1#. היא מנצחת בהכל

הוא אמר לי, מבטו מובס, ושלף קלסר עמוס לעייפה במסמכים משפטיים שמקפלים בתוכם חיים סטנדרטים של בני זוג שהאהבה ביניהם הסתיימה כמה שנים לאחר החתונה, ובמשך עשור נוסף הם המשיכו הלאה מכוח האינרציה, והבנות, והחיים, וניהלו יחד את מפעל חייהם, עד שנשחקו עד דק ולא נותר דבר ביניהם והוא החליט להתגרש. הוא רצה להגיע להסכם, למכור את הדירה – שגם סביבה היה סיפור – להתחלק בחסכונות, לשלם מזונות ולהישאר ביחסים נורמליים.

אבל היא ממש לא היתה בכיוון ועל ההחלטה להתגרש ממנה היא לא סלחה לו ויצאה למסע נקם. קודם כל הבנות ידעו ש״אבא נטש אותנו״, והחלו להתנכר לו. לאחר מכן היא הגישה תביעה לשלום בית בבית הדין הרבני ובקשה למדור ספציפי וכמובן שקיבלה. אשה שמבקשת שלום בית ורוצה “להציל את המשפחה”, בדרך כלל נעתרים לה בבית הדין הרבני ומעניקים לה סעד של ״מדור ספציפי״, שהוא למעשה צו מניעה שלא מאפשר למכור את הבית.

מאחר ששלום-בית עושים, כידוע, בין הסדינים ולא אצל הדיינים, ברור לכולם שמדובר בסעד טקטי בלבד, שמטרתו להשיג עליונות במשא ומתן או לעכב את הליך הגירושין עד שהאשה תתרצה ותסכים לשחרר את בעלה.

אלא שהיא סירבה לשחרר ואי אפשר היה להגיע עימה להסכם כלשהו והיא ניהלה עימו הליכים ארוכים. אחרי שנתיים הם היו שקועים עד צוואר בהליכים, כל אחד מהם כבר שילם מעל 150,000 שקלים לעורכי דין, הבנות נזקקו לטיפולים פסיכולוגיים ממושכים בשל הסתות חוזרות ונשנות והיא התבצרה בדירה בשל אותו ״שלום בית״ שביקשה.

בשלב הזה גם הדיינים בבית הדין הרבני הבינו שאי אפשר להמשיך להחזיק אותו בכוח וקבעו שצריך להתגרש. היא לא ויתרה והגישה ערעור לבית הדין הרבני הגדול. ושוב ניצחה. בית הדין הרבני הגדול קבע שאין עילת גירושין ומגיע לה להמשיך להחזיק במדור הספציפי. למה? ככה. כי הוא עזב אותה בלי סיבה ראויה בעיניהם. ולהפסיק לאהוב, זה לא מספיק טוב הלכתית. צריך משהו ״רציני״ יותר כמו בגידה או אלימות, וכן, אנחנו בשנת 2023 ולא נראה שהמצב בארץ עומד להשתפר, אולי להפך.

התיק חזר לבית הדין הרבני והתנהל במשך עוד שנתיים וקצת. לפני שנה ניתן סופסוף צו לפירוק השיתוף בדירה ולמכירתה. חלפו כמעט חמש שנים מאז שהוא בסך הכל רצה להתגרש בשקט.

בואו נדבר רגע על הדירה. עוד לפני הנישואין היא ירשה מחצית מהדירה מסבא שלה. מדובר בדירה ישנה בצפון הישן של תל אביב ומיד לאחר החתונה הוריו רכשו מאחותה את המחצית השניה של הדירה והיא נרשמה על שמו. היא סברה שכל הדירה מגיעה לה ונלחמה לקבל אותה ולא הועילו הנסיונות להסביר לה שמחצית הדירה נרכשה על ידי הוריו במחיר מלא ושייכת לו.

בסופו של דבר, ולאחר שתמו כל ההגבלות של בית הדין הרבני על מכירת הדירה, הוא רכש את הדירה ממנה לפי שווי של 4 מליון שקלים. כשהם התחילו את הליך הגירושין הדירה היתה שווה 2.8 מליון, והוא הציע לה לרכוש ממנו לפי שווי של 2.5 מליון, העיקר לסיים, אבל היא היתה עסוקה במלחמות צדק ופיספסה את ההזדמנות.

בפגישתנו השבוע הוא היה שפוף וסיפר שהיא ניצחה שוב כי שווי הדירה עלה מ-2.8 מליון ל-4 מליון והיא מכרה לו לפי השווי הגבוה, ובא להתייעץ בקשר לבנות, שהן כבר בנות 14 ו-15 וממש מוסתות נגדו והוא לא יודע אם הליך משפטי נוסף יעזור כאן, כי ממילא היא כל הזמן מנצחת, ובקושי נשארו כספים הכל נשרף על עורכי דין ומלחמות.

בסוף הפגישה הוא סיפר כבדרך אגב שהוא בדיוק עזב את הדירה כי מתחיל הליך פינוי בינוי. כששאלתי אותו לפרטי העיסקה התברר שכנגד הדירה הישנה הוא יקבל דירה גדולה יותר עם מעלית וחניה. בהכירי את מחירי הדירות באזור הסברתי לו שהדירה החדשה שווה כבר עכשיו לפחות 7 מליון, ושאמנם ההליך ארך זמן והיא ״ניצחה״ אבל הוא הרוויח מכך 3 מליון שקלים, וכיסה לעצמו את כל עלויות ההליכים, ואם הוא ישנה את זוית הראיה, הוא יבין שבארוע הזה אין באמת מנצחים. הוא הביט עם זיק של הבנה בעיניו, הנהן ואמר כן אה? ככה זה בחיים
you win some you lose some
and sometimes you win and lose at the same time.

2#. אמא שלי היתה חוגגת השבוע יומולדת 76

אילולא עזבה אותנו כאן לפני כמעט 14 שנה והמשיכה במסעה אל העולם הבא. היה לה משפט לאמא שלי, שהוטמע בנו וקועקע על קירות נשמתנו ״קודם כל תהיו בני אדם״. בני אדם טובים, ערכיים, חומלים, נדיבים, עם לב גדול ואוהב ונפש חפצה. נזכרתי בזה כי איריס הגיעה אלי השבוע בדיוק ביום ההולדת של אמי. גם אמא שלה הלכה לעולמה לפני כמה שנים, וגם היא נותרה עם חור גדול בלב. אמא שלה הורישה לה את הדירה שירשה מאמה שלה.

״אני מתגרשת ממנו כי הוא לא בן אדם״ היא אמרה לי, ״הוא נרקיסיסט שרואה רק את עצמו, ואין לו שום אמפתיה כלפי״. היא תיארה מערכת יחסים ארוכת שנים, עם שני ילדים, והרבה עליות ומורדות, וטיפולי שתיקה אך גם אהבה גדולה ותשוקה והערכה. ואז בני בעלה נכנס למשבר עסקי שדרדר את ערכו העצמי והכניס אותו לעמדת הקורבן, והוא ריחם על עצמו בלי סוף והאשים את כל העולם ואשתו במשבר, אפילו אותה. לא שהיא היתה אשמה במשהו, אבל היא היתה שק אגרוף קרוב ונוח ומכיל ואמפטי.

את הדירה שלהם הם מכרו כבר לפני כמה שנים כי בני נזקק לכספים עבור העסק שלו בו תלה תקוות רבות. העסק התרומם ואז נכנס שוב למשבר קשה ובני נכנס לעמדה המוכרת לו, עמדת הקורבן, ומתוך הקורבנות הזו הוא ביקש ממנה לשעבד את דירת הירושה. ״הייתי תורמת לו כליה אם הוא היה צריך״ היא אמרה, ״אבל את הדירה של אמא שלי לא הסכמתי בהתחלה לשעבד״, ובני הפעיל עליה לחצים ואמר שיצטרך ללכת לשוק האפור ויבואו לדפוק להם בדלת והיא נבהלה ובסוף הסכימה, והוא הבטיח שיהיה בסדר וזה רק בטחון לבנק והוא ירים את העסק ויחזור לעשות המון כסף. זה לא קרה, וכעבור שנה וחצי הבנק מימש את דירת הירושה. איריס נשברה ולא הפסיקה לבכות. בני ניסה תחילה לחבק ולהרגיע אותה אולם משהיא דחתה אותו הוא נאטם, הביט בה בקור ובאדישות ואמר ״קחי אחריות על החיים שלך״ והוסיף וביקש בנסיון לסיים את הדרמה ״וצאי כבר מעמדת הקורבן, זה לא מתאים לך״, שהרי עמדת הקורבן שייכת לו, ורק לו.

והיא החליטה לקחת אחריות על החיים שלה ולסיים את זה. ״על הנפילה הכלכלית ועל שהפסיד את קורת הגג שלנו וגם את הבטחון היחיד שנשאר לי הייתי יכולה לסלוח״ היא אמרה לי, אבל לא על התגובה שלו. ואני סיפרתי לה על המשפט הזה של אמא שלי שחדר לי לד.נ.א, והיא הנהנה והסכמנו שאי אפשר לכפות על מישהו בכוח להיות בן אדם.

***

השבוע בפודקאסט על ניכור לעת זקנה, פרק מרתק שבודק אם מישהו משחק להורה שלכם במוח ומסית אותו במטרה להשתלט על הירושה. להאזנה לחצו כאן.

***

ובהזדמנות זו מבקשת שתפרגנו ותצביעו לפודקאסט שלי – בית הספר לקארמה טובה – שהגיע לגמר בתחרות פודקאסט השנה בקטגוריית פודקאסט הלייפסטייל והפודקאסט העצמאי. לינק להצבעה