1#. שקופה

עוד לפני שמיקי ועודד נישאו ניכר היה שיש לו אישיות חזקה ולשון חדה. כשמיקי היתה בת 22 היא הסתכלה עליו בהערצה. עודד היה איש עסקים כבר בגיל 28 והמניפולציות שלו, כמו גם חוש הצדק המפותח בו ניחן והשאיפה המתמדת ״לא לצאת פראייר״ הקסימו אותה. ״הוא יכול למכור קרח לאסקימוסים״ תיארה אותו מיקי להוריה, שהביטו זה בזו בלי לומר מילה, וכיבו את נורת האזהרה שהבהבה על לוח ליבם, אחרי הכל עודד ענה על כל הקריטריונים של חתן טוב – חכם, נאה, מצליח, קצין לשעבר ממשפחה טובה, גבר גבר.

נעשה fast forward חמש עשרה שנים קדימה. עודד, מיקי וארבע הבנות הטובות והמוצלחות שנולדו להם מתגוררים בבית פרטי בהיר ויפה בשכונה שקטה בצפון תל אביב. עודד הפך לאימפריה כלכלית והסביר למיקי כל השנים שאין צורך שהיא תעבוד, שהבנות צריכות אמא בבית ולא מטפלת, ושממילא הוא ״עושה ערימות של כסף״, והיא חיה כמו מלכה. למרות שמדי פעם חשה מיקי מדקרות של קנאה לנוכח אחיותיה שפיתחו קריירה, היא רצתה שעודד יהיה רגוע ושבע רצון והשקיעה את כל כולה בבית ובילדות. קלאסיקה של תלות כלכלית שמתפתחת על מצע של כסף בין גבר כוחני ואשה מרצה.

בואו נוסיף לתמונה עוד שני אלמנטים מהותיים – המשקל שלה והלשון החדה שלו. כל לידה הוסיפה כמה קילוגרמים למשקלה של מיקי, ולמרות שהיא הקפידה לאכול בריא ולהתאמן בחדר כושר, כל פיסת עוגה שאכלה ניכרה על ישבנה. עודד שם לב לכל קילוגרם ונהג להצליף במיקי ללא רחם עם לשונו החדה שהשנים שחלפו השחיזו את להבה.

״התחת של אמא זה הצהרת הון״ נהג עודד לומר לבנות בצחוק, ולצבוט את ישבנה בלי להבחין בדמעות שמילאו את עיניה של מיקי. חוץ מהערות על משקלה, כשהם רבו הוא נהג להעניש אותה בשתיקות ארוכות ומעיקות שהוציאו אותה מדעתה. השיא היה נתק של שלושה חודשים במהלכם לא החליף עימה מילה ואפילו לא הביט לעברה, משל היתה שקופה. ואם ניסתה לומר לו משהו כשהם לבד הוא לא ענה ולא הסתכל לעברה כאילו היא לא קיימת, ואם הבנות היו בסביבה כשהיא ניסתה לדבר אליו, הוא נהג לפנות לאחת מהן ולשאול ״אמרת משהו?״ ואם העיזה וענתה ״אמא אמרה״, הוא נהג לענות ״לא מכיר״ ושתיקה עבה כיסתה את הבית ואת הנשמה שלהן.

2#. ואז הגיע אורי

את אורי מיקי הכירה בחדר הכושר, בניגוד לעודד בעלה שמזמן לא ראה אותה, אורי דווקא נהג להביט בה בעיניים מעריצות, והיא מצאה את עצמה משקיעה קצת יותר בביגוד, מתאפרת קלות ושופכת על עצמה רבע בקבוק בושם לפני כל אימון, למרות שאם הוא לא היה תולה בה מבטים כאלו היא לא היתה מבחינה בו בכלל.

המתח ביניהם הלך ונבנה במהירות ובעוצמה של גורד שחקים בסין, עד שהתפוצץ במפגש סוער בבית מלון דיסקרטי בהרצליה. מאז הם נפגשו פעם פעמיים בשבוע וניהלו רומן סוער ורווי יצרים. מדי פעם מיקי שלחה לו תמונות עירום לבקשתו וגם הוא שלח לה, והם הרגישו כמו בני 16, כשהרומן הסודי הזה הפיח בהם רוח נעורים והתרגשות שלא חוו כבר שנים, ועם הזמן הם הפכו לקצת פחות זהירים. קלאסיקה של רומן שמתפתח כשאף אחד לא חושד בין אשה שקופה לגבר דהוי.

עודד, שאמנם כבר שנים לא ראה במיקי אשה מושכת, שם פתאום לב לניצוץ בעיניה וישר הבין שמישהו הצית אצלה משהו. בלילה כשהיא ישנה הוא חיטט לה בטלפון, ולמרות שהיא הקפידה למחוק את הודעות הווטסאפ מאורי, הוא חפר והעמיק ומצא שברי ראיות ותמונות שנמחקו ונשמרו בענן ועוד טביעות אצבע דיגיטליות שהוא ידע לקרוא ולצרף את חלקי התמונה ולהבין שלמיקי אשתו השקופה, זו עם התחת השמן, יש מאהב.

3#. ואז התחיל הגיהנום

השעה היתה 3:20 לפנות בוקר כשעודד העיר את מיקי עם הפנס של הטלפון ישר לעיניים והודיע לה שהוא יודע הכל, שכדאי מאוד שתספר לו הכל כדי שישקול אם לסלוח לה או לארוז לה מזוודה ולהעיף אותה עכשיו מהבית ללילה השחור והגשום ולקוות שמישהו ידרוס אותה בדרך. מיקי ראתה לו בעיניים שהוא רציני והתחילה לבכות בלי שליטה ולהתחנן אליו שיסלח לה. זה היה לילה לבן, או דווקא שחור מאד, וכשעלה הבוקר עודד אמר לה שהוא יסלח לה אבל קודם יעשה כאן צדק. והוא? הוא לא מתכוון לצאת פראייר מהסיפור הזה.

בתור התחלה עודד החליט שהטלפון של מיקי נשאר אצלו והתכתב עם אורי בשמה, מושך אותו לשיחת סקס ומבקש ממנו לתאר בדיוק מה יעשה לה כשיפגשו, ולשלוח לה תמונות עירום והכריח את מיקי לצלם את עצמה ולשלוח לאורי תמונות אינטימיות ואת הכל הוא תיעד אצלו בטלפון. בסופו של אותו יום מסויט עודד כתב לאורי הודעה בשמה שהיא מנתקת קשר ושלא תגיע עוד לעולם לחדר הכושר, ואז חסם את אורי בכל הערוצים.

בשלב הבא עודד התקין אפליקציית בגידות כלשהי על הטלפון של מיקי והודיע לה שעכשיו תורו לבגוד בה, אבל היא תהיה אחראית לבחור לו את הנשים וחסר לה שזו לא תהיה מישהי ״שווה״. מיקי מצאה עצמה מנהלת שיחות עם נשים עבורו, קובעת פגישות ורואה אותו הולך להפגש עימן כשהטלפון שלה אצלו, מחליף עימן תמונות עירום וגם מדווח לה בכל פעם שחזר מה בדיוק היה. זה נמשך ככה חצי שנה וכשהיא ניסתה להתמרד הוא אמר לה שיעיף אותה בלי כלום וידאג לספר הכל לבנות ולהוריה. שתי האפשרויות הילכו עליה אימים והיא היתה מוכנה לעשות הכל כדי שזה לא יקרה, וממילא חשה אשמה.

בין לבין הוא אילץ אותה לשחזר איתו כל מפגש עם אורי, לקח אותה לאותו חדר במלון ודרש ממנה להדגים לו בדיוק מה הם עשו, וכשהיא ניסתה להתנגד הוא עשה בה כרצונו בכוח, תוך שהוא דורש ממנה לשחזר את אותן גניחות בדיוק, מתעלם מהדמעות בעיניה.

הטלפון שלה היה ברשותו רוב הזמן, תוכנת מעקב הותקנה לה ברכב וגם מקליט שיחות. לא חלף יום בלי שמיקי נענשה בדרך כלשהי על הבגידה, לא חלף לילה שעודד לא העיר אותה עם הפנס של הטלפון הנייד לעיניים, ולא חלף שבוע שהיא לא נאלצה לתווך לו אשה זרה, שהרי ״צריך שיהיה כאן צדק״.

אבל בכך לא היה לו די. עודד נשבע לא לנוח ולא לשקוט עד שיושג הצדק הקוסמי, שהיה מבחינתו לכבוש את אשתו של אורי. לא ממש עניין אותו שהיא לחלוטין לא לטעמו, הוא פיתח אובססיה כלפיה, למד את סדר יומה ומצא דרכים להכיר אותה. עידית, אשתו של, שכחה כבר מזמן איך זה להרגיש נחשקת, וכשעודד השאיר מדי יום ורד על חלון מכוניתה, משהו ניצת לה בנשמה. בסופו של דבר היעד הושג ועודד לקח את עידית לאותו חדר במלון בו בילו אשתו ובעלה. כשהם סיימו את ענייניהם הוא הציע שישתו קפה ואז הוא סיפר לה הכל, ואף טרח והדגיש שעכשיו מבחינתו נעשה צדק קוסמי וכל אחד יכול לשוב לחיק משפחתו ולהמשיך בחייו.

למי שעוד לא הבין עד עכשיו, עודד נרקסיסט ופסיכופט נעדר כל יכולת לאמפתיה ובעל לב מרושע במיוחד. אם אתם חושבים שהסיפור הזה בדוי, דעו לכם שהוא מרוכך והמציאות עוד יותר קשה לצפיה.

נחזור לעודד. כשהוא חזר הביתה מהמפגש עם עידית, הוא תיאר למיקי בפרטי פרטים מה היה, אונס אותה להקשיב לכל פרט ומפיק הנאה סדיסטית מהסבל שעל פניה. אבל הפעם משהו היה שונה. התיאור הזה היה הקש ששבר למיקי את הנפש, והיא קמה ויצאה מהבית בלי כסף. בלי טלפון, והתחילה ללכת. היא הלכה המון זמן, כמו סהרורית, כמו מישהו שנמלט משבי עד שמצאה עצמה בבית הוריה ברמת השרון, שנבהלו כשראו אותה.

היא התמוטטה בבכי, ולא הסכימה לומר מה קרה רק ביקשה שלא יתקשרו לעודד ושיסמסו לבת הגדולה שהיא אצלם והכל בסדר. היא ישנה כמעט 20 שעות רצופות וכשהתעוררה סיפרה להוריה הכל, בלי להסתיר דבר, מתערטלת מכל בושה, כמי שאין לה מה להפסיד, כמי שמבינה שהחיים לעולם לא יחזרו להיות כמו שהיו.

למרות זאת, עוד בערבו של אותו יום עודד הגיע לבית הוריה ושכנע את מיקי לשוב הביתה, והיא שבה. הוריה שעשו מה שהם יכולים כדי לשכנע אותה להתגרש ממנו, הרימו ידיים וחשבו שהיא מקרה אבוד. אביה התקשר לעודד ואמר לו שאם הוא ממשיך להתעלל בבת שלו, הוא ישב עליו בבית סוהר, ועודד אמר לו הבת שלך כבר ילדה גדולה, וחוץ מזה אל תאיים עלי, וניתק.

הוא הניח לה למשך כמה ימים ומיקי טעתה לחשוב שהוא חזר לעצמו ושהסיוט נגמר, אבל השבוע היא קיבלה בקשה לישוב סכסוך שעודד הגיש בבית הדין הרבני. בשלב הזה אנחנו נכנסנו לתמונה, ולא אני לא מודאגת מבית הדין הרבני, ומקווה שעודד יגיע להסכם הוגן או יווכח סופסוף לדעת שקארמה, מה לעשות, איז א ביץ.