1#. הטיית האופטימיות
החוקרת הישראלית טלי שֶׁרוֹט היא פרופסור לחקר המוח שעומדת בראש ״מעבדת המוח הרגשי״ במחלקה לפסיכולוגיה בקולג' האוניברסיטאי של לונדון. היא חקרה את הנטיה האנושית לאופטימיות יתר, שזכתה לכינוי ״הטיית האופטימיות״.
לטענת שרוט ל-80% מאיתנו נטיה לא ריאלית להעריך יתר על המידה את סיכויינו לחוות ארועים טובים כגון אריכות ימים והצלחה בקריירה ובאהבה, ולצידה נטיה להעריך בחסר את הסיכויים לחוות ארועים קשים כמו לחלות בסרטן, להתגרש או למות מתאונת דרכים.
קחו לדוגמא נישואים. אחוז הגירושין בעולם המערבי עומד על 40%. כלומר 4 מתוך 10 זוגות שינשאו בקיץ הקרוב יסיימו את דרכם על מדרגות בית הדין הרבני. אך אם תשאלו אותם ערב נישואיהם מה הסיכוי שיתגרשו, 80% מהם יצהירו שהם משוכנעים שאין שום סיכוי שיתגרשו. 0%.
אפילו עורכי דין לגירושין, אומרת שרוט בהרצאתה בטד, שמודעים היטב לאחוזי הגירושין מרקיעי השחקים, מאמינים שהם יהיו בין 60% המאושרים שישארו נשואים באושר ובעושר לנצח נצחים או עד שהמוות יפריד ביניהם. אלא שסיכויי הגירושין של אופטימיים חסרי תקנה, גם אם הם עורכי דין לגירושין, זהים לאלו של כלל האוכלוסיה. לעומת זאת סיכוייהם של אנשים אופטימיים במיוחד להינשא בשנית – גבוהים יותר, שהרי אומרים שנישואין הם ניצחון התקווה על הנסיון, ונישואין שניים הם ההוכחה החותכת לכך. למרות שאני סבורה שאני אדם ריאלי מאוד, ואינני לוקה בהטיית האופטימיות, העובדות הן שאני עו״ד לגירושין שנישאה בשנית…
לאחר החתונה, רובנו מאמינים שהילדים שייוולדו לנו יהיו מוכשרים במיוחד. הילדים שלי הם דוגמא רעה להטיית האופטימיות, כי הם באמת מוכשרים במיוחד, אבל לרוב האנשים ייוולדו ילדים ממוצעים, למרות שהם משוכנעים שילדיהם יהיו מתנה לאנושות.
מאפיין נוסף של הטיית האופטימיות הוא שאנו מפעילים אותה על עצמנו באופן אישי. אנחנו אישית כנראה לא נתגרש, אבל בואו, החברה שלנו מדרדרת מדחי לדחי, האלימות גואה ורובנו פסימיים לגבי העתיד הקולקטיבי ומשוכנעים ששיעור הגירושין באוכלוסיה ילך ויעלה…
ומאחר שהטיית האופטימיות פועלת עלינו אישית לוחצת רובנו מאמינים שאנחנו טובים יותר מכל השאר. למעשה רוב האנשים סבורים שהם בעלי יכולות גבוהות מהממוצע להסתדר עם אנשים למשל, או לנהוג, ומדרגים עצמם כמעניינים, מושכים, כנים וצנועים יותר מהממוצע. נטיה זו לדרג עצמנו כבעלי תכונות ויכולות אנושיות טובות מהממוצע היא חלק מהטיית האופטימיות שהרי סטטיסטית ברור שלא כולם יכולים להיות מעל הממוצע.
2#. מה הסוד לאושר
נטיה נרחבת וגלובלית זו נחקרה רבות וארוכות, ונשאלת השאלה האם היא מועילה לנו? האם טוב יותר להיות אופטימיסט מושבע על פני ריאליסט או אפילו פסימיסט.
ישנה תיאוריה שגורסת שהסוד לאושר טמון דווקא בהנמכת ציפיות. אם לא נצפה לא נתאכזב, והפתעות טובות יגבירו את מפלס האושר שלנו. לטענת פרופ׳ שרוט התיאוריה הזו שגויה, והסוד לאושר טמון דווקא בין הציפיות הגבוהות.
ראשית, ציפיות גבוהות גורמות להרגשה טובה יותר ללא קשר לשאלה אם הצלחתם או נכשלתם. הפסיכולוגים מרגרט מרשל וג׳ון בראון ערכו מחקר על סטודנטים עם ציפיות גבוהות ונמוכות ומצאו שכאשר סטודנטים בעלי ציפיות גבוהות מצליחים במבחן הם נוטים לייחס את הצלחתם לעצמם – אני גאון, אני תותח, ולכן אני אקבל שוב ושוב 100. וכשהם נכשלים – הם אינם מייחסים את הכישלון לעצמם אלא למבחן לא הוגן ומשוכנעים שבפעם הבאה הם יצליחו. אצל סטודנטים בעלי ציפיות נמוכות הודגמה נטיה הפוכה – כשהם נכשלים הם מייחסים את כשלונם ליכולות נמוכות, וכשהם מצליחים,ֿ ההצלחה מיוחסת למבחן קל מאוד או למזל הטוב שפקד אותם ממש במקרה, ולכן לא משנה מה תהא התוצאה הם לא יהנו ממנה.
שנית, הציפיה עצמה גורמת לאושר וכלל לא משנה מה התוצאה. הכלכלן ההתנהגותי ג׳ורג לוורסטיין ביקש מסטודנטים באוניברסיטה לדמיין שהם מקבלים נשיקה לוהטת מסבלריטי כלשהו, ואז העביר להם שאלונים במסגרתם הם נדרשו לענות כמה היו מוכנים לשלם עבור אותה נשיקה לוהטת אם יקבלו אותה באופן מיידי, או בעוד 3 שעות, 24 שעות, 3 ימים, שבוע, חודש, שנה ו-10 שנים. הוא מצא שהסטודנטים היו מוכנים לשלם את המחיר הגבוה ביותר עבור נשיקה שתתקבל בעוד 3 ימים. אם קיבלת את הנשיקה עכשיו קיבלת נשיקה בלבד אך אם תקבל אותה בעוד 3 ימים תקנה באותו מחיר לא רק את הנשיקה אלא גם את ההתרגשות הכרוכה בציפיה לה.
מאחר שאופטימיסטים, מטבעם, מצפים שיקרו להם דברים טובים, הם מאושרים יותר. למעשה ללא הטיית האופטמיות, כולנו היינו מדוכאים קלות. מחקרים מראים שלאנשים עם דיכאון קל אין הטיית אופטימיות. הם מסתכלים למציאות בעיניים ורואים את העתיד באופן ריאלי יותר מאנשים נטולי דיכאון. בעוד שאנשים עם דיכאון כבד לוקים בהטיית הפסימיות, ונוטים לראות את העתיד כצופן בחובו רעות. למעשה אופטמיות ופסימיות משנות את תפיסת המציאות שלנו, ותפיסת המציאות שלנו קובעת את הדרך בה אנחנו מפרשים ארועים, ומשפיעה על הקארמה שלנו, כלומר על התוצאות.
או כמו שהנרי פורד אמר "אם אתה מאמין שאתה יכול, ואם אתה מאמין שאתה לא יכול – בשני המקרים אתה צודק״.
3#. לי זה לא יקרה
במחקר שערכה פרופסור שרוט נבדקה רמת האופטמיות של נבדקים ביחס לארועים שליליים בחייהם. כך לדוגמא קבוצה של נחקרים בראשית נישואיהם נשאלו מה הסיכוי שהם יתגרשו. לאחר שהם ענו דורגה רמת האפוטימיות שלהם, ואז חשפו אותם למחקרים ולנתונים סטטיסטיים והוכיחו להם שהסיכוי הסטטיסטי שלהם להתגרש עומד על 40%. לאחר מכן הם נשאלו שוב מה עמדתם ביחס לסיכויי הגירושין שלהם, והסתבר שהמידע הסטטיסטי השפיע על הערכת הסיכויים אבל רק כאשר הוא הפתיע לטובה.
נחקרים שהעריכו שהסיכוי שלהם להתגרש הוא 60%, שינו דעתם לטובה לאחר שנחשפו למידע הסטטיסטי שסיכוייהם להתגרש עומדים על 40% וענו שעתה הם מעריכים את הסיכוי ב – 45%. אך נחקרים שהעריכו את סיכוייהם להתגרש כנמוכים משמעותית מ – 40%, לא שינו את הערכתם גם לאחר שנחשפו לנתונים הסטטיסטיים.
התופעה הזו – שנקראת בעברית מדוברת – לי זה לא יקרה – הדהימה את החוקרים והם החליטו לחבר את הנבדקים ל- MRI כדי לבחון כיצד נקלט ומעובד המידע במוחם. מסתבר שמידע חיובי נקלט ומעובד באונה השמאלית הקדמית ואילו מידע שלילי נקלט באונה הימנית הקדמית. אלא שהאונה הימנית מתפקדת פחות טוב בעיבוד המידע ולכן המידע השלילי נקלט פחות, מעובד פחות ומשפיע עלינו פחות.
כלומר, המוח שלנו בנוי כדי להגן על הטיית האופטימיות ולהשאיר אותנו אופטימיים חסרי תקנה. למרות שאופטימיות יתר, על אף שהיא מגבירת אושר, עלולה להיות מסוכנת אם היא גורמת לנו להתעלם מתמרורי אזהרה. אופטימיות לא ריאלית עלולה לגרום לנו ליטול סיכונים מיותרים, לערוך תחשיבים כלכליים לא ריאליים ואף להוביל לקריסה כלכלית. זו הסיבה דרך אגב שתקציב השיפוץ המתוכנן שלכם אף פעם לא מספיק, שלא טרחתם לערוך הסכם ממון וגם שלא ערכתם צוואה, למרות שבתוך תוככם אתם מבינים שיום אחד לא תהיו כאן יותר.
הדרך להגן על עצמנו מהסיכונים שבאופטימיות יתר וליהנות מהקארמה הטובה שלה היא להיות מודעים לכך שאנחנו לוקים באופטימיות יתר, ולבצע את ההתאמות המתאימות. מאחר שהאונה הימנית שלנו פחות פעילה, המודעות הזו לא תפחית את האופטימיות שלנו אבל תאפשר לנו להערך נכון לקראתה, להפסיק לעשן למשל או לערוך הסכם ממון.
4#. קארמה טובה
היא הגיעה אלי לפני כשלוש שנים עם מבט מבוהל בעיניים. היא רצתה להתגרש והוא לא אהב את הרעיון וגם חשד בה, והיה אלים מילולית וכוחני ומאוד מאוד לא נעים. אבל היא היתה אופטימית וניסתה שוב ושוב להגיע עימו להסכם, עד שבסוף לא היתה ברירה ופרצה מלחמת גירושין שכללה תביעות, ערעור, צו הרחקה – כל הבלגן קומפלט.
כטבען של מלחמות גירושין, גם שלהם הגיעה לקיצה בסופו של דבר, ולאחריה נחתם הסכם שלום, כלומר הסכם גירושים שלאחר חתימתו השתרעו לפניהם חייהם החדשים כגרושים. מתח היה שם תמיד וחוסר נעימות וילדים לחוצים שעוברים מבית לבית ולוקח זמן עד שהם משתחררים.
השבוע קיבלתי ממנה את הודעה הבאה מילה במילה –
״לפני כחצי שנה, ניסים הציע לי סכום ממש לא הגיוני כחצי מהדירה שלנו. התמקחתי איתו בטוב, העלה קצת וסגרנו. העדפתי לוותר לו וקיוויתי שהוויתור הזה יעשה לנו טוב.
בקיצור, מצאתי דירה במחיר זול בהרבה ממה שנמכר פה בשכונה שלנו. ממש מזל משמיים. דירה שקרובה לניסים ברגל ולילדים יהיה כייף. הוא בא איתי לראות, אמר שנשפץ ונחדש אותה יחד😇.
הרסנו שני חדרי אמבטיה, שברנו שירותי אורחים והגדלנו לילדים את האמבטיה. עשיתי פרקט בכל הבית ומטבח חדש. הזזנו נקודות חשמל כדי שהכל יתאים בול ויהיה יפה. הוא עזר לי בכל התהליך בהורדת מחירים עם כל אנשי המקצוע. עזר לי לבחור אריחים יפים. נתן פה עבודה בשיפוץ, תיקתק יחד עם הפועלים יום יום במשך חודש. ממש ראיתי שאכפת לו והוא רוצה שיהיה מושלם.
בסיום השיפוץ, ירי הטילים עיכב לי את הגעת המקלחונים, השיש והמקרר, אז עשיתי את מעבר הדירה כדי להפסיק לשלם שכירות וגרתי אצלו חודש. נתן לי הרגשה טובה והיה מנומס… מדיי אפילו.
לפני שבועיים עברתי סופית והבית מושלםםםם😊.
כשראיתי שהעביר לי מזונות על החודש ההוא, אמרתי לו שלא היה צריך כי חסך לי שכירות. ולגבי תשלום השיפוץ… על הרבה ממה שהייתי אמורה לשלם, הוא שילם ולא הזכיר את זה בכלל, התשלום לעובדים שלו וכל החומרים הנילווים לעבודה.
בקיצור, אנחנו חברים טובים…מזמין אותי לעל האש וארוחות ערב עם הילדים אצלו. ההרגשה ממש נעימה והילדים רגועים.
תראי מה זה, ויתרתי לו על הרבה כסף ובסוף זה חזר אליי והיה לי מזל שמצאתי דירה זולה בהרבה ממה שנימכר פה בשכונה ובנוסף הרווחנו שהיחסים נעימים והתחושה רגועה יותר ממה שהיתה 😇״
היא המשיכה וכתבה שהחברות שלה כעסו עליה שהיא מוותרת, אבל היא ממילא לא יכלה לקנות את הדירה ורצתה שהילדים ישארו בבית מוכר לפחות כשהם איתו, וויתרה. ויתרה בעוצמה. היא לא היתה חייבת לוותר. הם אחרי הסכם, אחרי גט, ואם היתה מתעקשת הדירה היתה נמכרת. אבל היא וויתרה מתוך אופטימיות וציפתה שיהיה טוב, ומה שהיא קיבלה חזרה שווה יותר מכל וויתור כספי. היא קיבלה נורמליות ושקט וקארמה טובה.
והדירה ? מקסימה ונעימה ומלאת אנרגיה טובה. אחלו לה בהצלחה.
