1. תסכול ואדישות

 

רוחלה ונתן הכירו בשידוך, חרדים לייט אמנם אבל בכל זאת הדרך היחידה להכיר היא בשידוך. אחרי 4-5 דייטים בלובי של בית מלון הציע נתן נישואין לרוחלה. לא, הם לא נגעו זה בזו עד לאחר החתונה, זה אפילו לא עלה על דעתם. מה הסיכוי שנישואין כאלו ישרדו לעומת נישואין של זוג שהתגוררו יחד קודם וכשהם נישאו היו משוכנעים בכל ליבם שזה לנצח נצחים? שאלה טובה.

קצת סטטיסטיקה- מחקר שפורסם במאי 2020 מצא שאחוז הגירושין בקרב הציבור החרדי הוא 6.6% מהזוגות, לעומת 20% בקרב החילונים ו-11% בקרב הדתיים לאומיים. כלומר העובדה שגרתם ביחד וחייתם כמו זוג נשוי מעלה את הסיכוי שתתגרשו לעומת נישואי שידוך שנפגשו כמה פעמים בלובי של מלון ולא נגעו אחד בשני בקצה האצבע. האמת היא שהמסקנה הזו אינה בהכרח נכונה. קיימת אפשרות שיותר חרדים סובלים בשקט ומוכנים לפשרות על מזבח התא המשפחתי, בעוד שאצל חילונים הבחירה באושר ובחיים מלאי אהבה גוברת על הצורך לשמור על שלמות המשפחה. מה דעתכם?

נחזור לרוחלה ונתן. הם ניהלו אורח חיים חרדי מודרני והביאו לעולם חמישה ילדים בהפרשים קטנים, כשהיה ברור לשניהם שרוחלה מגדלת אותם ונתן עוזר כמיטב יכולתו. נתן גם היה המפרנס הראשי ועבד כרואה חשבון שכיר אך גם רוחלה עבדה כמנהלת חשבונות במשרה חלקית. על פניו הכל שגרתי.

אלא שרוחלה היתה לטענת נתן נוירוטית. היא הרבתה לצעוק, להתעצבן ולריב עימו על כל שטות. כשהם רבו היה נהגה לקלל את נתן ואת היום שנולד בקללות נמרצות, והוא השתדל לא להגיב. ״אין לי סבלנות לשיגעונות שלה״ נהג נתן לומר ועטף את עצמו בעננת אדישות.

בשנה האחרונה הם פנו לטיפול זוגי ונדרשו להניח על שולחן הניתוחים את מצוקותיהם. רוחלה אמרה שנתן אדיש ולא מראה לה אהבה וחיבה ונתן אמר שהיא נוירוטית ומקללת ואשת ריב ומדון. המטפל הזוגי שדווקא ידע לנתח היטב את המצב הגיע למסקנה שרוחלה פשוט מתוסכלת כי נתן אדיש. נתן מצידו הסביר שהוא לא יודע להביע רגשות, ושעדיף להיות אדיש ממשוגע. האמת היתה שנתן מעולם לא אהב את רוחלה. הוא העריך אותה, חיבב אותה אבל מעולם לא התאהב בה ולא אהב אותה. אבל רוחלה רצתה אהבה.

בתוך תא משפחתי שאין בו אהבה בכלל, גדל תסכול. כשרוחלה זקוקה לחום ואהבה ונתן לא מסוגל להעניק לה אותם היא צוברת תסכול, ותסכולים מתפרצים החוצה. במקרה הטוב הם יכולים להתפרץ במריבות וצעקות ותלונות שיביאו בסופו של דבר לפירוק התא המשפחתי. במקרה הרע הם יתפרצו בצורת מחלה, כי כשצוברים תסכול ולא מוציאים אותו החוצה הוא מטפטף לגוף כמו רעל וחוסם עורקים או מגדל גרורות, וגם הוא עלול להביא לפירוק התא במשפחתי, בדרך טראגית.

אחרי כמה מפגשים נתן החליט לסיים את הטיפול. הוא הבין שאינו יכול לספק לרוחלה את מה שהיא רוצה, וממילא היה אדיש לקללות לצרחות ולמריבות. רוחלה דווקא המשיכה את הטיפול, ולאט לאט הבינה שאין מנוס מגירושין. ״או שאני אתגרש או שאני אהיה חולה״ היא אמרה ופתחה השבוע בהליך גירושין.

מוסר השכל –

שניים מהאוייבים הגדולים של חיי הנישואין שלכם הם תסכול ואדישות.

שניהם יכולים למוטט עליכם את הגג, וככל שהם גדלים קשה יותר לנהל אותם.

טפלו בהם כשהם קטנים, לבד או בזוג.

2. רגעי אימה

 

שלושה ילדים נולדו לרוית ואייל. במשך כל השנים הוא עבד בחו״ל ועשה מליוני דולרים. העיתונים הכלכליים מספרים על חמישה מליון דולר בשנה. לרוית אין חלק בעושר הזה כי היא חתמה על הסכם ממון שקובע הפרדה מוחלטת אך נותן לה סכום כסף על כל שנת נישואין וכל ילד. היא חיה כאן חיי נוחות וגידלה את שלושת ילדיהם וכשהוא נהג להגיע לארץ הם בקושי הסתדרו אבל איכשהו סבלו אחד את השני כשהיה ברור שזה לתקופה קצובה.

אייל לא היה רגיל לילדים ולא ידע איך להתנהל איתם. כשהם השתוללו הוא הפליק להם כדי להרגיע אותם, ורוית שניסתה להגן עליהם, הושתקה בגסות.

בסופו של דבר אזרה רוית עוז והחליטה לסיים את הסיוט. כשהיא אמרה לאייל שהיא רוצה להתגרש הוא הודיע לה שהוא אורז מזוודה ועוזב לתמיד. הוא חזר על זה כמה פעמים והוקלט. מיהרנו להוציא נגדו צו עיכוב יציאה מהארץ. בית המשפט קבע שכדי לבטל את הצו הוא צריך להפקיד ערובה של כמה מאות אלפי שקלים. אייל סירב והודיע שהוא נשאר בארץ כי אין לו כסף לערובה, ובכלל אין לו כסף לשלם כלום ויצא למלחמת חורמה.

למרות שבית המשפט חייב אותו לשלם מזונות ולממן את בתי הספר הוא לא שילם שקל, ביטל את כל הוראות הקבע ואפילו הוציא את הילדים מבתי הספר הפרטיים אליהם הוא התעקש לשלוח אותם.

חוץ מזה הוא היה מתוסכל מאוד והוציא את התיסכול על הילדים. באלימות. כולל בעיטות. הוא הבטיח שזה לא יקרה יותר, ורשויות הרווחה שהבחינו שהילדים אוהבים אותו למרות המכות, קבעו הסדרי שהיה בינו לבין הילדים.

בשל ארועי אלימות כאלו ואחרים, הוא הורחק כל פעם מהבית לתקופה קצובה ובסוף עזב, אבל הגיע כדי לשהות בו עם הילדים, ועל הדרך להתעלל בה. הוא טינף את הבית בצורה מזעזעת. קנה בכוונה לילדים חרוזים וסליים ודאג שיפזרו הכל בסלון וידביקו על הרצפה. השאיר כיור מלא כלים ושאריות אוכל דוחות, פיזר קליפות גרעינים על הרצפה ועל הספות ושפך משקאות דביקים ומתוקים בכוונה בסלון. במשך שעות היא ניקתה את הזוהמה בכל פעם שהלך. כשהיא התלוננה הוא ענה לה ״תנקי זונה מרוקאית״ והמשיך לטנף בכוונה, כל פעם בדרך יצירתית אחרת.

בסופו של דבר הגשנו בקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת. הוא הגיב שהיא זו שמטנפת והוא מנקה אחריה. כשהוא הודיע עוד לפני הדיון שהוא חוזר הביתה היא החליפה מנעול ושמה קץ להתעללות הזאת.

את פקידת הסעד כל הסיפור הזה לא עניין והיא קבעה שוב הסדרים בינו לבין הילדים. כמו שהוא לא קיים את החלטות בית המשפט בענין המזונות הוא גם לא ממש התייחס להסדרים שנקבעו והגיע לקחת אותם מתי שבא לו.

לפני שבועיים הילדה התקשרה בוכה ואמרה לה שהוא היכה אותה וביקשה לחזור הביתה. הוא החזיר את הילדה הביתה ואמר שהיא מניפולטיבית. פקידת הסעד סירבה לקבל את ההקלטה של השיחה או לדון באלימות שלו.

בעקבות ההסלמה היא לא איפשרה לו בשבוע שעבר לקחת את הילדים מתי שהוא רוצה, והוא שלח לה בתגובה סרטון עם סכין (הסרטון בפיד שלי תגללו אחורה). המשטרה הרחיקה אותו ממנה ל-15 ימים אך לא מהילדים.

הדיון בעניינם התקיים השבוע בבית המשפט.

אני חוששת שיהיה כאן רצח אמרתי לשופטת. יש כאן אלימות נרחבת ומסלימה. לא רק האלימות כלפי הקטינים שגם בית המשפט וגם רשויות הרווחה מודעים לה. כשאב שולח סרטון עם סכין קצבים זו אלימות. כשהוא מטנף את הבית בצורה כזו זו גם אלימות. כשהוא לא מקיים צווים של בית משפט ולא משלם מזונות ומבטל את כל הוראות הקבע כולל של קופת חולים – זו אלימות כלכלית, והכתובת כתובה על הקיר.

השופטת נתנה צו שאוסר עליו להכנס לדירה, קבעה הסדרי שהיה עם הילדים כפי שהמליצה פקידת הסעד וסנקציה כספית על הפרתם, והודיעה לאב שאם ישוב וינקוט באלימות היא תשקול לבטל לחלוטין את הסדרי השהיה שלו עם הילדים. כשהבעתי את תמיהתי היא אמרה לי שזה על אחריותה.

ביום רביעי הוא לקח את שלושת הילדים בשעה 16:00 לפי החלטת השופטת.

בשעה 17:00 הוא סימס לרוית הודעה מצמררת ״אני כאן הילדים לא כאן״. ״לקחת אותם לפני שעה״ היא סימסה לו בתשובה ״איפה הילדים אם הם לא איתך?!״.

הוא לא ענה והיא התקשרה. הוא ניתק את השיחה ומאז ולא ניתן היה להשיגו יותר והטלפון שלו השמיע צליל תפוס. הוא גם לא ענה גם לכל ההודעות הלחוצות ששלחה לו בווטסאפ למרות שקיבל אותן.

אצלנו במשרד לכל לקוח יש קבוצת ווטסאפ עם הצוות המטפל, וכשהיא שלחה את התכתובת לקבוצת הווטסאפ של הצוות שלה – נחרדנו. דחוףףףףףף תתקשרי למשטרה כתבתי לה, משוכנעת שהוא רצח את הילדים. כל המשרד עצר את נשימתו. ניידת, מתחנת המשטרה שכבר מכירה את הנפשות הפועלות, יצאה אליו בדהרה. כשהשוטרים הגיעו הוא ענה שהילדים ישנים והכל בסדר וגם הוא לא מזעיק משטרה בכל פעם שהיא לא עונה לו. השוטרים שהבינו את ההתעללות אמרו לה לדווח לבית המשפט ועזבו את המקום.

בשעה 20:00 הילדים חזרו הביתה בריאים ושלמים, והיא חיבקה אותם ארוכות ודמעות של הקלה זלגו מעיניה. הם לא ידעו דבר מהדרמה שהתחוללה ולא הבינו למה אמא בוכה. טוב שהם לא יכולים לראות את צלקת הפחד הנוספת שנחרטה לה בנשמה.

3. כמה מילים על מנהיגות ועל הדברים החשובים בחיים

 

ברק אובמה, נשיא ארה״ב לשעבר ואחד המנהיגים המבריקים בעיני, אמר בראיון לכבוד צאת ספרו החדש שמנהיגות נמדדת בעיניו ביכולת להעצים אנשים. הוא סיפר איך כבש את אייווה בניגוד לכל הסיכויים, לא כי היה המועמד הכי טוב, אלא בזכות הצוות הנפלא שלו, שעשה עבודת רגליים מדהימה והביא את הניצחון. אובמה מאמין שמנהיג טוב צריך להתרכז בלהעצים את הצוות שלו במקום לשלוט בו. מנהיג זקוק סביבו לאנשים בעלי שליחות והערכה עצמית שחשים טוב עם עצמם. ככל שתעצים יותר את אלו שסביבך הם יתמכו בך יותר כמנהיג ולעת משבר יתייצבו לצידך כגוף אחד. להבדיל מצוות שסר למרותך כי אתה שולט בו, ובעת משבר יברח לכל עבר ולא יעמוד לצידך.

את אותה תפיסת מנהיגות הוא הביא כנראה גם הביתה. המעבר לבית הלבן היה משברי כנראה גם עבור משפחת אובמה. למרות שברק הפך לאיש הכי חזק בעולם, דווקא אשתו היא זו שקבעה את הכללים.

עם כל הכבוד לנשיאות שלך אמרה מישל לברק, אנחנו לא נשכח לא מאין באנו ולא לאן אנחנו הולכים, ולכן הציבה כמה כללים לחיים בבועה הסגלגלה. לצוות המשרתים שעמד לרשותם הם הודיעו שהבנות, סשה ומליה, ינקו ויסדרו בעצמן את חדריהן. ״אף אחד לא משרת אתכן בבית הזה״ הודיעה מישל לבנותיה כדי שלא יהפכו חלילה לנסיכות מדומות. מישל גם החליטה שארוחת הערב המשפחתית תתקיים מדי ערב בשעה 18:30. ״אני ממליצה לך להגיע״ אמרה מישל לבעלה, נשיא ארצות הברית, והוא הפך את הלו״ז של האדם הכי עסוק בעולם, כדי להקשיב ״להמלצה״ של אשתו ולהגיע בזמן לארוחת ערב עם אשתו והבנות.

מסתבר שאותה המלצה של מישל להתייצב לארוחת ערב, הפכה את ברק לנשיא טוב יותר, מלא אהבה וחמלה ומחובר למשפחתיות ולדברים שבאמת חשובים בחיים.

לדבריו, הזוגיות המושלמת היא לא עם מי שדומה לך אלא דווקא עם אדם שמשלים אותך, שרואה את העולם אחרת ממך ויכול להאיר עבורך את אותן נקודות עיוורות שאינך מבחין בהם. את מישל, אישיות חזקה בפני עצמה, הוא דאג תמיד להעצים. כגבר צריך להיות לך מספיק בטחון כדי להעצים את האשה שלידך ולא להקטין אותה כדי להרגיש גדול, אומר אובמה, וכמובן צודק.