1#. זעפני

עוד כשהם היו חברים אורית התרגלה לכך שאייל הורס ארועים, במיוחד אם הם חשובים לה. ככל שהארוע היה חשוב לה כך עלה באופן ישר הסיכוי לדרמה. אייל נהג למצוא איזו שטות ולהתחיל לריב עליה, תוך שהוא מכריז חגיגית שהוא לא מגיע או לחילופין להגיע עם פרצוף זועף ולגרום לה לרצות לקבור את עצמה. שני אחיה הקטנים קראו לו זעפני, אבל לא אמרו לה כלום כי היה ברור שלא משנה מה הוא עושה – אורית מאוהבת בו עד מעל הראש.

כשאייל לא עשה דרמות הוא היה גבר שרמנטי, מקסים, איש שיחה והוא גם אהב אותה בטירוף ונהג לומר לה שאף אחד בעולם לא אהב ולא יאהב אותה כמו שהוא אוהב אותה ושאהבה כזו מוצאים פעם בחיים.

אורית היתה כבר בת 30 וחיכתה שאייל יציע לה נישואים. היה ברור שזו רק שאלה של זמן עד שהם יתחתנו. וכן, היה ברור לה שהוא גבר חלומותיה, למרות הדרמות שהוא נהג לעשות ולמרות שהמריבות איתו היו סיוט. היא ידעה שתמיד אחרי הסיוט יגיע גן עדן ועימו הבטחות לחיים מדהימים, והיא היתה אופטימית וקיוותה תמיד ליותר משבע דקות בגן עדן.

בסוף ביומולדת 33 הוא לקח אותה ליוון והציע לה נישואין בערב הראשון במסעדה רומנטית על החוף בשקיעה, והיא כמובן הסכימה והיתה מאושרת שהנה הדברים מתחילים להסתדר לה סופסוף בחיים.

2#. כמה חודשים לאחר מכן הם נישאו

בחתונה שעלתה לה בבריאות, כי את הלחצים שכרוכים בארגון ארוע כזה הוא הוציא עליה וגם אמא שלו התערבה בלי סוף, עד שאורית לקחה שני צעדים לאחור ונתנה לו ולאמא שלו לבחור הכל, ובלעה את הרוק ואמרה לעצמה שהתפריט וצבע המפות לא באמת חשובים, ושאם זה יתן לה שקט – שינהלו הכל.

אבל אז אמא שלו אכלה לו את הראש שהיא לא מעורבת ושהחתונה הזו לא מעניינת אותה ושההורים שלה יבואו כמו אורחים בעוד שהם ״הורגים את עצמם בשביל החתונה הזו״, וכשאמא שלו מזריקה רעל, הוא נכנס לו ישר לורידים.

לחתונה הוא הגיע זועף, ורוב הערב הוא רקד עם החברים הרבים ופחות איתה, אבל היה ארוע מרגש שבסיומו שניהם היו סחוטים פיזית ורגשית. כשהם הגיעו הביתה הוא הלך לחדר שינה אמר שהוא הרוג מעייפות, וסירב לעזור לה לפתוח את הרוכסן של שמלת הכלה כי ״לא מגיע לך שאני אעזור לך, את לא עזרת בכלום עם החתונה הזו״ ובמשך שעה היא התפתלה ולא הצליחה לחלץ את עצמה מהשמלה הזו ומרוב עצבים ותסכול ועייפות היא בכתה וצעקה עליו והתחננה וכלום לא עזר עד שב-4 בבוקר היא לקחה מספריים וגזרה את שמלת הכלה שלה ונרדמה בסלון עם כל האיפור שנמרח מהדמעות.

זה היה רק משבר אחד ממליון משברים נוספים שבאו בהמשך, אך היה זה משבר טראומתי במיוחד. וכך לפני כל ארוע או חג היא היתה בחרדות שהוא יהרוס, והוא בדרך כלל לא איכזב, ונהג להרוס ארועים וחגים באופן שיטתי, אלא אם נחגגו אצל אימו ואז הוא דרש מכולם לחייך ולהיות מקסימים כמוהו.

3#. שלושה ילדים נולדו על רכבת ההרים

הזו עד שהיא החליטה להתגרש. נקודת המבט על החיים בגיל 45 שונה לחלוטין מאשר בגיל 30. אחרי שנים של טיפול היא ידעה שאי אפשר להמשיך לחיות ככה ולא הבינה איך היא שרדה ונשארה איתו 15 שנים. הגירושין ממנו לא היו קלים. כבר מההתחלה הוא איים שיקח לה את הילדים ויוכיח שהיא חולת נפש ושעורכי דין יקחו לה את כל הכסף והיא תישאר בלי כלום כי הוא יגרור אותה שנים בבית המשפט.

אלא אם –
אלא אם היא תחתום על הסכם.
אלא אם היא תוותר על החברה שבבעלותו.
אלא אם היא תסכים למשמורת משותפת למרות שהוא לא היה מעורב בכלל בחיי הילדים.
אלא אם היא תוותר על מזונות למרות שהוא מרוויח פי ארבע ממנה.
אלא אם הוא יכתיב הכל.
והיא האמינה לו וחתמה על ההסכם שהוא הכתיב וידעה שכל התנגדות מצידה תעלה לה בבריאות ובכסף שילך על עורכי דין. קלאסיקה של גירושין מנרקסיסט.

4#. שבע שנים חלפו מאז.

גם כגרוש אייל לא עשה לאורית חיים קלים. הוא היה נוקשה בכל מה שקשור לשהיה עם הילדים ולא הסכים לוותר על שעה עימם גם אם זה אומר שהיא צריכה לוותר על נסיעה איתם לחופשה, אך דרש שתהיה איתם בכל פעם שהוא טס עם בת זוג אקראית לחו״ל. גם בהוצאותיהם החריגות של הילדים הוא לא תמיד הסכים להתחלק, ואורית מעולם לא נלחמה איתו על כלום. ״השקט שלי יותר חשוב לי מכסף אני יודעת מה המחיר של לריב איתו״ היא הסבירה לפסיכולוגית שלה.

כבר שנים שהן עובדות בטיפול על שני דברים – חיזוק הערך העצמי והצבת גבולות, כי בכל פעם שהוא זיהה פירצה בגבול הוא חדר לה לנשמה והתחיל לזחול שם.

בשנה האחרונה הטיפול עזר והיא שמה לו גבולות ברורים ומיעטה לתקשר עימו, לא נכנסת עימו למריבות אך גם לא מאפשרת לו לחרוג מהוראות ההסכם לא לימין ולא לשמאל. הוא מאוד לא אהב את זה וזעמו הצטבר בפאתי ליבו והמתין לשעת כושר.

5#. השנה, אריאל, הבן הצעיר שלהם, חוגג בר מצוה.

היא ביקשה שאת ארוע העליה לתורה יחגגו יחדיו בבית הכנסת, בשביל אריאל, ובהמשך כל אחד מהם יחגוג עם משפחתו בנפרד. הוא סירב בכל תוקף לערוך ארוע משותף, והודיע שהוא מתכון לערוך את בר המצוה בכותל. עוד הוסיף שהיות שמדובר ביום שלו לפי ההסכם, עליו היא כל כך מקפידה, היא לא מוזמנת להגיע לכותל שכן כל משפחתו תהיה שם ולאחר מכן הוא מתכנן ארוחה משפחתית חגיגית. היא ענתה לו במייל שהיא תגיע לכותל לראות את בנה עולה לתורה, תתן לו נשיקה ולאחר מכן תעזוב את המקום, ועידכנה אותו שהיא תערוך במוצאי שבת באותו שבוע בר מצוה לאריאל בבית הכנסת הרפורמי. המייל ממנו הגיע תוך פחות מדקה ובו שורה אחת – זה לא יקרה.

כעבור שבוע הוא הגיש תביעה לבית הדין הרבני בה ביקש שינתן צו מניעה שאוסר על אורית להגיע לכותל בעת שבנה עולה לתורה ואוסר עליה לערוך לו בר מצוה בבית הכנסת הרפורמי. בתביעה הוא טען שהוא מניח תפילין ומתפלל כל יום ועריכת בר מצוה בבית כנסת רפורמי פוגעת בערכיו הבסיסיים ובערכי היהדות. בית הדין הרבני הורה לה להגיש תשובה וקבע מועד לדיון.

כשהיא הגיעה אלי היא היתה מבוהלת אך נחושה. ״בגירושין ויתרתי וחתמתי על מה שהוא רצה, עכשיו אני לא מתכוונת לוותר״. ואני לקחתי את התיק והבטחתי לה שאני אעשה הכל כדי שהיא תוכל לעשות לבן שלה בר מצוה איפה ואיך שהיא רוצה ואיש לא יחליט עבורה, בכל זאת אנחנו במדינה דמוקרטית לכאורה והשנה היא 2022.

לפני שבוע התקיים דיון בפני הרכב של שלושה דיינים בבית הדין הרבני בתל אביב. כתובע ניתנה לאייל זכות הטיעון הראשונה והוא אמר שהוא מניח תפילין ומתפלל כל יום ובר מצוה בבית כנסת רפורמי פוגעת בערכיו ודומה להטבלת הילד לנצרות. הם כבר ידעו מהתגובה שהגשנו שהוא חילוני שנוסע בשבת ושאלו אותו אם הילד לומד בבית ספר חילוני והוא נאלץ להודות שכן ואמר ״לצערי אני נוסע בשבת״ והסביר שהוא עומד בתוקף על שתי בקשותיו ושאם הם יאפשרו לה להגיע לכותל הוא לא יעשה ארוע בכותל, כי זה היום שלו והארוע שלו.

ואז היא השיבה וטענה שהיא החליטה לעשות בר מצוה בבית הכנסת הרפורמי אחרי שאייל סירב לעשות בר מצוה משותפת, וכדי שהיא תוכל לעמוד לצד בנה כשהוא עולה לתורה על מנת שלא ירגיש יתום. ״אין לך אבא או אחים שיכולים לעמוד לצידו?״ שאלו הדיינים, והיא ענתה באומץ ״זה לא תחליף להורה״. הם ניסו לשאול אותה אם היא מסכימה לוותר על בר המצוה הרפורמי כנגד ויתור שלו על ענין הכותל ואני אמרתי לה בקול – אל תוותרי על כלום, וביקשתי לדבר.

התחלתי והסברתי שאין להם סמכות בכלל לתת צווים מסוג זה, אבל אני מבקשת לטעון לגופו של ענין ולהשאיר רגע בצד את שאלת הסמכות. ״זה לא צדיק – זה נרקסיסט. נרקסיסט שמעוניין לשלוט בה דרך בית הדין, ואת זה אנחנו לא נאפשר לו״ טענתי בדרמטיות. ״הוא שומר מצוות לפי הלכת הרב נוח. רק מה שנוח לו. אז מותר לפי הרב נוח לנסוע בשבת אבל לא נוח לו שהיא תערוך לנער בר מצוה בבית הכנסת הרפורמי. אין לכם סמכות להתערב בשיקולים שלה. אתם הרי אינכם מכירים בטקס הרפורמי כבר-מצוה, אז תתייחסו לכך בבקשה כאל יום הולדת 13 עם קוסם. האם הייתם נותנים צו מניעה האוסר על אמא לערוך יום הולדת עם קוסם?״

שקט השתרר באולם לכמה שניות. הם עיכלו את הדברים שנאמרו והתחילו בהתקפה נגדו בעניין הכותל. אב בית הדין הסביר לו שהכותל שייך לכל עם ישראל ולא יעלה על הדעת שהאם לא תוכל לראות את בנה עולה לתורה. ״העט הזו לא תחתום על צו שאוסר על אמא להגיע לכותל המערבי לבר המצוה של בנה״ נופף בכעס הדיין השני בעטו, והשלישי הוסיף ואמר שרק בגללו היא עושה בר-מצוה בבית הכנסת הרפורמי וכדאי לו מאוד להגיע להסכמה. הם איפשרו לו מספר ימים לחשוב שוב על התביעה וסיימו את הדיון.

אחרי יומיים הוא התקפל והציע שהם יערכו בר-מצוה משותפת לשתי המשפחות בכותל. כשהיא הסכימה והם סיפרו יחד לאריאל, לא היה חתן בר-מצוה מאושר ממנו בכל העולם כולו. מזל טוב לאריאל.

***

בפרק השבועי בפודקאסט אני מארחת את סופי הן דור פסיכולוגית קלינית לשיחה מעניינת על נרקסיסזם והפרעות אחרות להאזנה לחצו כאן.