פסח הגיע. הוא נקרא גם חג החירות לזכר יציאת אבותינו ממצרים ומעבדות לחירות, לא לפני שהלכו 40 שנה במדבר יש אומרים כדי שדור העבדים לא ירש את הארץ ואלו שיגיעו לארץ המובטחת יהיו בני חורין גם בנשמתם.

הקשר בין חירות לקארמה ברור.

החירות במהותה היא הזכות לבחור. גם כשהחופש נלקח מאיתנו, עדיין נותרת לנו החירות לבחור את מחשבותינו, את כוונותינו, את מעשינו ואת התגובות שלנו ולהשפיע על הקארמה שלנו. והרי הקארמה היא תוצאת המחשבות, הכוונות, התגובות המילים והמעשים שלנו.

או כמו שווין דייר אמר – ״אֵיךְ שֶׁאֲנָשִׁים מִתְנַהֲגִים כְּלַפֶּיךָ זוֹ הֲקַארְמָה שֶׁלָּהֶם. אֵיךְ שֶׁאַתָּה מֵגִיב זוֹ הֲקַארְמָה שֶׁלְּךָ״

במסע שלנו להפוך לבני חורין ולהגיע לארץ המובטחת כלומר לממש את השאיפות והחלומות שלנו, אנו נושאים עימנו בדרך כלל משא מיותר שמאט אותנו ושאם לא נשחררו – נמצא עצמנו הולכים 40 שנה במדבר ולא מגיעים לארץ המובטחת.

חג החירות הוא הזדמנות מצויינת לבחור לשחרר מעלינו את האבנים שאנו סוחבים בלי משים על גבנו לאורך הדרך.

סיפורם של אורי וגילית, שאת תחילתו הכרתי לפני שנים ואת סופו שמעתי השבוע, הוא סיפורם של זוגות רבים בווריאציה כזו או אחרת. את האבנים שהם נשאו עימם, נושאים גם רבים אחרים לעיתים מבלי לשים לב לא לעצם קיומן ולא לעומס משקלן.

קבלו שלוש אבנים מכבידות שמומלץ להשליך מעצמכם לכבוד חג החירות

1#. תלות כלכלית

תלות כלכלית היא גורם הרסני בחיים. אם את תלויה כלכלית, שימי לעצמך מטרה לעשות כל שביכולתך כדי להשתחרר מאותה תלות כלכלית. וגם ההפך, אם אתם אלו שתלויים בהם כלכלית, עשו כל שביכולתכם כדי לסיים את התלות הכלכלית ולאפשר עצמאות. שכן כל עוד קיימת ביניכם תלות כלכלית – שניכם עבדיה.

אורי וגילית היו נשואים 15 שנה. אורי היה המנכ״ל של חברת סטרארטאפ רגע לפני הפריצה הגדולה ואילו גילית הפסיקה לעבוד לאחר הולדת בנם הבכור, בעידודו המלא של אורי שחשב שהיא ״אמא מדהימה ועדיף שהילדים יגדלו עם אמא ולא עם מטפלת, וממילא המשכורת שלך בקושי תכסה את שכרה של המטפלת״. גילית ראתה עצמה כמי שמקריבה את חייה למען הילדים והמשפחה, ועשתה זאת באהבה רבה ובקורבנות מושלמת.

הבעיה עם תלות כלכלית מעבר לזה שהיא מכבידה כמשקולת, היא יוצרת חוסר הערכה וחוסר עניין ולא, היא לא שקופה. למרות שגילית הפסיקה לעבוד בעידודו של אורי, ולמרות שעם השנים נולדו להם שלושה ילדים והיא היתה מסורה מאוד להם ולמשפחה, היא לא לקחה בחשבון שבשלב כלשהו היא תתחיל לשעמם את אורי, שיפסיק להעריכה ויתחיל להתייחס אליה כאל אבן ריחיים על צווארו.

לפני חמש שנים גילית מצאה בטלפון של אורי תכתובת מביכה עם שרית חברתו לעבודה. היו שם לבבות, רמיזות מיניות ומחמאות על הגוף הסקסי שלה. אף אשה לא רוצה לפגוש התכתבות כזו בטלפון של בעלה…

גילית עשתה לאורי סצינה מהגיהינום, והוא הודה שהתכתובת אכן חרגה מיחסי עבודה תקינים, ושהוא באמת לא בסדר. כדי להרגיעה הוא נשבע לה שלא בגד בה מעולם ושלא היה כלום ולא יהיה כלום כי אין כלום, והתחנן שתסלח לו (למרות שלא בגד), כי היא ורק היא אם ילדיו ואהבת חייו.

גילית לא לגמרי האמינה אבל המשיכה הלאה. התלות הכלכלית שלה כבלה אותה ולא איפשרה לה לנהל חיים עצמאיים.

2#. רגשות אשם

כולנו חיים את חיינו עם מידה כזו או אחרת של רגשות אשם. אדם חסר רגשות אשם לחלוטין הוא אדם חסר מצפון, ורוב האנשים הנורמטיביים מסוגלים לנהל את רגשות האשם שלהם, לאזן בינם לבין צרכיהם, ולא לתת להם לנהל את חייהם.

מקורם של רגשות האשם הוא בדרך כלל חיצוני. הוא יכול לנבוע מבן או בת זוג שלא לוקחים אחריות ומטילים עליכם את כל האשם, הוא יכול לנבוע גם מתפיסות חינוכיות שהוטמעו בכם בילדות – ״לא הורסים לילדים את החיים״ או מהתפיסה שאם בחרתם באושר האישי שלכם או בקריירה תובענית, אתם ״אגואיסטיים שרואים רק את עצמכם״ ובכך מטבע הדברים פוגעים ביקרים לכם בכלל, ובילדיכם בפרט.

כשאורי החליט לעזוב את הבית לפני כמה שנים, רגשות האשם ״הרגו״ אותו. גילית לא הפסיקה להטיח בו שהוא הרס לה ולילדים את החיים, לקח לה את השנים הכי יפות, פירק את הבית ואת המשפחה היפה שלהם. היא אמרה לו שהוא חלאה, שאלוהים יעניש אותו על מה שהוא עשה לה ולילדים, שהילדים ידעו בדיוק מי זה אבא שלהם, שהוא ימצא עצמו לבד, ועשתה כל מה שהיא יכולה כדי לגרום לו להתחרט על הרגע שהוא החליט להפרד ממנה. קללותיה, איומיה ותחינותיה לא נפלו על אוזניים ערלות. רגשות האשם התיישבו לאורי על הנשמה והוא החליט לנסות שוב.

אלא שהדרך חזרה היתה כואבת לא פחות. כשאורי חזר הביתה גילית קיבלה אותו בשמחה אך חשה צורך עז להענישו על שהעז לחשוב על לפרק את הבית, ולא חסכה ממנו את שבט לשונה גם כשחזר. המריבות והקללות נמשכו ויחד עימם ההאשמות הקשות שפגע בה ובילדים. היא הקפידה להציב תמיד אותה ואת הילדים כקורבנות של החלטתו להתגרש, ולעורר אצלו רגשות אשם כבדים.

כשאורי התקשה לשאת את הצלפותיה בו, הוא הציע שינסו טיפול זוגי. גילית סירבה ואמרה לו ללכת לטפל בעצמו. היא ״אשה טובה, שנתנה לו את החיים שלה, והוא צריך לטפל בעצמו בשביל להבין מה דפוק אצלו ואיך הוא יכול היה להרוס ככה לה ולילדים את החיים אחרי כל מה שהיא עשתה בשבילו״, חזרה ואמרה גילית שוב ושוב כשסירבה לטיפול.

ביג מיסטייק. כשאתם לא רוצים להיפרד ומציעים לכם טיפול זוגי – אל תסרבו ואל תשלחו את בני הזוג שלכם לטפל רק בעצמם.

אורי אכן הלך לטיפול בעצמו, והטיפול עזר לו להבין את המחיר שכולם משלמים על רגשות האשם שלו. הוא – על כך שחי בלי אהבה והערכה עם בת זוג שהפכה למשקולת עבורו בבית שהפך מזמן לשדה קרב: הילדים – על מודל הזוגיות החבוטה והתלותית שהודגם להם במשפחתם, וגילית – על התלות שלה בו ועל ההחלטה לאחוז בו בכוח.

אורי הבין שהפרידה מגילית אמנם תגבה ממנו מחיר, אך מחיר החיים ביחד כבד יותר. הוא הבין שההחלטה להיפרד לא תהרוס לילדיו את החיים אלא הדרך בה יתגרשו והחליט לעשות כל שביכולתו על מנת להתגרש יפה. הוא עוד לא הבין מה מחכה לו בהמשך.

רגשות אשם שינטעו בכם בני הזוג שלכם על שבחרתם להפרד מהם, יכולים לתקוע אתכם בתוך המשבר ולגרום לכם לבצע החלטות שגויות, שבסיסן באותם רגשות אשם. הדרך להתמודד עם רגשות אשם מסוג זה היא להיות מודעים להם, לשחרר אותם ולבחור תחתם בחמלה ואמפתיה, תוך לקיחת אחריות, הצבת גבולות ברורים וחיפוש מתמיד של נקודות האור בכל סיטואציה.

3#. אובססיביות, ורצון לנקום ולהרע

אלו אבנים כבדות מאוד שמעכבות וחוסמות אתכם, ומומלץ להיפטר מהן ויפה שעה אחת קודם. לא משנה אם בגדו בכם, נטשו אתכם, או פגעו בקודש הקודשים שלכם, הרצון לנקום ולעשות רע לא ייטיב עמכם, לא ישרת אתכם ויחזור אליכם כמו בומרנג. כדאי להפנים את הענין הזה שקארמה איז א ביץ׳, ובפרפרזה למשפט הילדותי ששמעתי לא מזמן והצחיק אותי – הַכֹּל עוֹבֵר אֵלֶיךָ וְקַארְמָה בְּיָדְךָ…

נחזור לאורי וגילית. למרות שהם התגברו לכאורה על משבר שרית, גילית היתה אובססיבית והזכירה אותה בלי סוף. כשפרץ המשבר ואורי הודיע שהחליט לעזוב, גילית היתה משוכנעת שאורי עוזב את הבית כדי לחיות עם שרית.

לעולם לא נדע אם היתה בגידה או לא, וזה גם לא משנה. החלטתו של אורי לעזוב כאבה לגילית הרבה יותר מכל בגידה. על בגידה היא היתה מוכנה לסלוח אך על עזיבתו אותה היא נשבעה לעולם לא לסלוח ולא לשכוח.

למרות שאורי עשה כל מה שהוא יכול כדי להגיע עימה להסכם, גילית יצאה למלחמה. ובמלחמה מבחינתה, כל האמצעים כשרים. היא עשתה כל שביכולתה כדי לפגוע באורי ולהזיק לו. ״הוא עוד ישלם את המחיר על מה שהוא עשה לי״ אמרה לכל מי שהיה מוכן לשמוע. כדי שיהיה לאורי ברור לאן מועדות פניה, היא שלחה לו מייל וכתבה ״אני העליתי אותך למעלה, בזכותי הגעת להיות מנכ״ל, בלעדי אתה כלום, נפילה נעימה״. בהמשך הדרך המייל הזה יעלה לה ביוקר.

מסע הנקם התחיל בהגשת תלונה במשטרה שלאחריה עזב אורי את הבית, המשיך בהסתה בלתי פוסקת של הילדים ובטענות שהוא אב לא כשיר ושהוא מרמה ומבריח כספים.

בהמשך יצרה גילית קשר עם בעלה של שרית ושלחה לו העתקים של התכתובת ההיא מלפני שנים. מסתבר שגם ככה היחסים ביניהם היו גרועים ופנייתה של גילית אליו רק זירזה את הקץ, ועל הדרך דחפה את שרית לזרועותיו של אורי, אך את זה גילית טרם גילתה. מאוחר יותר כשהיא תגלה שאורי ושרית מנהלים רומן היא תנסה לשרוף אותם בזעמה ולא תחסוך מהם קללות ואיחולים, אך ללא הועיל. בשלב הזה אורי כבר שיחרר לחלוטין את רגשות האשם שכבלו אותו אליה.

למרות האש הבלתי פוסקת שגילית המטירה עליו, אורי ניסה להגיע להסכמות, והיה מוכן לחתום על הסכם נדיב מאוד. גילית ניהלה, באמצעות עורך הדין שלה, משא ומתן קשוח. בכל פעם שהיו הסכמות, היא דרשה להכניס סעיף נוסף ולמחוק סעיף אחר וכך שוב ושוב. בפגישות המו״מ שניהלנו היא הטיחה בו מילים קשות וקללות ומדי פעם זרקה משפטים שגרמו לי לחשוב שהיא פועלת גם באמצעים אחרים, אורי הקשיב אך היה נחוש להגיע להסכם.

לפי ההסכם שעמד על הפרק, היתה גילית אמורה לקבל את כל דירת המגורים שלהם ששווה 5 מליון שקלים ועוד 12 מליון שקלים נטו בגין חלקה בשווי מניות חברת הסטאראפ שאורי הקים לפני כמה שנים וכבר הושקעו בה לא מעט כספים באמצעות קרן הון סיכון. בשלב הכמעט סופי של ההסכם, כשכבר עמדנו לפני חתימה היא סירבה לחתום ואמרה שהיא זקוקה לעוד כמה ימים כדי לחשוב ולהתייעץ.

כעבור יומיים הגיעו שוטרים בלבוש אזרחי לביתו של אורי בשעה 06:00 בבוקר, ובידם צו חיפוש. הרשות לניירות ערך קיבלה מידע אנונימי בגינו אורי נחקר בחשד לשימוש במידע פנים. החקירה הזו עשתה הרבה מאוד נזק לאורי. הוא הושעה מיידית מתפקידו כמנכ״ל חברת הסטארטאפ, והמשקיעים הודיעו שאם החקירה תמשך, הם ימשכו את השקעתם וינתקו מגע מהחברה.

לאורי היה ברור שהמידע עליו התבססה החקירה הגיע מגילית. היא ידעה הכל, גם את מה שלא סיפר לה, כחלק מהאובססיביות והחטטנות שלה, וכמו שאיימה – עשתה בזה שימוש.

הרצון לפגוע באורי עלה לגילית ביוקר. ההסכם הנדיב שהוצע לה כבר לא עמד על הפרק, והם התחילו בהליכים משפטיים. סכום המזונות שנפסק בבית המשפט היה בדיוק רבע מהסכום שאורי התנדב לשלם בהסכם שלא נחתם. שווי חברת הסטאראטפ לפיו התנהל המשא ומתן כבר לא היה רלוונטי, למרות שגילית תבעה לחייב את אורי לשלם לה את השווי שהוסכם. מומחה מטעם בית המשפט קבע שלא ניתן להעריך כיום את שווי המניות, בשל סימן השאלה סביב המשך פעילות החברה בצל החקירה. לאחר שהוגש מייל האיומים ששלחה גילית, בית המשפט קבע שהיא תהיה זכאית למחצית משווי המניות שהיו בידי אורי במועד הפרידה, רק בעת מימושן וככל שימומושו בעתיד. הבית נמכר וכל אחד מהם קיבל 2.5 מליון שקלים, ובכך הסתיים ההליך.

חודשים ספורים לאחר הגט המשקיעים משכו ידם מחברת הסטאראפ והיא נסגרה. אורי התחיל לבנות את עצמו מחדש, מצא עבודה כסמנכ״ל טכנולוגיות בחברה חדשה, וניהל זוגיות אוהבת עם שרית.

גילית, שנאלצה להתחיל לעבוד לאחר שנים ארוכות, ניסתה את מזלה בעסקים. בחור עימו יצאה לכמה דייטים הלהיב אותה על מיזם חדשני ושכנע אותה להשקיע במיזם 800,000 ש״ח מתוך כספי מכירת הבית תוך שהוא מבטיח לה שתוך חצי שנה היא מכפילה את הסכום. שבועיים לאחר מכן הוא נעלם עם כל הכסף. גילית נותרה, לאחר תשלום שכר טרחה לעורך דינה, עם כמליון וחצי שקלים.

את סיפור העוקץ הזה סיפר לי עורך הדין שלה אותו פגשתי השבוע במסדרונות בית המשפט המחוזי. איך את אומרת? הוא לחש, קארמה איז א ביץ׳, לא ככה?

חג שמח חברות וחברים שלי, מאחלת לכם להגיע לארץ המובטחת כבני חורין ועל הדרך לשחרר אבנים כבדות, שמאיטות אתכם ולא לשכוח להיות בני אדם.