יום חמישי 4.2.21
07:00אני עומדת במרפסת ולוגמת מים מכוס גדולה. אסף בני הצעיר יוצא כסערה מהבית להספיק להגיע מוקדם לצבא, ומפטיר שלום מרחוק. אני מסתכלת על הים ונושמת את כל הכחול. 8 קילומטרים של ריצה מאחוריי, ויום ארוך מאוד עוד לפניי.
08:30 – דיון בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב
על הפרק – שאלת המזונות וחלוקת הרכוש בין בני זוג תל אביביים שהתגוררו עד לפני שנה וחצי בחו״ל. טענות הצדדים קוטביות לחלוטין. האשה טוענת שהבעל מולטי מליונר, שמנהל את נכסי משפחתו ששווים מאות מליוני דולרים ושכרו עומד על כ – 100,000$ בחודש; ואילו הבעל טוען מנגד שהוא חסר כל ועובד כשכיר בחברת יעוץ עבור שכר של 15,000 שקלים לחודש.
״הבעל מעולם לא הקים עסק, לא בנה מפעל, לא הקים חברה, לא הקים סטארט-אפ, לא הנפיק חברות, לא יצר ערך ולא יזם כל יוזמה עצמאית ופרטית משלו" חזר וטען בא כוחו בכל כתבי הטענות שלו.
למרות האמירות הנחרצות האלו שלי ואודי בדקו את החברה בה הוא טען שהוא עובד, ונוכחנו לדעת שהוא מחזיק במלוא מניותיה. שבוע לפני הדיון הגשנו לשופטת את דו״ח רשם החברות המעיד שהחברה בה הבעל עובד כ״שכיר״ נמצאת בבעלותו.
מיד בתחילת הדיון ביקשה השופטת מהבעל לעמוד וחקרה אותו. ״אני הקמתי את החברה, אני המנכ״ל, הדירקטור ואני זה שקובע את שכרי״, הודה הבעל.
השופטת סיימה את הדיון ואמרה שהחלטות בענין המזונות, צווי גילוי מסמכים ומינוי מומחים ינתנו וישלחו לצדדים.
10:00
אני נכנסת למשרד, עוד עם מסיכה על פניי ועוד לפני שאני מספיקה להניח את התיק ולהתיישב נאוה נכנסת למשרדי ומדווחת שיש שתי החלטות שאני מאוד אשמח לראות.
מור, שאתמול חגגנו לה 31 שנים, נכנסת למשרד בשמחה. נאוה מספרת שהיא מסתובבת עם ההחלטה ביד ולוחשת ״יששש!״ מהבוקר. היא אוחזת בהחלטה בת ארבעה עמודים לביטול מזונות שמשלם אב שהקורונה גמרה לו את ההכנסות ואת העתיד הקרוב ואין פתרון באופק.
ההחלטה השניה כבר ממתינה על שולחני – החלטה לביטול דיון בתביעה. מדובר בזוג מבוגר שערכו הסכם לפני שנים בו האשה ויתרה על כספים, כנגד תשלום ״דמי מזונות״ לשארית חייה. הגרוש שחי באפריקה ובשלב כלשהו הפסיק לשלם את אותם דמי מזונות, הגיש תביעה לביטולם אך טוען שאינו יכול להגיע לכאן בגלל הקורונה. האמת היא שיש לו חוב ענק בהוצאה לפועל והוא חושש להגיע ולהיתקע כאן כי יש נגדו צו עיכוב יציאה מהארץ, ורוצה לנהל הליך בשלט רחוק. הוא ביקש לפטור אותו מהתייצבות בגלל הסגר על נתבג, ובגלל שהוא חולה, סובל מלחץ דם ואינו מחוסן. כשהצגנו תמונות שלו מהפייסבוק עף על החיים באפריקה, השופטת החליטה שהיא מעוניינת להתרשם ממנו באופן אישי ובלתי אמצעי וביטלה את הדיון.
11:00
יושבת עם טלי על הסכם חלוקת עזבונו של מנוח שהלך לעולמו צעיר יחסית והותיר אחריו כמה וכמה צוואות, ומאז פטירתו ניטש קרב על עזבונו בין האשה השניה ובתם מצד אחד לבין הבת מנישואיו הראשונים מצד שני.
15:00
פגישת זום עם אשה שהגיעה לארץ לטיפולים אונקולוגיים לאחר שהתגוררה עם בעלה ושלושת בנותיה במשך שנתיים באחד מאיי תאילנד. לא רק שהשמים הסגורים ניתקו אותה מבנותיה, הוא הודיע לה שאין לה מה לשוב לתאילנד, אבל הוא נשאר שם עימן. במקביל הוא חילק את חסכונותיהם ודרש שתממן את טיפוליה מחלקה בהון המשפחתי. הוא כנראה עוד לא הבין שקארמה איז א ביץ׳, בקרוב אני אבהיר לו אישית.
16:00
הלקוחה שדחו לה את הדיון שולחת חבילת שוקולדים מליאונידס. כל המשרד צהלה ושמחה וכל השוקולדים טרוף נטרפו.
17:00
עוד פגישה עם אשה שמיוצגת על ידי עורך דין אחר ורוצה חוות דעת שניה. היא הרגישה שמשהו חסר לה בפאזל אבל לא קיבלה תשובות ברורות מעורך הדין שלה.
הם במשא ומתן לקראת הסכם ומתווכחים על עניינים שוליים כמו באיזה יום הוא יקח את הילדים פעם בשבועיים וכמה פעמים בשנה הוא יכול לטוס לחו״ל בלי למצוא סידור לילדים. יש אסטרטגיה כזו, הסברתי לה, למקד את האנרגיה בענין שולי, כדי להסיט את תשומת הלב מהעיקר. והעיקר במקרה שלה הוא שווי המניות, האופציות והזכויות הסוציאליות שלו. את זה משום מה הם לא ממהרים לבדוק. בהערכה גסה שווי חלקה בזכויותיו יאפשר לה להישאר עם הבית כולו, אבל הוא הודיע לה שמוכרים את הבית ומתווכח אם תוכל להישאר לגור בו שנה או שנתיים. ולמה עוה״ד שלי לא הסביר לי שזו האסטרטגיה שלו? היא רוטנת, ספק שואלת, ספק כועסת.
גם כשאתה מכיר את כל חוקי משחק השחמט, ויודע איך כל כלי נע על הלוח, לא תמיד אתה יודע לקרוא נכון את היריב ולהבין את המהלכים של הצד השני. ע״ע גמביט המלכה.
18:00
פגישת הכנה עם לקוחה לקראת פגישת מו״מ עם עורכת הדין של בעלה. התווכחנו על שוויים של ארבעה נכסי מקרקעין ואז קיבלנו את הערכת השווי של העסק של בעלה.
הידעתם ששווי של משרד יועצי מס עשוי להגיע למעל 25 מליון שקלים? הסברתי ללקוחה שהערכת השווי הזו היא game changer במשא ומתן, ולכן אנחנו לא נמשיך לעסוק בוויכוח אם הדירה שווה 3.2 מליון או 3.4 מליון. על זה מראש נהיה מוכנות להתפשר. אם תהיה הסכמה על שווי העסק נתקדם להסכם, ואם לא – נתקדם להליך משפטי.
התעייפתם ? חכו.
20:00
חשבתי שסיימתי את היום. מתיישבת בסלון כדי לצפות בחדשות. אחת הכתבות המרכזיות בחדשות עוסקת בגלית צרפתי שנעלמה לפני שבועיים עם בנה בן החמש לאחר שבית המשפט קבע שיש להעביר את המשמורת לאב, אותו האשימה בהתעללות מינית בבנם.
בית המשפט קבע שאלו האשמות שווא והורה על העברת המשמורת לאב. האב התראיין בעילום שם, בקול מעוות ומבלי שיראו את פניו, וסיפר עד כמה הוא דואג לבנו. לא כל הפרטים פורסמו ואינני מכירה את המקרה באופן אישי, אבל ברור לי שבדיקה פסיכיאטרית מעמיקה קבעה שהאם עושה נזק קשה לילד ולכן בית המשפט הורה להעביר משמורת.
נזכרת בלקוח שלי, מלח הארץ, שזה עתה קיבלנו חוות דעת פסיכיאטרית לפיה הוא לא פגע מינית בבתו למרות שזו טענת האם שאובחנה כסובלת מהפרעת אישיות קשה והכניסה לילדה לראש שאבא ״עשה לה כואב״. מתפללת שהשופטת תאמץ כבר את חוות הדעת ותאפשר לו כבר לפגוש בבתו ושהתיק שלו לא יקבל תפנית דרמטית דומה.
21:00
קבוצת הווטסאפ של שירן, לקוחה שעל בעלה המופרע כתבתי לכם לא פעם, פעילה במיוחד. עם רוב הלקוחות יש לנו קבוצת ווטסאפ בה נמצא כל הצוות המטפל לעדכונים שוטפים והעברת מידע.
לאחר שאתמול הוא גנב לה את הרכב ושם עליו מנעול הגה, היום הוא לקח רק שניים מתוך שלושת הילדים, ולקטן הודיע שהוא לא יכול לישון אצלו כי ״אין מקום״ והוא מחזיר אותו הביתה ורק אחותו נשארת. הילד המסכן שחש נטוש לעומת אחותו המועדפת התחנן לאביו שישאירו לישון אצלו, מירר בבכי וביקש מאימו שלא תפתח לאביו את הדלת כדי שלא יחזירו. האב המופרע צילם אותו בוכה ומתחנן אליו לישון אצלו, כהכנה לדיון. ״כשהם יגדלו הם יזכרו מה אתה עושה להם״ היא אמרה לו ופתחה את הדלת. לילה ארוך עוד מצפה לה, ובבוקר נגלה בקבוצה תמונה שנשלחה ב01:34 בלילה. החדר חשוך, אך אם מתמקדים אפשר לראות את הבן הקטן ישן כמו מלאך, ורק פניו הנפוחות וערימות הצעצועים והספרים המפוזרים לידו מעידים על הלילה שעברה אימו.
22:00
מסיימת לצפות ב״אביב נעורים״ בטלוויזיה ולא מצליחה להבין מאיפה יש לסוכנות המוסד את האומץ לעשות את מה שהן עושות.
נזכרת בלקוחה סוכנת המוסד היפה שלי, שבבית היא אשה מוכה רגשית שהיתה זקוקה לכל כך הרבה אומץ כדי להחליט להתגרש. ואיך בסופו של דבר הגענו לדיון ובעוד שאני עמדתי וסיפרתי לשופט מה היא עוברת היא ישבה מכופפת עם הראש למטה בין הידיים, חוששת להביט בו כשהוא חוטף ממני את האמת ישר לתוך הפרוטוקול. כששאלתי אותה איך יכול להיות שיש כזה פער בין מה שהיא עושה בעבודה למי שהיא בבית, היא השיבה- בעבודה זו דמות.
22:30
אני מכוונת שעון לשעה 06:00 מתוך הרגל, על אף שסביר להניח שאתעורר ממילא לפניו. קוראת מיילים, גוללת בפיד בפייסבוק ובאינסטגרם, לא נרדמת. אני מוודאת עם האחים שלי שמחר אנחנו אוכלים צהריים יחד. זה שוב החמישה לחודש, ואנחנו מקפידים על המפגש החודשי שלנו כראוי לגנים היקים.
24:00
לילה טוב,
מחר סופשבוע.
