1. זה לא נגמר בגירושין

שניהם בסוף שנות השלושים שלהם, נשואים 5 שנים בסך הכל והורים לאמילי בת 4.5 ואיתן בן שנתיים. הקריירות התובעניות של שניהם, יחד עם הקורונה והצורך לטפל בילדים ללא מסגרת הכניסו את החיים שלהם לסיר לחץ. לא שקודם היה פשוט איתו.

מיד לאחר שאמילי נולדה התחילו התקפי הזעם. למי שלא יודע על מה מדובר, תחשבו על סצינת צרחות מטורפות בלי שליטה, מלוות ברעידות, לעיתים בהשלכת חפצים, ולעיתים בקצת אלימות פיזית, ״בקטנה״. כדי להתמודד עם ההתקפים האלו היא אטמה את עצמה לחלוטין, עד יעבור זעם. כשהוא נרגע הוא מקסים. אבא טוב, בעל טוב, תותח-על במקצועו, כריזמטי ומקסים.

הבעיה עם מפלצת הזעם היא שאם לא שמים לה גבולות, היא הולכת ומתפתחת. וככל שהמפלצת גדולה יותר, היא רעבה יותר וזקוקה לעוד ועוד זעם. וכך השנה האחרונה הביאה עימה התקפי זעם תכופים יותר, ממושכים יותר ואלימים יותר. ״אמא שלכם סתומה, מטומטמת״ זעקה מפלצת הזעם על הילדים שפרצו בבכי נוראי, והיא שהתרגלה לאטום עצמה, לקחה אותם לחדר וסגרה את הדלת, למרות שגם מבעד לדלת הסגורה שמעו את הצרחות.

יום אחד הוא קיבל התקף זעם על אמילי הקטנה. ״את מטומטמת כמו אמא שלך״ שאג עליה, ״ראש סתום לא מבינה כלום. לא מבין איך יצאה לי ילדה כל כך טפשה״ צרחה מפלצת הזעם מגרונו והיא ראתה מהמטבח את אמילי נאטמת, לא מגיבה, נכנסת לחדר וסוגרת את הדלת. משהו בתגובה העצובה של בתה שם לה מראה מול העיניים והיא הבינה שהילדה מחקה את תגובתה להתקף. היא נעמדה מולו וצרחה עליו בחזרה ״אתה לא תדבר ככה לילדה שלי. עוד פעם אחת זה קורה אני לוקחת את הילדים ועפה מכאן״. מההלם הוא השתתק. הוא לא רגיל שהיא עונה לו או מציבה לו גבולות.

בניגוד להתקפים אחרים שנרגעו בשלב כלשהו והחזירו אותו לשפיות, הפעם הוא השתתק אך לא נרגע. למחרת היא חזרה הביתה עם שני הילדים ולא הצליחה להכנס הביתה. הוא החליף צילינדר בדירה, וסימס לה שהדברים שלה בארגזים במחסן ושהיא מוזמנת לעוף מהבית כמו שאיימה. היא התקשתה להאמין שהוא זרק אותה מהבית וירדה למחסן שהיה מלא ארגזים עם כל בגדיה, חפציה, תכשירי האיפור ועשרות זוגות הנעלים שלה, הכל בערבוביה מטורפת, כזו שנוצרת בהתקף זעם.

במקום להזמין פורץ שיפרוץ את הדלת היא נסעה להוריה עם שני הילדים. כשהיא סיפרה להוריה הם אמרו שלא כדאי להתגרש עם ילדים כל כך קטנים, שהוא בחור טוב, שהוא אוהב אותה ואת הילדים ושתתן לו להירגע. הוא לא יצר איתה קשר ולא שאל לשלום הילדים במשך שבועיים. היא כבר חשבה להתגרש ואפילו הגיעה השבוע ליעוץ, אבל למחרת הוא התקשר ואמר שמתגעגע ומבקש שתחזור. חזרה.

2. תסביך מדיאה

לאחר 12 שנות נישואין הוא אזר אומץ ואמר לה שהוא רוצה להתגרש. ההחלטה התבשלה אצלו כבר כמה שנים ולבסוף בקעה לאויר העולם כשהיא אפויה היטב, שלמה ומוחלטת. מאז ומתמיד היא היתה משוגעת. למעשה השיגעון שלה היה קסום בעיניו, הסעיר אותו וגרם לו להתאהב בה. אותו שיגעון שגרם לה להתפשט ולרוץ עירומה לים כבר בדייט הראשון מותירה אותו נבוך ורוטט מתשוקה; גרם לה להיות מולטיטאסק ומוכשרת במליון תחומים אך חסרת יכולת להתמודד עם מטלות החיים הפשוטות; לצחוק בטירוף, לבכות בעוצמות, ולצרוח בחמת זעם, ובאופן כללי לעבור מ-0 ל-100 בכמה שניות ולהותיר אותו חסר מילים.

שני בנים נולדו להם, בני 8 ו-10 והיא היתה כרוכה אחריהם וכינתה אותם ״המאהבים שלי״. בניה שידעו שהיא משוגעת, במובן הטוב של המילה, אהבו אותה אהבת נפש, אך ראו באביהם, הצד היציב והשפוי של המשפחה, דמות לחיקוי והיו כרוכים אחריו מאד.

החיים לצד השיגעון שחקו אותו עד דק עד שהחליט שאינו יכול עוד. את השיגעון שחיכה לו מכאן והלאה הוא לא צפה. בהתחלה היא בכתה וניסתה לשכנע אותו להישאר. למחרת היא קמה שמחה וטובת לב והודיע לו שזה הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות לה ושהיא מודה לו שפקח את עיניה. שתיקה לא נעימה השתררה בבית למשך כמה ימים ואז היא הודיעה לו שהוא יכול לארוז מזוודה וללכת היא והבנים נשארים כאן. עד מתי ? לתמיד.

כשהוא סירב וביקש להגיע להסכמות, היא גייסה את הבנים. ״אבא שלכם רוצה לעזוב אותנו ולזרוק אותנו מהבית״ הודיעה להם. כל תחנוניו שתשאיר את הבנים מחוץ לתמונה נפלו על אוזניים ערלות. היא שטפה להם את המוח ושכנעה אותם שאביהם נוטש אותם לאנחות, שהוא יהיה אבא של ילדים אחרים, שאם הוא היה אבא טוב הוא לא היה עוזב אותם. והבנים הלכו והתרחקו ממנו בסלידה. הגדול אף החל לדבר בשמה ולנהל איתו משא ומתן. ״תשאיר אותנו כאן ותשכור לעצמך דירה״ אמר לאביו ההמום והוסיף ״ואתה גם צריך לשלם לאמא את הכתובה״. בסופו של דבר הוא שכנע אותה לפנות עימו לגישור.

היא בחרה מגשר שבאתר האינטרנט שלו הכריז על עצמו גם כמתקשר ומומחה בקבלה, וסירבה לשמוע על כל אופציה אחרת. כבר בפגישת הגישור היא דרשה שלפגישה הבאה הבנים יגיעו יחד עימם והודיעה שהם צריכים לקחת חלק בכל הסכמה שלהם. את הבית, הנכס המשמעותי היחיד שלהם, היא דרשה להעביר על שם הילדים, ודרשה שיעביר אליה כמזונות לילדים 75% ממשכורתו. במקביל הילדים כבר הודיעו לו שלעולם לא ילונו אצלו ושאם הבית לא יעבור על שמם הם ינתקו איתו כל קשר.

בינתיים בבית הספר הם התחילו לגלות סימני מצוקה. הגדול הפך לילד אלים והתעלל בחתולה חסרת ישע והקטן פיתח טיקים בפנים והפרעת חרדה. כשהיועצת הזמינה אותם להגיע אליה, היא דרשה שהבנים יהיו בפגישה ואמרה ליועצת שבעלה עוזב אותה ואת הבנים ומפרק את המשפחה. כשהיועצת דרשה שהבנים לא יהיו בחדר הגדול אמר לה בהתרסה ״כאילו אני לא יודע שהבן זונה זורק אותנו״ ויצא. היועצת נדהמה. היא אמרה לה שהיא הורסת להם את הנשמה, ושאין לה ברירה אלא לדווח לרווחה. במשך שעתיים ניסתה היועצת להסביר לה, בנוכחותו, שהילדים לא יכולים להיות מעורבים לפרטי פרטים בסכסוך, והיא התנגדה והתווכחה וטענה שזכותם להיות מעורבים ושהוא אשם בהכל וזכותם לדעת מי אבא שלהם. בסופו של דבר התייאשה היועצת ואמרה לה, זה נראה כמו תסביך מדיאה, חבל על הילדים.

ובכן, בואו נדבר קצת מיתולוגיה. מדיאה היתה בתו היפה והחכמה של מלך יוון ונכדתו של אל השמש. היא התאהבה ביאסון מנהיג הארגונואוטים והבטיחה לסייע לו למצוא את גיזת הזהב. הם נישאו ונולדו להם ילדים וכעבור שנים יאסון התאהב בקריאוזה והתכוון להינשא לה. מדיאה הנטושה החליטה לנקום בו, הרעילה את אהובתו והרגה את ילדיהם המשותפים. תסביך מדיאה עוסק אמנם ברצח ילדים כדי להתנקם בהורה השני, אך הוא רלוונטי גם לרצח נפשם בהליך הגירושין כדי לנקום בהורה השני ולקחת ממנו את היקר לו מכל, את ילדיו. ניכור הורי למשל.

הזהרו על נפש ילדיכם, גם אם אתם פגועים ונטושים כמו מדיאה. הפגיעה בהם תכאב להורה השני אבל תהרוס את חייהם, תשרוט את נפשם, תגמור להם סיכוי לזוגיות נורמלית, שלא נדבר על ימי התום של ילדותם שנלקחת מהם. לא חבל?

3. ובמעבר חד – כמה תובנות יפניות על כסף

קן הונדה הוא גורו יפני שעוסק בכסף ותודעת שפע. פעם בכמה זמן אני שבה ומקשיבה לו. שרירי התודעה זקוקים מדי פעם לחיזוק, בדיוק כמו כל שריר אחר.

וזה מה שהוא אומר על כסף לאחר שראיין מעל 10,000 מליונרים יפנים.

רוב האנשים המצליחים חוו משברים או כשלונות בחייהם בטרם הפכו לעשירים. משברים הם חלק בלתי נפרד מהדרך להצלחה. אבל כשאנחנו מצליחים אנחנו עד מהרה שוכחים איפה היינו. ולכן, רוב אנשים תמיד רוצים יותר כסף ממה שיש להם, וכשהם משיגים את היעד הם רוצים עוד, אך לא תמיד הם יכולים להתמודד עם עוד כסף, תלוי בגודל מיכל הכסף שלהם (money container).

מה הקשר בין כסף למיכל?

לפי המנטור היפני, התודעה שלנו מורכבת ממיכלים וירטואליים. מיכל כסף, מיכל אושר, מיכל הצלחה, מיכל צער. כך לדוגמא, אם נחווה יותר אושר ממה שמיכל האושר שלנו יכול להכיל נמצא סיבה להרוס דברים ולחוות צער.

אם יהיה לנו יותר כסף ממה שמיכל הכסף שלנו יכול להכיל, עד מהרה נפסיד אותו. ראו לדוגמא את זוכי הלוטו שתוך שנה שנתיים מפסידים או מחלקים הכל וחוזרים בדיוק לנקודת המוצא שלהם.

ואיך לדעת המנטור היפני מגדילים אל מיכל הכסף?

כסף הוא אנרגיה וכדי שאנרגיה לא תתקע היא צריכה לזרום בשמחה. זרימה של כסף היא תמיד אלינו ומאיתנו ואנו צריכים לשמוח ולהודות גם על כסף שאנו מקבלים אך גם על כסף שאנו מוציאים. או באנגלית יפנית : אריגטו-אין על כסף שנכנס אלינו ואריגטו-אאוט על כסף שיוצא מאיתנו.

מרגישים שזרימת הכסף נתקעה אצלכם? שחררו אנרגיה מהמיכל – תתרמו למטרה טובה בשמחה ובאהבה ואל תשכחו לומר בלב – אריגטו-אאוט.