1#. חומות של תקוה

כבר שנים שהם מתנהלים בשני קווים מקבילים. הוא אוהב כסף יותר מאנשים והיא אוהבת אנשים ולא מבינה כלום בכסף ויש ביניהם שלום קר ופונקציונלי בסגנון חיה ותן לחיות. לפני בערך שנתיים היא התחילה להרגיש שהיא רוצה יותר. יותר אהבה, יותר חברות, יותר אינטימיות, יותר שותפות. לא שהיא עשתה משהו עם ההרגשה הזו. היא המשיכה בחייה, מוקפת חברות וחברים והוא המשיך בחייו מוקף מסכים ירוקים ואדומים שמרצדים כל הלילה ומבשרים את זרימת הכסף לחשבונות הבנק שלו, והיו לו הרבה. הוא אפילו לא נהג להסיט מבטו מהמסך כשהיא שבה הביתה מבילוי עם חברים והיא כבר התרגלה ונהגה לנשק אותו בעורפו בחטף וללכת לישון לבד.

לא זוכרת אם כבר דיברנו על זה, אבל מרמור הוא רגש עכור שזולג. גם אם לא תגידו כלום, אם אתם ממורמרים לאורך זמן, המירמור בסופו של דבר יזלוג מכם ויגלוש לעבר מי שלידכם. וכך היא הלכה והתמרמרה ולמרות שהיא לא אמרה כלום מרמורה זלג לעברו והוא החל לחוש את עכירותו. מאחר שהם אינם נוהגים לשוחח והוא חש שהיחסים ביניהם הולכים ונשמטים, הוא עשה מה שהוא יודע לעשות הכי טוב – הפעיל כוח.

בלי לומר דבר הוא הפסיק להעביר כסף לחשבון הבנק שלה. לה כמובן לא היה מושג כי היא ניהלה את חייה בלי שום קשר לכסף עד שכרטיס האשראי שלה לא עבר כששילמה לשימי הספר שלה 750 שקלים. ״אין מסגרת״ אמר לה הספר והיא הביטה בו בתדהמה. ״מה זה אומר שאין מסגרת? אני אצא רגע לכספומט ואוציא כסף״ הודיעה בבטחון לשימי שחייך אליה ואמר שהוא לא דואג. גם היא לא דאגה אבל הכספומט בלע את כרטיס האשראי שלה והמליץ לה לקונית לפנות לסניף.

היא הגיעה הביתה נסערת והוא עשה את עצמו מופתע ואמר שבאמת יש בעיות עכשיו עם כסף וחזר למסך שנצבע בירוק והיא נכנסה למיטה מודאגת. למחרת הוא נתן לה את הכרטיס שלו כדי שתשלם לשימי ואמר לה שהוא יסדר את הבעיה בבנק אבל צריך להצטמצם וביקש שלא תוציא מעכשיו יותר מ- 5,000 שקלים בחודש. היא הביטה בו בתדהמה וכל פעמוני האזעקה התחילו לצלצל בראשה. הם גרים בצפון תל אביב ואין שבוע שהיא לא מוציאה אלפי שקלים רק על בגדים, כושר, טיפוח ומסעדות.

5,000 שקלים היו פחות מעשירית מההוצאה החודשית שלה ולמרות שהיא לא מבינה כלום בכסף את זה היא הבינה טוב מאד. היא שאלה איזו בעיה והוא ענה בארסיות שזה ממילא אף פעם לא עניין אותה, ושוב הבהבו לה נורות אדומות שבישרו על סכנה, וכך עברו שלושה חודשים והיא התרגלה לצמצום והתרגלה לבקש ממנו כסף כשצריך והתרגלה גם לזה שאם הוא כעס עליה או היה מתוסכל – הוא הצליף בה עם השוט הכלכלי ואמר לא. היא ידעה בסתר ליבה שהיא קורבן לאלימות כלכלית, ולקח זמן עד שאזרה אומץ לומר – לעצמה – די.

היא הגיעה השבוע להתייעץ, ונדהמה לשמוע שאחרי 22 שנות נישואין שהתחילו כזוג צעיר וחסר כל – כל הכספים שנצברו בחשבונות הבנק שלו וכל הנכסים והחברות – מחציתם שלה. עיניה מלאו דמעות של תדהמה ותסכול כשסיפרה איך כל השנים היא לא העלתה על דעתה שחצי שלה וחשבה שרק מחצית מהבית, שהיה רשום גם על שמה.

היא היתה נחושה להתגרש למרות שחששה מאוד מהכניסה למחוזות חסרי הוודאות של הגירושין, ובמיוחד חששה ״להישאר לבד״. ההחלטה התקבלה אחרי שיחה עם חברה שהתגרשה לפני שנתיים. ״שאלתי אותה אם היא מצטערת על הגירושין, כי זוגיות נורמלית היא עוד לא מצאה״ תיארה בפני את שיחתן, ״והיא ענתה לי – אני לא מצטערת בכלל, לפחות יש לי תקוה״.

״גם אני רוצה תקוה״ היא אמרה, ״אני חיה עכשיו בלי שמחה, בלי אהבה, בלי חברות ואין שום תקוה שזה ישתנה. אם אני אתגרש, לא בטוח שמיד אמצא מישהו אחר או שאמצא מישהו יותר טוב, אבל היי, לפחות תהיה לי תקוה״. וכך, בשני משפטים היא סיכמה את התורה כולה.

עוד לא אבדה תקוותנו.
החיים משתנים ברגע. את הזוגיות שאתם מחפשים כבר שנים תוכלו לפגוש במקרה בסופר, ברכבת, בתור לבנק או באתר הכרויות. הצעת עבודה מדהימה שיכולה לשנות לכם את החיים תוכלו לקבל במקרה. הרצאה אחת תוכל לחבר אתכם עם אנשים שתהיה להם השפעה מכרעת על הקריירה שלכם, לקוח החלומות שלכם יכול ליצור איתכם קשר בכל עת, טלפון אחד יכול להביא אתכם למחקר שיציל אתכם בריאותית, עצה אחת יכולה לשנות את כל נתיב חייכם. ביהדות אומרים ״ישועת השם כהרף עין״, ואני אומרת שהדרך לגרום לזה לקרות היא באמצעות תקוה.

מסתבר שזה אפילו מדעי. הפסיכולוג והחוקר צ׳רלס סניידר, אבי תיאוריית התקווה טוען שבניגוד לאופטימיות שהיא האמונה הכללית שיהיה טוב, התקוה היא תוצאת עשיה ספציפית מכוונת מטרות בשילוב עם הציפיה שהן אכן ניתנות להגשמה. אם אתם מעוניינים בזוגיות ויוצאים לדייטים ומאמינים שהנשמה התאומה שלכם נמצאת שם בחוץ וממתינה גם היא שתיפגשו, יש לכם תקוה.

אינספור מחקרים על תקווה מצאו שהיא בעלת השפעה מדהימה הן נפשית והן פיזית, משפרת ביצועים ספורטיבים ואקדמיים, מסייעת בהשגת מטרות ויעדים, הפחתת סטרס ודיכאון ויכולה אפילו להאריך את חייהם של חולי סרטן בממוצע בששה חודשים. תקווה ניתן למדוד אמצעות שאלונים שפיתחו חוקרים בתחום הפסיכולוגיה וניתן ללמוד לפתח, עד כדי כך שישנן סדנאות שמיועדות לחולי סרטן ומלמדות כיצד לייצר תקוה במטרה להאריך את תוחלת חייהם.

אל תאבדו תקווה, ואם איבדתם – תייצרו תקוה חדשה.

2#. פירות העץ המורעל

למשרדי פסעה אשה גבוהה ונאה, בשנות הארבעים לחייה, אושיית אינסטגרם בעלת עסק מצליח בעל מקסים ושלושה ילדים מוצלחים. היא באה להתייעץ בקשר למערכת היחסים שלה עם בעלה, מערכת לא פשוטה שהיא עושה כל שביכולתה כדי לשמר אותה מצד אחד ומצד שני מפרשת כל מריבה כארוע שיביא לגירושין וממש מחשבת לאחור את קץ נישואיה למרות שאינה רוצה בכך. למרות שנים של טיפולים זוגיים ואישיים שהיקנו לה כלים להתנהל בזוגיות, עדיין כל מריבה מנבאת לדעתה גירושין, וכבר שנתיים שהיא רוצה לבוא להתייעץ איתי עד שאזרה אומץ.

כבר בתחילת הפגישה אמרה ״אין לי משפחה״ וסיפרה על נתק של שנים ארוכות מאביה, נתק של חמש שנים מאימה ונתק בן יותר משנה מאחותה הבכורה.

הוריה התגרשו כשהיא היתה בת 4. היא זוכרת עצמה כילדה של אבא אבל אבא נישא בשנית ועבר לחיות באילת והיא חוותה זאת כנטישה. חווית הנטישה פומפמה לה על ידי אימה שהגירושין הותירו אותה מצולקת וממורמרת מאוד והיא לא פסקה להרעיל את בנותיה ולומר להן שאביהן נטש אותן והעדיף את בת זוגו על פניהן.

בפועל אביה נלחם על הקשר עימה אבל לא היה קל כי היא שפטה אותו לחומרה וכל משפט שאמר נמדד על רקע הנטישה ההסטורית לפני ארבעה עשורים. לאחר נישואיה ובעקבות מריבה נוספת היא פשוט החליטה לנתק עימו קשר, ואימה חייכה מתחת לשפם ועודדה אותה לכך. במשפטים קצרים ומורעלים. וכך 20 שנה שהיא יתומה מבחירה מאב חי. לכאורה בחירה, שהרי נתיב חייה הוביל אותה לשם בעל כורחה.

אלא שהורים שמעודדים ילד לנתק קשר עם ההורה השני, גם כשהילד בן 25, לא מבינים שזה יכול לקרות גם להם. ברגע שלגיטימי לבחור הורה, הבחירה הזו יכולה לחזור כמו בומרנג, שהרי קארמה איז א ביץ, את זה אתם כבר יודעים. ובכן אמא שלה רבה איתה על חגיגות בת המצוה של בתה הבכורה, והודיעה לה שאם לא יעשה בדיוק כדבריה היא לא תגיע לחגיגת בת המצוה. בתגובה לאיום היא ניתקה איתה קשר ולא הזמינה אותה לבת המצוה וכך הילדה חגגה בלי סבא וסבתא מצד אימה.

ואחותך הבכורה? שאלתי, היא היחידה שנותרה לך. והיא סיפרה על אחות תלותית שסובלת מהפרעות אכילה ולא מצליחה להתמיד בעבודה כלשהי ולא מצליחה לנהל מערכות יחסים. בפסח שעבר הן רבו כי אחותה לא עזרה לפנות את הכלים בארוחת החג והיא החליטה שגם ככה האחות הזו היא עומס על חייה וניתקה עימה קשר.

היא לא הבינה למה אמרתי לה שהסיפור שלה שובר את ליבי. בעיניה היא דוגמא קלאסית למי שהתגברה על מכשולי חייה, שזה נכון חלקית אך יחד עם זאת גם דוגמא קלאסית לתוצאת הנזקים שנגרמים לילדים בהליך גירושין, נזקים כבדים וארוכי טווח שלא בטוח ששנים של טיפול יכולים לתקנם.

שלחתי אותה לעבוד על היחסים עם בעלה ולהתחבר מחדש עם הוריה ואחותה, הפצרתי בה לשבור את הדפוס של נתקים במשפחה.

3#. תנו להם תקווה

נתקים במשפחה פירושם אובדן התקווה לנורמליות.

כל ילד שהוריו מתגרשים עובר רעידת אדמה. הקרקע נשמטת תחת רגליו והוא מחפש משהו להאחז בו כדי לשרוד. ההורים עצמם נמצאים גם הם באחד ממשברי חייהם הגדולים ביותר, ולפעמים לא רק שאינם תומכים בילדיהם, בלי לשים לב הם הורסים להם את החיים.

תשאלו איך ? במילים. מילים שנאמרות לאוזני הילד יכולות לשבור לו את הדימוי העצמי ולגרום לו לאבד תקווה, או פשוט לבוא אתכם בחשבון ביום מן הימים, ואז זה יהיה כואב.

כשאת אומרת לבן שלך שאבא שלו חרא או בוגד או שהוא נטש אתכם לטובת המאהבת, או כשאתה אומר לבתך שאמא שלה חולת נפש או מטומטמת או בוגדת או שלא אכפת לה ממנה, אתם קורעים להם פיסות מהנשמה.

כשאתם מאפשרים לילדיכם לא לפגוש את ההורה השני או לסרב לישון אצלו כי ״לא בא לו״ או ״לא כיף לו״, וכמובן כשאתם מאפשרים לילדיכם או גורמים להם להתנתק רגשית מההורה השני באמצעות הסתה או הזרקת רעל לנשמתם, או כשאתם מאמינים שזה לגיטימי לבחור הורה – אתם דופקים להם את החיים עד כדי כך שגם טיפול של שנים לא יצליח לתקן את ההרס שגרמתם, לא חבל ?

טפלו בעצמכם קודם כל, כדי שתהיו אסופים מספיק ומודעים מספיק על מנת לשמור על הילדים שלכם.

תנו להם תקווה.