1#. שאלה של ראיה

אורן ועדה הם אח ואחות בשנות החמישים המאוחרות לחייהם. אימם נפטרה כבר לפני שנים, וכשהיא נפטרה הם העבירו, מטבע הדברים, את חלקם בעזבונה לאביהם. היה ברור כשמש – לפחות לאורן – שבבוא העת, לאחר 120 שנותיו של האב, כל הרכוש יתחלק ביניהם בחלקים שווים. כספים רבים היו להוריהם שנצברו מעשרות שנות עבודה קשה ופיצויים מהנאצים, והם השכילו לרכוש לפני שנים ארבע דירות בתל אביב, שהיום שוות הון.

ראייתו של אביהם, שהיה כבר בן 90, התדרדרה, והוא הלך ואיבד אותה, אך נותר צלול לחלוטין. תחילה הוא התנגד וביקש לשמור על עצמאותו, אך בסופו של דבר ועם ההתדרדרות בראייתו השתכנע שאין מנוס והסכים להכניס לביתו עובדת זרה שתסייע לו במטלות היום יום. אורן טיפל בכל הפרודצדורה ועדכן את עדה באופן שוטף. באחת השיחות הוא אמר לה שכדאי לקחת את אבא לעשות צוואה, כי ״אי אפשר לדעת בימינו, ושהפיליפינית לא תנסה להחתים אותו על משהו״.

״הוא עשה צוואה כבר לפני 12 שנים״ ענתה לו עדה כבדרך אגב, ואורן נדהם. הוא לא ידע דבר וחצי דבר על הצוואה, וכששאל את עדה היכן ערך אביהם צוואה ומה תוכנה, היא ענתה שאיזה קרוב משפחה לקח אותו, ושאינה יודעת מה כתוב בה.

אורן שוחח עם אביו ושאל אותו על הצוואה שנערכה לפני 12 שנים אך האב לא זכר מה כתב בצוואה ואמר שהוא לא יודע היכן שם אותה. אורן אמר לאביו שהוא חושב שכדאי לערוך צוואה חדשה, ושהוא ידאג לעורך דין שיבוא אליו להחתימו. כמי שרגיל לארגן עבור אביו את כל הפרוצדורות, דאג אורן שעורך דין שהוא מכיר יצור עם אביו קשר, ישוחח עימו על הצוואה ויגיע לביתו להחתימו. הוא עדכן את עדה בווטסאפ בכל הפרטים, סיפר לה שביקש מעורך הדין לערוך עבור אביו צוואה חדשה שמחלקת את כל הרכוש בחלקים שווים, ושנקבע מועד לחתימה, והציע ששניהם יהיו שם.

עדה הגיעה במועד שנקבע אולם היתה כעוסה, מלמלה משפטים שאורן לא לגמרי הבין את פשרם, ונתנה לו להבין שכל הארוע הזה של עריכת צוואה לא בא לה טוב. אורן לא הבין מה הבעיה. ״אני הכי ישר איתה, הכי הוגן, צוואה בחלקים שווים, לא הבנתי מה הבעיה שלה״, הוא אמר לבת זוגו כששב הביתה, והיא שלחה אותו לייעוץ משפטי.

כעבור שבועיים האבא התקשר לאורן ואמר לו שעורך הדין שערך את הצוואה הוא כנראה נוכל, ושעדה הביאה עורכי דין אחרים שהוא סומך עליהם יותר ובפניהם חתם על צוואה חדשה. ״הכל חצי חצי״, אמר האב. אורן הנדהם מיהר להתקשר לאחותו ולשאול אותה לפשר מעשיה. ״את מחתימה את אבא על צוואה מאחורי הגב שלי? אני הייתי ישר איתך״ אמר בכעס ובכאב. ״לא החתמתי את אבא על צוואה, הוא ביקש עורכי דין אחרים כי זה שהבאת לא מצא חן בעיניו״, אמרה והוסיפה ומלמלה ״הוא רוצה לתת לכל הנכדים״.

המשפט הזה, שנאמר בחצי פה, הפיל לאורן את האסימון – בעוד שלעדה יש שלושה ילדים, לו יש בן אחד, בן עשר, שנולד לו מזוגיות מאוחרות. אורן היה רווק כל חייו בעוד שעדה נישאה כבר בגיל 23, וארבעת ילדיה כבר בגרו, ואפילו הביאו לה שני נכדים. אורן רתח, אך לא רצה לעורר מהומות ולהכביד על האב, ולכן עזב זאת וקיווה שאכן דבריו של האב ״הכל חצי חצי״ יבואו לידי ביטוי בצוואתו.

לפני שבועיים הלך האב לעולמו. כבר בשבעה העבירה עדה לאורן העתק של הצוואה. בצוואה חילק האב דירה לכל נכד, כך ששלוש דירות הוענקו לילדיה של עדה ודירה אחת לבנו של אורן, ובסעיף הבא קבע ״יתרת עזבוני מכל מין וסוג תחולק בחלקים שווים בין שני ילדי האהובים, לבני אורן מחצית מיתרת עזבוני ולבתי עדה מחצית מיתרת עזבוני״.

אורן החליט להתנגד לצוואה. טען שזה לא רצון אביו, שעדה עשתה מניפולציה, שהחתימה על צוואה מאחורי הגב, ושהצוואה אינה הוגנת ואינה משקפת את רצונו האמיתי של אביהם המנוח. למרות שיתכן מאוד שאורן צודק. הוא לא לקח בחשבון שדיני הירושה שונים לחלוטין מתפיסת הצדק הבסיסית שלנו, והוא יזדקק לראיית זהב כדי להביא לפסילת צוואתו האחרונה של אביו.

צוואה אינה חייבת להיות הוגנת, צודקת, או מוסרית. בארץ, בניגוד למדינות מסויימות באירופה, אפשר לנשל לחלוטין ילדים או בני זוג. כך שאם האב רצה להוריש את הדירות לנכדיו, מותר לו. הדגש הוא על רצה, והשאלה היא מי מילדיו השפיע עליו, ומה היה רצונו האמיתי.

במאבקי ירושה השחקן הראשי, המכונה ״המנוח״ כבר לא בסביבה, ולכן צריך ללמוד, מנסיבות חיצוניות, מה היה רצונו האמיתי והאם מישהו השפיע עליו השפעה בלתי הוגנת. זו הסיבה שכל תיק ירושה הוא קצת כמו סיפור בלשי בו צריך לאסוף פיסות של ראיות ולגלות את האמת על ארוע שהתרחש בעבר, וזו הסיבה שאני כל כך אוהבת תיקי ירושה.

במקרה של אורן ועדה הראיות היו לכאורה נגד אורן. הוא ניהל את עריכת הצוואה של אביו ביד רמה, בדיוק ההיפך ממה שצריך. יורש לא אמור להיות מעורב בעריכת צוואה, ואורן, שהונחה על ידי חוש צדק פנימי, היה מעורב עד מעל הראש. לעדה היתה תפיסה שונה של צדק והיא עבדה לפי הספר. ״זה מה שאבא רוצה״ הוא בדיוק המשפט הנכון לומר בריב בין יורשים.

דבר אחד עדה לא לקחה בחשבון. אורן התייעץ עימי בזמן אמת כשהבין שעדה פעלה מאחורי גבו, והקליט שיחות ארוכות עם אביו. מהשיחות עלה קולו של האב שסיפר איך במשך שנים העביר לעדה כספים ״בשביל הנכדים״, איך היא טפטפה לו במשך שנים שצריך לדאוג לנכדים ולא לאורן שהוא רווק מזדקן ולא חסר לו כסף, ואיך בסופו של דבר הוא מרגיש יסורי מצפון כי אורן מטפל בו ולא עדה שעסוקה בנכדיה, אבל לא נעים לו ממנה. הוא חזר ואמר שעדה אמרה לו שעורך הדין שאורן שלח נוכל, שהיא הביאה עורכי דין אחרים והקריאה לו את הצוואה השניה כי הוא כבר לא רואה ושהוא בטוח במאה אחוז שהכל מתחלק חצי חצי.

2#. שאלה של דנ״א

הסיפור של אורן ועדה פשוט יחסית לסיפורם של תומר ועופר, זוג אחים בשנות הארבעים לחייהם שהוריהם התגרשו לפני שנים רבות ואביהם החזיק את רוב הרכוש המשפחתי, בשווי עשרות מליוני שקלים.

יום אחד הזמין האב את תומר לשיחה ואמר לו שהוא חושב שעופר אינו בנו הביולוגי. הוא שיתף אותו שבעת נישואיו לאימו תפס אותה בוגדת בו פעמיים ובשתיהן סלח לה, אך בפעם השלישית לא היתה דרך חזרה. במשך שנים הוא מרגיש שעופר לא שלו, למרות שגידל אותו כמו בן ועופר אוהב אותו ועושה לו כבוד. הוא שאל את תומר איך אפשר לבדוק את זה בלי שעופר ידע, ותומר אמר שימצא פיתרון ויחזור לאביו עם תשובות. כזה הוא תומר, קבלן מבצע, ובקשת אביו היתה עבורו כמו פקודה.

לאחר בדיקה מצא תומר את האפליקציה 23andMe שתמורת סכום סימלי יחסית נותנת תמונת דנ״א ומוצאת קרובי משפחה שחולקים עימך דנ״א. תומר ידע שעופר עסוק מאד בדימוי גוף ונאבק כבר שנים במשקל, וסיפר לו שמצא מעבדה ששולחים אליה דגימות רוק ומקבלים תפריט תזונתי מותאם דנ״א ושהוא הזמין לשניהם ערכות בדיקה. הוא לא אמר לעופר מילה על האפליקציה ונרשם אליה הן בעצמו והן בשם אחיו. המבחנות הגיעו כעבור כמה ימים ותומר קפץ לעופר עם הערכה, ווידא שהוא יורק למבחנה ודאג לקחת עימו את הבדיקה מבטיח לעופר שהוא מטפל עבור שניהם במשלוח הבדיקות למעבדה.

במהלך ארוחת חג משפחתית בה נכחו גם אביו וגם עופר ומשפחתו, האפליקציה שלחה לתומר התרעה שהתוצאות הגיעו. תומר מיהר לגשת לשירותים כדי לבדוק את התוצאות שהיו חד משמעיות.

עופר ותומר הם אחים למחצה שחולקים רק אם משותפת.

הוא שב לארוחה המשפחתית ועל אף שהידיעה הרעישה אותו מבפנים, כלפי חוץ לא ניכר בו מאום.

לעופר, ששחרר את אבזם החגורה, אמר שאכל יותר מדי ושאל מה קורה עם הבדיקות שעשו, תומר סיפר שלא החזירו תשובות ומסתבר שזה בכלל אתר של שרלטנים ואין עם מי לדבר.

אך כבר למחרת הוא הלך לבקר את אביו, נושא עימו הדפסה של תוצאות הבדיקה שאישרו את תחושות הבטן שלו – עופר אינו בנו הביולוגי. האב הזיל דמעה ואמר שחש שזה כך וחשוב לו לדעת את האמת לעת זקנתו. תומר המתין שאביו יאמר משהו על הירושה, אך האב לא אמר דבר. בסופו של דבר שאל אותו תומר ישירות, האם בכוונתו לערוך צוואה ולדאוג לו, בנו עצמו ובשרו. האב הביט בתומר במבט קשה ואמר ״עופר הוא אחיך, אם תנסה לגנוב מאחיך תאבד את כל מה שיש לך״, ומאז אותה שיחה תומר לא העז להעלות את ענין הצוואה מול אביו.

אלא שאביו הכיר אותו וידע שהוא ממתין לשעת כושר כדי לשחרר את הניצרה ולזרוק על אחיו את הרימון, ולכן הקדים תרופה למכה וערך צוואה.

האב הלך לעולמו לפני כחודש. תומר לא הצליח להמתין לסוף השבעה וזרק על עופר את הרימון. הוא הציג לו את תוצאות הבדיקה מסביר שהוא בעצם אינו בנו הביולוגי של אביהם והם רק אחים למחצה ולכן הוא לא יורש את אביו, ואם יתבע את חלקו בירושה – תומר ילחם בו כדי להוכיח שהוא ממזר.

עופר התפרק לחלוטין. הוא בכה על אביו, על הידיעה שאינו בנו ועל האכזריות שגילה כלפיו תומר. למרות היותו גבר בוגר עופר ידע שלא יוכל להילחם מול תומר אחיו, שהיה חזק ממנו וממולח ממנו.

הישועה באה ממקום לא צפוי. אחרי השבעה ביקר תומר את אימו הקשישה וסיפר לה את כל הסיפור. היא לא הופתעה וסיפרה לו שהאב שוחח עימה ואמר לה שהוא יודע שעופר לא שלו, והיא התוודתה שכל השנים לא ידעה בוודאות מי אביו של עופר – בעלה או מי שניהלה עימו רומן. ״הוא ידע טוב מאוד שגם הוא בגד בי כל החיים, והוא היה איש חכם אבא שלך״ אמרה האם לעופר. ״הוא ערך צוואה וביקש ממני לומר גם לך וגם לתומר לגשת לעורכת הדין שערכה אותה ולקבל עותק״.

בצוואתו חילק האב המנוח את כל רכושו לשני בניו בחלקים שווים, וביקש להוסיף את המשפט שמסכם הכל ״גידלתי את שני בני יחד ואת שניהם אני אוהב באותה מידה״.

וכשעופר יצא ממשרדי עם הצוואה, הוא ביקש במזכירות לרכוש עבור אחיו עותק מספרי ״קארמה איז א ביץ׳״.

3#. 5 דברים שחשוב לדעת על סכסוכי ירושה

1- בדיני ירושה אין צדק ואין אינטרס הסתמכות – אף אחד לא חייב להוריש לכם, אין חובה לחלק את הירושה בחלקים שווים בין הילדים, ולילדים אין זכויות מראש בירושת הוריהם ולכן אינם יכולים להסתמך עליה.

2- הסיבה לכך היא שצדק הוא מושג יחסי. מה שצודק בעיניך לא בהכרח צודק בעיני אחיך. כל אדם רשאי להחליט איך יתחלק עזבונו גם אם רצונו לגמרי לא צודק בעיני ילדיו או יורשיו האחרים.

3- צוואה לא צודקת אינה עילה להתנגדות לה. אך ניתן להתנגד אם המנוח היה לא כשיר, אם הופעלה עליו השפעה בלתי הוגנת, לחץ, כפיה או הטעו אותו באופן שגרם לו לתפיסה מוטעית של המציאות.

4- למרות כל זאת, כאשר הורה מוריש בחלקים לא שווים לילדיו או מנשל אחד מהם, הוא עשוי ליצור ביניהם קרע לעולמים, מריבות קשות ותחושות עלבון למשך שנים ודורות קדימה. קחו את זה בחשבון.

5- אמרה לי פעם אשה חכמה – אני אוריש בחלקים שווים לשלושת ילדי כדי שלא יריבו ביניהם. אם חינכתי אותם נכון, הגדול יוותר על חלק משלו לטובת אחותו שזקוקה לכך הרבה יותר״, וכך בדיוק היה. יורש יכול להסתלק מחלקו לטובת אחיו או אחותו, ואם אתם לא סומכים עליו שיעשה כן, תבחרו מה אתם מעדיפים לעשות – צדק חלוקתי ומלחמת אחים, או שיוויון לכאורה ושלום?