1#. הכל התחיל

כשאחרי 15 שנות נישואין הוא התאהב במישהי אחרת. צעירה מהם בעשור ויפת תואר. אשתו תפסה את התכתובת ביניהם ושלחה אחריו חוקר פרטי ואז הניחה בחבטה את הדו״ח שלו על השולחן ואמרה לו שיארוז מזוודה וילך לזונה שלו. והוא ארז מזוודה והלך. ולמחרת חזר וביקש שתסלח לו והתחנן ואמר שמוכן לעשות הכל ולנתק כל קשר עימה וביקש שתחשוב על שלושת הילדים ושלא תפרק להם את הבית. והיא הסכימה והם חזרו ואיזה חודש הכל היה מדהים. ואז היא שלחה שוב את החוקר כי משהו הרגיש לה לא תקין וגילתה שהוא חזר לקשר איתה, והיא הרגישה פיזית איך הלב שלה נשבר לרסיסים והיה ברור לשניהם שזה נגמר. זה קורה בהרבה מאוד מקרים וזה חיים של אחרים שאתם קוראים עליהם בשבת בבוקר, תזהרו מאוד שככה לא יראו החיים שלכם.

הוא ביקש שהם ילכו לאשת טיפול ויעברו הדרכת הורים ויספרו יחד לילדים אבל היא סירבה בתוקף ואמרה שהיא לא זקוקה לטיפול ואם הוא רוצה שילך הוא לטיפול. גם לגישור היא לא הסכימה בהתחלה ורק דרשה שיארוז מזוודה ויעוף מהבית. והוא ארז והלך ושכר דירה לא רחוק והתחנן שיפנו לגישור והיא הסכימה רק כשהבינה שזו אופציה הרבה יותר זולה מהליכים משפטיים.

זה היה גישור ארוך מאוד מאוד. במשך יותר מ-40 פגישות הלך ההסכם ביניהם ונרקם, הסכם שיסודו ביסורי מצפון הוא בדרך כלל הסכם נדיב מאוד לצד שנפגע אבל במקרה הזה הכסף פחות היה משמעותי עבורה.

היא דרשה שהוא ״לא יפגיש את הזונה שלו עם הילדים. בעצם לא רק אותה. אף אחת״.

2#. לילדים האלו יש רק אמא אחת

וככה זה ישאר. הם לא יכירו אף אמא חורגת או מישהי שמעוניינת להיות כזו, ואם אתה תכיר להם בת זוג שלך, ולא משנה אם זו הזונה, אבל במיוחד לא אותה, ״יהיו לכך השלכות קשות״. היא איימה והוסיפה שתספר להם שהוא בגד בה כל החיים ושבגלל הזונה הזו ובגללו הבית שלהם התפרק והיא ״תדאג שהם ידעו מי זה אבא שלהם״. במבט לאחור זה דגל אדום אבל בשלב הזה אין יותר מדי מה לעשות.

המגשרת, שנפגשה גם עם כל אחד מהם בנפרד ניסתה להרגיע את העניין אך לשווא. זה הדבר היחיד שעניין אותה – ״הילדים שלי לא יפגשו לא את הזונה שלו ולא אף אחת אחרת. בחיים לא״. והוא סירב ואמר שזכותו לחיות חיים נורמליים והוא מסכים לתקופת זמן שיגדירו בהסכם והיא סירבה ואמרה ״בחיים לא״, ושהיא מוכנה שזה יהיה הדדי ושגם היא לא תפגיש אותם עם אף אחד והיא ממילא לא תכניס אף גבר יותר לחיים שלה כי כולם שקרנים ובוגדנים, וגם אם כן אף אחד לא יתקרב לילדים.

וכך זה נמשך לאורך עשרות מפגשים עד שהוא נכנע והסכים להכניס סעיף כזה בחוזה. היא דרשה סנקציה של הפסקת מפגשים והמגשרת הסבירה לה שזה סעיף שלא יאושר ובסוף היא התפשרה על סעיף כללי שקובע ״הצדדים מסכימים שלא להפגיש את הילדים עם בני או בנות זוג״ ולמרות שהיא דרשה שזה יהיה לתמיד היא התפשרה בסוף על נוסח מעורפל שאומר ״עד שיוסכם בין הצדדים אחרת״ ונתן לו תקווה שבהמשך היא תירגע.

3#. דגל אדום כהה

ההסכם נחתם ואושר והם התחילו להתנהל כמו כל זוג גרוש במשמורת משותפת בלי הרבה דרמות אבל היא הקפידה לבדוק שהילדים לא פוגשים אף אחת אחרת, גם לא במקרה. הבעיה היתה שהילדים התקשרו אליו גם כשהם שוהים עם אימם ולפעמים הוא היה עם בת זוגו בדיוק כשהם התקשרו והוא הרגיש לא נוח לענות להם. אחרי חצי שנה הוא החליט לספר להם שיש לו בת זוג. והם שאלו כמה שאלות וזהו השיחה לא התפתחה. הוא היה בטוח שהוא יקבל ממנה נזיפות אבל מסתבר שהילדים, בחושיהם החדים, לא אמרו לה מילה.

שבוע לאחר מכן הוא כבר חש בנוח לענות להם כשהוא איתה, והיא שמעה את אחת השיחות והבינה שהוא סיפר להם עליה. על הזונה שפירקה להם את הנישואין ועכשיו הוא מנהל איתה זוגיות גלויה. ״אתה מפר את ההסכם״ היא סימסה לו והוא כתב לה שלא הפגיש אותם איתה והיא ענתה שהם לא אמורים לדעת עליה בכלל והודיעה לו שיהיו להתנהגות שלו השלכות. ושהוא ישלם מחירים. כבדים. דגל אדום כהה. ועדיין אין מה לעשות רק לקוות לטוב ולקבל הדרכה הורית.

כבר בשלב הזה של הסיפור אמרתי לו שנראה לי שיש לה הפרעת אישיות גבולית, הידועה בכינויה ״בורדרליין״. מהנסיון שלי בתיקי ניכור הורי, בורדרליין מאופיינים בין השאר כעמידים לטיפול מהסיבה הפשוטה שהם לא מאמינים שהם זקוקים לטיפול ובתגובות קשות וחסרות פרופורציות. כשהם חשים מאויימים הם פועלים כדי להשמיד את מקור האיום, ואם לפי תפיסתם המעוותת האב מסוכן לילדים כי חשף אותם, רחמנא ליצלן, לעובדה שיש לו זוגיות חדשה לאחר הגירושין, יש מקום להשמידו מחייהם.

4#. וכך נולד לעולם הליך איטי של ניכור הורי.

זה התחיל עם שני הילדים הגדולים. הם הפחיתו באופן ניכר את כמות הפעמים שהגיעו אליו, בכל פעם בתירוץ אחר, ובמקביל את איכות התקשורת עימו. הם החלו לענות לו לווטסאפ אחרי שעות ובהמשך כעבור יומיים ואז הפסיקו בכלל. וחסמו אותו. וכשהוא ניסה להבין מה קרה הם בהתחלה הכחישו שקרה משהו ובהמשך אמרו שהוא אף פעם לא היה שם בשבילם, וככה חלפו ששה חודשים והוא מצא את עצמו מנותק מהם, כשרק הבת הצעירה שהיא רק בת 5 ממשיכה להגיע אבל גם אצלה הוא חש שינוי. היא לא הסכימה שהוא ירים אותה על כתפיו והפסיקה לאכול אצלו בשר, בטענה שתכאב לה הבטן.

ובכל פעם שהוא פנה אליה היא אמרה שהיא לא מתערבת, ושזה בינו לבינם, והם כנראה פשוט הבינו מי הוא, והכחישה שזה קשור אליה או לכך שהוא בזוגיות, וכשהוא הודיע לה שהיא לא מותירה לו ברירה אלא להתחיל הליך משפטי היא אמרה ״תעשה מה שאתה רוצה רק תזכור שלכל דבר יש מחיר״. והוא ידע שהיא לא מאיימת סתם והחליט לא להתחיל הליך כי חשש להפסיד גם את הקטנה, וכך חלפה לה שנה. שנה קשה מאוד. הוא הרגיש חי מת והרגיש כאבי פנטום כאלו שמרגישים כשקוטעים לך חלק מהלב.

5#. לקראת תחילת השנה החדשה

הוא החליט שהיא לא תנהל לו יותר את החיים ומגיע לו לחיות חיים נורמליים ועבר לגור עם בת זוגו שהיתה בראשית הריונה. עוד באותו יום היא ידעה על כך בדרך כלשהי ושלחה לו הודעה שהבת הקטנה לא מרגישה טוב ולא תגיע אליו. מאותו יום הוא לא ראה אותה בכלל. והילדים שלו לא הכירו את אחותם הקטנה שנולדה כעבור כמה חודשים, וכשהוא שלח להם במייל תמונה שלה הם ענו שהיא מכוערת ושהם שונאים אותם ושלא ישלח תמונות שלה ולא יגיד שהיא אחותם כי היא לא.

התחלנו הליך משפטי שמטרתו להחזיר את הקשר בין האב לילדיו, כלומר לנקוט סעדים דחופים בשל ניכור הורי. הקטע עם ניכור הורי שבית המשפט שומע גם את טענות האם בדבר ״התנהלותו של האב ומערכת היחסים הקשה שלו עם ילדיו שנפגעו ממנו כל כך, ובכלל מקור הנתק במערכת היחסים הקשה בין האב חסר הרגישות לבין ילדיו, והיא לא אחראית ולא מתערבת״, ואם נזקק את טענותיה למשפט אחד – זה לא אני, זה הוא.

6#. כמובן שזו קלאסיקה של ניכור הורי

אלא שבית המשפט לא ממהר להסיק מסקנות ומפנה לטיפול לחידוש הקשר. ושוב האם לא משתפת פעולה עם הטיפול, שהרי ״היא לא זקוקה לטיפול, זה האב שצריך דחוף לטפל בעצמו״ לדעתה. ״והילדים לא התחברו למטפלת, והם סובלים״. ובית המשפט ממנה גם ״אפוטרופה לדין״ לקטינים שזו עורכת דין שצריכה למסור לבית המשפט את עמדתה לאחר שהיא משוחחת עם הקטינים. והיא משוחחת עימם אבל מתעלמת מהעובדה שהאם מדברת מגרונם, ומגישה ״דו״ח אובייקטיבי״ לפיו האב לא לוקח אחריות על חלקו בנתק והילדים פגועים מאוד, גם מכך שהעיז ושלח תמונה של התינוקת בלי לבדוק אם הם רוצים.

בשלב זה בית המשפט מחליט לשלוח את הצדדים וילדיהם לבדיקת מסוגלות הורית ממנה עולה כי לאם ״מבנה אישיות גבולי״ ולאב אישיות מרצה, והם מציעים להתחיל טיפול אצלהם לצורך חידוש הקשר והאם מסכימה אבל בפועל לא משתפת פעולה והילדים גדלים, ונשרפים על הטיפולים ועל יצוג משפטי עשרות ומאות אלפי שקלים וכלום לא מתקדם והטיפול תקוע ואין שיתוף פעולה והולכים צעד קדימה צעד אחורה ונשארים במקום.

7#. הנתק הזה הוא מקום.

הוא מקום שחור וקשה וגם אם הילדים חיים את חייהם ויש להם חברים והם מצליחים בלימודים חלק מנשמתם נמצא תמיד במקום הקשה והעקר והשחור הזה. במקום בו אין אהבה, ואדמתו רעילה, והאוויר בו רווי אדים מסוכנים, והם לא יכולים להיחלץ מהמקום הזה, הם כלואים בו והמפתח נמצא בידי אימם המנכרת.

רק בידיה המפתח לשחרר את נשמתם הכלואה, והדרך היחידה לגרום לה לעשות זאת כששום דבר אחר לא עוזר הוא להטיל עליה מדרג סנקציות החל מסנקציות כספיות שלא תמיד מועילות ועד להוצאת הילדים מביתה ומהשגחתה. הבעיה היא שאת הנזק לנשמה של הילדים לא ניתן לראות בעין, ואילו הוצאתם מהבית נתפסת כצעד קיצוני מדי ומערכת המשפט שלנו לא תמיד מוכנה לעשות את כל מה שצריך ולפעמים היא חלשה מדי ומרימה ידיים. ועכשיו היא בכלל מוחלשת, אבל זה כבר סיפור אחר.

וכך ילדים נותרים במקום הרעיל הזה, ושנים אחר כך הם זקוקים לטיפול, והם לא אוהבים את עצמם, והם לא מסתדרים בשום מסגרת, ולא מממשים את הפוטנציאל שלהם, כי חלק מהם עדיין כלוא בתוך המקום השחור הזה, והמפתח כבר מזמן אבד, ולפעמים האם המנכרת בכלל הלכה לעולמה, וכבר אי אפשר לצאת.

***

בפרק 75 של הפודקאסט בית הספר לקארמה טובה – כל האמת על טיפולי שתיקה. להאזנה לחצו כאן.