1#. לכל דבר יש מחיר

אמרתי לה, כשהיא באה להתייעץ עימי על הליך גירושין שנמשך יותר מדי זמן. ״הוא נרקסיסט״ היא אמרה, במשך שנים ניסיתי להתגרש והוא לא איפשר לי, גם כשתפס אותי בוגדת בו. בכל פעם שהעליתי גירושין על הפרק הוא אמר שהדלת פתוחה ואני מוזמנת ללכת ולהשאיר איתו את הילדים, ואיים שיוכיח שאני חולת נפש ויקחו לי אותם. והיא נשארה שנה אחר שנה. האימה שמא ״יקחו״ לה את הילדים כבלה אותה לנישואים אומללים, אבל היא היתה מוכנה להישאר שם כי מחיר הגירושים היה עבורה אובדן ההורות שלה, ואת המחיר הזה היא לא היתה מוכנה לשלם.

ואז היא פנתה ליעוץ משפטי אצל עורכת דין ולטיפול אצל עובדת סוציאלית ושתיהן הסבירו לה שהיא אשה נורמטיבית ומתפקדת ולכן אין סיכוי ש״יקחו״ לה את הילדים. והיא נרגעה והבינה שזה איום סרק והיתה מוכנה לשלם את המחיר של לעזוב את הבית, העיקר לצאת מנישואין מאמללים.

היא לא לקחה בחשבון שאי אפשר יהיה לסיים איתו כי היה לו חוש צדק משלו לפיו מה ששלו שלו ומה ששלה גם שלו. וכך הוא ניהל הליך שלם על הפנסיה התקציבית והזכויות הסוציאליות שלה בעוד שסירב בתוקף להעריך את שווי העסק שלו, בטענה שמשרד יועץ מס אינו עסק ואין לו שווי, למרות רווחיו הנאים מאוד. הוא גם סירב להצעה שכל אחד ישאר עם שלו ועמד על מידתו הרעה שלי-שלי ושלך-שלי.

כבר שנתיים שהוא מושך אותה בהליכים משפטיים, ומסרב למכור את הבית שהיא כבר עזבה, והשופטת מסרבת לתת החלטות, והיא כבר מותשת ולא רואה את הסוף. היא הגיע השבוע להתייעץ עימי בשאלה איך אפשר לסיים. עמד ביניהם סכום של כמה מאות אלפי שקלים במחלוקת. לא סכום מבוטל אבל גם לא סכום שחורץ גורלות.

״קשה לזרז את ההליך המשפטי״ אמרתי לה והסברתי שגם אם תעביר למשרדי את היצוג ההליך המשפטי ימשך והשופטת הזו, שידועה כמי שאינה נותנת החלטות, לא תתן החלטות והיא צפויה להליך שימשך לפחות ארבע שנים. עינוי דין מוכר וידוע שמערכת המשפט חסרת אונים מולו. העומס האובייקטיבי של המערכת הוא מתלה רחב לתלות בו תכונות אנושיות כגון דחיינות, הססנות והימנעות שכאשר הן חלק מאישיותו של מי שמלאכתו שפיטה ועשיית צדק, תוצאתן מפח נפש ועינוי דין מתמשך. בסוף, כך הבטחתי לה, הבית ימכר ולפחות שוויו נשמר בין קירותיו.

אבל היא לא הצליחה לשאת את חוסר הוודאות שכרוך בהליך המשפטי הממושך ואת העובדה שהוא גר בבית שלהם וגם מסרב לשלם דמי שימוש בטענה שהיא ״מוזמנת לחזור״. ״לכל דבר יש מחיר״ הסברתי לה. או שתשלמי את מחיר חוסר הוודאות והשנים הארוכות בבית משפט ותחיי את חייך לצד ההליך, או שתשלמי את המחיר שהוא דורש ותקני את חירותך, השאלה איזה מחיר את מוכנה לשלם.

היא לא קיבלה את התשובה כי ציפתה לפתרון קסם, והקשתה עלי ״ואיזה מחיר הוא משלם?״, כאילו מדובר בעיסקת סחר חילופין. ״את מחיר החיים בלעדייך״ אמרתי לה את המובן מכל וראיתי את ההבעה על פניה. פתאום היא הבינה שהיא מוכנה לשלם כמה מאות אלפי שקלים כדי לקנות שנים שקטות או במילותיה ״להיפטר ממנו״ וביקשה להעביר אלי את התיק כדי לנהל משא ומתן עם עורך הדין שלו, כי עורך הדין שלה הוא האוייב הכי מר שלו.

2#. הילדה צריכה אבא

הוא גבר חזק מאוד, חזק במובן הזה שאף אחד לא מתעסק איתו ושנשים נמשכות לעוצמה שלו, למסתורין שלו ולזה שהוא לא של אף אחת, רק של עצמו. עם רונה הוא ניהל לפני שנים מערכת יחסים סוערת שהסתיימה והתחילה שוב ושוב וממנה נולדה לו בתו הבכורה ובהמשך עוד בת.

היא היתה רק שלו, זה היה ברור, גם בתקופות שהם לא היו יחד, כולם ידעו שהיא שלו ונזהרו לא להתקרב אליה. אבל הוא אף פעם לא היה רק שלה. תמיד היו ברקע עוד נשים. בשלב כלשהו היתה את רונה והיתה במקביל גם יפעת. רונה חשבה שיפעת היא המאהבת שלו, יפעת חשבה שעם רונה זה נגמר מזמן והקשר הוא רק בגלל הבת המשותפת.

בסופו של דבר שתיהן ילדו בהפרש של חודשיים. הוא בחר ביפעת שהצליחה איכשהו לביית אותו, ולהינשא לו ולהביא עימו לעולם ארבע בנות. יפעת לא ידעה שהבת שנולדה לרונה היא בעצם שלו. כלומר היא חשדה והוא הכחיש ואמר שחושב שרונה פנתה לבנק הזרע, וזהו, ככה זה נשאר איכשהו, לא ברור אם יפעת הבינה את המצב או שהוא המשיך לעשות לה גזלייטינג.

הבת הזו של רונה היא כבר בת 11 והיא מגיעה אליו פעם בשבוע-שבועיים יחד עם אחותה הגדולה, שהיא בתו המוצהרת. הוא לא מקיים קשר ישיר עם הבת הזו, ומתקשר רק לאחותה הגדולה (והלגיטימית). הוא נוהג בה בחביבות כשהיא מגיעה אליו לכמה שעות, אך לא יותר מזה. לי זה הכמיר את הלב.

לאחרונה הילדה החלה להתפתל מכאבי בטן בכל פעם שחזרה משם, וטענה שלא טעים לה האוכל. ליועצת בית הספר היא אמרה שבא לה למות. הילדה במצוקה ללא ספק, הבינה רונה והחליטה לעשות מעשה. היא הסבירה לו שהילדה צריכה אותו ושהיא מבקשת שישהה עימה פעמיים בשבוע רק שניהם. הוא אמר בסדר, אבל זה מעולם לא קרה. והיא המשיכה לשלוח את הילדה לארוחות ערב כי ״הילדה צריכה אבא״, ולילדה המשיכה לכאוב הבטן.

השבוע היא הגיעה אלי לקבל יעוץ בשאלה האם היא יכולה לפנות לבית המשפט בדרישה לחייב אותו לראות את הילדה. ״את לא יכולה להכריח אותו להיות אבא לילדה שהוא מכחיש״, הנחתי בפניה את דעתי. ״העלבון הוא בעיקר שלך. שהבנות של יפעת זכו באבא 24/7 והבנות שלך מקבלות פירורים, בעיקר הקטנה. השאלה היא האם המצוקה של בתך לא מגיעה דווקא מהביקורים אצלו בבית, כשהיא רואה את הקשר שלו עם הבנות האחרות, וכנראה לא זוכה שם ליחס חם מדי או אוהד. לכי דעי אילו מילים נלחשות לה על ידי הבנות האחרות שם ופוגעות לה בנשמה, ולמה כואבת לה הבטן דווקא כשהיא חוזרת משם. הילדה הזו גדלה בלי אבא כל חייה. כל ילד צריך אבא אבל אם האבא מעולם לא היה שם, האם בריא ״לדחוף״ את הילדה אליו לכמה שעות, גם אם היא לא מאוד רצויה שם?״

המלצתי לה להתייעץ עם הפסיכולוגית שמטפלת בילדה, כי אני לא אשת טיפול, רק דבר אחד בטוח, הבהרתי לה – אין דרך משפטית לכפות אהבה. ומה אתם הייתם עושים?

3#. גזלייטינג

היא מילת השנה של מילון מרים-וובסטר (מילון אונליין לאמריקאית מדוברת), כך פרסם השבוע עיתון הארץ. מסתבר שב-2022 גדלו החיפושים במילון אחר המושג גזלייטינג ב-1740% שזו פריצה מטורפת של מילה לתודעת הציבור. למי שעדיין לא מכיר אציין שגזלייטינג הוא סוג של מניפולציה העולה לכדי התעללות נפשית וגורמת לקורבן להטיל ספק בדעותיו, במחשבותיו, בזכרונותיו ובדרך בה הוא תופס את המציאות.

יש על זה פרק שלם בפודקאסט שלי, אתם מוזמנים להאזין ושם אני מסבירה שרוב רובם של אלו שמנהלים רומן, יכחישו אותו אם ישאלו אותם. הוא יפעילו גזלייטינג כדי לטשטש את המציאות ולהכחיש ראיות. לעיתים זה ברמה בוטה שאי אפשר להבין איך הם מביאים את הקורבן להאמין להם. במקרים פחות קיצוניים הם לא נתפסים על חם אלא נתפסו ראיות חלקיות כמו הווטסאפ ״היית פראי היום״, שהאשה תפסה אצל בעלה ונשלח אליו מהמזכירה שלו.

הוא טען שהיא התכוונה שהוא היה עצבני וכעס על העובדים. אחר כך היא ראתה שהם מתכתבים ב-11 בלילה, והוא כעס ואמר שזה ענייני עבודה ושהיא חולת נפש ושתרד ממנו כבר, כי היא פוגעת לו בעבודה. והיא התחילה לחשוב שאולי היא באמת פוגעת לו בעבודה, ונהיית פרנואידית. הבעל הבוגד במקרה הזה עושה לאשתו גזלייטינג כדי לגרום לה לפקפק במה שהיא ראתה. לגרום לה לחשוב שהתכתובת עם מזכירתו היא לא רומן אסור כמו שהיא חושבת אלא תכתובת לגיטימית לחלוטין. וכשהיא חופרת בעניין הוא כועס עליה ויוצר מריבה ואז טוען שהיא הורסת את היחסים עם התקפי הקנאה שלה והפרנויה, והיא מתחילה להאמין שהיא אשמה.

התופעה הזו נפוצה במערכות יחסים אבל גם במקומות עבודה, וביחסים במשפחה ואפילו בפוליטיקה, וכשמבינים את התופעה ונותנים לה שם – זה עוזר, לפחות קצת, להתמודד איתה.

נכנסתי השבוע למילון מרים-ובסטר וראיתי שהמילה היומית ביום ה היתה ״sandbagging” שזו מילה שעושים בה שימוש כדי לתאר אסטרטגיה מכוונת של הטעיה בקשר לכוונות או ליכולות שלך כדי לזכות ביתרון כלשהו, שגם זה סוג או ניואנס של גזלייטינג, קצת כמו זאב בעור של כבש או בכותנת של סבתא של כיפה אדומה.

****

השבוע בפודקאסט – ראיון שמתאר את תחילת דרכי להאזנה לחצו כאן