1#. איריס ורוני

במשך עשר שנות נישואים הביאו איריס ורוני לעולם 4 ילדים והיא שקעה בגידולם והזניחה את כל השאר. הזניחה את עצמה, את הזוגיות, איבדה כל עניין בסקס, כמעט לא היתה בקשר עם חברות עבר, וחוץ מאחותה – גם כמעט עם כל משפחתה המורחבת. עולמה סבב סביב הילדים. ״אני אמא משוגעת״ נהגה איריס לומר על עצמה בגאווה.

ואז הגיע הקורונה. היא ורוני בעלה היו בבית ואיריס הרגישה קצת מחנק והתחילה לצאת בבקרים להליכות. במסלול ההליכה הרגיל שלה היא פגשה את שכנתה ועד מהרה ההליכות הפכו להרגל יומיומי ובהמשך עברו לריצות. בעוד שכולם השמינו בסגרי הקורונה איריס דווקא הלכה ורזתה, הלכה והתאהבה בריצה והלכה והתאהבה בעצמה רצה. מכאן נסללה עבורה הדרך להצטרף לקבוצת ריצה, ולהתחיל להתאמן לקראת המירוץ הראשון בחייה, חצי מרתון תל אביב שאמנם היה וירטואלי אך עבורה היה ארוע מרגש מאד.

בינתיים בבית ככל שהיא פרחה רוני בעלה הלך וקמל. הקורונה לא עשתה לו טוב כלכלית, הוא לא אהב את התחביב החדש של אשתו ולא פירגן לה, להפך. הוא עשה לה את המוות. על האימונים – ״האימונים שלך יותר חשובים מהילדים״, על הירידה במשקל – ״את נראית כמו מלאך המוות אני אוהב שיש מה לתפוס״, על קבוצת הריצה – ״חבורת אפסים״, ועליה עצמה ״תפסיקי לעוף על עצמך, רק אני יודע מה את באמת שווה״, ולא, זו לא היתה מחמאה.

איריס לא ידעה לשים לו גבולות ושתקה ושתקה ושתקה עד שבוקר אחד היא הודיעה לו שהיא רוצה להתגרש. לזה רוני לא היה מוכן והבהיר לה שבלעדיו אין לה זכות קיום, ושהיא תלך לרחוב עם הילדים. כדי להמחיש את האיום הוא הגביל את חשבון הבנק המשותף לשתי חתימות, פעולה שמביאה מיידית לביטול כל כרטיסי האשראי וכל הוראות הקבע, והודיע לה ש״נגמרה החגיגה״.

כשאיריס הגיעה אלי היא היתה בטוחה שאפשר לחייב את רוני להמשיך לממן לה רמת חיים של 35,000 שקלים בחודש ושהוא מחוייב להשאיר את הדירה למגוריה עד שימלאו לאחרון הילדים 21 שנים ושהילדים יפגשו אותו פעמיים בשבוע לכמה שעות אך ילונו רק אצלה. כשהיא שמעה שהמצב המשפטי אינו עולה בקנה אחד עם ציפיותיה, שהסדרי שהות שיוויונים או כמעט שיוויונים הם ברירת המחדל, שסכומי המזונות שנפסקים נמוכים מאוד ביחס לציפיותיה, שזכותו לדרוש למכור את הבית ולחלק אותו, ושהיא תקבל פיצוי על הפערים ביניהם אך בשווי נמוך בהרבה מציפיותיה, איריס החווירה.

״איזה מטומטמת הייתי״ אמרה ודמעות זלגו מעיניה ״שאיפשרתי לעצמי להיות תלויה בו כלכלית. הוא מתנהג אלי ככה כי הוא יודע שאין לי אפשרות להתגרש וללכת עם ארבעה ילדים לרחוב״. כואב ככל שזה יהיה, איריס צדקה. כשאת מרשה לעצמך לא לעבוד במשך שנים, את אולי חשה חופשיה מהצורך לעבוד וברת מזל שיש מי שמפרנס אותך ביד רחבה, אבל את למעשה כלואה.

איריס סירבה לשלם את מחיר הגירושין, הלכה הביתה לפייס את רוני, והוא אכן ביטל את ההגבלה על חשבון הבנק. בחודש הראשון היה ביניהם ירח דבש אך עד מהרה הם חזרו לדפוס הקודם לפיו היא מכורה לספורט והוא ממרר לה על כך את החיים.

2#. איריס ועידו

איריס אמנם חזרה לרוני אך קיבלה החלטה לא להיות תלויה בו כלכלית. בקבוצת הריצה היא הכירה את עידו, מנכ״ל של חברת יבוא שנזקק למישהי שתהיה מזכירה ועוזרת אישית. השנים שעשתה עם הוריה בוושינגטון בהיותה נערה הקנו לה אנגלית מושלמת ושנים של תפקוד כ״אמא משוגעת״ לארבעה ילדים הקנו לה את היכולת לג׳נגל בין משימות, לא לקבל לא כתשובה ולדעת להתמודד עם לחצים, תכונות ששילובן הפכו אותה לעוזרת אישית מושלמת.

העבודה עשתה לה טוב, ולמרות שהיא נאלצה להוריד את נפח האימונים שלה, איריס היתה מאושרת אף על פי שבבית לא היה קל ורוני עשה כל שביכולתו כדי להוציא לה את הרוח מהמפרשים.

למרות שבעבודה היה ביניהם דיסטנס ברור, איריס ועידו הבוס שלה התחילו לרוץ יחד באימוני הקבוצה, תחילה משוחחים על ענייני עבודה, אחר כך שותים קפה אחרי האימון, ובונים מתח שהיה קיים שם ממילא. זה הסתיים ברומן סוער.

רוני שקלט שמשהו קורה, ניסה לחטט לה בטלפון, גילה סיסמה חדשה, והגביר את הלחץ עליה, משוכנע שהיא כבר הבינה שאם היא מתגרשת ממנו היא ברחוב. הוא גם דאג להעביר לה את המסר בכל דרך אפשרית. בסופו של דבר שכר רוני חוקר פרטי שיצא לרוץ אחריהם, ישב לידם בבית הקפה אחרי האימון ועקב אחריהם לבית המלון בו סיימו את האימון.

כבר למחרת קיבלה איריס מעטפה עם בקשה לישוב סכסוך בבית הדין הרבני. לישוב הסכסוך לא צורף דבר אך למכתב המצורף שכתבה עורכת הדין שמייצגת את רוני צורף דו״ח החוקר שהיה מפורט ומלווה בתמונות ולא הותיר הרבה מקום להכחשות.

3#. עידו ודנה

יחד עם פתיחת ההליך בבית הדין הרבני רוני עשה עוד שני דברים – הוא הגביל שוב את חשבון הבנק לשתי חתימות, ושלח את דו״ח החוקר לדנה אשתו של עידו. זו היתה טעות גדולה מצידו. אם עד אז עידו לא העלה על דעתו להתגרש ולפרק את המשפחה, הפעם דנה אשתו, שגם ככה תפסה אותו לפחות פעמיים בשנים עברו, החליטה להתגרש. היא כבר הודיעה לו שאם היא תופסת אותו שוב היא מתגרשת, והדו״ח הזה היה מאד ברור. מאוד ברור שעידו בוגד בה ומאוד ברור לדנה שהיא מתגרשת ממנו.

בניגוד לפעמים קודמות, הפעם עידו הבין שזה סופי, ארז את חפציו ועזב את הבית. הוא שכר דירה קטנה במנדרין והם התחילו הליך גישור ותוך חודש וחצי הגיעו להסכם גירושין. היה שם מספיק מה לחלק, והוא לא התכוון לפגוע בדנה כלכלית והשאיר לה את הבית ומספיק כסף כדי לחיות טוב עם הילדים שבילו את זמנם עם שני הוריהם באופן שווה.

אצל איריס זה היה הרבה יותר קשה. מסתבר שרוני, על אף דו״ח החוקר וההליך ברבני, היה מוכן לסלוח לה בתנאי שתנתק כל קשר עם עידו, תתפטר מהעבודה ותפסיק לרוץ. האמת היתה שהיא שקלה לעשות את זה כי רעיון הגירושין ממנו הפחיד אותה עד אימה, אך היא הבינה שרוני דורש ממנה לוותר בעצם על עצמה. החיים שהוא הציע לה הפחידו את איריס בסופו של דבר יותר מהגירושין והיא הציעה לו לפנות לגישור ולסיים יפה, מקווה להליך קצר ואלגנטי כמו זה של עידו ודנה.

4#. רוני ועידו

אלא שרוני לא היה בכלל בכיוון. כשהוא הבין שאיריס דוחה את הצעתו ״לסלוח״ לה, הוא נכנס למוד מלחמה קשה. הפעיל עליה סנקציות כלכליות, הסית את הילדים, הראה לבן הבכור את דו״ח החוקר, ניסה לגרום לבנק להתחיל בהליכים למימוש דירתם כי הפסיק לשלם משכנתא למרות שניתנה החלטה שמחייבת אותו, והגיש אינספור בקשות, רובן חסרות תכלית. בקיצור מלחמת עולם כהלכתה. קלאסיקה של גבר נבגד שרצה לסלוח ואשתו לא איפשרה לו.

השבוע התקיים במשרדי הליך התמחרות על דירתם. בית הדין הרבני מינה את עורכת הדין שמייצגת את רוני ואותי ככונסות נכסים למכירת הדירה, והיו ארבעה מציעים שהגישו הצעות רכישה וצירפו אליהן שיק בנקאי בגובה 10% מסכום ההצעה. אני אקצר לכם את הדרמות שהיו שם ואומר רק דבר אחד – עידו זכה בהתמחרות ורכש את הדירה. ״הרצחת וגם ירשת?״ זעק רוני כשהבין שהוא לא יכול למנוע את המכר לעידו, ועידו הביט בו וענה – ״אתה פירקת לי את הבית, אני קניתי את שלך״.

הבטתי באיריס והיא הביטה בי. לשתינו היה ברור שאף אחד מהגברים האלו לא לוקח אחריות על חלקו בדרמה הזאת,

דבר אחד היה ברור לאיריס – היא לעולם לא תהיה תלויה כלכלית באף גבר, וגם אם היא בסופו של דבר תחיה בזוגיות מאושרת עם עידו, היא תזהר. מאד תזהר.

להאזנה לפרק הפודקאסט השבועי שעוסק בקשר בין קבוצות ריצה לבין גירושין לחצו כאן