1#. הקורונה
ליאת ואמיר היו מאלו שמצאו עצמם מפוטרים בקורונה. ליאת עבדה בתעשיית הפירסום ואמיר בתעשיית האופציות והמניות הידועה גם בכינויה ״הייטק״ ושניהם פוטרו כמעט במקביל. בהתחלה זה היה נחמד ואז זה התחיל להלחיץ וליאת חיפשה מה לעשות עם עצמה והקימה אתר לסחר מקוון במוצרים כלשהם.
איכשהו זה הפך לטרנדי והיא היתה עסוקה בזה וגם גייסה את שני ילדיהם לעזור לה, ואמיר מצא את עצמו מחוץ לתמונה. לא כי היא לא רצתה שיהיה שותף למיזם, אלא כי הוא לא האמין בה מהרגע הראשון. ״את לא מבינה בזה כלום״ הוא אמר, ״את מבזבזת זמן וכסף שאין לנו״ שפך מים על אש תשוקתה, ״זה הולך להיות כישלון מפואר״ חזה עבורה את העתיד והיא כמעט נשברה.
אבל היה מישהו אחר שהאמין בה.
דוד, הבוס שלה לשעבר, שעזב את החברה עוד לפני הקורונה והקים עסק עצמאי נותר עימה בקשרי ידידות, ובשיחות זום הנחה אותה ועודד אותה והרים לה את הכנפיים וקולו המעודד נחשב בעיניה יותר מקולו המכבה של אמיר בעלה וכך היא הלכה והעבירה את עולמה הרגשי אליו והותירה עם אמיר בעלה רק את עולמה הטכני שכלל את ניהול הבית ותפעול הילדים וקניות ובישולים וחשבונות וזהו.
והיה גם את ענין הסקס. הידעתם שיש זוגות שמוותרים לחלוטין על סקס?מכבים את המתג של חיי המין בכניסה לביתם וזהו, מוותרים. כבר שנים שליאת ואמיר לא נוגעים אחד בשני. בהתחלה היא ניסתה לומר שמשהו לא בסדר, והוא אמר שהוא עייף וככה לאט לאט הם הלכו וויתרו על זה, עד שהפסיקו לחלוטין. גם כשהכל היה בסדר, גם כשהיו ביחסים טובים, לא היה סקס. הם גם לא בגדו אחד בשני בשלב ההוא, פשוט וויתרו. כשניסיתי לשאול קצת יותר ולהעלות תהיות היא אמרה שלא כולם חייבים סקס בחיים וזהו.
בינתיים העסק של ליאת התפתח, והיא הקימה עוד שני אתרים והפכה למפרנסת העיקרית בבית, ואמיר לא הצליח למצוא עבודה. בהתחלה זה היה בגלל הקורונה, אחר כך בגלל הגיל – ״מעל גיל 40 כבר לא מקבלים עובדים חדשים בהייטק״ הוא הסביר לה, ובסוף הוא פשוט הפסיק לחפש, לא משרה כשכיר, לא עיסוק אחר, לא רצה להיות מעורב באתרי האינטרנט שלה, והלך ושקע לתוך עצמו, מבלה שעות מול המסך בצפיה בסדרות או במשחקי מחשב עם הילדים. בסוף הוא הסכים לקבל טיפול תרופתי והלך לפסיכיאטר אבל הטיפול רק הפך אותו לאדיש ומנותק יותר.
2#. אחרי הקורונה
הקשר בין ליאת לדוד הלך והתהדק, ועד מהרה גלש לפסים רומנטיים. לא היה אכפת לה שאמיר יגלה. האמת שהיא קיוותה שהוא יגלה ומשהו יקרה, כי להתגרש מיוזמתה לא היה לה אומץ, והיא גם ריחמה עליו וקצת דאגה לו.
אבל אמיר היה אדיש. הוא לא חיטט לה בטלפון, הוא לא שם לב שהיא רזתה מאוד, לא שם לב לגווני השמש שהספר זרק בשיערה, לא שם לב לקווי האושר שנחרצו סביב עיניה, ולא שם לב לשעות שהיא בילתה בתכתובות בטלפון. הוא היה שקוע במסך ולא ראה כלום. ואז היא התחילה לצאת ואמרה לו שתחזור מאוחר והוא אמר לה ״תהני״ ולא שאל שאלות. והיא ענתה ״תודה״ ולא נתנה הסברים. גם כשחזרה בארבע בבוקר ונרדמה עם בגדים בסלון, גם כשחזרה בשבע, אמיר לא שאל כלום. וככה הם המשיכו את חייהם המקבילים, ומבחוץ הם נראו משפחה לגמרי מאושרת.
3#. מהצד השני של הרומן
היה דוד, הבוס שלה לשעבר, זה שתמך בה ועודד אותה והפך לחבר הכי טוב שלה ובהמשך למאהב שלה. גם הוא היה נשוי אבל בניגוד לליאת ואמיר, דוד הצליח לתחזק חיי נישואין סבירים, ואהב את חגית אשתו והעריך אותה. הרומן עם ליאת העניק תבלין לחייו, והוא סבר שהוא לא פוגע באיש, אלא רק עושה קצת טוב לעצמו ולה.
דוד וחגית התגוררו באזור חיפה והוא תמיד עבד גם באזור תל אביב ופעם פעמיים בשבוע נשאר ללון במלון במרכז, כבר שנים עוד מלפני הקורונה והמשיך גם אחריה למרות שבקורונה הוא הוכיח שאפשר לעשות הכל בזום.
ולתוך הלילות התל אביבים של דוד החליקה ליאת בטבעיות, והם הרגישו שניצחו את השיטה ושאפשר גם וגם, גם לא לפרק משפחות וגם לקיים זוגיות מקבילה ומרגשת שיש בה אהבה וחברות ומשיכה, עולם כמעט מושלם שאיפשר להם להנות בלי לפגוע. לכאורה.
הקטע עם רומנים כאלו שנמשכים הרבה זמן הוא שבשלב כלשהו מפסיקים לחשוש ומתחילים להתנהל בפומבי מתוך אמונה – מוטעית יש לציין – שאם כבר שנתיים לא קרה כלום, גם בעתיד לא יקרה כלום. יש כאלו שאפילו טועים ומתעדים את עצמם אבל זה שייך לסיפור אחר….
הטעות הזו של אלו שמפסיקים לחשוש קרתה גם להם ובעודם אוכלים ארוחת ערב במסעדה תל אביבית טרנדית עם מפות לבנות ובקבוק יין צרפתי משובח, זוג חברים של דוד וחגית נכנס למסעדה. הוא הציג את ליאת כקולגה שלו וכולם היו מאוד נחמדים אבל כמובן שהמידע הגיע מיידית לחגית, שלא עשתה דרמה אלא שלחה אחריו חוקר פרטי שישב לו על הזנב במשך שבועיים שלמים, ושלח לה דו״ח שלא מותיר מקום לספק.
בכל פעם שדוד בתל אביב ליאת ה״קולגה״ דבוקה אליו משעות הערב עד שעות הבוקר שלמחרת, והתמונות שנשלחו לחגית לא הותירו מקום לספק. בגיל 56 חגית כבר ידעה שמשברים צריך לנהל נכון, במיוחד כשבעלך נרקסיסט.
כשדוד חזר הביתה אחרי היומיים התל אביביים שלו הוא תמיד היה מקסים במיוחד וחגית שאלה איך היה והוא ענה שהוא לא סובל את הלילות בתל אביב ומתגעגע הביתה והוסיף שחבל שהיא לא באה יותר להיות איתו שם ושממש קשה לו להירדם בלעדיה.
השקר הזה היה קצת יותר מדי בשבילה והיא הסתכלה עליו בתיעוב וזרקה את הדו״ח של החוקר על השולחן. דוד בהתחלה לא הבין אבל היא אמרה לו ״תקרא תקרא יא שקרן פתולוגי בוגד, ואחר כך נראה מי עוד יקרא את זה״.
4#. דוד חשב שהוא מת.
בבת אחת נפלו עליו השמים, הוא הרגיש שחייו נהרסו, הבין שאין דרך חזרה ושהמחיר יהיה כבד במיוחד, והתחיל להתחנן. מצטער, מתנצל, עשה את טעות חייו, הבטיח שינתק כל קשר עם ליאת, נשבע שזו אפיזודה קצרה, שהיא לא מעניינת אותו, שהיא אשה מסכנה שפיתחה אליו אובססיה והוא נפל בפח, הקורבן. חגית צפתה שזו תהיה התגובה והודיעה לו שהיא מבקשת שיקח מזוודה ויעוף מהבית.
דוד הלך אבל אחרי שעה חזר עם זר פרחים ענק והתחנן ואמר שהוא מוכן לעשות הכל, וחגית התחילה למנות את התנאים – הוא יסיים לעבוד בתל אביב ומוזמן לעבוד בזום כמו בקורונה, ניתוק קשר מוחלט עם ליאת, ורכישת ארבע דירות – אחת לכל בת ואחת על שמה. ואם לא, כך איימה, כל אחת מהבנות תקבל את דו״ח החוקר ותנתק עימו קשר לתמיד.
התנאים היו עבורו כמעט בלתי אפשריים כי משמעותם היתה אובדן שליטה על זמנו ועל חלק ניכר מכספו, ודוד שנא לאבד שליטה, במיוחד כי כספו היה עבורו כלי משמעותי לשליטה. הוא אמר לחגית שיחשוב ויחזיר לה תשובה והיא ענתה שיש לו 24 שעות שאחריהן היא מתחילה להפיץ את הדו״ח. ״לא ידעתי שאני נשוי למאפיה״ העיז דוד ואמר וחגית פתחה את הדלת ואמרה לו ״אני מציעה שתלך בטוב״, והוא הלך.
5#. אמיר
קיבל עוד באותו ערב מהחוקר הפרטי של חגית את הדו״ח לווטסאפ. הוא לא פתח את המסמך. אחרי שלוש שעות החוקר כתב לו ״כדאי לך לקרוא ולהבין איפה אשתך מסתובבת בלילות״ והוא חסם את החוקר ומחק את כל הצ׳ט איתו בלי לקרוא.
למחרת בבוקר חגית הגיע לליאת ואמיר הביתה ועשתה מהומה. ״את תתרחקי מבעלי, זונה הורסת משפחות״ צרחה חגית כשליאת פתחה את הדלת וסגרה מיד והמשיכה לצרוח בחדר המדרגות עוד דקות ארוכות.
ואמיר, שהיה בבית, שתק ולא שאל כלום. השתיקה שלו יחד עם הסצינה של חגית דחפה את ליאת לקצה.
״עד כדי כך אתה אדיש אלי שאתה אפילו לא שואלללללללל״ היא שאגה עליו. ״זה עד כדי כך לא מעניין אותך?!״ המשיכה לצעוק כשדמעות זולגות מעיניה ומותירות על פניה שובל שחור ודרמטי, וכשהוא ענה ״לא, את לא מעניינת אותי אם לא שמת לב״, ליאת ידעה שזהו, זה נגמר.
למחרת היא התחילה הליך גירושין.
6#. ומה עם דוד?
שאלתי אותה כשהיינו השבוע בדיון לאישור הסכם, אחרי חודשים של משא מתן בלתי אפשרי עם אמיר שלא שיתף פעולה והיה פאסיב אגרסיב לחלוטין.
ובכן, בהתחלה דוד ניתק איתה קשר, וחסם אותה בכל מדיה אפשרית ועבד בזום מהבית וקנה את הדירות ועשה כל מה שחגית ביקשה, ואחרי חודשיים היא פתחה נגדו בהליך גירושין וטענה שארבע הדירות שנרכשו אינן חלק מהרכוש המשותף אלא מתנות שדוד העניק לבנותיו ולה. הבנות קיבלו את הדו״ח של החוקר וניתקו איתו קשר והוא מנהל נגדן הליך משפטי בענין הדירות.
״אבל ביננו אין כלום״ אמרה ליאת וסיפרה שהוא אמנם שוחח עימה וסיפר לה הכל, אבל באותה שיחה הוא גם הודיע לה שהוא לא רוצה שום קשר איתה כי בגללה נהרסו לו החיים.
***
פרק 78 של הפודקאסט עוסק בספקטרום הנרקסיסטי – מוזמנים להאזין.
