1. החיילת הקטנה
הם הגיעו להסכם גירושין והתגרשו לפני שלוש שנים. הילדות היו רכות בשנים והוא התחייב לשלם לה מזונות בסך של 5,000 ש״ח לחודש על אף שהשתכר בקושי 9,000 ש״ח. הילדות שוהות אצלו פעמיים בשבוע ובכל סוף שבוע שני. השבוע הוא הגיע אלי וסיפר שפוטר כבר לפני כמה חודשים, ושקצה נפשו מהתנהגותה.
מסתבר שלמרות פיטוריו היא מסרבת להתחשב ולהפחית ולו במעט את המזונות, על אף שהקריירה שלה נסקה ומאורח חייה ברור שהיא הכפילה את משכורתה. ואם בכך לא די, היא מגישה לו חשבוניות על כל הוצאה קטנה כגדולה כאילו שלא מקבלת מדי חודש מזונות. לאחד השיאים היא הגיעה כאשר היא אפתה לתאומות עוגה לגן והגישה לו לתשלום חשבונית מהמכולת עם מצרכי העוגה – סוכר, קמח, ביצים, חבילת שוקולד וסוכריות צבעוניות. בפורים היא רכשה מצרכים למשלוח מנות, בעיקר תפוצ׳יפס ובמבה, וגם אותם שילמה בחשבונית נפרדת ודרשה ממנו לממן מחצית. כשניסה לסרב היא פתחה תיק הוצאה לפועל על 592 ₪ והוא מיהר לשלם כי חשש להסתבך. אבל לא בגלל זה הוא הגיע.
היא עבדה בכל תקופת הקורונה וכשלא מצאה סידור לילדות השאירה אותן בבית, כאשר בתה הבכורה בת ה – 9 משגיחה עליהן כחיילת נאמנה וצייתנית. כדי שהתאומות הקטנות וההיפראקטיביות בנות הארבע יסורו למרות אחותן הבכורה היא ציידה אותה באלת פלסטיק והורתה לה להכות בהן אם הן לא מצייתות.
במשך כל התקופה לא ידע האב דבר על מה שקורה שם בבית, אבל השבוע כשהבנות היו אצלו והשתוללו היא זינקה ממקומה והחלה להמטיר עליהן פקודות ואיומים ואביה הנדהם עצר אותה ואמר לה שזה לא התפקיד שלה והוא מסתדר מצוין.
הילדה פרצה בבכי תמרורים וכשנרגעה הסתבר לו שהוקל לה שהוא לא ראה בה אחראית להשתוללות התאומות. הילדה המבוהלת סיפרה לאביה שהיא חוששת שאם לא תרביץ להן באלת הפלסטיק שלה אימה תכעס עליה ושבבית כבר חודשים היא אחראית להתנהגותן.
השבוע הוגשה נגד האם תלונה במשטרה.
————————————————
2. היום היה יום לא טוב, מחר יהיה יותר טוב
לפני למעלה מעשור היא נישאה לאיש עסקים מולטי מליונר שהחתים אותה על הסכם ממון שאמנם מותיר לו את כל הרכוש אך מקנה לה סכומים חד פעמיים גבוהים.
רוב הזמן הוא בחו״ל והיא מגדלת את שלושת ילדיהם ברמת חיים של האלפיון העליון. היחסים ביניהם רעועים מאד אבל איכשהו היא שרדה אותם בעיקר נוכח העובדה שהוא היה רוב הזמן בחו״ל והשאיר לה עשרות אלפי שקלים במזומן בחודש.
בקורונה הוא הגיע לארץ ונשאר. חודש וחצי רצוף תחת קורת גג אחת שינו את כללי המשחק וטרפו את הקלפים. המריבות הרקיעו שחקים והחיים במחיצתו היו בלתי נסבלים וכללו מנה יומיומית של צעקות, קללות ואיומים. כשהיא יצאה לקניות בסוף השבוע שעבר והשאירה אותו לשעתיים עם הילדים הוא לא השתלט עליהם, השכיב את הילד בן ה – 3 על בטנו הוריד את מכנסיו והפליא בו את מכותיו. הבן הבכור צילם את הארוע ושלח לה בווטסאפ.
כשהיא הגיעה אלינו כעבור יומיים, היא היתה נחושה וחד משמעית להיפרד ממנו ולצאת מכלוב הזהב. היה ברור שאם הוא ישמע על כך הוא יעזוב את הארץ ועל כן הגשנו למחרת צו עיכוב יציאה מהארץ ובקשה לצו הגנה שירחיק אותו מהבית. השופט התורן שהיה בדרך הביתה חזר עצבני לאולם בית המשפט וקבע שאין עילה למתן צו הגנה במעמד צד אחד ושיקבע דיון במעמד שני הצדדים בשבוע הבא. באולם ליד הרשמת קבעה שאין מקום לתת צו עיכוב יציאה מהארץ כי הוא איש עסקים בינלאומי. יש ימים כאלו ששום דבר לא הולך בקלות, וכשהתקשרתי לבשר לה על ההחלטה, אמרתי לה ״היום היה יום לא טוב, מחר יהיה יום טוב, אני בטוחה״. המילים האלו הרגיעו אותה כמו קסם, וגם עבדו ככה.
למחרת השופטת שמטפלת בתיק הורתה להם להגיע עוד באותו יום ליחידת הסיוע. כשהשליח הביא לו מעטפה עם הבקשה וההחלטה הוא נכנס לטירוף הודיע שהוא עולה על הטיסה הראשונה לניו יורק ועוזב לצמיתות ויעביר את חלקו בדירה לאחיו. כשהיא התקשרה בבכי, טלי הורתה לה להקליט אותו מייד. היא הלכה אחריו לחדר הארונות ושאלה אותו למה הוא אורז, והוא צעק שנמאס לו ממנה ומהילדים המופרעים שלה, שעולה על הטיסה הראשונה לניו יורק ושלא יחזור לכאן לעולמים.
תוך חצי שעה, בעבודת צוות מטורפת תמללנו את השיחה המוקלטת וצירפנו את התמליל לבקשה לעיון חוזר בהחלטת הרשמת לא לתת צו עיכוב יציאה מהארץ. הרשמת שהפעם הבינה את חומרת הבעיה שינתה את החלטתה והוציאה מייד צו עיכוב יציאה מהארץ כנגדו ששודר ישירות למשטרת הגבולות.
מיחידת הסיוע התקשרו לשניהם והזמינו אותם להגיע בדחיפות. הוא לא ענה לטלפונים וסירב לשתף פעולה. היא הגיעה ליחידת הסיוע וסיפרה להם על הגיהינום שהוא עושה בבית. יחידת הסיוע המליצה לשופטת להרחיק אותו מהילדים.
ובלילה כשהוא הבין שהוא לא יכול לברוח לניו יורק, הוא בכה שלא רוצה להתגרש ושהוא מצטער על הכל.
—————————————
3. ואחד טוב לסיום
הוא גבר מסורתי ששלט באשתו הכנועה לאורך כל שנות נישואיהם עד שיום אחד לפני כשנתיים, כשהיא כבר בת 60 והוא בן 58, היא קמה והלכה והוא חש שעולמו התמוטט עליו. ליוויתי אותו בתקופה הקשה הזו, כשהוא בכה על חייו שהתמוטטו סביבו כמגדל קלפים ועל כך שלא ראה את זה מגיע.
כשהיא הבינה שהוא לא ישחרר אותה כל כך מהר היא הזמינה משאית, רוקנה את הבית ועברה דירה. הגשנו מטעמו בקשה למתן צו עשה שיורה לה להשיב לפחות חלק מתכולת הבית שנטלה, ובדיון שהתקיים הוא הבין שלא יוכל לאחוז בה בכוח, והצלחנו להגיע להסכם גירושין כולל.
באותה תקופה כשהוא היה מדוכא עד עפר, מכרה לעבודה הפצירה בו לצאת מהדיכאון ולהכיר מישהי, בחורה טובה שרוצה מאוד זוגיות. הוא הסכים אך לא מצא בתוכו את הכוחות ליצור עימה קשר. בסופו של דבר היא התקשרה אליו והם יצאו לדייט. כבר בדייט הוא הבין שהיא בדיוק כמו אשתו. כנועה. כשאת מנסה בדייט הראשון לרצות אותו ככל יכולתך, גם אם הוא גבר מסורתי, את עלולה לגרום לריאקציה הפוכה.
הדייט הזה לא הרים מעליו את ענני העצבות שאפפו אותו, אבל אחריו הוא הגיע לשתי מסקנות. האחת שהוא צריך להתקדם הלאה ולא לתת לעצמו לשקוע בעצב, והשניה שהוא לא מעוניין שוב באשה כנועה, למרות שהבין שהיא היתה כנועה כי הוא היה דומיננטי ושתלטן.
כשאתה מחליט לשנות את הסטייט אוף מיינד שלך, היקום יזמן לך קארמה טובה. ואכן, לא חלפו שבועיים מהדייט העצוב ואלוהי הפייסבוק הציע לו ב״אנשים שאולי אתה מכיר״ לבחון פרופיל של אשה שהמבט שלה קרץ לו. הוא שלח לה בקשת חברות והיא לא אישרה אבל שלחה לו בצ׳ט שאלה, וככה התגלגלה שיחה, ואז שיחת טלפון אל תוך הלילה, ולמחרת דייט, והיא עדיין לא אישרה אותו בפייסבוק. כבר בדייט הוא הבין שיש כאן מישהי אחרת לחלוטין, אוהבת חיים, לא כנועה, ומלאת אנרגיה שגרמה לו להימשך אליה כמו פרפר לאור.
השבוע הוא היה אצלי במשרד לאחר שעורכת הדין של גרושתו שלחה מכתב מתלהם שדרש תשובה. עיניו חייכו מבעד למסיכה שהוא התעקש לא להוריד, כשסיפר לי שהזוגיות הזו שהתחילה בפייסבוק נמשכת כבר חודשים, שהוא אדם אחר לגמרי, ואפילו הוא לא מזהה את עצמו. סיפר כמה שהוא מאושר, שהיא לימדה אותו להנות מהרגעים הגדולים והקטנים בחיים ושהיא גורמת לו לצאת מגדרו. ותיאר נסיעה רומנטית לפריז, ואיך לראשונה בשישים שנותיו עמד ובישל לה ארוחה רומנטית שחיכתה לה על שולחן עם מפה ונרות.
הקורונה לא הטרידה אותם כי היה להם אחד את השני במנות גדושות. בשבוע שעבר הם יצאו חבוקים מביתו, וגרושתו עברה במקום עם מכוניתה. רצה הגורל והיא נתקעה מאחורי משאית זבל ונאלצה לצפות בהם במשך דקות ארוכות. היה קשה לפספס את טיפות האושר שזלגו מהם כשפסעו יד ביד ברחוב, ובו ביום הגיע המכתב מעורכת הדין שלה.
