1#. יש תיקים שאני לא מוכנה לקבל

ודווקא הם הכי רוצים שאייצג אותם. הוא החליט להתגרש כי נמאס לו ממנה, וחוץ מזה יש לו חברה בת 25 שמחכה לו בחוץ, אבל לא על זה סירבתי לקחת את התיק. הם נשואים 12 שנים וגרים בבית פרטי שרשום על שם שניהם. יש להם שלושה ילדים, כלב ומשכנתא שתלויה להם על הגב כבר עשור. אשתו עובדת בבנק והוא חשמלאי עצמאי שאת רוב כספו מביא הביתה במזומנים.

לפני הנישואין היתה לו דירה קטנה בחיפה שהוריו רכשו עבורו. קצת לפני הנישואין הוא מכר אותה ועם הכסף שקיבל ומשכנתא שלקחו במשותף הם קנו דירת שלושה חדרים משותפת בחדרה. אחרי כמה שנים מכרו את אותה דירה וקנו דירת 5 חדרים בה הם מתגוררים כבר עשור, בפתח תקוה. עכשיו הוא רוצה להתגרש ולקבל 80% מהדירה כדי שיוכל לקנות דירה כמו שהיתה לו לפני הנישואין.

הסברתי לו שאין שום סיכוי שהיא תקבל רק 20% מהדירה שמחציתה רשומה על שמה. הוא לא אהב בכלל את התשובה אבל התעקש שאייצג אותו בתביעת גירושין בבית הדין הרבני במסגרתה אדרוש עבורו 80% מהדירה.

קחו בחשבון שאכן יש לפעמים פער משמעותי בין דרישות שמעלים בכתב התביעה לבין ציפיה אמיתית לקבל את מה שדורשים. אנחנו יכולים במקרים מסויימים וכשיש בכך טעם אסטרטגי לדרוש הרבה דברים, אבל הלקוח ידע בדיוק למה לגיטימי לצפות. הלקוח הזה היה משוכנע ב-100% שזה מגיע לו, ויותר גרוע מכך – מישהו כבר הבטיח לו שזה אפשרי.

הסברתי לו שלא רק שאין סיכוי לטענות כאלו בבית הדין הרבני, אלא שהוא גם נמצא בסיכון להיות מחוייב בכתובה. הכתובה שלו עומדת על סך 250,000 שקלים, ואין לו עילת גירושין. אשתו אוהבת אותו מאוד וממש לא רוצה להתגרש, ולו יש חברה בת 25 שאשתו יודעת עליה. תשאלו, כמו שאני שאלתי, איך היא יודעת עליה? ובכן, הוא סיפר לה שהוא רוצה להתגרש כי הוא אוהב מישהי אחרת.. את ענין הכתובה הוא ממש לא קיבל. ״מה פתאום כתובה, מה זה שייך, סתם כתבנו סכום בשביל הכבוד של אבא שלה״. אז זהו שלא, הסברתי לו, זה מסמך מחייב.

לקראת הסוף הוא סיפר שאשתו מוכנה להגיע להסכם, לפיו ימכרו את הבית, יחלקו אותו חצי חצי ורק מבקשת שיוותר לה על הפער בין שווי הזכויות שהיא צברה לשווי הזכויות שלו. הוא סירב כי הוא רוצה כאמור 80% מהבית, וזה ״מגיע לו״, וכשהסברתי לו שכדאי לו לסיים איתה בהסכם כי התוצאה המשפטית יכולה להיות סופר בעייתית,
ראיתי עליו שהוא לא מקבל אף מילה מהיעוץ. בסוף הוא דרש ״הצעת מחיר״ ואמרתי לו שאני לא אקח את התיק, כי אני לא לוקחת תיקים כשברור לי שהלקוח עומד להתאכזב, ושאני לא מבטיחה הבטחות שווא ומנהלת תיקים רק בשביל לקבל שכר טרחה.

הוא ממש התאכזב מהתשובה, שילם על היעוץ והלך. אבל הוא היה מתוסכל. למחרת הוא סימס לי כך – ״בגדול אני מרגיש שכל הפגישה איתך הייתה די מטעה מבלבלת ולא עזרה לי בכלל, וההפך הורידה לי את הבטחון לקבל מה שמגיע לי. עורכת דין מתחילה צדקה יותר ממך. אני מניח שלא מפריע לך שאספר את זה בביקורת גוגל, לא ממקום ללכלך או משהו חלילה אלא את המקרה איך שהיה. הכסף ששולם לך לא היה לו הצדקה
ההתייעצות איתך היתה מיותרת ולא מכוונת לכלום״.

עניתי לו שאני מבינה שהוא ציפה לתשובה אחרת, אבל אני לא נותנת יעוץ בהזמנה, וחבל על הכסף שישלם גם לעו״ד מתחילה, כשאין שום סיכוי לקבל 80% מהדירה במיוחד כשהוא בסיכון לקבל חיוב בכתובה. ״אני אוכיח לך שטעית ואז ארשום ביקורת״ הוא ענה ואני סיימתי את הצ׳ט ב״אם טעיתי מקובל עלי, אם לא, תתנצל 😜״.

חלפו מאז כמעט שנתיים. השבוע הוא כתב לי ״היי בוקר טוב, צדקת לחלוטין ומגיעה לך התנצלות 😔. הבית נמכר על ידי כונס נכסים והתחלק חצי חצי והם הכריחו אותי לשלם לה את הכתובה, אבל לפחות התגרשתי מהסיוט הזה״. חייבת לומר שנעצבתי עבורו. כמה כסף ועוגמת נפש היו נחסכים לשניהם ולשלושת ילדיהם אילו הוא היה מגיע להסכם כבר בהתחלה.

הבעיה היא שמי שלא מכיר לעומק את בית הדין הרבני, תמיד יופתע ממה שמתרחש שם. וזה מוביל אותי לעוד שני סיפורי בית הדין הרבני מהשבוע האחרון.

2#. אשה בחרה להגיש תביעת גירושין

בבית הדין הרבני במסגרתה עתרה לחלק את כל הרכוש ולחייב את הבעל בכתובתה, עליה התנוסס הסכום 1,000,000 שקלים. עורכת הדין שלה, כנראה לא עוסקת בדיני משפחה, שאחרת לא היה סיכוי שהיא היתה עותרת בכתב התביעה ״לקבוע שהאשה אסורה על בעלה ובועלה״ ולטעון שבני הזוג השתתפו בחילופי זוגות בגלל שכך הבעל דרש.

למי שלא מבין על מה אני מדברת אסביר שהמשפט הזה ״לקבוע שהאשה אסורה על בעלה ובועלה״ נכתב בדרך כלל בתביעות גירושין שהבעל מגיש כשהאשה בוגדת בו, ולא בתביעת גירושין בה עותרת האשה לחייב את הבעל בכתובה. גם העובדה שהשתתפת בחילופי זוגות אינה פרט ביוגרפי שכדאי לציין בתביעה לקבלת כתובה. וככה הגענו השבוע לדיון בבית הדין הרבני בתל-אביב.

אתם אולי תופתעו, אבל הסיכוי הממוצע להגיע להסכם גם בתיקים בעייתיים גבוה במאות אחוזים בבית הדין הרבני לעומת בית המשפט לענייני משפחה. תלוי כמובן איזה הרכב בבית הדין הרבני דן בענין ואיזה שופט בבית המשפט לענייני משפחה דן בעניין, אבל רוב ההרכבים בבית הדין הרבני עושים מאמצי-על להביא את הצדדים להסכם, ובהרבה מקרים מצליחים, בעוד שרק שופטים מעטים עושים כאלו מאמצי-על, גם מפאת חוסר זמן וגם מפאת חוסר סבלנות. בבית הדין הרבני הם גם יכולים להוציא צד אחד ולהישאר לדבר עם הצד השני, טכניקה מעולם הגישור שמאפשרת להבין את התמונה המלאה, בעוד שבבית המשפט האפשרות הזו אסורה לחלוטין.

נחזור לזוג ההוא. השבוע, אחרי שלוש וחצי שעות של דיון הם יצאו מבית הדין הרבני עם הסכם גירושין וגט, וזה אך ורק בזכות דיין אחד שידע לדבר עם שניהם וגם עם עורכות הדין שלהם, בתמהיל של רגישות והומור ותבונה.

בסוף הדיון כשאמרתי לו שאם היינו בבית המשפט התיק הזה היה אורך 3 שנים ולא 3 שעות והיינו מגיעים כנראה לאותה תוצאה, ראיתי את חיוך שביעות הרצון שהתפשט על פניו מתחת לזקן הארוך, וחשבתי שהלוואי שניתן היה לשכפל אותו ולשים דיין אחד כזה בכל אולם בכל בית דין רבני בארץ.

3#. ביום רביעי הגענו לדיון בבקשה למזונות אשה

שהגשנו מטעם אשה שבעלה הודיע לה שהוא מפסיק את הליך הגישור, מפסיק להפקיד כספים חשבון הבנק ומגיש בקשה לישוב סכסוך בבית הדין הרבני. מדובר באיש עשיר, שטעה לסבור שבבית הדין הרבני הוא יוכל בקלות לשלול זכויות כספיות מאשתו. לדעתי הוא קצת טעה.

בדיון הוא טען שלל טענות הלכתיות כדי לשלול מאשתו, שעבדה אצלו ופוטרה כ״עונש חינוכי״, מזונות אשה. הוא טען שהיא לא בישלה, שהיא אוכלת שרימפסים ושהיא מסרבת ללכת למקווה ולשמור נידה. הדיינים לא רואים בעין טובה את הטיעונים הציניים הללו כשהם נטענים מפי גבר חילוני שנוהג בשבת.

אחרי שהם הסבירו לו שהכיוון הזה לא ילך, ואנחנו טענו שזכותה לשמור על רמת החיים שהיא הורגלה אליה והצגנו דפי בנק, הם ביקשו לדעת אם נכון הדבר שבשלושת החודשים האחרונים הוא הפקיד 198,000 שקלים לחשבון הבנק המשותף. הוא נאלץ להודות וכשהוא הודה הם חייבו אותו במזונות אשה בסך של 65,000 שקלים לחודש עד להחלטה אחרת.

כן, לא תמיד ההלכה עושה עוול לנשים, הרבה פעמים היא דווקא בעדן.

ואגב אותו דיון בו ניסו לשלול מזונות מאשה שאינה שומרת נידה –

בונוס – כמה מילים על שמירת נידה וקמפיין המפורסמות שלא גילו שהן קיבלו כסף כדי לספר שהן ״שומרות נידה״.

הרבה חוכמה יש בהלכה היהודית שהיא בעצם ספר הוראות הפעלה לכל תחומי החיים שנוצר לפני כ-1500 שנה, ולא התאים את עצמו לזמן ולמקום. איסור מגע כמה ימים מדי חודש אכן יכול לשמור על אש התשוקה ועל הזוגיות, שהרי אנחנו הכי רוצים את מה שאסור.

הבעיה היא שכדי לשכנע גבר להוריד מאשתו את הידיים הוא היה צריך להאמין שהיא טמאה. ותיוג נשים כטמאות בחלק מהחודש, תוך חיובן לטבול במקווה כדי לטהר את עצמן, וקביעת ימים בהם אם הם יקיימו יחסי מין עם בני הזוג שלהן, הם יטמאו גם אותם – היא כבר ענין אחר לחלוטין.

אני לא בטוחה שהסלבס שקיבלו (ע״פ פרסומים זרים) עשרות אלפי שקלים כל אחת כדי לומר שהן ״שומרות נידה״, מבינות לעומק שהן בעצם מתייגות את עצמן כטמאות, ולגיטימי מבחינתן להטיף בשכר לנשים צעירות שעוקבות אחריהן ״לקבל״ על עצמן ״שמירת נידה״.

במקום בו לגיטימי להגביל בחוק אשה שרוצה לעשות הפלה, לגיטימי לאסור נישואין אזרחיים, לגיטימי גם לאפשר לאזרחי המדינה להינשא רק כדת וכדין, ולגיטימי גם לראות בכתובה חוב כספי מחייב, ולגיטימי להיות עגונים במשך שנים אם רק הפסקנו לאהוב ואין לנו עילת גירושין הלכתית.

במקום כזה גם לגיטימי לעסוק בפומבי במתי מותר או אסור לקיים יחסי מין, ולגיטימי לשלם על קמפיין כזה, שתומכיו אומרים שלגיטימי להפיץ ״ערכים״ בתשלום, ואולי בעוד כמה חודשים יהיה גם לגיטימי להעביר חוק שמחייב ״שמירת נידה״. והמקום הלגיטימי הזה הוא כאן, במדינת ישראל, אומת הסטארט-אפ המתקדמת בעולם, ועכשיו, בשנת 2022.

***

בפרק השבועי בפודקאסט ראיינתי את ג׳ודי שלו המדהימה שהחליטה בניגוד לכל הסיכויים להתגרש ועל הדרך הוקעה מהחברה החרדית ופילסה לעצמה חיים מדהימים. להאזנה לחצו כאן.