1. הסוף וההתחלה הורודה
גילי ואורן נשואים כבר עשור ופתאום בסוף הקיץ אורן ארז מזוודה עם בגדים, אמר לה ששכר דירה והלך. גילי התמוטטה. תלויה בו כלכלית ורגשית, היא לא הצליחה לראות את חייה בלעדיו, סירבה להאמין שהוא עזב אותה, והמתינה שמישהו יעיר אותה מהסיוט הזה, יאמר לה שזה רק חלום רע ויחזיר לה את המשפחה שלה.
בואו נדבר על משפחה. איכשהו כשהבנות נולדו אורן הפך להיות עבורה מובן מאליו וכל תשומת ליבה של גילי היתה נתונה לבנות ולהן בלבד. הוא היה אחראי על הפרנסה והיא על הבית והבנות. ״חלוקה מוסכמת כזו״ היא אמרה. בכתבי הטענות שמוגשים לבית המשפט מופיע בדרך כלל הסעיף ״האישה נישאה לבעל מתוך אהבה ותקווה לבנות עמו חיי משפחה טובים, כאשר כל אחד מבני הזוג תורם את כל מרצו ומשאביו להצלחת התא המשפחתי ולשגשוגו״. מאחורי המילים הללו מסתתרת מציאות קצת שונה.
כשהם הכירו גילי היתה מנהלת משאבי אנוש בחברת הייטק עם משכורת נאה ואופק תעסוקתי מבטיח. אורן היה כלכלן צעיר עם שאיפות והעתיד נראה ורוד כמו הגופיות שגילי לבשה לריצות הבוקר ששמרו על גיזרתה החטובה.
שנתיים אחרי הנישואין נולדה בתם הבכורה ובסוג של ״תקלה מבצעית״ היא מצאה עצמה בהריון שוב אחרי 4 חודשים ומהר מאד אמא לשתי תינוקות מתוקות שכולן חשבו שהן תאומות. לעבודה גילי לא חזרה. גם לא לריצות הבוקר. את 15 הקילוגרמים ששני ההריונות הותירו אליה היא סחבה באהבה. שנתיים אחר כך נולדה הבת השלישית.
אורן מעולם לא טיפל בבנות. אפילו להחליף חיתול היא לא איפשרה לו, והוא לא התעקש. לא פשוט לשמור על בית נקי ומסודר עם שלוש בנות קטנות, אבל אתגרים גילי תמיד אהבה.
2. ככה זה נראה מבפנים
זה התחיל מכך שהבנות זחלו על הרצפה. הרצפה חייבת להיות סטרילית כדי שהבנות לא יחטפו איזה זיהום וכך אורן נדרש לחלוץ נעליים בכניסה לבית. לא רק הוא. כל מי שנכנס הביתה נדרש לחלוץ נעליים. גילי עברה עם סמרטוט והתיזה אלכוהול לחטא כל משטח וכל ערב חיטאה את כל הצעצועים של הבנות.
בשלב הבא אורן נדרש להתקלח ולהחליף את כל הבגדים מיד כשהוא מגיע הביתה. גם כשהבנות שבו מהגן הן ידעו שלפני הכל חולצים נעליים, מתייצבים בחדר האמבטיה להתקלח ולחפוף את הראש ורק אחר כך ניתן לאכול ארוחת צהריים. לשחק בגינה הציבורית גילי מעולם לא איפשרה להן (החול מזוהם) וגם הזמנת חברות הביתה היתה ארוע נדיר. היא אמנם איפשרה להן ללכת לחברות אחר הצהריים אך הזהירה אותן להימנע מלאכול מחוץ לבית כי לא שוטפים טוב את הפירות והירקות וכמובן שהעבירה אותן טקס חיטוי מיד עם חזרתן הביתה.
איכשהו גם אורן וגם הבנות התרגלו לאובססיית הניקיון וממילא מי שניסה להתמרד הבין שמוטב לו להתעשת ויפה שעה אחת קודם…למרות אובססיית הניקיון גילי היתה אמא מופלאה שחייה סבבו סביב הבנות והבית ואורן אהב אותה על אף ולמרות הכל וקבר עמוק את חוסר הנוחות שלו, אחרי הכל היא זו שניהלה את הבית והיא זו שקבעה את החוקים.
אורן ניסה אמנם מדי פעם לשאול אותה מתי תשוב למעגל העבודה אך למעשה היה לו נוח שהיא שם בשביל הבנות ושהבית מבריק ותמיד יש אוכל משובח שממתין לו ובכלל הקריירה שלו הלכה והפכה לתובענית יותר ויותר. הקשר שלו עם הבנות היה בעיקר רגשי. הוא מאוד אהב אותן אבל לא טיפל בהן ולא שהה עימן לבד כמעט אף פעם, לא הלך לאסיפות הורים או למסיבות חנוכה והגיע לגן פעם בשנה בחגיגות יום הולדת.
3. ואז הגיעה הקורונה
למרות שגילי היתה היסטרית כצפוי, ועל אף כל אמצעי הזהירות בהם נקטה – חיטאה כל משטח אפשרי, העור בידיים שלה ושל הבנות החל להתקלף מכמות האלכוג׳ל ששפכה עליהן, והיא כמובן אסרה עליהן להפגש עם חברות – היא והבת הבכורה נדבקו. לא ברור כיצד, אולי בסופרמרקט, אבל לשתיהן היה חום גבוה וכאבי ראש קשים והן נמצאו חיוביות לקורונה. מקופת החולים הומלץ להן לשהות באחד ממלונות הקורונה. מההלם שהן חולות קורונה וגם מהחרדה, היא קיבלה את ההמלצה. למלון גילי הגיעה עם מזוודה של חומרי ניקוי, מגבונים ואלכוהול, ושהתה שם עם הבת הבכורה במשך חודש וחצי.
שתי הבנות האחרות לא נדבקו ואורן סירב להיבדק ובכל מקרה לא היו לו תסמינים כלשהם.
חודש וחצי שהה אורן לבד עם שתי הבנות. הוא נאלץ לעבוד מהבית והם דיברו כל יום בשיחות וידאו ארוכות תוך שגילי נותנת לו הוראות מפורטות איך לטפל בבנות ומה לעשות בבית. אחרי כשבועיים המצב עלה לו על העצבים והוא הלך וקיצר את השיחות עימה במהלכן הרבה להנהן ולומר לה ״ברור״ ו״אין בעיה״. גילי לא ידעה שמה שהיה ברור לאורן, עתיד להיות מאוד בעייתי עבורה.
וכך הקורונה אילצה אותו לראשונה בחייו לנהל בית ולטפל בשתי בנות. לא היתה לו שום כוונה או יכולת לעקוב אחרי ההוראות שלה למרות שבהתחלה הוא ניסה. My house my rules הודיע אורן לבנות ההמומות ששמחו לשחרר קצת את הרסן. מתקלחים פעם ביום ולא חייבים לחפוף כל יום, עושים כביסה פעם בשבוע, המצעים לא הוחלפו חודש וחצי, קרטוני פיצה נערמו ליד הפח ואפשר להתהלך בבית עם נעליים. הוא דרש מהבנות לא לספר לה כלום והן שיתפו עימו פעולה בשמחה, נהנות מחיים אחרים לגמרי וכמעט חודש בלי חוקים. ככל שחלף הזמן הוא חש כמו אסיר ששוחרר מכבליו, קל יותר, ותחושת אושר התגנבה לליבו, למרות התקופה הקשה והקורונה והסגר והירידה בהכנסותיו.
המשבר הגיע כשגילי והבת הבכורה שבו הביתה. יום שלם היא בכתה כשראתה איך הבית נראה. למחרת היא התחילה ״לשקם את ההריסות״ ואחרי יומיים וחצי של עבודה קשה הבית חזר למצבו הסטרילי הקודם. הבנות התקשו להסתגל מחדש לכללים. לא רק בענין הניקיון אלא גם בכל הקשור לאביהן. הן נקשרו אליו מאוד וביקשו את קירבתו והוא מצא עצמו מקדיש להן את שעות אחר הצהריים. גילי התקשתה להכיל את זה וניסתה לדחוק את אורן הצידה ולהחזיר לעצמה את ההגמוניה על הבנות, אך זכתה להתנגדות לא צפויה מצידו ומצידן. הן גם סירבו לקיים את טקסי החיטוי שלה, והיה נדמה לה שהן מלכלכות בכוונה.
האיזון המשפחתי הופר ובחלל הבית שררה אווירה דחוסה של מרד.
אצל אורן המרד התבטא בעיקר בסירובו לחלוץ את הנעליים כשהוא חוזר הביתה ולזרוק מיד את הבגדים לכביסה. הוא איפשר לה לנגב במגבון עם אלכוהול את סוליית נעליו אך נהג להתיישב בסלון עם בגדיו, מודע לעובדה שהיא נטרפת מכך, ומודיע לה שהיא סיימה לנהל אותו. גילי לא הצליחה לקבל את סדרי העולם החדשים שאורן הנהיג ו״הוציאה לו את הנשמה״ כמיטב יכולתה האובססיבית.
4. בסוף הקיץ הוא ארז מזוודה ועזב
חודשיים חלפו והוא לא שב. למרות שהיא התחננה שישוב, הודתה לראשונה בחייה בבעיית אובססיביות ואפילו התחילה טיפול. מבחינת אורן זה היה מעט מדי ומאוחר מדי. הוא לא סגר את החשבון המשותף והמשיך לממן את הוצאות הבית. הוא גם דאג למשלוח קניות שבועי מהסופר, אך הקפיד לא לחזור הביתה ולמעשה לא לעבור את מפתן הדלת מאז שעזב.
אחרי חודשיים של מאבקים יומיומיים על כל שעה עם הבנות, הוא דרש שיפנו לגישור אך היא עוד לא היתה בשלה. גילי רצתה שאורן ישאיר לה את הבית, ימשיך לממן הכל ויראה את הבנות שעתיים בשבוע. כשהיא קיבלה מכתב מעו״ד שמזמין אותה לנהל משא ומתן אך גם מעדכן אותה שהוגשה לבית המשפט בקשה לישוב סכסוך, היא פנתה אלי.
לא פשוט לנהל משא ומתן בתנאים כאלו, אבל אורן גילה גמישות ונדיבות וגילי הבינה שאו שיהיה הסכם או שהם ינהלו הליך משפטי ואט אט החלה להסתגל למציאות החדשה שנכפתה עליה, מודעת לכך שלפניה עוד דרך ארוכה.
השבוע הם חתמו על הסכם גירושין.
5. ומה מוסר ההשכל
כשמתחילה לגדול לכם בבית מפלצת, תדאגו לאלף אותה לפני שהיא יוצאת משליטה. מפלצת האובססיביות שגדלה אצל אורן וגילי בבית לאט לאט הפכה בסופו של דבר לקטלנית והרגה להם את הנישואין.
כשמתפתח חולי – מומלץ לטפל בבעיה כשהיא קטנה ותחת שליטה. ללכת ליעוץ או לטיפול ולהרים דגל אדום גם אם נוח יותר להתרגל לחיות עם המפלצת מאשר לטפל בה.
