1. נתחיל מפרק ב׳

לא פשוט למצוא פרק ב׳ ראוי. לעיתים מרוב כמיהה לזוגיות טובה, לאביר על הסוס הלבן, שיאהב אותך כמו בסרטים, שתחיו בעוצמה ובשמחה ובאושר ובעושר, ותזדקנו יחד, את בוחרת – במודע או שלא במודע – להתעלם מנורות אדומות או מאקדחים מעשנים שצצים כבר במערכה הראשונה.

זה קרה להילה. למרות שהיא עובדת סוציאלית, וכבר ראתה בחייה משבר או שניים, דמותו המסוקסת של עופר, קצין משטרה נאה, שבתה את ליבה וסיחררה את ראשה. ההתאהבות היתה מיידית והמשיכה היתה עוצמתית. הוא הציג לה צד גברי קשוח אך גם פגיע. מלחמת לבנון הותירה בו את חותמה והוא הכין אותה שלעיתים המראות הקשים שבים לתקוף אותו, ודמות הגיבור הקשוח עם האקדח הנושא עימו יסורי מלחמה עוררה אצלה מיד רוך טיפולי שעטף אותו.

ככל שהקשר התהדק הלכו הגבולות והטשטשו. הילה ידעה שעל גבר כמו עופר אפשר לסמוך ואיפשרה לו לצלם אותה בתנוחות אינטימיות. היא הוחמאה מקינאתו לה, במיוחד כשסיפר לה כמה מעולם לא קינא לבנות זוגו לשעבר. היא לא שיתפה איש מדוע היא ממעטת להשתתף בארועים חברתיים או לפגוש את חברותיה הטובות.

הסצינות והחקירות הצולבות שהמתינו לה עם שובה, לימדו אותה שאולי עדיף לבלות ערב זוגי עם עופר, מלהותירו להמתין לה, כי כשעופר כועס…ובכן דמיינו הוריקן שמגיע משום מקום, זורע הרס בסביבתו, וכשהוא חולף השמש שוב זורחת. שמש שקרנית שמאירה כאילו אין ולא יהיו יותר הוריקנים בעולם, ורק שברי הספינות שמוטלים על החוף מזכירים את מה שהיה כאן אתמול.

עד מהרה הקנאה המחמיאה הפכה לאובססיה קשה. כל ארוע הסתיים במריבה נוראית שכילתה כל חלקה טובה, ואחרי כמה הוריקנים כאלו הילה החליטה להיפרד מעופר. היא כבר הבינה שהוא לא אביר ושאין לו סוס לבן, ושמשהו מאוד לא נורמטיבי מתרחש כשהוא כועס.

במשך חודש שלם היא עמדה בגבורה בפני נסיונותיו להחזירה. הוא לא בחל במאום. איומים, פניות למקורביה, מעקבים, שיימינג בפייסבוק, שיחות חוזרות ונשנות, זרי פרחים שהגיעו מדי יום. בסופו של דבר הוא מצא סדק בחומה הבצורה והצליח להידחק. הוא שכנע אותה שאהבה כמו שלהם היא ארוע חד פעמי, האשים את מוראות מלחמת לבנון בהוריקנים שלו, ובתחכומו זרע ספק בליבה כשהאשים אותה שהיא לא יודעת להכיל ושהיא פוגעת בילדיו שמתגעגעים אליה ומוותרת בקלות רבה מדי על המשפחה החדשה שהקימו…

2. חיזור גורלי

בסוף הקיץ הם חזרו. השמש זרחה עליהם בדיוק שבועיים. החיים נראו מבטיחים, ברקע התנגן השיר הם היו האוהבים הצעירים, והוא הבטיח לה שלעולם לעולם לא יתן לה לעזוב אותו שוב. כעבור שבועיים ההוריקנים התחילו לפקוד שוב את מפתנם, לא אחת בלילות טרופי שינה כשהוא מעיר אותה שוב ושוב ולא שועה לתחנוניה לתת לה כמה שעות שינה לפני עומס מטופלים שמצפה לה למחרת.

באחת המריבות הקשות כשהיא ביקשה להימלט מדירתו הוא רדף אחריה לחדר המדרגות, משך אותה בעוצמה פנימה, אזק את ידיה מאחורי גבה (קצין משטרה, זוכרים?) והכניס כדור פינג פונג לפיה לאחר שנתן לה גלולה לבנה שתרגיע אותה ״כי את מאבדת את זה״. כשבר כלי שנפלט אל החוף היא מצאה עצמה רדומה יום שלם למחרת, ללא יכולת תפקוד.

ועדיין, כשהסערה שככה, ולאחר שביקש את סליחתה והציף אותה בזרי פרחים, הוא היה בן הזוג האידיאלי, כזה שמסיר מעליו את המעיל כשקר לך, שמביא לך קפה בבוקר למיטה, שמשאיר לך פתקי אהבה ומצייר לך עתיד ורוד באופק ומטשטש במקצועיות את סערות העבר.

וכך, תחת מיקסם השווא של הבטחותיו היא נעתרה להפצרות ועברה להתגורר עימו בעיר מגוריו. ענני הסערה התעבו מעליהם כבר בבוקרו של יום המעבר כשהוא התקוטט עם המובילים, סירב לשלם להם ואף כעס עליה לא רק ששילמה להם אלא גם העזה ונתנה להם טיפ. מהמריבה הזו הם לא התאוששו וכעבור יומיים היא הבינה שעשתה את טעות חייה. כשביקשה לעזוב הוא שב והתחנן, מאשים את מלחמת לבנון והטראומה שחוזרת אליו בתקופות משבר, וידוע שמעבר דירה הוא משבר….

מעבר דירה הוא ארוע משמעותי ולא קל להודות בכישלון כל כך מהר, אז היא נלחמה על הקשר. מאחר שהוא האשים אותה שהיא לא מכילה ולא מתחשבת ולא תומכת ולא מעריכה את מה שעושים בשבילה, היא התחילה טיפול בתקווה להציל את הקשר ההרסני הזה. המטפלת זיהתה מיד את הבעיה, הזהירה אותה שהקשר הזה יסתיים באסון ואיבחנה שלא הטראומה מנהלת אותו אלא פסיכוזה. זה לא מה שהיא רצתה לשמוע, אז היא הפסיקה את הטיפול ונאחזה בכך שיש ״שיפור״ ביחסים, אחרי הכל הוא הפסיק לשבור חפצים בכל מריבה…

ואז היא פרסמה מזרן למכירה. כשהוא הבין שהמזרן נמכר לבחור צעיר הוא הגיע הביתה באמצע משמרת עם ניידת והאשים אותה שבגדה ושכבה עם הבחור האומלל על המזרן שזה עתה נמכר. סופת זעמו שברה כמה חפצים בבית ומששככה, הגיעו זרי פרחים כמספר החפצים השבורים.

3. אקדח שהופיע במערכה הראשונה של ההצגה, חייב לירות עד סוף המערכה האחרונה שלה

כשהוא הבין שהיא לא עוזבת כל כך מהר, חלה הסלמה. הוא התחיל לאיים בהתאבדות והיא התחילה לחשוש להישאר עימו לבד אחרי שהשמיע איומים כמו ״דמך בראשך״. היא כבר ידעה לזהות לפי עננת פניו האם מתקרבת סערה ומה עוצמתה.

בסופו של דבר ואחרי שבועות קשים, כשהוא שב ואיים להתאבד היא ביקשה שיפקיד את הנשק האישי שלו, וכשסירב היא הודיעה שעוזבת. להפתעתה הוא הסכים והיה נראה שהסערה נרגעת. הוא התיישב במרפסת ומזג לעצמו חצי בקבוק וודקה והיא התיישבה עם הלפטופ והתחילה להכין דוחות. אט אט הצטברו על מסך הטלפון עשרות הודעות שנשלחו מהמרפסת הסמוכה. כשהיא פתחה את הטלפון ניתך על ראשה בליל האשמות בבגידה, בנטישה, קללות ואיחולים, והיא הבינה שכדאי לעזוב. מיד.

היא ארזה מזוודה והחלה להוציא אט אט את חפציה לחדר המדרגות וכשהוא גילה החל מחול שדים. הוא ניתץ את מסך המחשב. רדף אחריה, כשהיא הסתגרה ברכב ניסה בכוח לפתוח אותו וחסם את דרכה בגופו. כשהצליחה להימלט לא חדל מלשלוח אליה מאות הודעות עד לפנות בוקר ובסופו של דבר איים שיירה בכל מי שיתקרב אליו, ללא הבחנה ״9 מ״מ לראש״.

היא לא העיזה להגיש נגדו תלונה גם כי איים עליה שיפיץ את תמונותיה האינטימיות ששמורות אצלו, אבל שתיים מחברותיה, עובדות סוציאליות אף הן, פנו למח״ש והגישו תלונה. הוא הורחק ל-15 יום.

4. מנאייק

לאחר הרחקתו היא חזרה לדירה והחלה לסדר את המהומה שהוא הותיר אחריו. משהו משך אותה לכוננית המסמכים שהיא סידרה לא מזמן, שם שכב קלסר עליו היתה מודבקת התווית ״חומר לוועדה״ וכשהיא פתחה אותו פתאום כל החלקים הסתדרו לה בפאזל.

עופר הגיש לועדה הרפואית שדנה באחוזי הנכות שלו עדויות על אשפוז פסיכיאטרי עקב איומי התאבדות עם הנשק האישי שלו, על התפרצויות זעם, חרדות, התמכרויות לאלכוהול ושימוש לא מבוקר בתרופות פסיכיאטריות. הוועדה דנה בעניינו והעניקה לו 52% נכות פסיכיאטרית. משטרת ישראל כנראה לא היתה מודעת לכך, שאחרת אי אפשר להסביר כיצד המשיך עופר להחזיק בתפקיד מבצעי ולשאת נשק.

כשהוא הפר את צו ההרחקה המשטרתי וניסה ליצור עימה קשר היא פנתה למח״ש ודיווחה ואף העבירה להם את דו״ח הועדה הרפואית. במח״ש כעסו עליה ושאלו מאיפה הגיע לידיה המסמך שלו, והיא אמרה שבמקום לעסוק בכך כדאי שיבדקו איך איפשרו לו להמשיך לשאת נשק…

מחוזק מהפאסיביות של מח״ש, הוא שב והפר את צו ההרחקה וסימס לה ״מחכה לך בפינה ושומר אמונים רק לך״. חברתה הטובה התחננה אליה לפנות לבית המשפט בבקשה למתן צו הרחקה, תוך שהיא משוכנעת שאחרת הוא עלול לרצוח אותה, ולגרום לזה להיראות כאילו היא התאבדה, ושבה והפצירה בה ״אל תהיי ענת אלימלך 2״.

בסופו של דבר היא פנתה לבית המשפט וצירפה לבקשתה את המסמכים המעידים על מצבו הנפשי. במקום להסכים לצו ולהתרחק ממנה, הוא החליט להשיב מלחמה שערה. הוא דרש שינתן צו הדדי שמרחיק אותה ממנו, טען שהיא ניסתה להתאבד לאחר שנפרד ממנה, שגנבה לו חפצים ושפגעה בפרטיותו.

השבוע התקיים הדיון. במשך שעתיים היו טיעונים וחקירות ובסופו של דבר השופטת לא קיבלה ולו טענה אחת שלו והרחיקה אותו ממנה לחצי שנה.

אך בכך לא תם הסיפור. עופר הוא לא אחד שמוותר.

שעתיים לאחר הדיון התקשרו אליה ממשטרת ישראל וזימנו אותה לחקירה. הסתבר שעופר הגיש נגדה תלונה על פגיעה בפרטיות. החוקרת המשטרתית, חברה טובה של עופר, ניסתה לכפות עליה צו הדדי ל-15 יום, כאילו לא התקיים דיון בבית המשפט, כאילו לא ניתן פסק דין, כאילו משטרת ישראל יושבת כערכאת ערעור על החלטות בית המשפט לענייני משפחה. רק כשהיא סירבה לחתום על צו הדדי והודענו שיוגש ערר, הקצין הבכיר הבין שמשטרת ישראל הלכה רחוק מדי, ושחרר אותה ללא תנאי.

מוסר השכל

1. אל תתעלמו מנורות אדומות גם אם נראה לכם שהן בכלל על רקע רומנטי

2. מריבות אלימות הן קו אדום. אל תאפשרו לאף אחד לחצות אותו.

3. גם שימוש בנשק אישי. אם הנשק צץ או הוזכר במהלך מריבה, גם אם לא איימו עליכם, אל תישארו בזירה ותדווחו מיד למשטרה.

4. אם ברחתם פעם אחת בגלל אלימות, אל תחזרו. האלימות תחזור שוב ושוב ובפעם האחרונה לא תוכלו לברוח.

די לאלימות.

שתי נשים נרצחו השבוע על ידי בני זוגם. לזכרן ולזכר כל 19 הנשים שנרצחו השנה, ולמען כל אלו שניצלו ואלו שהצילו עצמן.