אז זה הטור האחרון של 2021, ובחרתי להביא לכם השבוע את שלושת הדברים שהכי שווה לזכור מהשנה החולפת.

1#. אל תעשנו על נפש הילדים

אחת מתופעות הלוואי הכי קטלניות של הליך הגירושין היא השנאה התהומית הזו שמפתחים נגד ההורה האחר. שנאה עמוקה כל כך שמפעפעת לילדים בלי פילטר.

השנאה הזו הורסת לילדים שלכם את החיים.
השנאה הזו היא פשע כלפי ילדיכם.
פשע שנאה.
היא פוגעת בנפשם פגיעה בלתי הפיכה, מפתחת אצלם שנאה עצמית, מחסלת להם את הערך העצמי ומפחיתה דרמטית את הסיכוי שהם יוכלו לקיים מערכות יחסים נורמטיביות בעתיד.

כשאתם מלמדים את הילדים שלכם לשנוא את אחד מהוריהם, אתם מפעילים נגדם אלימות רגשית. זה גרוע כמו להכות אותם בחגורה, כמו לנעול אותם בשירותים, כמו לכבות עליהם סיגריה. אלא שעל אלימות פיזית נענשים ומול אלימות רגשית מערכת המשפט כמעט חסרת אונים.

דמיינו שהבת שלכם עוברת התעללות בבית ספר. הילדים שונאים אותה, אומרים לה שאמא שלה שמנה, שהיא מכוערת או מחוצ׳קנת, לועגים לגירושי הוריה, צוחקים מהבגדים שהיא לובשת או מפיצים תמונת עירום שלה. הייתם נזעקים. רצים לבית ספר, נפגשים עם היועצת, הופכים שולחן על המנהלת ודורשים לעשות הכל כדי למנוע מהילדה שלכם את הסבל הזה. אתם לא תתנו לאף אחד להתעלל בבת שלכם. אתם תלחמו כדי להגן עליה, תתרמו לה כליה ואף תתנו את חייכם עבורה, לא ככה?

כשבבית אתם מחדירים לה שנאה להורה השני, אתם מתעללים בה לא פחות.

פעם, כשאני הייתי ילדה, נהגו לעשן לידינו בחדר סגור ולטגן אותנו בשמן אגוזים בצהרי היום בחוף סירונית בנתניה. לא הבינו אז את הנזק הבריאותי המצטבר הטמון בעשן הסיגריות ובחשיפה לא מבוקרת לקרני השמש. לקח שנים להבין שאלו התנהלויות מסכנות חיים. היום נראה הזוי לעשן בתוך הבית, בטח אם יש בו ילדים, או לטגן ילדים בשמן בחוף הים.

המודעות לסכנה, מודעות שפימפמו לנו בתשדירי שרות שחזרו על עצמם בלופים בעידן שלטלוויזיה לא היה שלט, כשלא היו פרסומות ולא העבירו לערוצים אחרים. המודעות הזו שינתה את ההתנהגות והטמיעה בחברה קודים חדשים. היום אף אחד לא מפציר בנו לא לעשן ולא להיצלות בשמש, זה ברור כשמש.

את אותה מודעות אני מבקשת להעביר לגבי נפשם של ילדים בגירושין. אם הייתי יכולה הייתי מחזירה את תשדירי השירות לכל הערוצים.

ניכור של ילדים, הסתתם, הישענות עליהם, הפיכתם למתווכים, לכאלו שצריכים לבחור בין ההורים, טפטוף רעל נגד ההורה השני גםאם זה ככה בקטנה, גם בלי למנוע ממנו לפגוש אותו, קללות נגד ההורה השני, לספר לילדים ״מי זו אמא שלהם״ או ״מי זה אבא שלהם״, זה כמו לעשן עליהם בחדר סגור, כמו למרוח עליהם שמן אגוזים ולטגן אותם בשמש. הנזקים לא יופיעו מיד, אבל הם כבר כאן והם מצטברים כמו תאים ממאירים בנפשם ובסופו של דבר הם יהרסו להם את החיים.

אברהם לינקולן אמר פעם שהדבר הכי טוב שאדם יכול לעשות עבור ילדו זה לאהוב את אימו. הרבה מאד ילדים רק יכולים לחלום על זה, לפחות אל תשנאו.

2#. מישהו משחק לכם במוח?

גזלייטינג – סוג של מניפולציה העולה לכדי התעללות נפשית וגורמת לקורבן להטיל ספק בדעותיו, מחשבותיו, זכרונותיו והדרך בה הוא תופס את המציאות.

המונח נקרא על שם הסרט ״גזלייטינג״ שיצא לאקרנים בשנת 1944 והיה מועמד לשבעה פרסי אוסקר. בעלה של כוכבת הסרט אינגריד ברגמן מעמעם ומהבהב את אורות הגז, ומשמיע קולות ודפיקות בקירות, וכשהיא טוענת שהיא שומעת קולות ושהאורות מהבהבים הוא אומר לה שהוא לא רואה ולא שומע כלום וגורם לה להטיל ספק במציאות שהיא חווה. או במילים אחרות – לחשוב שהיא משוגעת.

גזלייטינג הולך יד ביד עם נרקסיזם והוא אחת משיטות הפעולה של הנרקסיסט שמטרתה להקטין אתכם ולשלוט בכם.

נתקלתי השבוע בבעל שרכש טלפון טוקמן זול והתחיל לשלוח הודעות לאשתו מציג עצמו כחבר שלה מהצבא שלא ראתה ולא שמעה ממנו 25 שנים, מנסה לפתות אותה להיפגש איתו. זה לא הצליח לו אבל זה לגמרי גזלייטינג. ממש כמו הגזלייטינג בשיר סיגליות של דיוויד ברוזה ששלח לאשתו זר סיגליות בתשיעי בכל נובמבר והיא חשבה שזה ממעריץ מסתורי.

אז איך תדעו אם עושים לכם גזלייטינג? (נכתב בלשון נקבה כי אלו רוב המקרים אך יש גם לא מעט נשים שעושות גזלייטינג אז תרגישו חופשי להתעלם מהמגדר).

כשאת חושבת על גירושין את חוששת שיקחו לך את הילדים או יאשפזו אותך כי את משוגעת ואת מאמינה לו שאת חולת נפש.

גם כשהוא אומר או עושה דברים קשים – הוא נוהג לומר לך שאת רגישה מדי או דרמטית מדי ושלא צריך לעשות סרטים מכל דבר.

ואם את מנסה לעמוד על שלך – הוא נוהג לומר לך שאת לא זוכרת מה קרה או שהוא מעולם לא אמר מה שאת חושבת או מעולם לא עשה מה שאת חושבת.

ואז את מאמינה לו שאת פרנואידית.

ותמיד המריבה מסתיימת בזה שהוא אוהב אותך ורוצה את טובתך ושאת מוציאה דברים מפרופורציה, ואת מאמינה לו וחושבת שאולי באמת הגזמת קצת.

כשאתם מתווכחים – הוא טוען שכולם חושבים כמוהו, כולל האנשים הכי קרובים לך ויעשה הכל כדי לגייס אותם לצידו ולהחליש אותך.

ואז את לא מסוגלת לקבל החלטות בעצמך ולא סומכת על עצמך, אחרי הכל אפילו אמא שלך חושבת כמוהו…

ולאורך כל הדרך הוא ישתמש בהשלכה – למשל יטען שאת בוגדת כשהוא זה שבוגד, או יטען שאת לא מעריכה אותו כשהוא זה שמקטין אותך.

ואת תחושי צורך להתנצל כל הזמן, לפעמים לא ברור לך על מה.

ואז הוא יתעלם ממך, ואז יתייחס יפה ואז שוב יתעלם, ושוב יתייחס ויהיה לך קשה לשאת את השתיקות, וכשאת תריבי איתו הוא יהפוך לקורבן ואז את תעשי הכל כדי לרצות אותו ולבקש סליחה.

3#. מערכת המשפט היא לא מקום שכדאי לכם לבלות בו שנים ארוכות – לפעמים צריך לשחרר.

זיהיתם את עצמכם? דעו שמישהו עושה לכם גזלייטינג ומשחק לכם במוח. הבנת התופעה היא חלק מהדרך להשתחרר ממנה.

פגשתי השנה לא מעט אנשים שסובלים מתופעת לוואי של גירושין רווי רגשות קשים – חוסר היכולת לשחרר, להתקדם הלאה ולהתחיל חיים חדשים.

הם מתלוננים על משך ההליכים, על העלויות, על ההחלטות של השופטים, על חוסר הצדק, מתבוססים בתסכולם, ולא מבינים שהם שקועים עמוק בבוץ המשפטי הטובעני ולא מעוניינים להיחלץ.

הם מגיעים אלי בתקווה שאציע להם נקודת מבט חדשה, פריצת דרך, או אסטרטגיה חדשנית שתעזור להם לנצח את ההליך, לעיתים זה בהחלט אפשרי אך לעיתים קרובות אחרי כמה שנות הליכים משפטיים המשך ההליך הוא הפסד בפני עצמו, ופריצת הדרך היא דווקא להחליט לשחרר.

כך, האב שמנהל הליכים כבר שנים, ולא עולה בידו להפחית את גובה המזונות שהטיל עליו בית הדין הרבני לפני כמה שנים. בתחילת ההליך, הוא תפס את אשתו בוגדת בו והגיש תביעת גירושין כרוכה לבית הדין הרבני. הוא רב איתה על כל שקל וטען שלא מגיע לה כלום כי היא בגדה. היא טענה שהוא מסית את הילדים והוא טען שהיא אמא לא כשירה ומה שמעניין אותה זה המאהב שלה.

בית הדין הרבני קבע סכום מזונות וסירב להפחיתו ולא הועילו ההליכים ארוכי השנים, הערעורים, הבקשות, הטענות ואפילו הנסיון להגיע לפתחו של בג״ץ. המערכת כולה השיבה פניו ריקם, והוא נאלץ לשלם מזונות בסכום לא הוגן להערכתו. האמת היא שכל שקל שעובר ממנו אליה כואב לו בכיס המרה, וכל המאבק הוא על רצונו להפחית את המזונות ב-2,000 ש״ח.

גרושתו היקרה סירבה לשחרר את הסכום שהוענק לה בפסיקת בית הדין, וכך שניהם אוחזים – היא במזונות והוא במאבק וממאנים לשחרר. תחושת חוסר הצדק מנהלת את חייו ורצונו להפחית את המזונות היה כה עז עד שהוא דחה הצעות עבודה שאיפשרו לו להעלות משמעותית את שכרו כדי שלא לפגוע בסיכוי להפחית מזונות, מתפלש בבוץ הטבעוני של ההליך המשפט, לא משחרר.

אם הייתי פוגשת את גרושתו הייתי מפצירה גם בה לשחרר ולוותר על חלק מהמזונות כדי לקנות שקט ולא להמשיך לשלם לעורכי דין על הליכים בלתי נגמרים. שחררי אחותי הייתי אומרת לה, כי הוא לא יכול. שחררי את עצמך ואותו.

והוא ממש לא היחיד.

כמוהו, אותה אשה שמנהלת הליכים כבר ארבע שנים סביב שווי העסק של בעלה, חברה קטנה לתיקון מחשבים ביתיים שפרנסה אותם במשך שנים ארוכות, בעיקר במזומן. היא החליפה עורכי דין, זעמה עליהם על שלא השיגו לה את מבוקשה, וכעת היא מצויה בשלב שבו מונו סוף סוף מומחים להעריך את שווי העסק מחד ושווי הזכויות הסוציאליות שכל אחד מהם צבר מאידך. הצעתי לה לעצור הכל ולחשוב שוב.

אחרי 21 שנות נישואין ועבודה כמנהלת מחלקה בבנק יש סיכוי סביר ששווי הזכויות הסוציאליות שהיא צברה יהיה גבוה משווי החברה הקטנה שדוחותיה למס הכנסה מציגים הפסדים אך כיסיו של בעלה מלאים מזומנים. הצעתי לה לוותר על שווי החברה שלו בתנאי שיותיר בידיה את זכויותיה הסוציאליות, והיא התנגדה וכעסה ואמרה שזו היתה ההצעה שלו כבר בתחילת הדרך. היא טענה בתוקף שאין בכוונתה ״לוותר לו על המוניטין״ והיא תגיע ״עד בית המשפט העליון כי לא יכול להיות שאין צדק״. אמרה ושיגרה את עצמה לעוד 4 שנות הליכים לפחות, כשבסוף, כך ברור לי, התוצאה תהא פחות טובה.

וכמוהם, אותה אשה שבעלה נפרד ממנה כבר לפני שנים והיא סירבה לשחררו, התחננה אליו שיחזור הביתה מחד, אך ניהלה נגדו מלחמת עולם בבית המשפט לענייני משפחה וירתה עליו קללות בצרורות מאידך. ״ארור תהיה על שעזבת אשה כמוני, זבל, בוגדן, חלאה״, נהגה להטיח בו אחת לשבוע וכמעט כל יום ביקשה שיחזור.

וכשהוא אזר אומץ והגיש תביעת גירושין אחרי שנים של פרידה, היא דרשה שלום בית וסירבה לשחרר. שנים מחייהם הם בילו במסדרונות בית הדין הרבני. הוא היה כבר מזמן בזוגיות אחרת והיא נאחזה באותו ״שלום בית״, התחפרה בצידקתה וסירבה לשחרר אותו ולהעניק לעצמה הזדמנות לחיים חדשים, לזוגיות נוספת, לפרק ב. וכל כך למה תשאלו? בגלל בצע כסף. לא מליוני שקלים, כמה מאות אלפים שנעו מצד לצד.

ואני מפצירה בכם לשאול את עצמכם לקראת השנה החדשה כמה שווה חודש של אהבה, כמה שווה שנה של זוגיות חדשה, כמה שווה הזמן שאיש אינו יודע כמה נקצב לו ?