1#. בואו נתחיל מזה שאני בכלל במקסיקו

כבר שבוע. שבוע של מנוחה במלון מפנק וצלילות וחופים מקסימים ואוכל מקסיקני מעולה, ומלא יין וקורונה, הבירה המקסיקנית כמובן, לא המגפה. אני משתדלת כמעט לא לעבוד בחופשה הזו. הייתי זקוקה לה אחרי שנת משפט אינטנסיבית מאוד. פעם ראשונה שאני לוקחת לעצמי שלושה שבועות חופש מאז שיצאתי לירח דבש בתאילנד באוגוסט 1993. בדיוק 29 שנים חלפו מאז וכל כך הרבה מים בנהר החיים.

למקסיקו החלטנו לטוס כחלק מחופשה ארוכה אחרי שדן שלח לי סרטון של להקה ענקית של מנטות ששוחות וקופצות והלהיב אותי שנוכל לצלול איתם. אבל החיים וגם החופשים ואפילו הצלילות הם לא תמיד תוכנית כבקשתך.

יצאנו ליום צלילות בסירה עם קבוצת צוללנים מקסיקנים שחיים בדאלאס ומדריך בשם חוליו שקראתי לו בטעות חבייר וכשהוא לא הגיב נאלצתי להזכיר לעצמי את חוליו איגלסיאס. הצלילה עם חוליו נראתה מבטיחה. הוא קעקע על גופו כל חיה שצלל איתה ב-20 השנה האחרונות והשלל היה מרשים וכלל לוויתנים, תמנון ענק ואת כל סוגי הכרישים והמנטות. עוד הוא קעקע על עצמו צלבים גדולים ואיזה קדוש נוצרי כאות לאמונתו הדתית החזקה, ועם מדריך שגם כבר ראה הכל וגם חבר של אלוהים, יש תקווה לצלילות מדהימות.

״אתר הצלילה נקרא האקווריום של האוקינוס״ בנה לנו חוליו תקוה. ואכן מיד כשקפצנו למים נתקלנו בלהקה קטנה של מנטות מוביליות בדיוק כמו בסרטון ששחתה כמה מטרים מעלינו אבל היה קשה לצפות בהן בשל עכירות המים והן נעלמו תוך כמה שניות. התקווה לפגוש בהן שוב ויותר מקרוב נכזבה. ככל שהעמקנו לצלול כך הלכה וירדה הראות וקשה היה לראות מעבר למטר קדימה. והקור. למרות החליפה הארוכה והעבה הקור חלחל לעצמות.

בצלילה השניה צללנו בזרמים חזקים של מים קפואים, שום מנטות לא נראו באזור, והיא היתה עבורי סוג של עינוי מקסיקני עכור. ״לצלילה השלישית אין טעם לרדת״ אמרתי לדן. ״הבנתי שזה לא המלדיביים כאן ועם הראות הזו והקור הזה אני מוותרת״. ודן הסכים שאכן קשה להתחרות עם הצלילות במלדיביים .

אלא שחוליו שוב הרים לנו תקוה. ״לאתר הצלילה הזה קוראים סוף הימים ונפגשים בו האוקיינוס הפאסיפיק יחד עם ים קורטז מה שיוצר זרמים חזקים ולהקות גדולות של יצורים ימיים.״

התקווה לפגוש את להקת המנטות מהבוקר גרמה לי לשנות מיד את דעתי ולקפוץ בפעם השלישית למים הקרים והעכורים. מנטות לא היו, אבל אריות ים כן, ואפילו אחד ממש קרוב, וזרמים קרים וחמים יותר ועבודת רגליים חזקה כדי לצלוח אותם, וזהו, הסתיימה הצלילה השלישית והשאירה אותנו עם עייפות ורעב, שום דבר שטאקוס וקורונה לא יכולים לפתור.

2#. כשהטלפון שלי התחבר שוב לעולם

ראיתי שנפל דבר בישראל. הווטסאפ התמלא בהודעות עם קישור לכתבה ב״ישראל היום״ בה פורסמו הקלטות של בן אל תבורי משתלח באורטל עמר אם בנו. ״תקלטי איזה נרקסיסט, מזכיר לי מישהו״ כתבה לי לקוחה, ולקוחה אחרת כתבה ״יש יותר גרועים מהנרקסיסט הפרטי שלי״ והוסיפה סמיילי צוחק וסמיילי עצוב, ובאמת אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק.

בן אל תבורי ואורטל עמר נפרדו, לפי הפרסומים, לפני למעלה מ- 3.5 שנים, אבל הם עדיין מנהלים הליכים משפטיים. הרכילות עצמה והסגנון האלים והדוחה פחות מעניינים, אני גם לא מכירה את תבורי ולא יודעת אם הוא נרקסיסט. מה שמעניין זה דפוס ההתנהלות של הורה נרקסיסט ותבורי בהקלטות שפורסמו עובד בול לפי הדפוס, והוא לא היחיד. כל מי שמנהל הורות עם נרקסיסט יפגוש את הדפוסים האלו בוריאציה כזו או אחרת, ודפוסים חשוב להכיר.

בקצרה (ויש בענין שני פרקים בפודקאסט אחד השבוע ואחד בשבוע הבא) – הורות עם נרקסיסטים היא רכבת הרים כמו שהחיים איתם הם סוג של רכבת הרים. הם לא מקיימים החלטות שיפוטיות ולא מכבדים הסכמים. הם מקללים, הם מסיתים את הילדים לפעמים באופן סמוי ולפעמים באופן בוטה, הם יכולים לאיים להפסיק לראות את הילדים אם הדברים לא מתנהלים כמו שהם רוצים, או לנתק איתם קשר לתקופות, הם משתמשים בכסף כאמצעי שליטה, והם יכולים לקלל ולנבל את הפה ולעשות גזלייטינג ולהגיב בעוצמה או באלימות כשמציבים להם גבולות ואז להתנצל ולבקש סליחה ולומר שלא תופסים אדם בשעת כעסו ושהם אוהבים את הילדים שלהם הכי בעולם. למעשה הילדים עבורם הם או שלוחה שלהם או קורבן שלהם והם עושים בהם שימוש כדי להמשיך לנהל לכם את החיים, לשלוט בכם או כדי לנקום בכם ולהרגיש שהם ניצחו.

והנה ההדגמה מתוך הכתבה שפורסמה השבוע בישראל היום –

תבורי מודיע לעמר כמו נרקסיסט קלאסי שהוא לא יכבד החלטות שיפוטיות וזה הולך ככה –

“אורטל מאמי, אל תנסי להדליק אותי ההחלטה עד מחר יכולה להזיז לי את הביצה. השופטת הולכת להיות פסולה. אני הולך להגיש מכתב פסילה לשופטת, אני עד אז לא מגיע, מאמי.״

ועושה לה גזלייטינג –

״וגם את תשלמי לי קנסות, אני אוכיח לך את זה, נשמה.״

ומאיים שלא יראה יותר את הילד אם מציבים לו גבולות ומחייבים אותו לעמוד בזמני שהות מוגדרים –

״תירגעי, אני לא רוצה לראות את הילד יותר, לא רוצה… אני לא מבין איך מכריחים אותי לראות את הילד. לא מתחייב לזמני שהות, אין זמני שהות. לכי תתבעי ולכי להוצאה לפועל. יא חתיכת שטן, יא ז***, יא מסריחה. מסכן הילד שלך, יא חתיכת שטן..״

ועובר לאיומים להסית את הילד –

״אני מסית את הילד עליך. בן ז* אם אני לא אומר שאמא שלו זבל ואמא שלו זבל… תני לי לקחת הילד, תראי איזו הסתה אני עושה לך לילד. בן ז* אם הילד חוזר ולא אומר לך ‘אמא זבל'”.

ואז כנראה שמשהו לא מתנהל לפי הרצון שלו ובהקלטה נוספת הוא מודיע שמחק את הילד מחייו –

״לא רוצה אפילו שעה איתו. אני מחקתי אותו עד גיל 21… הילד שלי גמור בעיניי. אל תתקשרו להגיד לי ‘לילה טוב’ שהבטחתי לו. אני לא רוצה לראות אותו בחיים שלי. קחי את ה-10,000 שקל ותדחפי אותם לתחת ותביאי אותם תרופות לך ולילד שלך. אני לא רוצה לראות אותך ואת הילד המסריח הזה בחיים שלי, הבנת? ב-ח-י-י-ם שלי. גם אם אני אצטרך להיכנס לכלא וגם אם אני אצטרך להיכנס להוצאה לפועל אני לא אשלם לך, את מבינה? דולר את לא תראי ממני.״

ומאיים להפסיק לשלם, כי נרקסיסטים הרי שולטים באמצעות כסף –

״אם תרגיזי אותי עוד יותר, אני בן של , ואת יודעת כמה הרס עצמי יש לי? את גם לא תקבלי את העשר אלף ותלכי להוצאה לפועל עד מחר. שיז אותי, שאני אעבור לגור ברחוב, אני בן של ז* אם אני לא אעשה את זה! ואני אוכיח לכולכם ואני אלך לבית מלון, יש לי מלא מזומנים ואני אחיה ככה שנתיים, ואני רוצה לראות שתקבלי שקל, יא חתיכת פוסטמה, יא חתיכת מסריחה, יא בת אלף ז*”.

וכמובן שנרקסיסטים מסיתים את הילדים נגד ההורה השני בלי להניד עפעף –

“אין לך את הילד במשך שבועיים, הוא יכול לצרוח אצלי בבית, אני כבר ארגיל אותו”, ואז הוא פונה לבנו: “תווי, אין יותר אמא, אמא לא רוצה לראות אותך, ניסינו, אין מה לעשות, הולכים הביתה”.

ובסוף, ועד הפעם הבאה, תבוא ההתנצלות, אבל תמיד עם עקיצה, הוא הרי הקורבן בסיפור.

ואכן, תבורי מפרסם בסטורי שלו תגובה להקלטות-

“לא הוגן לשפוט אדם בכעסו. לא התפלאתי שהיא תדליף את זה, חיכיתי ליום ולרגע. אני מבהיר דבר אחד לכולם: הילד שלי זה הדבר הכי חשוב לי בעולם, ביקום ובחיים שאני חי. בלעדיו אני כלום”.

3#. ואיך זה קשור לארבע ההסכמות ?

דון מיגל רואיס שכתב את רב המכר ארבע ההסכמות נולד למשפחה של מרפאים והתחנך באזור הכפרי של מקסיקו על ידי אם מרפאה וסב שמאן. מקסיקו נראתה לי מקום מעולה לשוב לספריו של דון מיגל רואיס ואם בהתמודדות עם נרקסיסטים ודפוסי ההתנהלות שלהם עסקינן, קבלו את ארבע ההסכמות ככלי להתמודדות עם נרקסיסט :

1#. שמרו על טוהר המילה – אחת ההמלצות הכי משמעותיות בהתנהלות מול נרקסיסטים היא לא להיגרר אחרי סגנון התקשורת שלהם, לא לתת להם להפעיל אתכם עם קללות והשתלחויות ולענות קצר, ענייני ונקי.

2#. אל תקחו שום דבר באופן אישי – כשאתם מבינים שמדובר בתופעה שיש לה שם ובדפוס התנהלות של נרקסיסטים יותר קל לא לקחת אותם באופן אישי. בדיוק כמו שלא תעלבו מילד בן שנתיים שנשכב בקניון על הרצפה ומתחיל לצרוח. זה לא אתם זה הם.

3#. אל תניחו הנחות – אל תצפו מהנרקסיסט להתנהל כמו אדם נורמטיבי, ואל תניחו שאם אתם תלכו לקראתו, או תהיו גמישים איתו, או תתנו לו את מה שהוא מבקש, הוא יחזיר לכם באותה מטבע. לכן צריך לשמור על גבולות מאוד ברורים ולא לצפות לשום דבר.

4#. תמיד עשו כמיטב יכולתכם – עבור עצמכם ועבור הילדים שלכם. הם צריכים אתכם חזקים, יציבים ובגירסה הכי טובה של עצמכם, וגם לכם מגיע להיות הכי טובים שאתם יכולים, כל יום קצת יותר.

***

בפודקאסט השבוע – הורות משותפת עם נרקסיסט – חלק א. להאזנה לחצו כאן