פרק א – סינתיה וג׳וליאן

השבוע לפני 40 שנה נרצח ג׳ון לנון. הידיעה הזו החזירה אותי לאותו יום בדצמבר 1980. הייתי בת 11.5 וכמו בכל חופש נשלחתי לבלות בבית סבתי בירושלים. בעודי פותרת תרגילים בחשבון ליד השולחן במטבח, הדליקה סבתי את הרדיו הישן שעמד על השולחן. טו טו נשמע אות החדשות ומיד לאחריו הכריז הקריין שג׳ון לנון נרצח בניו יורק. הרגע הזה בילדותי נצרב בזכרוני לצד רגעי טראומה קולקטיבית נוספים כמו הרגע שנחתם הסכם שלום עם מצרים, הרגע ששמעתי שסעדאת נורה, והרגע ששחררו את חטופי אנטבה.

חזרתי השבוע ללנון, לשירים שלו, ולחייו האישיים במאה הקודמת, חיים רצופי דרמות ששווה להקדיש להם את הטור השבועי, ולשמור את הסיפורים מהמשרד לשבוע הבא.

ג׳ון ווינסטון לנון, ששמו האמצעי הוענק לו ע״ש צ׳רצ׳יל, גדל בבית לא פשוט. את אביו הימאי לא ראה מאז שהיה בן שנתיים ואימו ג׳וליה, ממנה ירש את כשרונו המוזיקלי, התאהבה בגבר אחר ולא יכלה לגדלו. לאחר שאחותה דיווחה על התנהלותה לשירותי הרווחה, היא שלחה אליה את הילד עם מזוודה, ומאז הוא גדל אצלה. במשך שנים גדל לנון מנותק מהוריו, למרות שאימו התגוררה בסמוך לו. כשהיא חזרה לחייו בגיל ההתבגרות, היא הכירה לו את מוזיקת הרוקנרול וחזרה להיות דמות משמעותית עבורו. למרבה הטרגדיה נהרגה אימו של לנון בתאונת דרכים כשהוא היה רק בן 18 שנים, טראומה שהותירה חותם בנפשו וגררה אותו לשתיה ואלימות.

את סינתיה פאוול פגש ג׳ון בבית ספר לאומנויות של ליברפול. האמת היתה שהוא רק רצה להשתעשע, אך באותם ימים של אהבה חופשית לא ממש שמעו על אמצעי מניעה וג׳ון הצעיר לא נזהר, וכך מצאה עצמה סינתיה הרה. הם נישאו בשנת 1962 בטקס קצר, וכבר באותו ערב השאיר ג׳ון את סינתיה לבד ויצא להופעה. האמרגן שלו, שחשש לנפץ למעריצות את הפנטזיה, ביקש מהם לשמור את דבר הנישואין וההריון בסוד, כך שג׳ון המשיך להופיע במרץ, וסינתיה וג׳וליאן הקטן, שנקרא ע״ש סבתו, מצאו עצמם רוב הזמן לבד.

למרות היותו כשרון על במוזיקה, כבעל לנון לא הצטיין. סינתיה מספרת בספרה שהוא היה קנאי אובססיבי ואף גילה כלפיה אלימות ואכזריות. במקביל הוא גם בגד בה עם מעריצותיו, עוד לפני שיוקו אונו נכנסה לתמונה. הדואליות הזו אפיינה את לנון לאורך כל הדרך – גם קנאי אובססיבי וגם בוגד, גם אלים ואכזרי לאשתו וגם מטיף לשלום עולמי, ועוד נפגוש בה בהמשך.

כעבור 6 שנות נישואין גילתה סינתיה שג׳ון מנהל קשר מכתבים עם יוקו אונו. המכתבים של אז הם הווטסאפ של היום, וכמו כל הבוגדים הוא הכחיש וטען שאין כלום ויוקו היא רק ״אמנית משוגעת״. בסופו של דבר סינתיה תפסה אותו שיכור באיזה ערב והוציאה ממנו הודאה שהוא בגד בה עם אלפי נשים בכל העולם. הוא כנראה הבטיח לה שיפסיק כי בשלב הזה במקום לזרוק אותו מהבית היא בוחרת להמשיך הלאה. ביג מיסטייק.

חודשים ספורים לאחר מכן, לנון משכנע את סינתיה לצאת לחופשה ביוון, בטענה שהוא עסוק בהקלטת אלבום וצריך להתרכז. כמו בסיפורי הבגידות הקלאסיים, סינתיה חוזרת מוקדם מהמתוכנן עם המזוודות מיוון, פותחת את דלת חדר השינה ומוצאת אצלה במיטה את היפנית המשוגעת לבושה בחלוק שלה ומביטה בה בלי הבעה. מההלם סינתיה ברחה משם כל עוד רוחה בה וחזרה הביתה כעבור כמה ימים.

ג׳ון, שכבר מבין שהיא לא תעזוב אותו בגלל בגידה, מוכר לה סיפור שזה כלום ושום דבר, שהוא אוהב אותה ואת ג׳וליאן ומבקש סליחה. סלחה, ברור שסלחה, בכל זאת מדובר בג׳ון לנון…

בשלב זה כנראה שיוקו הפעילה על לנון לחץ, שכן זמן קצר לאחר מכן הוא טס לניו יורק ושלח חבר שלו להודיע לסינתיה שהוא מתכוון להתגרש ממנה ולתבוע משמורת על ג׳וליאן, שהיה אז רק בן 5.

אח, לנון לנון, אילו הייתי מייצגת את סינתיה לא הייתי מאפשרת לה לוותר לך והיא היתה מקבלת עד היום חצי מהתמלוגים על השירים שלך שנוצרו במהלך הנישואין. אבל לא יכולתי לייצג אותה כי בכלל עוד לא נולדתי, וככל הנראה בשל חששה מאיומיו של לנון שיתבע משמורת על ג׳וליאן, הסכימה סינתיה לצאת מנישואיה ללנון עם 100,000 פאונד בלבד ומשמורת על ג׳וליאן. לנון גם עשה טובה והפריש עוד 100,000 פאונד לקרן לטובת ג׳וליאן וכל ילד נוסף שיוולד לו (תרשו לי להניח שיוקו היתה אחראית לסעיף הזה) ואיפשר לסינתיה לקבל את הריבית על הכסף עד שג׳וליאן יגיע לגיל 21.

עוד לפני גירושיו הרישמיים מסינתיה בנובמבר 1968 איחד לנון כוחות עם יוקו אונו היפנית המשוגעת, שהיתה מבוגרת ממנו ב – 7 שנים. היא התגרשה מבעלה השני והשאירה איתו את בתה כדי לחיות לצד לנון, אותו הכירה כשביקר בתערוכה שלה בלונדון שנים ספורות קודם לכן. במרץ 1969 הם נישאו ולנון שינה את שמו האמצעי מווינסון לאונו.

פרק ב – יוקו אונו

היחסים שלהם שהתחילו בבגידה היו מטורפים ואובססיביים ומלאי פרובוקציות. בעוד שאת נישואיו הראשונים לנון הסתיר, בפעם השניה הוא עשה זאת בגדול. את ירח הדבש שלהם בילו לנון ואונו בחדר 702 במלון הילטון באמסטרדם והזמינו את עיתונאי העולם לחדרם בין השעות 9 בבוקר ל-9 בערב. העיתונאים שציפו למצוא את הזוג עושה אהבה, מצאו אותם יושבים במיטה מעליה תלויים שלטים הזויים – ״מיטת השלום״ ו״שיער השלום״ ומדברים על שלום.

אולם בכך לא תמה הפרובוקציה. כעבור שבוע הם טסו לוינה ועברו להזיה הבאה. הם קיימו מסיבת עיתונאים כשהם נמצאים בתוך שקית לבנה בה אכלו טורט שוקולד. הקטע של השקית היה להעביר את חשיבות המסר ללא תלות בצבע עורו, יופיו, גילו או מינו של הדובר, המוסתרים בתוך שקית.

עד מהרה תפסה יוקו את מקום הביטלס בליבו של לנון, ודאגה לבודדו מהעולם. שנה לאחר שנישא ליוקו פירק לנון את הביטלס, ניתק קשר עם ג׳ורג האריסון ופיתח שנאה כלפי חברו הטוב פול מקרטני. לנון אף התנתק ממשפחתו ומדודותיו, ואפילו מבנו ג׳וליאן. אייפונים לא היו וגם לא ווטסאפ ובכל פעם שסינתיה ניסתה לחייג ללנון כדי שג׳וליאן ישוחח עימו, אונו מצאה תירוץ למה ג׳ון עסוק ולא יכול לקבל את השיחה. ללנון היא לא העבירה את המידע ולא הפסיקה לחפור לו שמשפחה היא דבר מיותר, תוך שהיא רומזת שהם רק רוצים את כספו. יוקו, ששלטה בלנון ביד רמה, החתימה אותו על יפוי כח וניהלה את כל נכסיו, משקיעה את כספיו בסגנון השקעה יחודי לה שכלל השקעה בנכסים, באומנות, ואפילו בבעלי חיים. היא גם דאגה להחתים אותו על צוואה מתאימה, נגיע לזה בהמשך.

אך לא לעולם חוסן, ובכל זאת – קארמה וואז א ביץ׳ כבר אז. בשנת 1973 החל לנון הבוגדני לפזול החוצה שוב. יוקו, שידעה היטב עם מי יש לה עסק, איפשרה לו לנהל רומן עם מיי פאנג בת ה – 22, אמריקאית ממוצא סיני, שיוקו שכרה כעוזרת אישית שלו והורתה לה לתת לו מה שירצה, והוא רצה דווקא אותה. יוקו טעתה לחשוב שהעניינים ישארו תחת שליטתה, אבל ג׳ון עשה לה תרגיל וברח עם הסינית הצעירה בשנת 1973 לסופשבוע בלוס אנג׳לס. אותו סופשבוע שכונה ״סוף השבוע האבוד״ ונמשך לא פחות מ-16 חודשים של רכבת הרים רגשית שכללה סקס, סמים ואלכוהול.

במהלך אותה תקופה, רחוק מהשפעתה של אונו, חידש לנון את קשריו עם ג׳וליאן בנו שהגיע לבקר אותו ואפילו לקח אותו לדיסנילנד. נראה לי שג׳ון שיחזר עם ג׳וליאן את ילדותו הוא – גם הוא היה מנותק מהוריו בילדותו, וגם הוא שב לקשר עם אימו בנעוריו. הוא לא ידע שכמוהו, גם ג׳וליאן עתיד להתייתם בגיל צעיר.

נחזור לסוף השבוע האבוד. יוקו לא הרפתה, ובשנת 1975 איבד לנון עניין במיי פאנג הצעירה, וחזר עם הזנב בין הרגליים לחיות עם יוקו בבנין הדקוטה בניו יורק.

כמו כל הזוגות, גם הם חשבו שילד יציל להם את הנישואין ומיד לאחר שובו לזרועותיה, יוקו הרתה ובאוקטובר 1975ֿ, כשהיא בת 42, נולד בנם שון, שזכה ליחס מועדף מאביו שהתמסר לגידולו, ואף כינה אותו בני הראשון. יש הטוענים שבהתאם לדרישתה של יוקו הוא ישב בבית וגידל את בנו, מפסיק לחלוטין כל פעילות מוזיקלית למשך 5 שנים תמימות.

למרות שמאז סוף השבוע האבוד שמר לנון על קשר סדיר עם ג׳וליאן, הוא לא הצליח לבסס עימו יחסי אב בן אמיתיים ואוהבים, בטח לא כשיוקו באזור. בשנת 1980 סיכם לנון את רגשותיו לבנו ג׳וליאן בריאיון לפלייבוי, במילים האלו: "שון היה ילד מתוכנן, וכאן טמון כל ההבדל. אני לא אוהב את ג'וליאן פחות. הוא עדיין הבן שלי, אם הוא בא מבקבוק ויסקי או משום שלא היו גלולות באותם ימים. הוא כאן, הוא שלי והוא תמיד יהיה", וכן ניבא בביטחה – "לג'וליאן ולי תהיה מערכת יחסים בעתיד". הוא לא ידע שחייו עתידים להסתיים בסוף אותה שנה.

פרק ג – לאן עפים הברווזים כשהאדם קפוא

ביום 8 לדצמבר 1980 ערך לנון את הראיון האחרון שלו בו אמר "אני מאמין באהבה, בשלום. אני מאמין בחשיבה חיובית…אני מעריך שהעבודה שלי לא תגמר עד שאמות ואקבר, אבל מקווה שזה יהיה עוד הרבה, הרבה זמן."

בבוקר אותו יום קנה הרוצח, מרק דייוויד צ'פמן עותק של הספר התפסן בשדה השיפון מחנות ספרים, עליו הוא כתב "זוהי הצהרתי" ("This is my statement"), וחתם בשם "הולדן קולפילד״, שמו של גיבור הספר.

צ'פמן המתין באותו יום, יחד עם מעריצים רבים נוספים מתחת לבנין הדקוטה. כשלנון יצא צ׳פמן ביקש ממנו שיחתום על עותק מהאלבום פנטזיה כפולה, ולאחר החתימה שאל אותו לנון בנימוס אנגלי, "זה כל מה שאתה רוצה?". הרוצח חייך והנהן בהסכמה. "אז ניצח החלק הגדול שבי ורציתי לחזור למלון, אבל לא יכולתי. חיכיתי עד שהוא חזר. הוא ידע לאן הברווזים עפים בחורף, והייתי חייב לדעת את זה״, אמר צ'פמן הפסיכי.

לאן הברווזים עפים כשהאגם קפוא ? שאלה זו ששאל הולדן, גיבור הספר התפסן בשדה השיפון הפכה למשפט המוכר והמייצג ביותר בספר. יש הסוברים שהאגם הוא משל לגוף, והברווזים הם משל לנשמה. ובעצם הולדן תוהה עקב מותו של אחיו הצעיר – מה קורה לברווזים- לנשמה, כשהאגם – הגוף, קופא – מת? לא ברור למה בדיוק התכוון צ׳פמן, שהמתין ללנון ליד בנין הדקוטה במשך כל היום.

בשעה 22:50 ביקש לנון לנשק את שון בנו נשיקת לילה טוב. צ׳פמן עמד בכניסה לבניין. לנון הביט בו לשניה ולא הבין שהוא מביט במלאך המוות. כשחלף על פניו כיוון צ׳פמן את אקדחו לגבו של לנון וירה 5 קליעי הולופויינט. 4 מתוכם חוררו ללנון את הגב ולא השאירו לו סיכוי לשרוד.

צ'פמן נעצר, והצהיר בתחנת המשטרה, "אני משוכנע שחלק גדול ממני הוא הולדן קולפילד, הדמות הראשית בסיפור. חלק קטן ממני הוא כנראה השטן."

מותו הטראגי של לנון היה גם יריית הפתיחה למאבק ירושה מר שניהל ג׳וליאן נגד יוקו. כשהצוואה נפתחה התברר שלנון הוריש את כל עזבונו, ששוויו היה כ – 220 מליון פאונד, לנאמנות לטובת יוקו ושון ונתן ליוקו את הזכות לנהל אותה כראות עיניה.

למרות שהעיזבון הניב הכנסה שנתית של כ – 12 מליון דולר, יוקו (הביץ׳) הציעה לג׳וליאן תקציב מעליב של 100 דולר לשבוע אותם כינתה ״דמי בירה״, הוא סירב לכך והחל נגדה במאבק משפטי שנמשך לא פחות מ – 16 שנים, והסתיים בפשרה חסויה. דיווחים בתקשורת רמזו על סכום של 20 מליון ליש״ט שהועבר לג׳וליאן, שיצא מאוכזב מהפשרה. ג׳וליאן שהקשיב למילותיו של השיר שכתב לנון לאחיו המועדף – ״החיים הם מה שקורה לך כשאתה עסוק בלתכנן תוכניות אחרות״, הבין שאחרי 16 שנים כדאי לעוף מהאגם הקפוא, לסיים את הקרב המשפטי, ולהמשיך הלאה.

חג שמח.