1#. לסמן בחבל את החלומות שלכם
אמסטרדם, רחבת המוזיאונים. אמן רחוב מודיע באנגלית במבטא מזרח אירופאי אקראי שהוא עומד להתחיל הופעה מהממת ושכדאי, מאוד כדאי, שנבוא לצפות בו. הוא עושה קצת חימום ומדגים יכולת אקרובטית מרשימה ומכריז שבשיא המופע הוא יסתובב 20 פעם על קודקודו וזו פעולה מסכנת חיים, אבל כזה הוא, מוכן לסכן את חייו בשבילנו. לאט לאט מתקבצים אנשים וצופים בו חלק מקרוב וחלק יותר מרחוק כמו שוקלים האם לבזבז את זמנם על הברנש המתאמץ או להמשיך הלאה. אנחנו היינו קצת עייפים ולא לחוצים בזמן, אז התיישבנו על המדרגות וצפינו בו.
ואז הוא לקח חבל עבה והקיף בו את ״אזור ההופעה״ מספר כדרך אגב שזה כדי שלא יתקרבו אליו כשהוא מסתובב על הראש ומסכן את חייו עבורנו. כשהוא הזכיר פעמיים את העובדה שהוא מסכן את חייו עבור הקהל כבר היה לנו ברור שהוא פולני, ורק חיכינו שהשלב הבא יהיה שהוא יזרוק כבדרך אגב ׳אני כבר אנוח בקבר׳. סתם נו. הוא היה שובה לב הבחור הזה והמשכנו לצפות בו בעניין עושה פעלולי אקרובטיקה נועזים ומחמם את הקהל. הוא בנה את המתח לקראת שיא ההופעה וביקש שכולם יתקרבו ויעמדו מסביב לחבל.
אנשים החלו להאסף ולהצטופף מסביב לחבל. המעגל הזה הפעיל את מנגנון ה״פומו״ (fear of missing out) אצל אנשים שהיו בסביבה ולא היו עוצרים רגע כדי לצפות בו, וכך נאספו עוד ועוד אנשים סביבו. כשהמעגל היה צפוף דיו, הוא ביקש שכל פעם שהוא עושה פעלול נמחא לו כפיים, ננופף בהתלהבות ונריע לו, אבל רק אם אנחנו לא יודעים לעשות את הפעלול הזה בעצמנו. מחאנו לו כפיים, בטח שמחאנו, היה בו כל כך הרבה חן ומתיקות והוא ביקש כל כך יפה שאי אפשר היה שלא למחוא לו כפיים. מחיאות הכפיים, התשואות והמעגל הצפוף עשו את שלהם והביאו עוד קהל שחשש להפסיד את האטרקציה.
שיא המופע הגיע והוא נעמד על הראש והסתובב כמו סביבון 20 פעם, גורם לקהל להריע לו בהתלהבות אחרי כל המתח שהוא בנה עד כה. ואז הוא אמר שחלומו של כל אמן רחוב שיתקבץ סביבו קהל במעגל צפוף, ושאם נהננו מהמופע נשאיר לו תשר כראות עיננו. 5 יורו יתקבלו בברכה, הוא אמר, אבל גם יותר ושטר של 20 יורו הוא החלום הגדול שלו. ״ואל תשאירו לי סנטים בודדים״ הוא ביקש בחן, ״אני לא קבצן. אני קבצן מקצועי״. אנחנו השארנו לו 20 יורו בעיקר כי נהננו אבל גם כי הוא ביקש.
ואז היתה לנו שיחה האם הוא מקבץ נדבות או עובד, ואני אמרתי שהוא לא עורר את רחמנו וביקש נדבות אלא דווקא הנעים את זמננו ונתן לנו ערך ולכן הוא לא מקבץ נדבות אלא דווקא עצמאי שמקבל שכר לפי הערך שהוא נותן.
עוד אהבתי שהוא ביקש וגם עזר לעצמו וסימן לנו בחבל איך לעזור לו והפעיל אותנו למחוא לו כפיים ולהריע ונתן הופעה מרשימה, וזה התקשר לי לראיון שקראתי ובו מישהי מוכשרת מאוד סיפרה איך למרות שאף אחד לא הציע לה את התפקיד, היא הציעה את עצמה למישרה המשפטית הבכירה בה היא כיהנה, ואחרי שנבדקה היטב, זכתה בה.
ונזכרתי ביובל אברמוביץ שמציע לכולם לא להתבייש ולצעוק לעולם מה הם רוצים. אבל זה לא מספיק רק לצעוק צריך גם להיות מדוייקים ולעזור לחלומות לקרות – כמו לזרוק חבל מסביבכם ולקרוא לכולם להתקבץ, וגם זה לא מספיק. צריך לתת ערך, תמיד.
2#. איך מצילים מערכת יחסים
זיטרואן. נעמי אמרה במעלית וצחקנו בקול קצת שתויים, משוכנעים שזו סוג של בדיחה. בבוקר היא הסבירה לנו שזו לא באמת בדיחה. כלומר קצת בדיחה אבל לא על חשבוננו.
שמעו סיפור – המותג סיטרואן חגג 100 שנים להיווסדו. סיטרואן הוא מותג צרפתי מצליח יחסית אבל מערכת היחסים שלו עם הגרמנים היתה בצלילה חופשית ובגרמניה נמצא המותג סיטרואן בתחתית מותגי הרכב שמעניינים את הגרמנים.
מסתבר שהגרמנים לא ממש יודעים לבטא את המילה סיטרואן והם מבטאים אותה זיטרואן, ולא בא להם על מותג שקשה לבטא את שמו, וכך הלכה ודעכה מערכת היחסים בין המותג הצרפתי סיטרואן לקהל הגרמני. הצרפתים החליטו לזרוק לגרמנים חבל ולנסות להציל את מערכת היחסים.
ואכן, במסיבת עיתונאים הכריז מנכ״ל סיטרואן גרמניה שהמותג, שחרט על דגלו את הסלוגן inspired by you, החליט לקחת את הסלוגן לקצה ולשנות את שם המותג מסיטרואן לזיטרואן. והם הלכו עם זה עד הסוף – השם שונה באתרי האינטרנט בגרמניה, ברשתות החברתיות. בעמדות המכירה וגם במפעל הראשי, כל הלוגואים והשמות שונו מסיטרואן לזיטרואן.
הגרמנים נדהמו. רובם התלהבו מהרעיון, ומיעוטם ראו בו בדיחה על חשבונם, אבל אף אחד לא נותר אדיש. המותג התפוצץ בתקשורת וזכה לפירגון רב אפילו ממותגים מתחרים, והמילה זיטרואן זכתה למליוני חיפושים בגוגל וברשתות החברתיות בגרמניה. הגרמנים חיבקו שוב את המותג שהלך צעד לקראתם ושינה את שמו עבורם. רק כעבור כמה ימים הסתבר שמדובר בתעלול יחצ״ני שנועד לשקם את מערכת היחסים עם הקהל הגרמני, והצליח.
הרעיון שהצרפתים המתנשאים ישנו את שם המותג בן ה-100 כמחווה למבטא הגרמני, הוא רעיון מהפכני וחבל מעולה שהם זרקו רחוק, והציל את מערכת היחסים. וזו דוגמא מעולה איך אפשר להציל מערכת יחסים דווקא אם נדע לזרוק לצד השני חבל שאומר שאנחנו רואים אותם ומקבלים אותם כמו שהם, לא לקחת את עצמנו יותר מדי ברצינות, ועם חצי קריצה לשנות לגמרי את המצב.
3#. שני פתקים
נעמי אחותי חגגה 50 בחודש שעבר והחלטנו לחגוג לה באמסטרדם ופריז. טיול אחים שמעולם לא חווינו קודם.
אמא שלנו הלכה לעולמה ב – 5.4.09 באופן די פתאומי. היא לא היתה חולה בסרטן ולא קיבלה התקף לב, כאבה לה הבטן. ואז הסתבר שיש לה דלקת בלבלב, שהפכה לקטלנית ותוך כמה שעות היא הורדמה והונשמה ומעולם לא התעוררה. תשעה שבועות לאחר אותו יום טראומטי היא נאספה אל אבותינו.
לא נפרדנו ממנה באמת והיתמות הפתאומית הזו היכתה בנו בעוצמה של טורנדו. למרות ששלושתנו כבר היינו הורים בעצמנו, תמיד נשארנו הילדים שלה, ולא היינו מוכנים לזה שהיא נלקחה מאיתנו כשהיא רק בת 62. אמי לא הותירה אחריה צוואה אבל הטמיעה בנו אינספור ערכים, ותמיד אמרה לנו תישארו מאוחדים.
החיים לא ממש מאפשרים לנו להיות מאוחדים כי למי יש זמן להיפגש אם זה לא יומולדת או חג ואז זה תמיד עם המשפחות והילדים ולא באמת קשר אישי אמיתי. בשבעה שלה שמנו לעצמנו חבל והחלטנו שבכל 5 לחודש נפגש לזכרה. הרבה דמעות וכאב היו שם בהתחלה ואחר כך נשארו המפגשים וגם אם לא תמיד הצלחנו להפגש ב-5 לא היה חודש שלא נפגשנו בו ושתינו משהו ואכלנו משהו, לזכרה. ואנחנו מקפידים לא לשחרר את החבל הזה שאנחנו מחזיקים כבר 13.5 שנים כל חודש, ויודעים שהוא קושר אותנו ומשאיר אותנו מאוחדים.
מאז ששלומיק מצא את היעוד שלו והוא מלווה אנשים שמסיימים את חייהם בדיגניטס בשוויץ, יש לנו הרבה שיחות על מוות, שהוא רואה בו המשך של החיים וחלק מהם ולא את סיומם המוחלט. לכל מי שמלווה אנשים לקראת סיום חייהם, ברור שיש שם משהו, בצד השני של החיים.
הרב שמחה בונים אמר: לעולם יהיו לו לאדם שני כיסים באחד יהא מונח המאמר: "אנוכי עפר ואפר" ובשני: "בשבילי נברא העולם", וכך טיילנו הפעם. ביד אחת אחזנו בפתק שמזכיר לנו שמן העפר הגענו ולעפר נלך, וזה בסדר, ווביד השניה פתק שמזכיר לנו שבשבילנו נברא העולם וכדאי לחוות אותו וללמוד אותו כל עוד אנחנו כאן, וגם זה בסדר גמור.
***
השבוע בפודקאסט אירחתי את יעל גלזר לשיחה מרתקת על כסף ואיך ממגנטים אותו לחיינו. להאזנה לחצו כאן
