לכבוד יום הבסטיליה הצרפתי שחל ב-14.7 רציתי להאיר זרקור על מלכה, שתדמיתה אפלה. מאוד אפלה, ולא בטוח שבצדק.

מארי אנטואנט. זו שהאמירה המתנשאת והמנותקת ״אם אין לחם תאכלו עוגות״ יוחסה לה אך בפועל מדובר במשפט שמופיע בספרו של ז'אן-ז'אק רוסו "הווידויים", שפורסם ב-1767 כשהיא היתה רק בת 12 ומיוחס לאחת ממלכות צרפת הקודמות, הרבה לפני הולדתה של מארי אנטואנט.

1#. הנסיכה האוסטרית

היא אמנם נולדה כנסיכה אוסטרית אבל אמה הקיסרית מריה תרזה לא בחלה בנישואי קטינים והחליטה לשדך את בתה היפה והמחוננת עם יורש העצר של ממלכת צרפת, יריבה ישנה של אוסטריה. מריה אנטוניה בת ה-14 הובטחה לנכדו של לואי ה-15, שעלה לבסוף לכס כלואי ה-16.

אלא שכדי שנסיכה אוסטרית תינשא למלכה העתידי של צרפת היא צריכה לעבור שינויים והתאמות. חצר המלוכה הצרפתית החזיקה מעצמה והתנשאה על האוסטרים שנחשבו כברבריים ולכן עברה הנסיכה השתלמות מיוחדת בצרפתית, בנימוסי ומנהגי בית המלוכה הצרפתי ואפילו טיפולים קוסמטיים כמו יישור שיניה. אני לא רוצה לחשוב איך הם עשו את זה בשנים האלו אבל איכשהו סידרו לה שיניים יפות וקנו לה מלתחה שווה במיוחד כדי שלא תעשה בושות לקיסרית אוסטריה.

ב-7 במאי 1770, כשהיא רק בת 14, נפרדה הנסיכה ממשפחתה ומעמה וכל חפציה נותרו מאחור. כחלק מכללי הפורמט נדרשה הנסיכה להסיר כל סממן לתרבותה הקודמת, לשם כך נבנה בית עץ ארעי בגבול אוסטריה-צרפת, שם התרחש המהפך. היא נכנסה כנסיכה מריה אנטוניה האוסטרית ויצאה הנסיכה מארי אנטואנט הצרפתייה. מאז לא שבה עוד לראות את מולדתה.

2#. המלכה מארי אנטואנט

ההתחלה היתה מצויינת. מארי אנטואנט היתה דמות אהובה, שנונה ורבת חסד. עם הכתרתה ב-1774 היא החליטה לבטל מס שנקרא "חגורת המלכה" שנהוג היה לגבות עם עלייתו לשלטון של מלך חדש תוך שהיא מציינת בשנינות "כבר לא נהוג לחגור חגורות בימינו".

7 שנות הנישואין הראשונות היו רזות במיוחד. המלכה לא הרתה וככל שחלפו השנים הלכו וגברו השמועות בחצר המלוכה על האימפוטנציה של המלך ועל העדפותיה המיניות של מארי אנטואנט אשר מוצאת עניין באחרים, גברים ונשים.

אמה הקיסרית, שפחדה ממשבר דיפלומטי, הפצירה בה במכתבים ביניהם לעשות הכל כדי למשוך את תשומת לבו של בעלה. עם השנים הפכו מכתביה של מריה תרזה לנואשים יותר, והיא התחילה להפגין פולניות יתר ולהעביר ביקורת על בתה ולהאשימה שאינה מצליחה לעורר תשוקה בבעלה, משום שכבר אינה יפה או אולי פשוט אין לה את זה יותר.

מלכה או לא, לאמא פולניה כשהיא גם קיסרית אוסטריה יש השפעה על הבת שלה גם כשהיא כבר מלכת צרפת, ומארי אנטואנט עבדה קשה בלהיות יפה יותר, שנונה יותר, מושכת ואופנתית.

היא עשתה שופינג מטורף והשקיעה בבגדים, נעליים, תכשיטים ובתסרוקות מלכותיות, אך לשווא. המלך לא ממש שם על המלכה. בסופו של דבר אמא שלה החליטה להתערב ושלחה לצרפת את בנה, יורש העצר של כס המלכות באוסטריה יוזף השני, כדי שילמד את לואי ה- 16 מה עושים במיטה. אחרי כמה שיעורים בסיסיים דיווח הבן לקיסרית mission completed ואכן עד מהרה עדכנה מארי אנטואנט את אימה כי היא בהיריון, בשעה טובה.

3#. לא לעולם חוסן

האחים של לואי ה -16 התבאסו מהמהפך בארמון והולדת הנסיכים כי קיוו לרשת את הכתר במקומו. גיסותיה התחילו להסית נגד המלכה, כינו אותה האוסטרית ובאופן כללי מיררו לה את החיים עם רכילויות מרושעות.

אחת השערוריות המפורסמות שנקשרו אז בשמה הייתה "פרשת מחרוזת היהלומים". מסתבר שלואי ה-15 רכש מחרוזת יקרה מאוד עבור פילגשו מאדאם דו בארי, אך נפטר בטרם סיימו להכינו. מארי אנטואנט נפגשה עם הצורפים, שניסו למכור לה את המחרוזת, אבל סירבה לרכוש מהם אותה.

השמועה הגיעה לאוזני הרמאית והגנבת הידועה ז'אן דה-ולואה סן-רמי, שארגנה תרגיל עוקץ מתוחכם. אנשיה זייפו מכתב מהמלכה לקרדינל רוהאן, שממש רצה לשפר את יחסיו עם מארי אנטואנט, ומצאו גם אישה דומה לה שפגשה אותו. רוהאן שוכנע כי "המלכה" מבקשת שירכוש בשמה את השרשרת היקרה בסתר וכספו יוחזר לו בהמשך. הקרדינל המתין עד בוש ואז כתב למלכה וביקש במחילה לקבל את כספו.

המלך הורה על מעצרו של הקרדינל באולם המראות בוורסאי, במטרה להעמידו למשפט ולהסיר כל ספק מחפותה של מארי אנטואנט בפרשה זו. במשפט נחשף תרגיל העוקץ ושמה של המלכה נוקה. כמו שאתם יודעים טבען של שערוריות לתפוס כותרות בעוד שניקוי השם מקבל הודעה קטנה בעמוד האחורי של ידיעות אחרונות.

גרוע מכך. ההחלטה השיפוטית קבעה שמארי אנטואנט אמנם לא אשמה אך בהחלט אחראית – למרות שהוכח במשפט שמארי אנטואנט לא ביקשה את השרשרת, השופט זיכה את הקרדינל מאשמה, וקבע כי התרמית הצליחה הודות להתנהגותה הלא מוסרית והפזרנית של המלכה. המלכה הואשמה בכך שבהתנהגותה יצרה מצג בו הקרדינל הולך שולל והאמין למתחזה.

4#. זוועות המהפכה הצרפתית

כשההמון הזועם פרץ לבסטיליה ב -14 ליולי מארי אנטואנט דרשה מבעלה המלך להגיב בכוח לפריצה אולם הוא סירב והיא הפכה לשעיר לעזאזל של המהפיכה.

ב-5 באוקטובר 1789 התארגנה צעדה מפריז לוורסאי שמטרתה המוצהרת היתה להביא את המלך ומשפחתו לארמון בפריז, אך מאחורי הקלעים המטרה היתה לרצוח את המלכה.

המהפכנים ארגנו עשרות אלפי נשים שיקחו חלק בצעדה ויפלשו לחדרי השינה של המלכה על מנת לרצוח אותה במיטתה. בתוך ההמון צעדו גם גברים המחופשים לנשים, חיילים נושאי כידון ומהפכנים שמלהיטים את האווירה. הם פרצו את דלתות חדר השינה של המלכה והתעמתו עם חיילי המשמר שהגנו על חדריה והקנו לה הזדמנות לברוח. בעוד חיילי המשמר מתאבדים על הקרב הזה, המלכה ברחה דרך דלת סודית לחדר השינה של המלך. ההמון המתפרע אשר לא מצא את מארי אנטואנט במיטתה עשה לינץ לחפציה תוך שהם קורעים את הסדינים ומחדירים כידונים למזרן. אומרים שאם המלכה היתה במיטה הם היו קורעים אותה לגזרים.

הפריצה לארמון ורסאי הפכה את המשפחה המלכותית לשבויה. המהפכנים אילצו את המשפחה המלכותית לעלות על כרכרות ולנסוע עימם לפריז, והצעדה הפכה למסע אימה כשהצועדים צועקים ומגדפים, שרים באקסטזה ומחזיקים כידונים שלופים, שעל חודם תקועים ראשיהם הכרותים של משמר המלוכה ששילם בחייו על הגנת המלך והמלכה.

בעוד שלואי ה-16 היה בהלם מהתפנית בעלילה ומאיך שהעם התהפך עליו, החלה מארי אנטואנט לקחת את המושכות לידיה, לייעץ למלך כיצד לנקוט מול המהפכנים, ולכתוב מכתבים לבני הברית של משפחת המלוכה ברחבי אירופה, ולבני משפחתה באוסטריה.

לטובת האומה הצרפתית ועל מנת להגן על ילדיה, הסכימה מארי אנטואנט ושכנעה גם את המלך להסכים לחוקה החדשה של צרפת. זה לא ממש עזר וההמונים היו בטירוף עליהם, התפרעו ברחובות וניסו לפרוץ לארמון הטולרי ולעשות להם לינץ.

5#. הסוף המר

טו מייק א לונג סטורי א ליטל שורט, לא עזר כלום ובסופו של דבר החליטו המהפכנים להעמיד את לואי ה-16 לדין בגין בגידה בצרפת. משפט צדק לא ממש היה שם כי מראש הוחלט שגזר הדין יהיה הוצאתו להורג.

מה שקרה אחר כך היה מזעזע. הבן שלהם לואי שארל בן ה-8 נחשב כיורש העצר לאחר שאביו הוצא להורג ולכן נחשב לאיום. כדי להתמודד עם האיום האסטרטגי בדמות ילד בן 8 החליטו להפרידו מאימו מארי אנטואנט כדי שיעבור ״חינוך מחדש״ לא כמלך לעתיד אלא כאזרח מהשורה.

מארי אנטואנט סירבה לתת את בנה אפילו לאחר שאיימו להוציאה להורג, ונאלצה לבסוף לאחר שאיימו להרוג את בתה הצעירה. הנסיך הקטן בן ה-8 נלקח מאימו לא זכה עוד לראות אותה ואת אחותו. מארי אנטואנט נהגה לעמוד ליד חלונה שעות, רק על מנת להצליח לשמוע את הדי קולו כאשר יצא לחצר הכלא ושר שירים אשר לימדו אותו השומרים, בגנות המלך והמלכה ובזכות המהפכה.

כשנרצח המנהיג המהפכני ז'אן-פול מארה, דרש ההמון הזועם נקמה, והוצאתה להורג של המלכה היתה הדבר הברור הבא. מארי אנטואנט הועברה לקונסיירז'רי, הכלא שממנו נשלחו הנידונים אל מותם, אך עדיין לא נערך משפטה. בתקופה זו היא נכלאה בחדר צר, שהיה תחת עינם הפקוחה של משמרות המהפכה יום ולילה. החדר היה פתוח לקהל, אשר שילם כסף כדי ולצפות ב"מלכה האחרונה של צרפת", כאילו מדובר הלביאה כלואה בגן החיות.

ואז נערך המשפט שלה. צדק לא היה שם, להיפך. המשפט נועד להרשיע את מארי אנטואנט ולהביא להוצאתה להורג. לשם כך הוצגו אישומים המתבססים על השמועות והרכילויות שפשטו בצרפת לאורך השנים, על התנהגותה הבלתי מוסרית והקלוקלת. ההוכחות והעדויות היו קטעי העיתונות המחתרתית והקריקטורות שקדמו למהפכה הצרפתית, שהפכו לכתב האישום כנגד מארי אנטואנט. אם חשבתם שזו הזיה שימו לב לאישום הבא.

התובעים טענו שמארי אנטואנט קיימה יחסי מין עם בנה בן ה-8, שעבר ניכור הורי חמור, בצעקות ומכות עד שהילד הסכים לטעון כל מה שרצו שיטען. אשמה זו הייתה כה מופרכת, עד כי הצגתה הביאה לראשונה את אהדת הקהל למלכה. תגובתה להאשמות הביעה יותר מכל עד כמה החשיבה מארי אנטואנט את דעתו העם הצרפתי על פני דעתם של מקבלי ההחלטות – היא הסתובבה לקהל שליווה את המשפט והיה נוכח בדיונים, ופנתה במיוחד לאמהות בקהל ואמרה כי "הטבע עצמו לא עונה להאשמה כה בלתי מתקבלת על הדעת".

הטענה, כי האשמה זו מנוגדת לטבע האימהי, גרמה להבנה כי מטרת המהפכנים היא להרוג את המלכה וכי הם אינם בוחלים באמצעים כדי להשיג את מטרתם. התנהגותה של מארי אנטואנט ותשובותיה שבו את לבם של הנוכחים במשפט, שקראו להפסיק את ההליך ולשחררה, אך לשווא.

מארי אנטואנט נשפטה והורשעה בבגידה על אף שלא היתה כל ראיה לכך. היא הוצאה להורג באמצעות עריפת ראשה בגיליוטינה.

וכך כל פעם שאני רואה את חגיגות יום הבסטיליה אני נזכרת בה וקצת עצוב לי.