2 סיפורים מהשבוע החולף ו-5 דברים שאתם חייבים לדעת אם אתם אוהבים את הילדים שלכם – 30.5.20

שבוע עם סיפורים לא פשוטים, וגם אחרי כל כך הרבה שנות נסיון בתחום, ענייני ילדים עדיין קורעים לי כל פעם מחדש חתיכה מהלב.

1. יש לך סרטן

״אל תלכי יחפה ניצן, את תהיי חולה״, היא אמרה לבתה בת החמש שזה עתה שבה הביתה מאביה, ממנו היא התגרשה לפני כשנתיים. הילדה הביטה בה במבט חלול וענתה לה כמו רובוט ״את תהיי חולה יש לך סרטן״.

״מי אמר לך שיש לי סרטן?״ היא שאלה נדהמת את הילדה, וקיבלה את התשובה הברורה מאליה ״אבא אמר שיש לך סרטן ושעוד מעט לא תהיי פה״.

ולא, אין לה סרטן. למיטב ידיעתה היא בריאה לחלוטין, תודה שהתעניינתם.

הילדה שלה עוברת כבר שנתיים שטיפת מוח בכל עת שהיא אצל אביה. אביה הנאור, החכם, הגבוה, ויפה התואר. אחד כזה שכל אם מייחלת לבת שלה להינשא לו, עד שהיא מבינה שהיא התחתנה עם נרקיסיסט. ולא סתם נרקיסיסט, כזה שחושב שהכל מותר. מהסוג הכריזמטי, שמצליח לסובב תמיד את הדברים ולהציג אותה כבעייתית, לא נורמלית, לא מתפקדת, או סתם מופרעת.

-״אמא מכוערת״ היא אומרת לה כששבה מאביה.

-״זה מה שאת חושבת ניצן, שאמא מכוערת?״

– ״לא אמא, את יפה, וגם ניצן יפה כי ניצן דומה לאמא״.

״- נכון מתוקה, תביאי חיבוק״.

ובלילה בלילה ניצן מתעוררת בוכה בהיסטריה ואי אפשר להרגיע אותה. ״אני רוצה את אבא״ היא צורחת אל תוך הלילה ורועדת כולה. ״אני שונאת אותך, אני אהרוג אותך, תקראי מהר לאבא״ בוכה הילדה בשלוש לפנות בוקר, ונרדמת לבסוף ליד אמה שמלטפת אותה ומרגיעה. כך בכל פעם שהיא חוזרת מאביה. לילות אימה עם סיוטים, ולמחרת בבוקר היא מתרפקת על אמה, כמו מבינה שמשהו לא טוב קרה בלילה, ומתחת לעיניה הכחולות מתהווים עיגולים שחורים מחוסר שינה ומבכי.

כשאתה אומר לילדה בת חמש שלאמא שלה יש סרטן, שאמא שלה מכוערת, שהבית של אמא מגעיל, שהאוכל של אמא לא טעים ושאמא לא אוהבת אותה – אתה בעצם הורג לה את הנשמה עם קלשון. אתה מרוקן אותה מזהות, הופך אותה לחלולה, וגומר לה כל סיכוי לחיות חיים נורמליים, להעריך את עצמה, לאהוב את עצמה ולנהל מערכות יחסים תקינות.

ילדים מוסתים הם ילדים עם נשמה חלולה.

תחשוב על עצמך בן חמש. תחשוב איך היית מרגיש אם אבא שלך היה אומר לך שלאמא שלך יש סרטן ושהיא הולכת למות. תחשוב איך היית מרגיש כלפי אבא שלך אם הוא היה מחלל כך את דמותה של אימך. מרגיש את הכעס מתחיל לזרום לך לחלל הבטן? עכשיו עצור ותראה את הבת שלך. זו שאתה הורג לה את הנשמה. דמיין אותה בת 30, אולי מכורה לסמים, אולי עם הפרעות אכילה, אחרי מערכות יחסים עם גברים אלימים שמנצלים אותה ואת היותה חסרת בטחון, חסרת ערך עצמי וזקוקה נואשות לאהבה –

ותבין שאתה אחראי לכך.

רוצה להציל את הבת שלך? לך דחוף לטיפול.

2. סיפור קטן על שבועות

הם בהליך גירושין רגוע יחסית, כבר כמה חודשים שאנו מנהלים משא ומתן על התנאים הכלכליים של הגירושין, לאחר שהוא הודיע שהוא מעוניין להתגרש ושכר עו״ד שהגיש עבורו בקשה לישוב סכסוך. היא לא רצתה, ועדיין אינה רוצה להתגרש, ותקופת הקורונה שעצרה הכל, העניקה לה שביב של תקוה שאולי הוא יבין שהוא טועה טעות מרה. לצערה עוה״ד שלו שלח מכתב מיד בצאת הקורונה, ונאלצנו לשוב לשולחן המשא ומתן.

בשבע השנים הטובות שלהם הם התברכו בשלושה ילדים – עידו בן שש, אדוה בת ארבע ויונתן הקטן בן השלוש. על המשמורת והסדרי השהיה לא היה ויכוח. הוא ביקש לשהות עם ילדיו פעם בשבוע ובכל סוף שבוע שני, ולא הסכים ליטול חלק רב יותר בגידולם, והיא ממילא גידלה אותם רוב הזמן.

כבר לפני שבועיים היא אמרה לו שהיא מעוניינת לנסוע עם הילדים להוריה בשבועות, ליום ההולדת של אימה אותה לא פגשה מאז הקורונה. היא הזמינה אותו להצטרף אליהם לחג, מקווה בסתר ליבה שהאווירה המשפחתית ומטעמי החג של אימה ירככו קצת את ליבו וישנו את החלטתו. הוא סירב להצטרף והודיע לה שהוא לא מוכן שהיא תיסע עם הילדים לחג. היא שבה והסבירה לו כמה זה חשוב לה, אך לשווא, ולבסוף היא פשוט הודיעה לו שהיא נוסעת איתם והוא מוזמן להצטרף.

בערב החג בבוקר הוא אמר שהולך לעשות קניות ושאל את יונתן הקטן אם הוא רוצה לבוא עם אבא. יונתן, שאינו מורגל בתשומת לב אביו, קפץ משמחה והצטרף לאביו. חצי שעה לאחר שיצאו מהבית הוא הודיע לה בסמס שלקח את יונתן לטיול ושהם ישובו בסמוך לכניסת החג. הוא ידע היטב שהיא זקוקה לשעתיים נסיעה להוריה בצפון, ושכדתיה היא לא תחלל את החג ותסע לאחר כניסתו.

היא התקשרה והוא לא ענה ואז היא סימסה לו –

״תמיד אהבתי אותך ותמיד אמשיך לאהוב. בחיים לא פגעתי בך, תמיד אפשרתי לך ופירגנתי לך. כל מה שרצית קרה. בפעם היחידה שאני מוצאת את עצמי נאלצת לבחור הבחירה היא לא בינך לבין אדם זר אלא בינך לבין אמא שלי. אשה קשישה שרוצה לחגוג איתנו יומולדת, שבעת הקורונה לא היינו בטוחים שנזכה להגיע ליום ההולדת הזו. ואתה בשרירות לב החלטת למנוע זאת. אני לא מבינה את הבחירה שלך ברוע ובמלחמה. המשפחה שלי לא פגשה אותי ואת הילדים שלושה חודשים. הצעתי לך שוב ושוב לבוא איתנו בכיף ובשמחה.

למה??? למה בין כל החלקים שאתה משחית היום אתה משחית את הקשר שבין הילדים???

אני יוצאת בחמש וחצי מהבית בתקווה שלא תגרום לי להפריד בין הילדים. מתפללת לקב"ה שתחזור עד חמש וחצי כדי שלא אגרום לחטא שבועות. אני עצובה על הבחירות שלך לא חשבתי שתגיע לשם.״

ההודעה הזו, שקרעה לי את הלב, לא הזיזה לו כלום וגם לאחר שהתקשרתי לשוחח עם עורך הדין שלו, שדווקא ניסה לעזור, הוא סירב וטען שהיא עושה מה שהיא רוצה, ושהוא יצא עם הילד לטיול וזו זכותו.

את חוסר האונים שלה הרגשתי בבטן. התקשרתי שוב לעורך דינו והודעתי לו שלא נוכל להמשיך במשא ומתן, ושיעדכן את הלקוח שלו שההסכם כבר לא עומד על הפרק, והטיול הזה שכל כך דחוף לו, יביא אותו במסלול ישיר לבית המשפט.

כאיש כספים הוא עשה כנראה מהר מאוד את החשבון, אבל לא הגיב. בחמש וחצי אחר הצהריים בדיוק הוא החזיר ילד עייף הביתה, ואיפשר לה לנסוע להוריה.

5 דברים שחובה לדעת אם אתם אוהבים את הילדים שלכם.

א. הדבר הכי טוב שאתם יכולים לעשות עבור הילדים שלכם זה לאהוב את ההורה השני שלהם. זהו כמובן מצב אידיאלי, וכשמתגרשים ממישהו לא תמיד קל לאהוב אותו. אז מה עושים בשביל הילדים? מזייפים. ילד גדל בטוח יותר אם הוא יודע שיש לו אבא מדהים ואמא מדהימה גם אם הם חיים בבתים נפרדים. כשאתם מטפטפים לו לוריד רעל נגד ההורה השני, אתם מפתחים אצלו נכות רגשית.

ב. ילד לא בוחר הורה. למעט במקרים קשים, ילד לא יכול להחליט לנתק קשר עם ההורה השני. הניתוק הזה נקרא ניכור הורי והוא בדרך כלל לא מתרחש ללא עידודו האקטיבי או הפאסיבי של ההורה האחר. אם הילד שלכם מחליט לנתק קשר עם ההורה השני, ואתם סבורים שזו ״זכותו״ קחו בחשבון שזה הופך לדפוס בחייו. בהמשך הוא יכול להתנתק מכם או מאחרים משמעותיים בחייו. מעבר לכך שהניתוק מעמיס על כתפי הילד משא כבד, שהורס לו את הנשמה.

ג. אל תמנעו קשר בין הילד שלכם לבין ההורה השני – אל תתעלמו מטלפונים, אל תהפכו ללא זמינים, ואפשרו תקשורת חופשית. מצד שני – תכבדו את הזמן של הילד עם ההורה השני ואל תתקשרו באובססיביות או תנסו לנהל את העניינים ולשלוט בהם מרחוק.

ד. לא משנה מה אתם חושבים על מי שאתם כרגע מתגרשים ממנו, זה ההורה שאתם בעצמכם בחרתם עבור ילדיכם. זה ההורה שבחרתם לערבב עימו את הגנים שלכם, ושהעניק לילדיכם מחצית הדנ״א שלו. גם אם אתם חושבים שעשיתם טעות גדולה, היא בלתי הפיכה. קחו אחריות.

ה. אז איך להגן על הילדים? קחו דוגמא מהסרט האיטלקי ״החיים היפים״ של בניני. למי שלא מכיר – גווידו הכוכב הראשי מספר לבנו בן החמש כשהם על הרכבת למחנה ריכוז שהכל חלק ממשחק שבו צוברים נקודות, ומי שצובר 1,000 נקודות מנצח ומקבל טנק אמיתי. ההומור והגישה החיובית של גווידו מסייעים לילד לשרוד בתנאים האיומים של מחנה הריכוז. יום לפני השחרור המיוחל נספה גווידו מיריות של סוהר גרמני. בהתאם להנחיות שהשאיר לו גווידו, יוצא הילד ממחבואו רק כאשר יש שקט מוחלט ולא נשמעים קולות המון או ירי. טנק אמריקאי מגיע למחנה, ומפקדו מעלה אליו את הילד. תוך כדי נסיעה רואה הילד את אמו בקרב שיירת הניצולים היוצאים מהמחנה, יורד אליה ואומר לה: "זכינו באלף נקודות. איזה צחוק… אנחנו חוזרים הביתה בטנק. ניצחנו!".

אנחנו מציירים לילד שלנו את המציאות, ואם אנחנו אוהבים את הילד שלנו ורוצים להגן עליו, אנחנו יכולים לצייר לו מציאות מדהימה גם אם התנאים האובייקטיביים קשים. תזכרו בסרט החיים היפים בכל פעם שאתם עומדים להנחית על הילדים שלכם ״אמיתות״ ו״עובדות״ על ההורה השני, ותעזרו לו ״לנצח״ את הגירושין.