חזרנו מניו יורק אתמול. אנחנו מכירים אותה היטב ואוהבים אותה מאוד, אבל הפעם ראינו אותה מזוית חדשה, מקומה 80 של מגדל 3 במרכז הסחר העולמי, וורלד טרייד סנטר, כן זה שהתמוטט באסון התאומים ב-11 לספטמבר 2001. את הסיור ערכה לנו יעל רון שהיא אחות של דן ומכאן גם אחותי בנשמה ו-in-law. חדי הזכרון ביניכם בטח זוכרים שכבר סיפרתי לכם עליה לפני שלוש שנים עוד כשהיתה מנכ״לית של ריץ קרלטון סן פרנסיסקו. ובכן יעל השתדרגה מאז וכיום היא מנהלת חטיבת inspire בחברת סילברסטיין נכסים, ותכף תבינו למה זה בכלל מעניין.
1#. לארי סילברסטיין יהודי חם מברוקלין,
הקים את חברה סילברסטיין נכסים יחד עם אביו עוד בשנות ה-50 של המאה הקודמת, ובעזרת השם עשה חיל בעסקיו. הוא נישא לקלרה אותה הכיר עוד בקולג׳ ואחרי למעלה מ-65 שנות נישואין הוא שב וטוען שההחלטה למי להינשא היא ההחלטה הכי חשובה ומשמעותית שאדם עושה בחייו. אני חושבת שהוא צודק. ועוד נפגוש בקשר ביניהם בהמשך.
ובכן, לארי קנה בניינים ובנה בניינים בדאון טאון מנהטן, וכידוע לכם כל מי שהשקיע בנדל״ן במנהטן, באמצע המאה שעברה, הרוויח בענק. היתה לו מוטיבציה והיו לו חלומות והוא הספיק המון, ואם הייתם שואלים אותי הייתי חושבת שבגיל 70 הוא ירצה לקחת את קלרה אהובתו ולבלות ביאכטה פרטית בקריביים או בחופשה משפחתית באחוזה בהוואי, הייתי מניחה שהוא ינוח על זרי הדפנה ויעביר את ניהול החברה המצליחה שלו לדור ההמשך.
2#. אבל ללארי סילברסטיין היו חלומות גדולים גם בגיל 70.
במשך שנים הוא חלם לרכוש את מגדלי התאומים. את החלום הזה הוא הגשים בגיל 70, כשזכה במכרז לחכירת מרכז הסחר העולמי ב-24 ליולי 2001.
מאז שהגשים את החלום ובמשך שבעה שבועות נהג לארי לאכול בכל יום בבוקר ארוחת בוקר עם אחד מחבריו או לקוחותיו בקומה 100 בבנין התאומים מספר 1. בבוקר יום ג, 11 בספטמבר 2001 קלרה קבעה לו תור לרופא עור לבדיקה שגרתית. לא היתה לו סבלנות לרופאים, ללארי, והוא נמנע מהביקור כבר כמה פעמים, אך באותו יום קלרה התעקשה. אחרי עשרות שנים איתה לארי ידע מתי כבר אי אפשר למתוח את החבל, וביטל את הפגישה של הבוקר כדי ללכת לרופא.
שעה וחצי לאחר מכן התרחש ארוע הטרור הגדול והקטלני ביותר בעולם. טרוריסטים הטיסו שני מטוסים של חברת אמריקן איירליינס לתוך מגדלי התאומים וריסקו אותם. ביהדות קוראים לזה השגחה פרטית. אם תשאלו את לארי, זו קלרה שהצילה את חייו.
3#. רוב האנשים היו מרימים ידיים אחרי כזה אסון, ופורשים.
לא לארי. לארי אמר לקלרה עוד באותו יום, ״סוויטהארט, אין ברירה נצטרך לבנות אותם מחדש״, ונכנס לפרוייקט הבניה מחדש של מרכז הסחר העולמי כנגד כל הסיכויים. כשכולם אמרו שניו יורק גמורה, שאף אחד בחיים לא יחזור לשבת בגורדי שחקים, כשכולם ברחו מדאון טאון ניו יורק וכשחברות הביטוח הסכימו לשלם רק חלק מהנזק ולארי נאלץ לנהל מולם במשך שנים הליכים משפטיים ולממן חלק לא קטן מהשיקום בעצמו.
לארי האמין. האמין באמריקה והאמין בניו יורק. וידע שהחיים יותר חזקים מכל טרגדיה.
לארי כבר בן 91 כיום, ומאז האסון הוא בנה ועדיין בונה מחדש את מרכז הסחר העולמי. כיום, 21 שנה אחרי הפיגוע עומדים על כנם 7 בניינים מדהימים ומרכז מסחרי שהוא יצירת מופת אדריכלית.
במקום בו עמדו התאומים לא בנו מחדש בניינים כי אין להם באמת תחליף. נבנו שם מוזיאון ואנדרטת זיכרון בצורת בורות גרניט מרובעים שעל דפנותיהם מפלי מים זורמים למטה בזרם אין סופי ונראים כנשטפים עמוק לתוך בטן האדמה. שמות הנספים באסון חרוטים על דפנות האתר, וחברת סילברסטיין נכסים מעסיקה אדם במשרה מלאה שדואג להניח פרח לבן על שמו של כל אדם שנספה בכל יום הולדת שלו ולשלוח תמונה למשפחתו.
4#. באותו יום, כשהשמים נפלו
לארי הגיע לאתר. בתוך נסיונות הפינוי וההצלה נמצא בין שני הבניינים גדם של עץ מפוחם ושרוף כמעט כולו ולארי ביקש שינסו לשקם אותו. הוא ניטע שוב באיזה פארק ואחרי שנים ובאופן מופלא התחיל להצמיח ענפים חדשים ועלים. בשנת 2010 העץ ניטע מחדש ליד האנדרטות של התאומים במרכז הסחר הלאומי, והוא עומד שם בגאון, עם שורשים עמוקים, גזע עבה וענפים ירוקים ונקרא ״העץ הניצול״.
ובכל 11 לספטמבר מדי שנה, ניתנים זרעיו של העץ הניצול לשלוש קהילות שונות שעברו טרגדיות באותה שנה כדי לחזקן, ולהעניק להן מחוסנו, זרעים של התחדשות, לידה מחדש ופריחה.
5#. כשלארי היה כבר בן 89 בשנת 2020 הוא פגש משבר עולמי חדש, משבר הקורונה.
ניו יורק נסגרה. ארה״ב ספגה מעל מליון מתים מהמגפה. חברת סילברסטיין נכסים החליטה לא לפטר אף עובד, למרות הסגר, למרות שמגדלי המשרדים היו ריקים מאדם ולמרות המשבר הכלכלי העצום.
מדי שבוע ובמשך 59 שבועות כתב לארי מכתב לעובדיו וחיזק אותם, וסיפר להם על המשברים בחייו וכבר בתחילת המשבר כשלא ידעו מה עומד לקרות הוא כתב להם ״למדתי מהמשברים בחיי כמה דברים ובראשם למדתי לעולם לא להמר נגד אמריקה בכלל ונגד ניו יורק בפרט. לעולם. העיר הזו תמיד חוזרת לעצמה, ותמיד תהיה חזקה יותר מאשר קודם״.
בתחילת 2021 מצאה עצמה חברת סילברסטיין נכסים עם מעל 1.3 מליון מטרים מרובעים של משרדים ב-11 בניינים ועם סדר עולמי חדש ובו חברות שלמות שהתרגלו לעבוד מהבית ולערוך ישיבות בזום. היה חשש גדול שעולם המשרדים לא יחזור לעצמו. לארי לא דאג. הוא ידע שזה רק אתגר חדש, ועם אתגרים הוא יודע להתמודד.
ואכן, עולם המשרדים חזר לעצמו ובענק. את הבניינים של מרכז הסחר העולמי מאכלסות חברות ענק כמו חברת היעוץ מקינזי, ספוטיפיי Uber, מותג השמפניה מואט, חברות פרסום ענקיות ועוד.
6#. האתגר הנוסף עימו מתמודדות חברות רבות בשנת 2022 הוא אתגר שימור העובדים.
לא רק בארץ אלא בכל העולם, אחרי הקורונה, עובדים רבים מחשבים מסלול מחדש, ובעיית שימור העובדים והנאמנות שלהם היא בעיה של חברות רבות בעולם, וגם של חברת סילברסטיין נכסים.
עם האתגרים הנוכחיים והעתידיים לארי לא מתמודד לבדו. ניהול החברה בפועל נמסר לידיהם הנאמנות של ליסה בתו וטל קרת בעלה הישראלי, שמצעידים את החברה לעתיד ברגל בטוחה והם עושים זאת עם נשמה יתרה, ומאמינים באמת ובתמים שטוב מביא טוב ושהמשפחה היא הדבר הכי חשוב שיש ואת הערכים האלו הם מביאים איתם גם לעולם העסקים.
7#. סוד ההצלחה מבחינתם, הוא לא להתחרות על המחיר הטוב ביותר, אלא דווקא לתת הכי הרבה ערך.
ולא מדובר על ערך כלכלי או נדל״ני, כמו בחברות נדל״ן סטנדרטיות שמתעסקות רק עם עלויות ותשואות. לליסה וטל יש חזון אחר שבא לתת ערך תוך שימוש במומחיות רב תחומית ושילוב של טכנולוגיה ונשמה.
לכאן נכנסת חטיבת inspire (השראה) שבראשה עומדת יעל רון גיסתי. אינספייר התחילה בכלל כטכנולוגיה לניהול נכסים לתועלת השוכרים, אך התפתחה למקום אחר לחלוטין, והיא בעצם הנשמה של החברה.
אינספייר נותנת שירותי ניהול מבפנים לנכסים, בדיוק כמו שריץ קרלטון מנהלת מלונות. לחברת סילברסטיין נכסים 11 בניינים, מעל 4000 דירות ועוד מעל 25 פרוייקטים. לנכסים האלו החליטו ליסה וטל להכניס תרבות אירוח ברמה אחרת לגמרי שנשענת על ערכי החברה ונותנת לשוכרים ערך מוסף על הערך הנדל״ני. וכשאני כותבת ערך מוסף אני מתכוונת לנשמה יתרה, למשפחתיות ולשאיפה למצויינות בסטנדרטים הכי גבוהים שיש, הן טכנולוגיים והן אנושיים וחווית מגורים ועבודה מסוג אחר.
סטנדרטים גבוהים כולם מכירים, אבל משפחתיות היא הדבר הכי רחוק מעולם העסקים האמריקאי, אלא שדווקא עם משפחתיות אפשר לפרוץ את תקרת הזכוכית של הפוטנציאל, הסבירה לי יעל בעודנו יושבות בדירתה עם כוס קפה חם בבוקר ניו יורקי ערפילי ומשקיפות על הסנטרל פארק.
8#. המשפחה שלך
היא המקום שאתה יכול להיות בו אתה, זה המקום בו אתה הכי בטוח בעולם, זה המקום שבו חינכו אותך, דאגו לך, האכילו אותך וגידלו אותך, ועבור המשפחה שלך אתה תעשה הכל, אתה תתן את כל כולך. אני מתכוונת כמובן למשפחות מתפקדות, למשפחות חמות וטובות, לא אלו מהסיפורים הרגילים שלי. משפחה כמו משפחת סילברסטיין למשל, בה אחרי 65 שנות נישואין אב המשפחה עדיין קורא לאם ״הכלה שלי״ ואומר בהומור שהיא האשה הכי טובה שהיתה לו מעולם וברצינות אומר שבחירת האדם עימו תחלוק את חייך היא ההחלטה הכי חשובה שאדם עושה בחייו, ושסומך על בתו וחתנו שינהלו את החברה הזו ששווה מיליארדי דולרים.
עכשיו תחשבו איך מרגישים עובדים אמריקאים שמקבלים פתאום משפחתיות יהודית חמה ונשמה יתרה דווקא במקום העבודה. הערכים האלו מתבטאים בכל אספקט ואספקט של התנהלות החברה, החל מבחירת פלייליסט של מוזיקה בבניינים והחלפתו מדי חודש, וכלה בהחלטות משמעותיות.
בין היתר, החברה חתמה על חוזה שכירות ל-15 שנה עם חברת vivy שמפעילה מעונות וגני ילדים. החוזה לא ממש ריווחי עבור החברה אבל תחשבו כמה ערך נותן המצאותו של גן ילדים דווקא מתחת למקום העבודה. כמה לחץ יורד כשמוסר ממך הצורך להגיע בזמן וכמה צער נחסך ולו מילד אחד שלא צריך לחכות בדמעות מחוץ לגן להורה שתקוע בפקקים בדרך חזרה.
החברה משקיעה בעוד ועוד מיזמים חדשים שנותנים ערך. כך למשל בבנייני החברה הוקם ממש בימים אלו סניף של ״הטייסת״, חברה ישראלית שמפעילה סימולטורים לטיסה של f-35 ומקנה לחברות ולפרטיים כלים למצויינות ועוזרת בשימור עובדים.
ואגב משפחתיות ומצויינות רב תחומית – החברה שולחת כל אחד מהעובדים שלה לקורס לבחירתו לאו דווקא בתחום עיסוקו, כי היא מאמינה בהקניית חינוך ובלימוד והתפתחות רב תחומית, ממש כמו במשפחה.
יש עוד המון המון דברים שנעשים בחברה עם נשמה יתרה ומתוך האמונה הבלתי מעורערת שטוב מביא טוב ושהמשפחה מעל הכל, אבל בכל זאת המקום מוגבל ולכן לקראת סיום אספר לכם
שכשיעל הבינה שעובדי החברה קצת ממורמרים על כך שלא מספקים להם אוכל, היא החליטה שמדי יום חמישי תערך ארוחת צהריים משותפת לעובדים.
אם זה היה תלוי במנהלי כוח האדם האמריקאים היו יוצאים ידי חובה בהזמנת מגשי פיצה לעובדים, אבל אצל יעל זה לא עבר. היא דאגה לחברת קייטרינג שתביא אוכל מבושל והיא והצוות שלה דואגים להגישו לעובדים מדי יום חמישי. מחווה קטנה, אך משפחתית לחלוטין – במשפחה דווקא המבוגר האחראי מגיש אוכל לילדיו. תחשבו מה זה עבור האמריקאים כשמנהלת בכירה בחברה מגישה להם צלחת חמה ויושבת לפטפט איתם בארוחת צהריים, ושואלת לשלומם ובמה אפשר לעזור להם.
9#. ההבנה הזו שהטכנולוגיה לבדה לא מספיקה
ושצריך להטמיע לתוכה ערכים ונשמה הביאה גם לפיתוחים טכנולוגיים מרשימים. באמצעות אפליקציית אינספייר יכול כל דייר בבניינים ובמשרדים להזמין ארוחה שתגיע אליו עד למשרד. לקבוע שיעור יוגה, לעשות מדיטציה, לקבל שירותי קונסיירז שיזמין עבורו חופשה או מקום במסעדה, ולזכות להנחות ולמבצעים יעודיים.
חברת דוג׳ו, חברת סטארט-אפ שסילברשסיין נכסים מושקעים בה מספקת כלים לתכנון מיטבי של מקום העבודה לא רק מבחינה אדריכלית אלא גם מבחינה אנושית ואחרי ביצוע אנליזה יכולה להמליץ לחברות איך למקם את העובדים במשרד במטרה להגביר את שביעות רצונם ואת האפקטיביות שלהם.
בבנייני המגורים מתוכננת מהפכה שלמה ויצירת ״קהילות שמחות״ תרבות מגורים מסוג חדש לגמרי שמשלבת את תרבות האירוח המלונאית עם הבנת הצרכים היעודיים של כל אחת מהקהילות, כדי שירגישו לא רק כדיירים בדירה שכורה, אלא ממש משפחה.
ועל כל אלו מנצחת יעל שכל כך מחוברת לערכי המשפחה הזו ומביאה עימה שילוב של יכולות ניהול מרשימות, נשמה יתרה, לב ענק, ויכולת השלכה מתחום אחד לתחומים אחרים, או במילים אחרות מומחיות רב תחומית, וזהו גבירותי ורבותי האקס-פקטור של ההצלחה.
