1. סרט מתח
״אני מארי ג׳ו וובקר ברוקרית בכירה, יועצת השקעות, סוחרת מומחית בשוק ההון, אנליסטית קריפטו ויועצת פיננסית״.
כך נפתח האתר המושקע של מארי ג׳ו וובקר שמטרתו לשכנע אתכם שמדובר בתותחית השקעות רצינית, עם רזומה מפואר ורקורד של מעל 20 שנה, שתוכל לעזור לכם להשיג את היעדים הפיננסיים שלכם ולעזור לכם להגשים חלומות.
ג׳ון (שם בדוי) בחור צעיר מפרימונט קליפורניה עבד קשה כדי לחסוך כסף, וחיפש אפיקי השקעה מעניינים. הוא נתקל באתר של מארי ג׳ו וובקר, בדק קצת את הרקע שלה, ראה שיש לה רקורד מרשים, והחליט ליצור קשר.
הם שוחחו בשיחת ווטסאפ והיא הבטיחה לו השקעה מעולה עם סיכוי לתשואה חלומית, הסבירה לו במקצועיות איך לרכוש מטבעות דיגיטליים (ביטקוין למשל), וביקשה את הקוד לארנק הדיגיטלי כדי לנהל את הכסף עבורו.
ולא, לא מתחיל כאן סיפור אהבה ואכזבה כמו שאתם בטח מצפים. מתחיל כאן סרט אחר לגמרי.
ג׳ון מעביר למארי את הפרטים והיא שולפת מטבעות דיגיטליים בשווי 250,000 דולר מהארנק שלו ומעבירה לארנק אחר. היא ממשיכה לשמור עימו על קשר אולם לא מעבירה פרטים על ההשקעה וכשהוא מבקש את כספו חזרה – היא נעלמת יחד עם הכסף.
החברה רשומה בקולורדו ונרשמה באמצעות כמה חברות קטנות שעוסקות ברישום חברות. האתר עצמו יושב בהולנד. מספרי הטלפון לא מחוברים.
את כל הפרטים האלו מסרה לי בלשית במשטרת פרימונט, שהוסיפה וסיפרה שבאמצעות האתר הזה הונו לא מעט אמריקאים בשנה האחרונה, בסכומים מצטברים של מליוני דולרים. התלונות נערמו אצל ה – FBI שפתח בחקירה משלו.
בהתחלה המייל שלה נראה לי כמו תרגיל עוקץ בפני עצמו, אבל בדקתי והוא אמיתי לגמרי.
ובכל זאת למה היא מספרת לי את כל זה? תשאלו
ובכן מארי ג׳ו וובקר הזו לא קיימת במציאות. זו הונאה ודרך לגנוב לאנשים מטבעות דיגיטליים. מארי ג׳ו וובקר האמיתית לא קשורה לאתר, והתמונות שלה ? ובכן – אלו תמונות שלי!
כל הזהות המקצועית שלי כפי שבאה לידי ביטוי בתמונות שלי באתר המשרד ובפייסבוק – נגנבה. הבלשית מצאה אותי דרך תוכנה לזיהוי תמונות בה עושות שימוש רשויות האכיפה, שאיתרה אותי למרות שאת התמונות באתר הפכו כדי להקשות על הזיהוי באמצעות התוכנה. היא אימתה את זהותי דרך אתר המשרד והרשתות החברתיות, והודיעה לי שנפלתי קורבן לגניבת זהות. היא ביקשה שאגיש תלונה במשטרת תל אביב וכך עשיתי.
כשנכנסתי לאתר של מארי ג׳ו וובקר ראיתי 6 תמונות שונות שלי וגם העתקה של סגנון האתר שלי, וסברתי שהעבריין כנראה מכיר אותי ויודע היטב עברית. מסתתרים בסיפור עוד רמזים שחיברתי יחדיו ואת החשדות שלי העברתי למי שצריך.
אז ככה קיבלתי תזכורת לכבוד גיל 52 שהחיים שלי בסרט. הפעם סרט מתח.
קישור לאתר ההונאה כאן – הפיצו והישמרו מהונאות מתוחכמות.
2. גניבת זהות – או זה הזמן לבדוק מי אני
קשה לתאר את התחושה שחלפה בי כשראיתי את האתר הזה. לא לקחו תמונה אחת ככה במקרה, לקחו לא מעט תמונות שלי, מתקופות שונות וזוויות שונות – כדי לבנות זהות שלמה לגנבת הווירטואלית. התמונות שלי הם רק חלק קטן מהזהות שלי.
הזהות שלנו היא כמו פאזל גדול ורב מימדי שמשתנה מרגע לרגע ומשנה לשנה. הפאזל הזה נראה אחרת לחלוטין לפני כמה שנים, והוא נראה אחרת לגמרי היום, למרות שמבחוץ המראה נשאר די דומה.
לפני כמה שבועות שוחחתי עם חבר שחווה עזיבה של כמה עובדים בעת ובעונה אחת ולקח את זה קשה. אני חוויתי את זה בעצמי לפני חמש שנים, כשכמה עובדות ותיקות עזבו לטובת קריירה עצמאית. התחושה קשה בהתחלה כאילו חלק ממך נקרע מעליך ויש חשש מהלא נודע. אני בניתי לעצמי סיפור פנימי משלי, והסיפור הזה הכתיב בסופו של דבר את המציאות, או את הקארמה.
הסיפור הזה, שרלוונטי במיוחד למקום המדהים ממנו אני כותבת עכשיו באיים המלדיביים, קשור בכלל ללובסטרים.
כדי שלובסטר יגדל הוא צריך קודם כל להשיל את השריון שלו, וכך רק כשהוא חשוף ולא מוגן הוא יכול לגדול ואז לגדל שריון חדש. ואיך הלובסטר יודע שהוא צריך להשיל את השריון? השריון מתחיל ללחוץ לו. הוא חש חוסר נוחות וסטרס, והם אלו שדוחפים אותו לצאת מהשריון ולגדול.
אז אני סיפרתי לעצמי שגם אני כמו לובסטר צריכה להשיל את השריון, וגם עם עכשיו לחוץ ולא נוח, בסוף ככה גדלים. והמהות של המשרד טמונה בזהות שלי ותלויה בלובסטר שנמצא שם בפנים. ואכן בסופו של דבר הכל הסתדר לטובה והמשרד רק הלך וגדל והתעצם, ברוך השם.
הוא חייך והנהנן ובהמשך סיפר לי שהסיפור הזה הלך איתו הלאה ועשה לו טוב בנשמה, וזה כבר סימן שזה נכון.
נחזור לשאלת הזהות. הגניבה הזו של התמונות שלי הכריחה אותי להסתכל קצת פנימה ולבדוק את השאלה מי אני.
אני אמא, בת זוג, אשה, אחות, בת, חברה, עורכת דין, מעסיקה, סופרת, בלוגרית, צוללנית, מרתוניסטית, מטפסת הרים, תיירת, תל אביבית, נתנייתית, צרפתיה בגלגול קודם, אשכנזיה עם נשמה של מרוקאית, ויש עוד לא מעט, כולן ביחד וכל אחת לחוד. כולן נמצאות שם בפנים ובכל נקודת זמן מקבלות משקל שונה ותופסות נפח אחר. כשאני בבית המשפט אני רק עורכת דין, וכשאני מתחת למים אני רק צוללנית אבל יחד איתי צוללת גם האמא שמתבאסת שהילדים שלה לא כאן, בת הזוג שמחפשת מדי פעם את העיניים של דן לבדוק שהוא חווה את אותה חוויה, ועורכת הדין? אותה השארתי בתל אביב והיא תגיע מיד כשאקרא לה ותשתלט על העניינים. הנתנייתית כבר שנים לא תופסת מקום אך נשלפת מדי פעם כדי להזכיר למי שחושב שקיבלתי משהו על מגש של כסף, איפה גדלתי.
ומה שמשותף לכל החלקים האלו בפאזל הרב מימדי של חיינו הוא הנשמה שלנו. זו שעימה נולדנו ובה מצוי הגרעין האמיתי שלנו, היא זו שמכוונת אותנו, כי כשאנחנו במקום הנכון לנו, הנשמה שלנו רגועה.
וזה נכון גם במשברים ופרידות – מי שבוחר לספר לעצמו שהוא כמו לובסטר שמשיל את השריון, זוכר שיש בתוכו הרבה מאד זהויות אבל שום דבר לא ישנה את הנשמה והיא תמיד תחפש לעצמה מרגוע, יכול לעבור את המשבר ולצאת מעברו השני עם קארמה הרבה יותר טובה.
בתמונה – פאזל התמונות הגנובות, כולן שלי ושל מארי ג׳ו וובקר…
