2 סיפורים מהשבוע החולף – 16.7.22

1#. אני לא מכיר גבר שלא רואה סרטי פורנו.

הוא ענה בבטחון כשניתנה לו זכות התשובה לאחר שהיא טענה בדיון השבוע בית הדין הרבני שהוא נמנע מלקיים איתה יחסי אישות בגלל צפיה בלתי פוסקת בפורנו, ובאותה נשימה הוסיף שהוא ביקש ממנה ללכת למקווה והיא סירבה.

הדיינים נעו באי נוחות ומהבעת הפנים שלהם מאחורי הזקנים לא ניתן היה להבין אם הם כועסים עליו בשל הדברים הבלתי הולמים או מסכימים עימו בסתר ליבם. ״אם יש לכבודכם ספק למה צריך לחייב אותו בכתובה, אני מבקשת להשמיע איך הוא מדבר בדלת אמותיו״ הכרזתי. עורך הדין שלו קפץ על רגליו והתנגד נמרצות, והם דחו את ההתנגדות וביקשו לשמוע.

״את מגעילה אותי. את דוחה. תראי איך את נראית. תראי את הרגליים העקומות שלך. איכסססס בא לי להקיא ממך. יא דוחה. יא מגעילה. רק אתכם אני אוהב ילדים, לא את החומייני הקטן והשחור שיושב כאן בסלון״.

הדברים האלו שנאמרו בקול נוטף ארס ליד הילדים נשפכו לחלל האולם בית הדין הרבני ברחובות כמו מי שופכין ונתנו הצצה קצרה לחיים של אורי וסמדי.

אורי בחור נאה, כריזמטי, מקסים ואהוב בקרב חבריו הרבים, ונרקסיסט קשה בתוך הבית פנימה. כזה שמקטין ומשפיל, ומעניק לה טיפולי שתיקה ארוכים אחרי מריבות רוויות אלימות מילולית קשה ולפעמים גם פיזית. היחסים ביניהם הלכו והתדרדרו בשנה האחרונה עד שסמדי הגישה תלונה במשטרה כשבמהלך המריבה האחרונה שלהם הוא לא שלט בעצמו ודחף אותה בעוצמה והיא נפלה על המיטה, וזהו היא החליטה שהפעם היא לא מוותרת.

התלונה במשטרה היתה מכה כל כך קשה לאגו שלו, עד שבמקום לקחת אחריות ולהבין שיש בעיה וצריך לטפל בה, אורי החליט להתגרש. לסמדי לא היה פשוט. גם כי למרות שהיא קורבן של מערכת יחסים רעילה, היא עדיין אוהבת אותו ותלויה בו כלכלית לחלוטין, וגם כי אורי פוצץ את המו״מ אחרי שתי פגישות משא ומתן והזדרז להגיש תביעת גירושין כרוכה לבית הדין הרבני.

הוא שכח שגם הכתובה שלו קצת נרקסיסטית ונושאת בגאון את המספר היפה 555,555 שקלים טבין ותקילין, והיו לנו את כל הסיבות בעולם לדרוש אותה.

כשניהלנו משא ומתן ביקשתי להניח את הכתובה על השולחן לא כדרישה שאני עומדת עליה אלא כסיכון שקיים לאורי ויש צורך לקחת בחשבון בהסכם הכולל, כמו גם את העובדה שיש שלושה ילדים קטנטנים, אשה שבדיוק סיימה חופשת לידה ומטפלת בילדים 24/7 ותלויה בו כלכלית ובעל שקורא לה חומייני, ומשפיל אותה ומקטין וגורם לה להרגיש קטנה ומכוערת ולא ראויה, ולא מוכן לקחת אחריות על כלום. אורי סירב לקחת את הסיכון הזה בחשבון, טען שגם היא פגעה בו, והעליבה אותו והגישה תלונה במשטרה וככה לא מתנהגים כשאוהבים, וחשב שבית הדין הרבני הוא מקום טוב ללכת אליו.

נחזור לאולם בית הדין הרבני. כשהמילים הקשות של אורי נשפכו מהרמקול לחלל החדר נתתי להם רגע לעכל אותם והזדרזתי להשמיע עוד הקלטה ״את האשה הכי מגעילה שפגשתי בחיים שלי. שטן. זונה בת זונה. את יכולה לקחת את הילדים ולעוף מכאן. מכשפה. אמן שתהיי בן אדם בודד כל החיים שלך״.

אורי נעמד וטען שהיא ״הוציאה אותו מדעתו״ ושהיא ״גרמה לו״ להגיד את זה וגם היא קיללה והיא אלימה מילולית אבל הוא ״לא מקליט את האשה שלו וככה לא מתנהגים כשאוהבים מישהו״. אבל הקול שלו היה לא משכנע ולא הצליח למחוק את הדברים שזה עתה נשמעו בפול ווליום.

״כדאי לך להגיע איתה להסכם לפני שניתן פסק דין״ הודיעו לו הדיינים וסיימו את הדיון. כשיצאנו הצעתי לעורך הדין שלו שניפגש שוב ונסיים את זה, והוא הסכים וראיתי לו בעיניים שהוא מבין שכדאי, ואז אורי הסתכל על סמדי ואמר לה ״כל הכבוד עכשיו את מרוצה?״ והלך אבל כבר באותו יום עורך הדין שלו קבע איתנו עוד פגישה, ואני מקווה שנגיע להסכם, בכל זאת.

2#. אני לא ישנה בלילות

אמרה לי אורלי, אני רוצה לסיים את זה כבר. אנחנו מייצגות את אורלי במשא ומתן שמתנהל עם עורכי הדין של אבנר פחות מחודש. המחלוקת נעה סביב דרך חלוקת הרכוש. אין כאן ילדים קטינים, אין קושי כלכלי, ואין סכסוך בעוצמה גבוהה, רק משא ומתן תרבותי. ואורלי רוצה לסיים. היא לא ישנה בלילות, ולא בנויה לחוסר הוודאות שמונח בין ההחלטה להתגרש לחתימה על הסכם שמגדיר איך יראו הגירושין.

״ואם לא יהיה הסכם, אם נצטרך עכשיו לנהל מלחמות בבית משפט? אני לא אחזיק מעמד״ אומרת אורלי, ואני מנסה להרגיע אותה ולהסביר שיש גם למשא ומתן תקופת הבשלה שאי אפשר לקצר, ואם ננסה ללחוץ על הסכם בטרם הבשילה העת, יהא זה כמו לקטוף את הפרי בטרם הבשיל כשהוא קשה ובלתי לעיס, ונזרוק אותו לפח, ואז תתחיל מלחמת עולם בבית המשפט, והכל כי לא הצלחנו לשהות בחוסר הוודאות הכרוכה בתקופת המשא ומתן.

הלכה אורלי ובא איתמר, שהליך הגירושין שלו
נמשך כבר חמש שנים ואת הסוף לא רואים באופק. כבר שנה וחצי שאנחנו ממתינים לפסק דין של שופט שאיבד את היכולת לקבל החלטות או לתת פסק דין.

זה קורה לא מעט לשופטים, שמתחילים דרכם עם מוטיבציה ואומץ לתת החלטות ואז משהו קורה. שריר ההחלטיות נחלש אצלם אולי בגלל שהוא עמוס ואולי היה איזה ערעור שהתקבל על החלטה שלהם ויצר טראומה. לכם זה נראה אולי מוזר, שהרי שופט שאיבד את היכולת להחליט הוא כמו זמר שאיבד את הקול, או כמו סופר שאיבד את המוזה, אבל עורכי דין מכירים היטב את התופעה. ״מה זה מפריע לך, שפסק הדין ינתן גם בעוד שנתיים״ שאלתי את איתמר, ״אתה הרי זה שיצטרך לשלם בסוף ?״

ואז הוא הסביר לי שהליכים משפטיים מקצרים את החיים. הוא יודע מה הוא אומר, איתמר, פרופסור לקרדיולוגיה במקצועו, שדווקא לא איבד את היכולת לאבחן ולטפל בלבבות פצועים. ״כשהגוף מפריש קורטיזול, אדרנלין ונוראדרנלין בהתקף לב, זה כדי לעזור ללב לשרוד. הורמוני הסטרס האלו מופרשים אצלנו בכל מקרה שהמוח מזהה סכנה ונשטפים מהגוף כשהסכנה חולפת.״ עטה על עצמו איתמר את פני הפרופסור כשהסביר לנו את המצב הרפואי של ההליך המשפטי ״אבל כשההורמונים הללו מופרשים לאורך זמן, כמו למשל בהליך משפטי שמכניס לחיים סטרס וחוסר וודאות, זה פוגע לטווח ארוך בלב.״

ואז זה היכה בי, שאנחנו כעורכי דין שמנהלים הליכים משפטיים כדבר שבשיגרה לא תמיד מודעים לכמה סטרס עצם השהיה בהליך כזה מכניסה לחיים של אנשים, וכמה זה מקצר את החיים, וחשבתי שמי שמגיע להסכם וקונה לעצמו וודאות גם אם היא עולה כסף, למעשה קונה גם בריאות ואריכות ימים, וכמה חשוב לשמור על הלב יותר מאשר על הכסף.

***

בפודקאסט השבוע נדבר על שלושה סוגי נרקסיסטים, מה מאפיין אותם, והכי חשוב – איך לברוח מהם. להאזנה לחצו כאן.