
1. אל תחתמי על הסכם ממון כתנאי להמשך הנישואין
כשיש חוסר איזון כספי טרם הנישואין, הדרישה לחתום על הסכם ממון היא לגיטימית מאד בעיני, וגם עולה בקנה אחד עם הוראות החוק. אך מה קורה כאשר במהלך הנישואין הבעל מבקש לערוך מקצה שיפורים ולהחתים את האשה על הסכם נוסף בו היא נדרשת לוותר על זכויות שמגיעות לה לפי החוק?
דנית ואורי נשואים 22 שנים. כשהם נישאו היתה לאורי דירה קטנה בצפון תל אביב שאביו רכש עבורו, ואילו דנית היתה סטודנטית שנה ב שעובדת במלצרות וחוסכת שקל לשקל. שבוע לפני החתונה לקח אותה אורי לעורך הדין של אביו והם חתמו על הסכם ממון שקבע שהדירה של אורי תשאר שלו ולדנית אין כל טענה לגבי הדירה או תמורתה אם תמכר.
ארבע בנות מקסימות נולדו להם ברבות השנים. דנית הפכה לעובדת סוציאלית שעבדה בשירותי הרווחה, ואורי מכר לאחר הולדת הבת הבכורה את הדירה, קנה חברת תוכנה קטנה, שעם השנים הלכה וגדלה.
שלוש פעמים במהלך השנים תפסה דנית תכתובות של אורי שנחזו כחשודות ועשתה לו סצינה מהגיהינום. אורי רתם את הכריזמטיות ויכולת השכנוע הפנומנלית בהן ניחן, והצליח לשווק לדנית את הטיעון הנדוש ״זה לא מה שאת חושבת״, טען שהוא אוהב אותה והבטיח שאין סיבה לדאגה.
החיים המשיכו, עם עליות ומורדות, ובאחת המריבות אורי הודיע לדנית שהוא רוצה להתגרש ממנה. ההודעה הדרמטית היכתה אותה בתדהמה כי היא לא העלתה על דעתה אופציה כזו. הערב עבר כשדממה מעיקה עומדת בחלל ודנית חשה שהיא טובעת ואין לה אויר. למחרת שב אורי הביתה ומצא את דנית שוכבת במיטה בדיכאון. הוא ניגש וליטף אותה, אמר שגם לו מאוד קשה ושהוא מסכים שילכו לטיפול זוגי, בתנאי שיחתמו גם על הסכם ממון. דנית, שהיתה אסירת תודה על המפנה החיובי בעלילה, מיהרה להסכים גם לטיפול וגם להסכם ממון.
כשהיא ניסתה לתאם להם תור לטיפול זוגי הוא אמר שילך לטיפול רק אחרי שיחתמו על ההסכם, ושבועיים אחר כך הניח על השולחן בסלון מעטפה עם טיוטת הסכם. הוא סירב לשלוח לה את ההסכם במייל ואמר שיש לו רק קובץ PDF, ושמבחינתו זה ההסכם שצריך לחתום עליו אם היא רוצה להישאר ביחד. באותה נשימה הוא הבטיח שילכו לטיפול ואמר שבטוח שיוכלו להתגבר על כל המשקעים, בכל זאת 22 שנות נישואין ומשפחה כזו יפה לא מפרקים בקלות.
כשהיא הגיעה אלי עברנו על ההסכם שקבע שהם מתנהלים בהפרדה רכושית מוחלטת ובמקרה של גירושין כל אחד ישאר הכספים והזכויות הרשומים על שמו. דנית הבינה היטב את המשמעות וגם נעלבה ממנה אך רצתה לחתום כדי להציל את נישואיה.
אל תחתמי המלצתי לה.
ההסכם הזה לא יגן לך על נישואייך הסברתי לדנית. הנישואין שלך עומדים להסתיים כך או כך כי כשבעלך מתנה את המשך נישואיכם בכך שתוותרי על זכויות שיש לך, הוא מתכנן כבר את הצעד הבא שלו, ואותך הוא מרגיע עם טיפול ומילים וורודות וחסרות שחר.
אם אפשר להציל את נישואיכם – לכו לטיפול זוגי ואין שום צורך בהסכם ממון, שייטיב את מצבו אם מחר הוא יחליט להתגרש. ואם אי אפשר להצילם – אנחנו עוסקים בכלל בהסכם גירושין, ולגביו ננהל משא ומתן אחר לגמרי, בשקיפות ובהוגנות.
עיניה הכחולות מלאו דמעות כשהיא הבינה מה עומד מאחורי הדרישה להסכם. ״אני לא חותמת על שום הסכם״ היא הודיעה לו,
שבוע אחר כך חזרה – ״יצא המרצע מהשק״, אמרה בעיניים כבויות. אורח הודיע לה שאם אין הסכם ממון אין טיפול ודרכם המשותפת הגיעה לקיצה.
2. תלמדי לשחרר
הגירושין ביניהם לא היו קלים. לאורי היתה שריטה קשה בכל מה שקשור לכסף, ולמרות שהם ניהלו הליך גישור הוא סירב לחשוף את כל הכספים, ובסוף כשחשף היא הרגישה שהוא מסתיר כספים ומסמכים, והתלבטה אם להתחיל הליך משפטי, אבל הוא הכחיש והפעיל עליה שוב את טכניקות השכנוע שלו, והיא נכנעה וחתמה, למרות שהמלצתי לה לא לחתום בלי לראות מסמכים או לערוך חקירה כלכלית.
ההסכם כלל סעיף שעוסק במכירה מיידית של דירת הפנטהאוז שלהם, שכן אורי לא הסכים להעניק לה ולבנות תקופת חסד במהלכה ישארו להתגורר בדירה. כך היא מצאה עצמה תוך כמה חודשים נאלצת לעבור לדירה שכורה עד שתצליח למצוא דירה אחרת שתתאים לה ולבנות.
שנה לאחר הגירושין אורי רכש בית פרטי ועבר להתגורר בו עם בת זוגו החדשה. היה להם תמיד חלום משותף לעבור לגור בבית פרטי וכשאורי הגשים אותו בלעדיה, דנית הלכה והתמרמרה.
עורכת הדין שעובדת עימה במחלקה בעיריה הוציאה לה גם את נסח הטאבו של הדירה שלו וגם את הסכם הרכישה ודנית הבינה שאורי הוסיף לצורך רכישת הבית כספים רבים על הסכום שקיבל כל אחד מהם ממכירת דירתם.
היא הגיעה אלי ממורמרת לחלוטין, חשה שהוא רימה אותה, משוכנעת שהיו לו כספים שהוא הסתיר וגם עסקה לא מעט בבת זוגו החדשה. הפעם, כך אמרה, היא מוכנה לתבוע אותו.
אלא שהסכם הגירושין שלה כולל סעיף של ויתור על תביעות עתידיות, ובדיקות שהיא יכלה לעשות אז והשתכנעה לוותר עליהן, היא כבר לא יכולה לעשות כעת, אחרי שההסכם נחתם ואושר.
שחררי אותו, המלצתי לה, המערכת המשפטית לא תאפשר לך לנהל הליך חדש לאחר שנחתם הסכם. סיכויי ההליך נמוכים מאוד לעומת עלותו הכספית.
הדרך לשחרר אותו היא לקחת אחריות על כך שלא עשית את כל הבדיקות לפני ההסכם, שנתת לו לשכנע אותך שאין כלום, ושחתמת על הסכם למרות שחשדת שהוא מסתיר. דרך אגב, את מניחה בוודאות שהוא הסתיר ממך כספים אך יכול מאוד להיות שיש הסבר אחר לרכישת הבית, ניסיתי להרגיעה.
עוד הבהרתי לה שהעיסוק בו ובבת זוגו שנה לאחר הגירושין אינו בריא, מעמיד אותה במקום ממורמר, ומחבר אותה לאנרגיה שלילית, במקום להתמקד בשיקום חייה ובמציאת זוגיות חדשה.
אבל היא נשארה צודקת וממורמרת והזכירה לי את השיר של יהודה עמיחי –
הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אָנוּ צוֹדְקִים
מִן הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אָנוּ צוֹדְקִים
לֹא יִצְמְחוּ לְעוֹלָם
פְּרָחִים בָּאָבִיב
הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אָנוּ צוֹדְקִים
הוּא רָמוּס וְקָשֶׁה
כְּמוֹ חָצֵר
אֲבָל סְפֵקוֹת וְאַהֲבוֹת עוֹשִׂים
אֶת הָעוֹלָם לְתָחוּחַ
כְּמוֹ חֲפַרְפֶּרֶת, כְּמוֹ חָרִישׁ
וּלְחִישָׁה תִּשָּׁמַע בַּמָּקוֹם
שֶׁבּוֹ הָיָה הַבַּיִת
אֲשֶׁר נֶחְרַב
3. תוותרי בעוצמה
השבוע היא הגיעה אלי שוב, הפעם עם חברתה הטובה. אני קיבלתי את עצתך ושחררתי אותו היא אמרה, אבל המקרה של אורלי קשה מאוד והיא חייבת ייצוג.
אורלי התגרשה כבר לפני כמה שנים מאייל בעלה שאובחן כסובל מהפרעת אישיות גבולית, וגללה בפני את הקושי לחיות לצד בעל בורדרליין, קושי שהביא אותה להחלטה נחושה להתגרש ממנו.
אחד המאפיינים הבולטים של בעלי הפרעת אישיות גבולית הוא שהם רואים בכל פגיעה בהם עילה ״להשמיד״ את מי שמולם, כך שאין הלימה בין עוצמת הפגיעה בהם לעוצמת התגובה שכנגד. וכך נאלצה אורלי להתמודד עם התקפי זעם קשים מאוד של אייל בכל מריבה קטנה עד שאזלו כוחותיה והיא דרשה להתגרש. כצפוי, הוא הערים קשיים לא מועטים אך כעבור שנתיים של הליכים משפטיים הם הגיעו להסכם והתגרשו.
הבעיה עם בעלי הפרעות אישיות גבולית ונרקיסיסטים, שאם הבאתם עימם ילדים לעולם, תאלצו להתמודד איתם עוד שנים רבות. ואכן, חיי הגירושין היו רצופי סבל עבורה. אייל הערים קשיים, הסית את הבנים, סירב לאשר טיפולים, סירב לאבחונים, החזיר אותם מתי שהתחשק לו, ואם העזה להעיר לו, הוא המטיר עליה את זעמו, כמיטב המסורת.
לאחרונה המצב החמיר כי אייל דרש לבטל את תשלום המזונות. בעוד שהוא פוטר מעבודתו, אורלי קודמה לתפקיד ניהולי, והוא סירב לשלם את חלקו במחצית הוצאות החינוך של הילדים ושפך עליה בכל הזדמנות את חרון אפו ותסכולו.
היא באה לייעוץ ולא ציפתה לקבל את ההמלצה לוותר לו על המזונות. מסתבר שמשכורתה של אורלי הוכפלה מאז שנחתם ההסכם. אייל לעומתה לא הצליח להתמיד במקומות עבודה, ובחודשים האחרונים לא עבד. הסברתי לה שתשלום המזונות מדי חודש מחשבון הבנק שלו לחשבון שלה מתסכל אותו, וכשהוא מתוסכל היא סובלת. כנגד ביטול תשלום המזונות הצנוע היא יכולה לקנות שקט, בדמות הסכמה מראש לטיפולים, לאבחונים ולחוגים והשתתפותו בכל ההוצאות החריגות.
היא הודתה שהוא הודיע לה שלא ישלם את מחצית ההוצאות מאחר שמבחינתו תשלום המזונות אינו הוגן, עוד היא הודתה שתשלום המזונות אכן מוציא ממנו תסכול רב, וכשהוא מתוסכל, היא כאמור, סובלת, אך התקשתה לוותר.
בני משפחתה וחבריה עודדו אותה לפנות אלי כשהם משוכנעים שאציע לה לצאת נגדו למלחמת חורמה, והיא הופתעה מההמלצה לוותר.
הלוואי שכל אחת תוכל להרשות לעצמה לוותר על מזונות הבהרתי לה את עמדתי. תשלום המזונות מייצר במקרים רבים תסכול רב, וויתור עליהם ממקום של עוצמה ושל יכולת כלכלית, תוך חלוקת ההשתתפות בהוצאות הילדים, עשוי לנקות את המרחב ביניכם ולקנות לך שקט רב. וויתור אינו תמיד מעיד על חולשה. כשהוויתור בא מתוך תודעת שפע עמוקה, מתוך בטחון עצמי, מתוך תחושת הוגנות, הוא מאפשר לך לוותר בעוצמה, ומביא עימו קארמה טובה.
9 Comments
אבות שהתגרשו, ואינם עומדים בהתחייבויותיהם הכספיות והאחרות כלפי ילדיהם הקטינים – לעיתים עד כדי התעלמות מוחלטת מהם – נהנים עדיין מן הזכות לשלוט על גורלם (נדרשת הסכמה לטיפולים רפואיים, לסוג החינוך וכו’.) אם חד הורית נקלעת לעיתים למצבים בלתי אפשריים. למשל כאשר ילד נזקק בדחיפות לניתוח. ישנה אמנם דרך לעקוף זאת בעזרת בית משפט, אך חייה של אם כזאת הופכים לגהינום יומיומי.
ויש גם מקרים הפוכים, שהאם מרוויחה היטב, מצבה משופר לאין ערוך ממצב הגבר, שנאלץ לשלם מזונות גבוהים מאד יחסית להכנסתו.
יחשב אולי כמיושן, “ועזב איש את אביו ואת אמו, ודבק באשתו והיו לבשר אחד” “ואידך זיל גמור”.
תשלום המזונות מייצר במקרים רבים תסכול רב כי הוא לא מידתי, “וויתור” עליהם ממקום של עוצמה ושל יכולת כלכלית, תוך חלוקת ההשתתפות בהוצאות הילדים, עשוי לנקות את המרחב ביניכם ולהציל כמה נפשות. “וויתור” אינו מעיד על חולשה. הוא מעיד על חוק מעוות שהופך צד אחד ל”חלש” שמקבל אוטומטית הכל וצריך ל”וותר”.
כשהוויתור בא מתוך תודעת שפע עמוקה, מתוך בטחון עצמי, מתוך תחושת הוגנות, הוא מאפשר לך לוותר בעוצמה, ומביא עימו קארמה טובה. עדיין מפוספס. אין פה “וויתור” .
כשנשים יתפסו את עצמן כשוות לגברים, הן מלכתחילה יוותרו על המושג “לוותר” ותעברנה לחשוב במושגי היערכות מחדש לטובת עתיד הילדים.
בינתיים הן רחוקות מזה, וזה עצוב.
אם יקום פעם מישהו חכם, ויחליט להתבונן בכל הזוגות המתגרשים ולנתח את מצבם, הוא יקבל תמונה מחרידה של אנשים פגועים וסובלים משני הצדדים, ויבין שמשהו מאד בסיסי פגום בתהליך ובמערכת. והלוואי שזה יקרה והלוואי שתהיינה מסקנות, והלוואי שיבינו שזוגות גרושים זה עדיין משפחה בעיני הילדים עצמם, וחובה על המערכת לעזור לשני הצדדים לחיות נכון ובכבוד למען הילדים.
אתה לחלוטין צודק
לא השופט קובע, לא החוק קובע, וגם לא הפסיקה. הם כולם תולדה של מצבים חברתיים ויחסי כוחות בחברה.
קובע מי שעורך את הדין ולא מציית למה שמעולם לא היה צודק, רלוונטי או מועיל. זה כולל את ההסכם של העובדת הסוציאלית, וכמובן פסיקות מזונות יומיומיות.
מזל שתבחרו שלא לפרסם את זה- אבל זו האמת.
אורי תגובתך חכמה אנושית וצודקת . הלוואי וכך ינהגו המתגרשים כולל עורכי הדין שלהם.
צריך לחוקק חוק שמבטל הסכם ממון אם אחד הצדדים לא מקיים את המשך הנישואין לפחות 5 שנים, ואז כל אותם נוכלים יחשבו פעמיים לפני שהם מחתימים על הסכם עושק
גם לגיסי, נעשה אותו תרגיל. הוציאו אותו מהדירה של אשתו שגרו בה. החתימו אותו על ״הסכם״, שלמעשה היה גירושין. הפיתוי היה על ידי הבטחה לגשת לטיפול ונסיון לשיקום הנשואים, שאם לא יצלח, יכנס ההסכם לתוקף!
הוא האמין ונפל למלכודת, ו… נזרק החוצה ללא כלום.