בשנים האחרונות הצלחתי לקרוא ספרים בחופשות או ביום כיפור, ביומיום אני עסוקה בלקרוא כמעט רק פסקי דין וכתבי טענות. אלא שהקורונה סיפקה לנו חופשה כפויה, והפסח הזה הוא הרבה יותר יום כיפור מפסח, וכך הצלחתי לסיים את הספר שלוש השאלות של דון מיגל רואיס. ספר לא פשוט אך מאוד עמוק וכמו רב המכר שלן ארבע ההסכמות, אם נצליח לאמץ לחיינו חלק מהחוכמה האצורה בו, נוכל להתחבר לכוחות פנימיים רבי עוצמה, והרי זה בדיוק מה שאנחנו צריכים עכשיו, כוחות פנימיים, לא ככה?
למי שלא מכיר, דון מיגל רואיס נולד במקסיקו למשפחה של מרפאים מסורתיים. במקום לאמץ את מורשת הריפוי המשפחתית הוא הלך דווקא על לימודי רפואה, והפך לרופא כירורג מנתח. באחד הלילות בשלהי 1970 הוא נרדם על ההגה ומכוניתו התנגשה במהירות בקיר בטון. דון מיגל זוכר שהיה מחוץ לגופו הגשמי כאשר משך את שני חבריו למקום מבטחים. אותה חוויה חוץ גופית היתה כל כך עוצמתית שהוא החל בחקירה-עצמית אינטנסיבית והתמסר ללימודי החכמה העתיקה אצל שמאן מקסיקני רב-עוצמה.
הוא כתב את רב המכר הבינלאומי ארבע ההסכמות שממליץ לאמץ לחיינו 4 הסכמות – או חוזים עם עצמנו –
1. לשמור תמיד על טוהר המילה
2. לא לקחת שום דבר באופן אישי
3. לא להניח הנחות
4. לעשות תמיד כמיטב יכולתנו.
בספרו האחרון, דון מיגל הגיע למסקנה שיש שלוש שאלות שאם נדע את התשובות להן, נוכל להתחבר לכוחות פנימיים רבי עוצמה ומכאן נדע את הדרך אל האושר. נשמע קצת יומרני, אבל אפשר לנסות, מקסימום נהנה מהדרך. אתם איתי ?
1. השאלה הראשונה – מי אני ?
כדי לדעת מי אתם, אתם צריכים לשאול את עצמכם מי אתם לא. בחיי היומיום אנחנו לובשים דמויות שונות. הדמות שעומדת בטרנינג במטבח ומבשלת לילדים שלוש ארוחות ביום בסגר היא לא אותה דמות שלובשת חליפת בית משפט ועקבים וחוקרת בבית משפט במשך 4 שעות ברצף בלי לזכור שיש לה ילדים. השאלה מי אני לא תלויה באיך אחרים מגדירים אותי, היא לא תלויה בשאלה במה אני עוסקת, כמה עוקבים יש לי בפייסבוק או כמה לייקים יהיו לפוסט הזה. התשובה לשאלה הזו משתנה מתקופה לתקופה ומי שהייתי בגיל 20 היא לא מי שאני בגיל 50.
זו הסיבה, דרך אגב, שחלק גדול מהקשרים הזוגיים לא מחזיקים מעמד.הדמויות הראשיות הן כבר לא אותן דמויות, כל התאים בגופן התחלפו כמה פעמים, האישיות שלהם עברה שינוי מהותי והתשובה לשאלה מי אני בגיל 50 היא לא אותה תשובה שהאני שלכם היה עונה בגיל 20 או 30.
אז כדי לדעת מי אתם צריך לזכור שני דברים – ראשית, שהאחרים, גם אם הם מאוד משמעותיים, לא יכולים להגדיר אתכם. לכאן נכנסת ההסכמה השניה בארבעת ההסכמות – לא לקחת שום דבר באופן אישי. אם פוטרתם ממקום העבודה או הוצאתם לחל״ת בגלל קיצוצי קורונה, זה לא הופך אתכם ללא מוצלחים, לא מספיק טובים או חסרי מזל, למעשה זה לא מגדיר אתכם בשום דרך, ולכן אל תקחו את זה באופן אישי.
ושנית, שהדמות שאתם מציגים לעולם היא לא אתם, אלא אוסף של השקפות והתנהגויות שהוטמעו בכם במהלך השנים. אז איך אדע מי אני באמת ? או. המפתח כאן הוא ההקשבה. תקשיבו לעצמכם, אתם לא חייבים תמיד להיות צודקים, לא תמיד חייבים לומר את המילה האחרונה, לא בטוח שאתם רוצים להמשיך להציג את הדמות שהוטמעה בכם.
אצל רובנו שריר ההקשבה התנוון. אנחנו לא מקשיבים לאחרים, ובטח לא מקשיבים לעצמנו. רובנו מתנהלים על אוטומט, ומנהלים את חיינו על בסיס הנחות שאנחנו מניחים. אם נאמץ את ההסכמה השלישית של דון מיגואל – ולא נניח הנחות, נהיה פנויים להקשיב, גם לעצמנו וגם לאחרים. ולכן התשובה לשאלה מי אני נמצאת אצלנו בפנים, וכדי לגלות אותה אנחנו צריכים להפסיק להניח הנחות, לשאול שאלות נוקבות ולהקשיב – כי התשובות כולן נמצאות בתוכנו.
2. השאלה השניה – מה אמיתי ?
גם כאן אומר דון מיגל שאם נדע מה לא אמיתי, נבין מה אמיתי, אמירה קשה להבנה ועוד יותר ליישום. המציאות משתנה כל הזמן, הוא כתב בספרו, עוד לפני שנחתה עלינו הקורונה והוכיחה באופן חד משמעי את האמירה הזו. לכן התשובה לשאלה הזו תלויה בנקודת הזמן שהיא נשאלת. מה שאמיתי היום לא היה אמיתי לפני חודש, וההפך. ספר לנו על זה דון. המציאות שלנו עכשיו מגדירה מחדש את הביטוי ״המציאות עולה על כל דימיון״.
לכל אחד מאיתנו תפיסת מציאות משל עצמו שתלויה בנסיבות חייו. המציאות נראית אחרת כשאנו נמצאים בתל אביב ואחרת בניו יורק, המציאות נראית לנו אחרת כשאנו בריצה ואחרת כשאנו בטיסה, בפועל כל אחד מאיתנו בורא לעצמו את תפיסת המציאות שלו.
אנחנו מוכנים להרחיק לכת כדי להגן על תפיסת המציאות שלנו, שאנחנו משוכנעים שהיא אמיתית, מבלי להבין שאנחנו יכולים בעצם לשנותה.
מתי אנחנו מבינים שהמציאות משתנה? כשאנו חווים חוויה טראומתית שמזעזעת את השיגרה שלנו. ידידנו המקסיקני בטח לא התכוון לזה כשכתב את ספרו, אבל אין ספק שאנחנו חווים עכשיו טראומה קולקטיבית. ארועים טראומתיים לטענת דון מיגל ״נוטעים בנו את התחושה שהקיום מאיים ובלתי צפוי. בשעת משבר התודעה קוטעת את הנרטיב שלה, ולא בטוחה איך ממשיכים מכאן״, נשמע מוכר.
אז איך ממשיכים מכאן? באמצעות תיקון מערכות היחסים שלנו. מערכת היחסים הראשונה והכי משמעותית היא מערכת היחסים שלנו עם עצמנו ועם גופנו. ברגע שנחיה בשלום עם עצמנו נחיה בשלום גם עם סביבתנו, ומכאן הדרך לאושר ברורה.
היסוד הראשון לקיומן של מערכות יחסים בריאות הוא הסליחה, שמביאה עימה כוחות ריפוי. האמת שלא התפלאתי למצוא אצלו סליחה. סליחה מביאה הרבה קארמה טובה לחיים, משחררת אותנו מרגשות מרעילים ובכלל עושה דיטוקס לנשמה. ואין לנו תקופה טובה יותר לעשות ניקוי רעלים לגוף ולנשמה מהתקופה הזו. את הנשמה מנקים עם סליחה אמיתית ומהלב למי שפגע בנו. את הגוף מנקים עם סליחה אמיתית לעצמנו, על הרעלים שהאבסנו לתוכנו, על ההזנחה, האכילה הרגשית, העדר הפעילות וכל מה שהרשינו לעצמנו בחסות הסגר והטרנינג. כבר אמרתי שהפסח הזה הוא יום כיפור…
היסוד השני למערכות יחסים בריאות הוא הכבוד. ״כבוד משפר את הקשרים שלנו עם הסביבה. הוא מזכה אותנו בבעלי ברית בבית, בחיים החברתיים ובעסקים. גם אם איננו אוהבים מישהו, אנחנו יכולים להתייחס אליו בכבוד.״
אנו חייבים ללמוד לכבד את עצמנו ואת גופנו וברגע שנלמד לעשות כן, נלמד לכבד אחרים. לטענת דון מיגל הפתרון לכל עימות הוא כבוד, והוא רואה בכבוד אמצעי משכין שלום ששם קץ לכל המלחמות.
עכשיו בואו ננסה את זה על הסגר הזה ועל מערכות היחסים שלנו, שמאותגרות מאוד לאחרונה. ננסה להתייחס בכבוד לכל מי שאנו מנהלים עימו מערכות יחסים, לעצמנו, לבני הזוג שלנו, לילדים שלנו וגם למעגלים היותר רחוקים. יש סיכוי שהשינוי הקטן הזה יעשה מיידית שינוי גדול בבית.
אז איך בעצם עושים את זה ? מתחילים עם ההסכמה הראשונה של דון מיגל – שמרו על טוהר המילה. דברו בכבוד גם על עצמכם (note to myself – לא לומר ״אכלתי כמו פרה״ – אם תתיחסו בכבוד לגופכם לא תאכלו ללא שליטה), וגם לאחרים, וגם אם בהתחלה זה ישמע מזוייף, בסוף זה יהפוך לחלק מכם – fake it until you make it.
ואם נלמד לסלוח לעצמנו ולאחרים ולתת כבוד לעצמנו ולאחרים יש סיכוי שנלמד גם מהי אהבה, וזו גם השאלה השלישית של דון מיגל –
3. מהי אהבה?
בשלב הזה אתם כבר מבינים שכדי לדעת מהי אהבה צריך להבין מה אהבה היא לא. אהבה על תנאי אינה אהבת אמת. אם אנחנו אוהבים מישהו בתנאי ש…, אנחנו לא אוהבים אותו באמת.
כשתינוק נולד אנו אוהבים אותו מבלי לצפות ממנו לכלום בתמורה, אנו מעמידים את עצמנו לספק את כל צרכיו, לדאוג לו, ומוכנים אף לתת את חיינו עבורו. זו אהבת אמת, ללא תנאי.
האם אהבה ללא תנאי אפשרית בכלל ? רק אם נלמד לאהוב את עצמנו ללא תנאי. ברגע שנאהב ונכבד את עצמנו ואת גופנו ללא תנאי, נוכל לתת לאחרים כבוד ואהבה ללא תנאי.
הצד השני של המטבע הוא שאם נלמד לאהוב ולכבד את עצמנו ללא תנאי לא נאפשר לעצמנו להיות במערכות יחסים הרסניות, או להיות במחיצת אנשים רעילים, מקטינים, או מתעללים.
ואותה אנרגיה של אהבה טהורה, אהבה לא תנאי, היא היא התשובה לשאלה מה אמיתי.
״אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לפזר אהבה בנדיבות כי אהבה היא האמת שלנו. אין לה גבולות. אהבה היא האנרגיה שלנו. לא עולה מאום לתת כבוד לעצמנו בלי לחפש לכך הצדקות. לא עולה מאום לתת כבוד לכל מי שנקרה בדרכנו…יש ביכולתנו לעצב מחדש את המציאות שלנו; כל אחד מאיתנו יכול לשקף את האמת במילים ובמעשים. וזה — בואו נודה — כוח־על די מדהים.”
אם נצליח לאמץ ולו חלק מהתשובות של דון מיגל, נבין שיש לנו כוחות-על לצלוח את המשבר הזה, ולצורך כך אנחנו צריכים לרכז אותם קודם כל בעצמנו – לסלוח לעצמנו, להקשיב לאני האמיתי, לכבד את עצמנו ולאהוב את עצמנו ואת גופנו ללא תנאי.
פשוט סך הכל.
חג שמח ❤️
