התחלתי לכתוב את ספרי השני בתחילת משבר הקורונה העולמי ולקראת סוף שנתי החמישים, אחרי הטרגדיה שפקדה את משפחתנו, כשניב ז״ל בעלי לשעבר ואבי ילדי הלך לעולמו באופן פתאומי ולא צפוי תוך כדי אימון רכיבת אופניים.
לכתיבה היה קצב משלה. חלק מפרקי הספר כתבו את עצמם לבד וחלק נחצבו ממני בכוח. הליך הכתיבה איפשר לי לחבר לאחור את הנקודות ולהבין כיצד הטיפוס לפסגת הקילימנג׳רו בנה בתוכי חוסן שאיפשר לי להתמודד עם האסון שקרה רק חודש לאחר מכן ולהיות חזקה בשביל ילדי, להתעמק בהבדל שבין קארמה לגורל, ומתוך ההבנה שעל גורלנו אין לנו שליטה, להבין כיצד נוכל לשנות את הקארמה שלנו, שהיא בעצם תוצאה, ומכאן שמו – בית הספר לקארמה.
כתבתי את הספר בדם יזע ודמעות, בעיקר בסופי שבוע שכן ימות השבוע מוקדשים בלעדית לעריכת דין אינטנסיבית, וכמובן שסיפורים מעולם המשפט ומהחיים שזורים בספר לאורכו ולרוחבו.
שלחתי את הספר לידיעות ספרים, קצת כמו ששולחים ילד למבחן למחוננים, אם יתקבל מה טוב, ואם לא – סימן שהמבחן לא בסדר שהרי הילד בטוח גאון…
התשובה בוששה להגיע ואני כבר התחלתי לנחם את הילד (סליחה, את הספר) שבשבילי הוא גאון. אך גם כשהתשובה הגיעה סופסוף היה עליה לעבור את מחסום המזכירה וזה לא פשוט.
באמצע ישיבה נכנסה לחדרי נאוה מנהלת המשרד (והחיים) ואמרה שעל הקו מישהו בשם דב אייכנוולד שמתעקש שאת השיחה הזו אני ארצה לקבל. ״תעבירי ברור״ אמרתי לה, מתעלמת מיתר הנוכחים בחדר שצפו בי ברגע של אושר מקשיבה לו מבשר לי שהילד מחונן וההוצאה תשמח להוציאו לאור.
אבל זו רק ההתחלה. מכאן הליך ארוך של עריכה, והגהה, ותיקונים, ועיצוב כריכה, והקדשה, וסידור לדפוס וזהו, אנחנו כבר מוכנים ללידה, שתתרחש כנראה, במקרה לגמרי, ביום ההולדת שלי.
את כל הסיפור הזה אני מספרת לכם כי ליוויתם אותי בדרך הזו, ואני מציעה לכם את הספר במכירה מוקדמת ובהנחה מיוחדת כדי שתוכלו לקרוא אותו לפני כולם, גם לפני שיגיע לחנויות הספרים.
וקוד ההנחה, כמה בנאלי – karma.
