1#. היא עברה סיוט בבית
אבל לא כזה שמצדיק צו הרחקה. מאז שהתחיל הליך הגירושין ביניהם הוא לא היכה אותה, ועל אלימות מילולית בתי המשפט לא ממהרים להרחיק מהבית. הוא אמר שהוא רוצה לסיים יפה ושילכו לגישור בלי עורכי דין שרק יקחו להם את כל הכסף. בגישור הם הסכימו על חלוקה שיוויונית שלהשהות עם הבנות ועל הסדר ״נסטינג״ שמשמעותו שהילדות נשארות בבית, בקן שלהן, יחד עם ההורה שעימו הן אמורות להיות וההורה השני נמצא במקום אחר. זה הסדר מעולה לתקופה מוגבלת אבל הוא מצריך שיתוף פעולה ומינימום של כבוד הדדי.
אלא שכבוד לא היה שם. הוא השאיר את הבית מטונף בכוונה, עד כדי כך שבבוקר הוא ישב בשירותים ובכוונה לא הוריד את המים, משאיר לה תזכורת ממנו שתמתין לה כשתגיע. וכשהיא הגיעה הוא התיישב על מצלמות האבטחה שמצלמות הכל והאזין לכל מילה שנאמרה. לקח לה זמן להבין את זה והיא ניתקה את המצלמות והוא שב וחיבר אותן ביום שלו, וכך המצלמות נותקו וחוברו שוב ושוב כשהוא בונה על זה שהיא תשכח לנתק והוא יוכל לשלוט מרחוק במתרחש.
יום אחד הוא הודיע לה שהם עומדים להחליף את סדר השהיה עם הבנות כי הוא יוצא לסופשבוע עם החברה החדשה שלו, והיא אמרה שהיא לא יכולה וכבר קבעה תוכניות. ביג מיסטייק. למה מי היא שתגיד לו לא? מה שהיא לא מבינה בטוב היא תבין בכוח.
2#. ואז הוא הגיע הביתה
כדי להסביר לה שכדאי לה לציית ולעוף מהבית בשעה 16:00 בדיוק. וכשהיא אמרה לו שזה לא היום שלו, השתחררו חרצובות לשונו.
״את לא יכולה להחליט בשבילי כלום. זה הבית שלי, זה לא הבית שלך חתיכת אפס. שמעת אותי? חתיכת אפס אני אראה לך של מי הבית. מה לא הבנת במה שאמרתי חתיכת מטומטמת?״ וכשהיא ענתה לו שוב בקול חלוש שזה לא היום שלו הוא רק התעצבן יותר.
“זה הבית שלי אני יכול להיכנס לעשות פה מה שאני רוצה! אם בא לי לחרבן פה על הרצפה אני אחרבן” המחיש את מופרעותו ואז עבר לאיומים. “אם את תהיי פה בשעה ארבע אני אחליף את כל המנעולים שלך שמעת אותי?״. ושב והיתרה בה “תזהרי. אם תהיי פה בארבע תראי מה יהיה. משטרה תהיה פה. אני אוציא אותך מכאן עם מנוף. שמעת אותי?”.
ואל מול כל צעקה כזו היא ענתה לו שוב ושוב ״אבל זה לא היום שלך״ בקול שהלך ונחלש וגירה לו את בלוטת האלימות וקולו הלך וגבה.
“אני לא הכושי שלך. כרגע את נשואה לי שמעת אותי? את נשואה את לא יכולה לעשות שום דבר. שמעת אותי? חתיכת בוגדת. פח.״
כבר מזמן המלצתי לה להקליט את הטירוף שלו והיא הקליטה הכל. בשלב כלשהו הוא הוציא את הטלפון והתחיל להסריט אותה ״בואי נצלם אותך חתיכת חולת נפש. שכולם יראו שאת לא יציבה נפשית. שאת על כדורים.״
בסוף זה נגמר וכשהיא שלחה לנו את ההקלטה הייתי נחושה להגיש בקשה לצו הגנה. החוק למניעת אלימות במשפחה מאפשר לקבל צו הגנה כנגד אדם שנקט באלימות. אחד הסעיפים בחוק מאפשר הוצאת צו הגנה כנגד אדם ״שהתעלל בבן משפחתו התעללות נפשית מתמשכת, או התנהג באופן שאינו מאפשר לבן משפחתו ניהול סביר ותקין של חייו״.
למרות שהסעיף קיים, בתי המשפט אינם ממהרים לתת צו הגנה בגלל אלימות נפשית או מילולית, אבל הבנתי שאיש לא ישאר אדיש למילים ולטון המתעלל. אני ומור שמלווה את התיק באופן צמוד, הגענו יחד איתה לשופטת. היא היתה קפואה והתקשתה לספר מה היה אבל השופטת שקראה את התמלול שצירפנו וראתה את התמונות של הבית כפי שהוא משאיר לה אותו, נתנה צו הרחקה נגדו במעמד צד אחד, וקבעה דיון במעמד שני הצדדים ארבעה ימים לאחר מכן.
3#. השבוע התקיים הדיון.
נפגשנו איתה חצי שעה קודם הדיון והיא היתה חיוורת ועל סף בכי. היא הראתה לנו מכתב שכתבה אתמול בערב כדי להזכיר לעצמה מה שעברה איתו, ואני ביקשתי ממנה שתעביר לי אותו, כי זה מסמך שכולם צריכים לקרוא. זו עדות מהתופת.
הוא הגיע עם עורכת דין שטענה שאלו תלונות שווא, שהיא זו שמפירה את ההסדרים הקיימים ושאין מקום לצו הרחקה. השופטת ביקשה להשמיע את הקלטת הארוע והקשיבה קשב רב. מדקה לדקה התכרכמו פניה והיא הכתיבה לפרוטוקול את המילים הקשות שזרמו מההקלטה.
לאחר שסיימה שאלה אותו השופטת אם יש לו הקלטה או צילום – שהרי גם הוא צילם את הארוע – שמראים משהו אחר. הוא עמד על דוכן העדים מלא בטחון ואמר שהוא האבא הכי טוב בעולם, ושהוא מתבייש בשבילו ובשבילה שהם הגיעו למקום הזה אבל הכל בגללה, והוסיף שהיא תולשת את המצלמות כדי שלא יראו כמה היא אלימה.
נרקסיזם קלאסי.
השופטת הסתפקה בזה, וקבעה כי כל אחת מעורכות הדין תסכם את טענותיה במשך 5 דקות בדיוק. ״אני אבקש באופן חריג להקריא מכתב שכתבה מרשתי אתמול בערב, חלף סיכומים קונבנציונליים. המילים שלה אומרות הכל״.
4#. המכתב
״מחר הדיון הראשון שלנו בבית המשפט,
מחר יוחלט אם אני הולכת להכנס לעוד סיבוב של תופת. מחר יחרץ גורלו של ניצחון או הפסד בשלב ההתחלתי של חיי כאדם חופשי. מחר אשב מול שופטת ואוכרז כ”אישה המוכה” בחדר. מחר “הדרמות” שלי אולי יקבלו טייטל.
אפחת לא רוצה לדעת מה המשמעות של ללכת לישון כל לילה ולקום כל בוקר לצד אדם נרקסיסט שרואה בי כשק איגרוף.
אפחת לא יכולה לדמיין איך זה מרגיש שכמעט כל יום אומרים לך שאת לא שווה דבר בכל צורה אפשרית.
אפחת לא תבין איזה בושה, הדחקה ורצון להעלם מהעולם ברגעים של תהום מבודדת
אני צועקת אבל אפחד לא שומע.
החיים שלי מלאים בהמון חוסר יציבות, הפכפכות, אי וודאות, פחד וחוסר שלווה.
לשמוע שאת אפס, לא שווה כלום, אפחד בעולם לא אוהב אותך חוץ ממני, אני הצלתי אותך, אני השקעתי בך, את שטן, את פח זבל, מיץ של הזבל, את משוגעת, את מדמיינת, את שמנה, הציצי שלך נפול, את מכוערת, אין לך ערכים, את זונה, את בת זונה, שרמוטה, אין לך שכל, טיפשה.
אם לא תשכבי איתי אני אלך לאחרות, הכוס המסריח שלך, אל תגעי בכרטיס אשראי, כל הכסף הוא שלי, את שלי, את רכוש שלי, את סמרטוט ריצפה. תבכי יא בכיינית, חולת נפש.
לדעת ולא להאמין, כל יום, שחי איתך ושנמצא מולך אדם לא מכבד את הגוף שלך, את הרצונות המאוד בסיסים. הוא היה חופן ונוגע גם כשביקשתי שלא. הוא היה מנשק אותי ונצמד אלי גם שביקשתי שיפסיק… הוא היה מפסיק רק אחרי שהייתי מתנגדת פיזית ואומרת לו שזה ממש כמו אונס, לפעמים גם זה לא עזר.
הוא היה מופיע במקלחת, מסתכל עלי כשאני ערומה ולא מוכן להפסיק. הוא היה עומד מאחורי כשהייתי מתלבשת ובשניה שהייתי מתכופפת הוא היה “מעביר ניגוב”. אלו לא היו מחוות של אהבה… הכל היה חלק מהשליטה בי. הוא אמר: “תגידי תודה שאני עוד נמשך אליך”….”תגידי תודה שאני קיים, תודי לאלוהים כל בוקר שהוא שלח אותי אליך.
מותר לי לתת לך 3 בעיטות בטוסיק כי זה הטוסיק שלי. מותר לגעת מתי שאני רוצה ולחדור לך למרחב הפרטי. מותר לי הכל ואני כל יכול.
הכל בשבילו היה צחוק…ואני הייתי משוגעת.. והחרדה עלתה, הדמעות לא הפסיקו לבוא..
אני רוצה לברוח, אני רוצה להעלם. לקח לי המון שנים להגיד שדי. שאני לא מוכנה לזה יותר. אני לא מוכנה שיתיחסו אלי ככה. לקח לי שנים להרים את הראש מעל המים ולהלחם ביד המטביעה שלו.
אני עדין לא ישנה בלילה, הוא לא מניח.
מחר אולי הרעש קצת יפסק.״
עורכת הדין שלו אמרה שזה בכלל לא סיכומים ואין לי שום הוכחה שהיא כתבה את המכתב, אבל השופטת שמעה מספיק כדי להבין שזה אותנטי, ונתנה צו הגנה המרחיק אותו מהבית ל-60 יום.
עכשיו אולי הרעש יפסק.
***
בפרק השבועי של הפודקאסט אני עוסקת בנרקסיסטים – איך מזהים אותם ומה צפוי למי שמתגרש מהם. להאזנה לחצו כאן
