1#. על מה בעצם מדברים כשמדברים על תביעת הדיבה של ג׳וני דפ ואמבר הרד?

בשנת 2012 החלו ג’וני ואמבר לנהל זוגיות שבתחילתה נראתה כמו גן עדן ומהר מאוד הפכה לגיהינום הפרטי שלהם. אחרי 3 שנות גיהינום הם טועים לחשוב שהישועה תגיע אם הם ינשאו וב-3.2.15 הם נישאים בטקס פרטי. כחודש אחרי הנישואין כג׳וני מבקש לחתום על הסכם ממון מתרחשת אחת מהמריבות הקשות שלהם, שכיכבה בהמשך בהליכים המשפטיים.

כך, הנישואים לא הביאו מזור למערכת היחסים החולנית הזו ושרדו רק 15 חודשים עד מאי 2016.

במהלך המשפט עלה כי בשלב זה אמבר בגדה בג׳וני עם ג׳יימס פרנקו. מצלמות האבטחה בבנין שלהם מצלמות אותו מגיע לביתה ביום 22.5.16 בשעה 23:00 והיא נאלצת להודות בכך בחקירתה.

יום לאחר מכן הגישה אמבר תביעת גירושין נגד דפ ודרשה מזונות אשה בסך $50,000 לחודש וחלק מהכנסותיו ומתמלוגיו. היא יודעת שאחרי 15 חודש היא זכאית למעט מאוד ומחליטה לעזור לג׳וני להבין שכדאי לו להגיע עימה להסכם נדיב.

ולכן, ארבעה ימים אחרי הגשת תביעת הגירושין, ביום 27.5.16 מגישה אמבר בקשה לצו הרחקה כנגד גוני בטענה שב-21 במאי דפ זרק לעברה את הטלפון שלו והותיר חבלות על פניה. כמו כן הצהירה אמבר שדפ התעלל בה פיזית במהלך מערכת היחסים שלהם וגרם לה לחשוש לחייה. לטענת דפ התאריך נבחר באופן קר ואכזרי כשאמבר יודעת שהוא לא באזור, שזו הפרמיירה שלו לאחד הסרטים ויום ההולדת של בתו לילי רוז עימה ממילא היו לאמבר יחסים רעועים.

אלא שאמבר לא הסתפקה בהגשת הצו, וכדי להשיג את מטרתה היא היתה זקוקה לדרמה. מהראיות בהליך המשפטי עלה שצוות יחסי הציבור של אמבר דאג לעדכן את אתרי הרכילות מראש, וכך תועדה אמבר ע”י צלמי פפראצ׳י ביציאה מבית המשפט ותמונות שלה עם חבלה שלטענת דפ צצה על פניה ששה ימים לאחר שפגש אותה בפעם האחרונה, התפשטו כמו אש בשדה קוצים.

דפ, שהבין היטב את הכיוון, דאג להוציא באמצעות עורך דינו הודעה לתקשורת לפיה הרד “מנסה להשיג פתרון פיננסי מוקדם מדי על ידי טענת התעללות”, ובמילים אחרות – לסחוט אותו, והכחיש הכחשה גורפת את כל ההאשמות נגדו.

אלא שצו ההרחקה כנראה לא הספיק כדי להוציא מדפ סכום ראוי….עובדה ששלושה חודשים לאחר מכן, ובעוד הם מנהלים משא ומתן לקראת הסכם גירושין, אמבר מחליטה להעלות שלב ומעבירה ביום 12.8.2016 בבלעדיות לאתר TMZ סרטון וידאו שלא מותיר כביכול מקום לספק. בסרטון נראים השניים כשהם עומדים במטבח ודפ טורק דלתות בחוזקה, בועט בדלפק, מקלל, מנפץ כוסות יין ומוזג לעצמו כוס יין אדום ענקית והכל כשהוא חובש כובע ומרכיב משקפיים כהות בשעות בוקר בביתו.

בעקבות ההדלפה הזו דפ מבין שכדאי לסיים איתה את הסיפור כי היא מסוכנת עבורו. ואכן, ארבעה ימים לאחר מכן ביום 16.08.2016 נחתם ביניהם הסכם גירושין לפיו ג’וני דפ ישלם לאמבר הרד סך של 7 מיליון דולר בגין 15 חודשי נישואין. מעבר לכסף כולל הסכם הגירושין את סעיף הסודיות הידוע שנכלל בהסכמי גירושין של ידוענים רבים במסגרתו שני הצדדים מתחייבים שלא לגלות פרטים אישיים ואינטימיים מחיי הנישואין שלהם.

ה-ראיה לכך שההסכם נחתם כדי לקנות לדפ שקט ולצמצם נזקים היא ההודעה המכובסת במיוחד שיצאה לתקשורת מטעמם של השניים: “מערכת היחסים שלנו הייתה מלאה בתשוקה ולעיתים לא יציבה, אך תמיד עטופה באהבה. איש מאיתנו לא שיקר בבית המשפט ממניעים כלכליים, ולא הייתה לאיש מאיתנו מעולם כוונה לפגוע באחר, פיזית או נפשית. אמבר מאחלת לג’וני את כל הטוב שבעולם, ותתרום חלק מהכסף שתקבל לצדקה”.

בדיעבד נחשף כי הרד התחייבה לתרום סך של 3.5 מיליון דולר ובמעמד נפרד היא אף הצהירה כי תרמה את מלוא הסכום, בפועל אמבר תרמה סך כולל של 1.3 מיליון דולר בלבד, כאשר חצי מליון דולר מסכום זה שולם בכלל ע”י אילון מאסק שגם איתו היא ניהלה רומן ולא מתוך הונה האישי.

באוקטובר 2017 התפוצצה פרשת המפיק ההוליוודי, הארווי וינשטיין ובעקבותיה קמה תנועה פמיניסטית בינלאומית שיצרה גל מחאה ושיתוף של נשים וגברים ברחבי העולם בהטרדות מיניות שחוו ושתקו. המדיות החברתיות הוצפו בהשטאג #METOO, והרשת ביעבעה זעם עז נגד גברים חזקים בכל רחבי הוליווד שחשבו שהם יכולים להטריד מינית נשים ולצאת מזה ללא פגע.

באווירה זו הוכתרה הרד לשגרירה בנושא זכויות נשים עבור ACLU (האיגוד האמריקאי לחירויות אזרחיות) תוך שהאשימה את דפ בהתנהגות מתעללת ואלימה כלפיה. טענתה העיקרית של הרד היתה שדפ היה אלים כלפיה ב-14 הזדמנויות שונות.

הרד טענה שהוא סטר לה לראשונה אחרי שלעגה לו על הקעקוע שעשה כשהיה נשוי לוינונה ריידר, ושינה אחרי שהתגרשו. עוד טענה אמבר שהוא אלכוהוליסט בעל התנהגות אלימה ובלתי צפויה שגרמה לה לחשוש לחייה, היא האשימה אותו בכך שניסה לחנוק אותה עם טי-שירט מגולגלת במהלך ירח הדבש שלהם ב-2015, בכך ששבר את אפה והיכה אותה פעמים רבות, גרר אותה בשערה, הפיל אותה לקרקע וזרק עליה חפצים. בהמשך ובמהלך ההליכים המשפטיים היא העלתה לראשונה גם טענות קשות של אלימות מינית לפיהן דפ הכריח אותה לבצע בו מין אוראלי ואף אנס אותה עם בקבוק.

באפריל 2018 פרסם העורך הבכיר של הצהובון הבריטי “הסאן” דן ווטון טור שכותרתו “איך ג’יי קיי רולינג יכולה להיות שבעת רצון מליהוק מכה-הנשים ג’וני דפ לסרטה החדש ‘חיות הפלא’?”

דפ, שהבין היטב את האווירה הציבורית, החליט לצאת למלחמה על שמו הטוב, ובעצם על המשך קיומו ככוכב-על הוליוודי, בתקופה בה ראה העולם כולו איך כוכבים אחרים נופלים ונמחקים משמי הוליווד בזה אחר זה בשל טענות של הטרדה מינית.

לפיכך הגיש דפ ביוני 2018 באנגליה תביעת דיבה נגד חברת המדיה News Group Newspaper שבבעלותה הצהובון הבריטי הסאן ונגד העורך הראשי וכותב הטור דן ווטון.

בדצמבר 2018 מפרסמת אמבר בוושינגטון פוסט טור דעה בו היא מציינת “הפכתי לאישיות ציבורית המייצגת אלימות במשפחה, והרגשתי את מלוא העוצמה של זעם התרבות שלנו על נשים שמדברות”. הרד מציינת כי חוותה התעללות מגיל ילדות עד בגרות, ועוסקת לא מעט בהתעללות מינית ובתנועת #metoo. למרות ששמו של דפ לא צוין, היה ברור שכשהיא טוענת שהיא ״אישיות ציבורית שמייצגת אלימות במשפחה״ היא מתכוונת אליו.

ג׳וני, שכאמור, מנהל את קרב חייו, מגיש ב- 2019 תביעת דיבה נגד אמבר על סך 50 מיליון דולר בעקבות טור הדעה בוושינגטון פוסט. בכתב התביעה נטען שטור הדעה של הרד הושתת על טענה כוזבת לפיה הרד הייתה קורבן של אלימות במשפחה שביצע דפ, בעוד שהלכה למעשה הרד עצמה היא הצד האלים במערכת היחסים והסיפור התקשורתי שבנתה מבוסס על תרמית שמטרתה לפגוע בשמו הטוב ולהוציא את דיבתו של דפ.

הרד הגישה תחילה בקשה למחוק את התביעה במסגרתה תיארה 14 מקרים של אלימות במשפחה שהתרחשו לטענתה במהלך מערכת יחסיה עם דפ. לאחר שבקשתה נדחתה, הגישה הרד תביעת דיבה נגד דפ על סך של 100 מליון דולר בשל כך שעורך הדין שלו טען בתקשורת שהסיפור שלה מבוסס על תרמית אחת גדולה.

ביולי 2020 התנהלה תביעת הדיבה באנגליה במשך שלושה שבועות. במשפט, העידו ג׳וני ואמבר עצמם ועוד רשימת עדים ארוכה, והוא הסתיים באופן מאכזב לדפ – בית המשפט הבריטי דחה בפסק דין שניתן ב-2.11.20 את התביעה.

השופט קבע שחברת המדיה הרימה ב-12 מתוך 14 הארועים את נטל הראיה הנדרש במשפט אזרחי, כלומר הוכיחה שקיים סיכוי של מעל 51% שדפ עשה שימוש באלימות משמעותית נגד הרד, פגע בה פיזית וגרם לה לחשוש לחייה. מעת שהורם נטל ההוכחה הנדרש במשפט אזרחי שהארועים האלימים אכן התרחשו, כינויו של דפ כ״מכה-נשים״ אינו מהווה לשון הרע.
ערעור על פסק הדין נדחה אף הוא.

ימים ספורים לאחר פסק הדין מודיע דפ בחשבון האינסטגרם שלו שהוא התבקש להתפטר מתפקידו בחיות הפלא וכיבד את הבקשה. הוא הוסיף וכתב שפסק הדין בבריטניה לא ישנה את מאבקו להוציא לאור את האמת.

הזירה שנותרה לו כעת היא המשפט בוירג׳יניה.
דפ בחר מראש להגיש את התביעה בוירג׳יניה ולא בקליפורניה שם מתגוררים שניהם, בשל העובדה שבוירג׳ינה מותר להשתמש במצלמות ומכשירי הקלטה באישור מקדים משופט.

לכאורה, לאחר הכישלון הצורב באנגליה, היה מצופה מדפ שלא לתת פומבי למשפט, אך דווקא עורכי הדין שלו הם אלו שביקשו את שידור ההליכים, בעוד שהרד התנגדה לכך בתוקף. שניהם ידעו למה.

ביום 29.3.22 ניתן צו המתיר לשדר את ההליכים, ומבחינת ג׳וני הוא ניצח. השאלה אם תביעת הדיבה שלו תהיה מבוססת על יסודות משפטיים או לא, היתה משנית לחשיבות העיסוק הציבורי בתביעה. ג׳וני דפ הוא סופרסטאר והוא ידע שמה שיש לו ביד מספיק כדי להוכיח שהרד היא לא הקורבן הקלאסי, נהפוך הוא.

במשך ששה שבועות נערך משפט הדיבה ושודר בשידור חי בכל רחבי העולם, ומה שנחשף שם היה לא יאומן. לא בכל יום מקבל העולם כולו חלון הצצה לתוך נבכי מערכת יחסים חולנית, לא בכל יום מאזין העולם כולו לשיחות ולמריבות שהוקלטו על ידי הצדדים שניהם, לא בכל יום מקבל העולם כולו גישה למאות הודעות מהטלפון הפרטי של שני כוכבים מופרעים, ולא בכל יום נחשפות תמונות ועדויות כמו שנחשפו כאן.

ב-1.6.22 ניתן פסק הדין של חבר המושבעים – תביעתו של דפ התקבלה על שלושת מרכיביה, והרד חויבה לשלם לדפ פיצויים בסך 10 מליון דולר ובנוסף פיצויים עונשיים על סך 5 מליון דולר, סכום שהופחת על ידי השופטת ל – 350,000$ סכום התקרה לפיצויים נזיקיים בוירג׳יניה. הרד זכתה בסעיף אחד מתוך תביעתה ודפ חוייב לפצותה ב-2 מליון דולר.

סך הכל 8,350,000$ לטובתו.

2#. אז מי באמת הקורבן בין השניים?

כעורכת דין שהציצה לתוך אלפי מערכות יחסים משפחתיות, אני יכולה לומר בוודאות שמערכת היחסים בין ג׳וני לאמבר היתה רעילה וחולנית במיוחד. היועצת הזוגית שלהם, שגם היא העידה במשפט, הגדירה אותם כמתעללים הדדית, כל אחד מהם בדרכו שלו.

אמבר, שאובחנה בהליך כלוקה בהפרעת אישיות גבולית והפרעת אישיות היסטריונית (שמאופיינת בדרמות גדולות, מצבי רוח תנודתיים וקושי בשליטה עצמית) ניזונה מעימותים ומריבות ובעלת צורך מתמיד במערכת יחסים שדומה לרכבת הרים רק בלי תחנות עצירה.

דפ, שידע שהוא עולה על רכבת הרים כשנישא לה, חשב שהנישואין יאטו את הקטר, וביקש לעצמו מדי פעם תחנות ירידה. אלא שבכל פעם שדפ מבקש לעצור את רכבת ההרים ולרדת ממנה, אמבר חווה חרדת נטישה קשה, מתחננת שיחזור ואף הופכת לאלימה פיזית ומילולית. ההתנהלות הזו הוכחה באינספור שיחות מוקלטות שלהם והודעות וצילומים ועדים.

השיחות ביניהם, שהוקלטו בהסכמה, כחלק מהטיפול הזוגי הושמעו שוב ושוב לא רק בבית המשפט אלא גם באלפי סרטוני יוטיוב, אינסטגרם וטיק טוק. במהלך השיחות נשמעת אמבר מודה שהיכתה את ג׳וני. החל מהשיחה המפורסמת בה היא מודה באלימות אך לא לוקחת אחריות ״היכיתי אותך אבל לא הכנסתי לך אגרוף, אתה תינוק לא באמת נפגעת״ וכלה בשיחה בה היא אומרת לו ״ג׳וני דפ, תגיד לעולם שגם אתה קורבן של אלימות במשפחה״.

אצל ג׳וני בולטת התמכרות לאלכוהול ולסמים ורצון עז שלא לאבד שליטה. הדרך שלו לא לאבד שליטה במהלך המריבות הסוערות היא פשוט לעזוב את המקום, אלא שדווקא העזיבה הזו לוחצת אצל אמבר על טריגר חרדת הנטישה ומוציאה אותה מדעתה, והוא יודע את זה היטב, במיוחד לאור ההודעות המתחננות שלה שקוראות לו לחזור.

למעשה חרדת הנטישה הקשה בה לוקה אמבר היא כנראה חלק מהפרעת האישיות הגבולית שלה, ולכן היא חווה כל רצון שלו להתרחק ממנה כאגרסיה כלפיה. הוא מצידו יודע שזהו טריגר שלה, ולכן משתמש בו בכל מריבה, והתנהלותו עולה לעיתים לכדי פאסיב-אגרסיב.

כשג׳וני לא מצליח לשלוט בסיטואציה או כשהוא תחת השפעת סמים או אלכוהול הוא הופך להיות אלים, בעיקר כנגד חפצים. הוא הודה שכילה זעמו ברהיטים של חדר מלון שנהרס לחלוטין, הסרטון שפורסם בערוץ TMZ מעיד על התקף זעם אלים שכלל טריקת דלתות, זריקת כוסות יין ובעיטה בדלפק.

המריבות ביניהם כוללות סצינות אלימות של שבירת בקבוקי וודקה ודם בכל מקום, ויכולות בהחלט לשמש בסיס טוב לסרט של טרנטינו. בסוף סצינות של בקבוקים שבורים יש גם סצינות בהם ג׳וני כותב אימרות שפר ו״תזכורות״ בדם מעורבב בצבע על הקירות, על מראה ועל אהיל שבור של מנורה. גם הודעות הטקסט ששלח מעידות על אלימות מילולית קשה. בהודעות ששלח לחבר שלו הוא מציע בשנת 2013 להטביע את אמבר, לשרוף את הגופה ואף טוען שידפוק את הגופה כדי לוודא היא מתה.

באחת המריבות האחרונות דפ עוזב את הבית והולך לדירה אחרת שלו. אחרי המריבה הזו אמבר נוסעת לפסטיבל במדבר וג׳וני מבקש לנצל את ההזדמנות כדי לקחת כמה מחפציו מהדירה, אלא ששומר הראש שלו אומר לו בעדינות שזה לא זמן טוב להגיע. כשג׳וני מופתע ושואל למה, מציג לו שומר הראש שלו תמונה עם חתיכת חרא מונחת באלגנטיות על השמיכה הבהירה בצד שלו במיטה. למרות שאמבר טענה שהכלבים עשו את זה, גודלה של החבילה לא תואם את גודל הכלבים, ואיכשהו ברור לחלוטין שאמבר חירבנה מתיסכול.

מהראיות במשפט עולה תמונה של שני אנשים מופרעים, כל אחד בדרכו שלו, של מערכת יחסים חולנית ותרשו לי שלא לשפוט מה יותר חולני להשאיר חתיכת חרא על המיטה או לכתוב על הקירות בדם שלך מעורב בצבע. זה חולה וזה חולה, הכל כל כך חולה. ושניהם עשו סמים ושניהם שתו, הוא היה יותר מכור ויותר אלים כלפי חפצים, והיא היתה הרבה יותר אלימה כלפיו. והיה שם זעם במערכת היחסים, הרבה מאוד זעם, והם באמת התעללו אחד בשני בעיקר רגשית, ואני לא חושבת שמישהו מהם היה באמת הקורבן במערכת היחסים הזו.

דבר אחד עולה בבירור בעוד שג׳וני הביא עוד ועוד עדים שחיזקו את טענותיו והוכיחו שאמבר שקרנית, לה לא היו ראיות. לא היה שום תיעוד רפואי לפציעות קשות שלה, לשבר באפה, למכות, ולאירוע בו טענה אמבר שג׳וני אנס אותה עם בקבוק עד כדי כך שהיא דיממה מהוגינה. לכל אלו, הודתה אמבר, לא היתה כל ראיה רפואית, והיא יצאה שקרנית והפכה אותו לקורבן תקשורתי.

3#. מה היתה האסטרטגיה המשפטית של כל אחד מהם?

למרות שאמבר הגישה אף היא תביעה, ההליך כולו התנהל כך שג׳וני נוקט בקו תוקף ואמבר בקו מתגונן.

האסטרטגיה בה נקט הצוות המשפטי של דפ נקראת באנגלית – DARVO –
deny, attack and reverse victim and offender ובעברית – הכחש, תקוף, הפוך בין תוקף לקורבן. האסטרטגיה הזו נפוצה במשפטים על תקיפות מיניות ואלימות במשפחה ונועדה להפוך את השולחן על הקורבן, ולהעביר את הדיון מהשאלה האם התקיפה בוצעה לשאלה האם ניתן להאמין לקורבן.

וכך ג׳וני דפ הכחיש שאי פעם תקף את אמבר (תקפתי את ארונות המטבח, תקפתי את הספות בחדר המלון, שברתי כוסות אבל לא תקפתי אותה), והפך את עצמו לקורבן שלה – ההקלטות שהביא הוכיחו חד משמעית שהיא היתה אלימה כלפיו גם פיזית וגם מילולית ושהיא שיקרה לא מעט.

תשומת הלב השיפוטית והציבורית היתה נתונה לאמינותה של אמבר ולא לשאלה המשפטית האמיתית – האם היתה כאן הוצאת דיבה כהגדרתה בחוק.

ואי אפשר בלי כמה מילים על עורכת הדין המופלאה של דפ – קמילה וסקז שהדגימה יכולת מופלאה במשך שעות על גבי שעות של חקירה נגדית. מנסיון אני אומרת לכם, אין ספק שהצוות של דפ הקדיש אלפי שעות להיערך לחקירה הזו, והיא כללה כמה אלמנטים חשובים שמוכרים לי היטב מעבודתי כליטיגטורית:

1#. לוח זמנים – טענות שיקריות מתגלות לעיתים כשמסדרים אותן על ציר זמן. כך חקרה וסקז את אמבר על סכין שרכשה לג׳וני במתנה בשנת 2012, למרות שטענה שכבר אז הוא התעלל בה פיזית, על העובדה שאירחה בדירתה בשעת לילה מאוחרת את ג’יימס פרנקו יום לפני שהגישה את תביעת הגירושין שלה, ועל העובדה שהיא בחרה להגיש את צו המניעה בתחילת ההליך ששה ימים לאחר שפגשה את דפ לאחרונה.

2#. לא שואלים שאלות שלא יודעים את התשובה עליהן אלא אם התשובה לא רלוונטית. פעם אחר פעם הציגה וסקז לאמבר שאלות בקשר לגירסה לארוע מסוים או לטענה מסויימת ורק לאחר שענתה אומתה אמבר עם ראיה שסותרת את הגירסה שזה עתה הציגה.

3#. שיטת האמסטף – כשהעד לא עונה על השאלה או עונה על מה שהוא רוצה לענות, יש להתעקש איתו ולא להרפות עד שהוא עונה.

כך למשל נחקרה אמבר האם היא תרמה את כספי הגירושין כפי שהתחייבה לעשות, ואמבר השיבה, ״כן הקדשתי אותם״. ״שאלתי האם תרמת לא האם הקדשת״, התעקשה איתה וסקז, ואמבר טענה שמבחינתה זה אותו דבר. ״עם כל הכבוד״, ישרה אותה וסקז ״לתרום ולהקדיש (לקבוע כי תתרום בעתיד) זה לא אותו דבר, ואני מבקשת לדעת האם מאז גירושייך ב – 2016 תרמת בפועל?״ וכך נועצת בה וסקז את מלתעות האמסטף ולא משחררת עד שאמבר נאלצת להודות שהיא לא תרמה. ענין התרומה הוא דוגמא לנסיון לקעקע את אמינותה של הרד ולהציגה כשקרנית כחלק מהאסטרטגיה המשפטית בעוד ששאלת התרומות היתה רלוונטית רק בעקיפין לתביעת הדיבה.

כדי לפרק את מוקש ה-#metoo ולא להתפוצץ עליו היה צורך בבניית אסטרטגיה ספציפית שתרחיק את שניהם משדה המוקשים הזה. אמבר לא קורבן ודפ לא תוקף. ואכן בנאום הסיכום טענו עורכי הדין של דפ שמעולם, לא לפני ולא אחרי אמבר הרד, לא טענה אף בת זוג של דפ שהוא היה אלים כלפיה או פגע בה. אפילו קייט מוס, שידועה כמי שמסרבת להתראיין ושומרת על פרטיותה ניאותה לעמוד על דוכן העדים ולהעיד שג׳וני מעולם לא דחף אותה במדרגות כמו שטענה אמבר ומעולם לא פגע בה. היא מנסה לרכב על גל ה-#metoo טען עוה״ד של דפ, אבל לא היתה אפילו אשה אחת חוץ מהרד שאמרה ״גם אני״ (me too). “למרבה הצער, הרד סיפרה את סיפורן הקשה של נשים רבות, אך לא היה זה הסיפור שלה״ טענה וסקז בסיכומים, מנסה לנתק את הרד מתנועת ה-#metoo ולא להיתפס כמי שיוצאת כנגדה.

האסטרטגיה של הצוות המשפטי של הרד היתה אחרת לחלוטין – הם ניסו להדוף את המתקפה ולהזכיר שוב ושוב שהשאלה שעומדת על הפרק היא האם מימשה הרד את זכות היסוד שלה לחופש הביטוי בעת שכתבה את טור הדעה בוושינגטון פוסט. האסטרטגיה הזו, שכבר ניצחה את דפ במשפט הדיבה באנגליה, לא הצליחה הפעם, תכף נבין מדוע.

4#. למה היו שם אלפקות – או מי ניצח בקרב בין תרבות הביטול לתרבות ההערצה?

לצד תנועת ה-#metoo צמחה גם תרבות הביטול, שמגלה אפס סובלנות כלפי אלימות מכל סוג. עריפת הראשים הזו, היא הפחד הגדול של כל כוכב שחושש מהיום שבו יערף ראשו והוא יהפוך למוקצה מחמת מיאוס. דפ הרגיש זאת על בשרו כאשר ההפסד במשפט הדיבה הבריטי הביא עימו מיידית פיטורין מהסרט חיות הפלא, והוא לא הופתע.

הרד לקחה לדפ את שמו הטוב, ולכן גם את כבודו המקצועי והאישי, ואת עבודתו. מבחינתו היא לקחה לו הכל. דבר אחד נשאר לג׳וני והוא עשרות מליוני מעריצים בעולם כולו שקפטן ג׳ק ספארו היה כוכב הילדות שלהם, והוא הימר על כל הקופה ושם בהם את מבטחו.

תרבות ההערצה, שנקראת בארה״ב The Stan culture ע״ש המעריץ המושבע בשיר של אמינם, יכולה להזיז הרים ולשנות תוצאות משפטיות. קחו לדוגמא את התוצאה המשפטית של בריטני ספירס, שהשתנתה בסופו של דבר בשל הלחץ העצום שהופעל על ידי מליוני מעריציה ברחבי העולם שהקימו את תנועת #freebritney.

ואכן, המשפט של דפ לא התנהל רק בבית המשפט בוירגיניה. הוא התנהל גם ברחבי הרשת, עם מליוני סרטונים ביוטיוב, באינסטגרם, ובטיק טוק, ועם אלפי מעריצים שהגיעו מדי יום לפנות בוקר ועמדו בתורים ארוכים כדי לצפות במשפט ולתמוך בג׳וני.

אחד ממפגני התמיכה הבולטים היה דווקא באמצעות אלפקות והוא מעיד יותר מכל כיצד הוכרע המשפט. דפ אישר עת שנחקר בחקירה נגדית על ידי עורך הדין של הרד שלא היה חוזר לשחק בשודדי הקאריביים גם אילו דיסני היתה מציעה לו 300 מליון דולר ומליון אלפקות. האישור הזה תמך בעצם בטענתה של הרד שהקריירה של דפ לא נפגעה בעקבות טור הדעה שלה ושדיסני הפסיקה לעבוד איתו עוד קודם לכן.

אלא שתנועת המעריצים ביקשה להגחיך את הסיטואציה ולהקטין את הנזק והם הגיעו עם אלפקות גמדיות והמתינו לדפ מחוץ לאולם, כדי להביע בו תמיכה ולצעוק – אנחנו מאחוריך גם כשאתה נופל בחקירה נגדית.

מפגני הכוח העיקריים היו דווקא ברשתות החברתיות. צבא המעריצים של דפ דאג להפציץ את הרשת בסרטונים שלועגים להרד, ובהאשטאג צדק לג׳וני דפ #justiceforjohnnydepp שזכה ללא פחות מארבעה מליארד צפיות בטיק טוק! מדי יום פורסמו עוד ועוד סרטונים שמכנים את אמבר שקרנית ומנתחים את הראיות, את ההתנהלות, את שפת הגוף ואפילו את העובדה שאמבר נהגה לחקות את אופן הלבוש של דפ, כך שמדי יום הגיעה לאולם בית המשפט לבושה בדיוק כפי שהתלבש ג’וני יום קודם לכן.

לתמיכה הזו של מאות מליוני מעריצים יש אנרגיה משלה ויש כוח משלה, והיא ניצחה במקרה הזה את תרבות הביטול.

5#. מדוע דפ הפסיד באנגליה וניצח בארה״ב?

ההבדל העיקרי בין ההליך האנגלי והאמריקאי נעוץ בשיטת המשפט. את המשפט באנגליה הכריעו שופטים ואת המשפט האמריקאי הכריעו מושבעים. ידוע שאסטרטגיית התקיפה המתוארת לעיל בה הופכים את הקערה ומוכיחים שהקורבן הוא בעצם התוקף, מוצלחת הרבה יותר כאשר ההכרעה במשפט נעשית על ידי מושבעים ולא על ידי שופט מקצועי.

בעוד שבאנגליה הוכרע המשפט על פי מאזן ההסתברויות, בארה״ב הוא הוכרע באמצעות תרבות ההערצה, והיכולת של הצוות המשפטי המופלא של דפ להעביר את תשומת הלב לעוול שנגרם לדפ ולא לשאלה הפשוטה האם לאמבר היתה זכות להביע את דעתה, בהתאם לחופש הביטוי, זכות יסוד מהותית בארצות הברית.

המשפט הזה היה משפט על צדק. על הצדק של דפ שטען שחייו נהרסו בעקבות האשמותיה של הרד. היה זה משפט שמבקש לראות את הפרט שחייו נהרסים בעקבות תרבות הביטול. ועם כמה שהיה זה משפט ציבורי הוא היה בעצם משפט פרטי – בין שני אנשים מורכבים ומאוד לא שגרתיים, ג׳וני דפ ואמבר הרד שהמפגש ביניהם היה הרה גורל, והרס לשניהם את החיים.