שגילתה שניהל רומן בן כמעט עשור עם מזכירתו. הוא כועס על ההחלטה, לא מצליח להבין אותה – ״מה היה לה רע? חיה על חשבוני כמו מלכה״ ולכן, כך הוא סבור, ״לא מגיע לה״ לקבל מחצית מהרכוש למרות שהם נשואים 23 שנה. זו לא סיבה לפרק משפחה. וכך המשיך הנרקסיסט לרחוץ בנקיון כפיו ולהסביר לי למה הוא ממש לא מתכוון לתת לה מחצית מההון שנצבר. הסברתי לו שטענותיו חסרות סיכוי והיא תקבל חצי מהכל, למרות ״עזות המצח״ שלה והחלטתה השערורייתית להתגרש ממנו בעקבות חשיפת הרומן עם המזכירה…והוא אמר שהוא לא מקבל את זה אבל ביקש הצעת מחיר ואמר שאני היחידה שאומרת לו את האמת בפנים.

17:00 – פגישת משא ומתן בנסיון נוסף לסיים תיק שנמשך כבר שלוש שנים, כשהאשה ״נלחמת על הצדק שלה״ אבל לא על הילדים שעברו כולם להתגורר עם האב וכל המומחים שמינה בית המשפט קבעו שאין כאן ״ניכור הורי״ כטענתה, אלא אמא שאוהבת את ילדיה אך מתקשה לגדלם. יש גם מקרים כאלו. במשך שעה דיברנו על כסף ועל סיכוי וסיכון אך לשווא. דעו שלא ניתן להגיע להסכם עם מי שמסרב לקנות סיכון כלשהו ולא מבין שההסכם מצוי בנקודה כלשהי בין הסיכוי לסיכון, ולכן התיק יתנהל כנראה עוד כמה שנים טובות.

18:00 – לחדר נכנסה אשה צעירה ויפה מלווה בגבר מבוגר ממנה. היא הציגה אותו כקרוב משפחה שבא לתמוך בה, והחלה לגולל סיפור חיים לא פשוט, של נערה שהתייתמה מאמה וגדלה לבד בעולם עד שהוא הגיע והפך להיות הכל בשבילה. הוא מבוגר ממנה ב-13 שנה וכשהסביר לה שצריך לחתום על הסכם ממון כדי להגן על הרכוש שלו מלפני הנישואין, היא הלכה איתו לעוה״ד שלו וחתמה.

היא חתמה למרות שבלב פנימה היא הרגישה שזו טעות. היא לא רצתה שיחשוב שהיא מהנשים האלו שרק כסף מעניין אותן. הוא דיבר לא מעט על בנות זוג מעברו שהיו להן דרישות כספיות, והיא רצתה להוכיח שהיא לא כזו וחתמה אפילו בלי לקרוא. בפועל ההסכם קבע הפרדה רכושית מוחלטת גם לאחר הנישואין שזה מונח משפטי שבעצם מגדיר את נישולה המלא מכל רכוש וכסף שנצבר במהלך החיים המשותפים ורשום על שמו. אחרי 15 שנות נישואין במהלכן היא היתה אמא טוטאלית לארבע בנות יפיפיות, חוץ מחצי בית שום דבר לא נרשם על שמה. והקטע הוא שמערכת המשפט מגנה על הסכמים כאלו, גם אם לא קראת. חתמת? ההסכם אושר? ביג מיסטייק.

״לכל אחד מאיתנו יש משהו שהוא יצטער עליו כל החיים״, אמר קרוב המשפחה בן ה-85, והתכוון להסכם הממון עליו היא חתמה, ואני חשבתי על המשפט הזה, אם הוא נכון והאם לכל אחד מאיתנו יש משהו שהוא יצטער עליו כל חייו ולא יוכל לתקנו. מה דעתכם ?

19:00 – יצאתי מהמשרד במטרה להגיע להיכל התרבות למופע הפצ׳ה קוצה שעידית הזמינה לו כרטיסים כבר מזמן. חצי קילומטר מפריד בין המשרד שלי להיכל התרבות אבל בגלל הסופה החלטתי לנסוע ברכב. ארבעים דקות אחר כך, כשאני בפקק מטורף שלא מתקדם לשום מקום, הצטערתי על ההחלטה הזו. בסוף הבנתי שלהיכל התרבות אני כנראה כבר לא אגיע היום, חתכתי לאבן גבירול והגעתי הביתה ב – 20:30. טועה לחשוב שהיום הזה הסתיים.

21:00 – לקוחה בהליך גירושין קשה הודיעה לי שבנה בן ה-16 חזר מאביו מוסת מאוד ומלא טינה, התחיל להתחצף ולריב ואז איים לקפוץ מהחלון, נעל את עצמו בחדר ומדי פעם זרק לסלון ניירות ובגדים שהוא הצית. הזעקתי משטרה וביקשתי שיגיעו עם עובדת סוציאלית תורנית והם ביקשו שאשאר על הקו יחד איתם ואז ניתקו והתקשרו שוב ושוב ובסוף הגיע אמבולנס של מד״א וניידת משטרה והם השתלטו על הארוע והכל נרגע.

23:21 – מסתמסת עם אסף שנתחיל את היום הבא בניו זילנד וקולטת שעברו רק 20 שעות מרעידת האדמה ולא 20 ימים, הולכת לישון ואומרת תודה.