1. צו הרחקה
חיים היה רווק מסורתי ללא ילדים בן 64, חולה סכרת לא מטופל שלא הקפיד על תזונתו ולמרות הסכרת זלל עוגות פרג וגידל כרס לתפארת. חיים התגורר בדירה קטנה שרכשו לו הוריו כשהבינו שהוא יזדקק כל חייו לתמיכת משפחתו. מסבו וסבתו ירש חיים דירה נוספת אותה השכיר, ומשכר הדירה הזעום שקיבל, ניהל את חייו, בשוליים.
שלושה אחים היו לו לחיים, בעלי משפחות וילדים ונכדים רבים, והם נתנו לו מעת לעת כספים למחייתו, שכן כבר לפני שנים הפסיק חיים לעבוד. וכבר שנים שהוא מבקש מהם כספים, ״עד שיסתדר״, וכבר שנים שאחיו תומכים בו ויודעים שהוא כבר לא יסתדר.
לפני שלושה שבועות בדיוק התקשר חיים לאחותו באישון ליל וביקש שתבוא שכן הוא חש ברע. כשהיא הגיעה לדירה היתה עימו שולה, רווקה בת 55, שטענה שהיא מתגוררת עימו בדירה. חיים נלקח לבית החולים ושם הסתבר שהוא באמצע ארוע לבבי קשה, ושערכי הסוכר בדמו מרקיעי שחקים ומסכנים את חייו. לא חלפה יממה וגופו של חיים קרס והוא הלך לעולמו.
מטבע הדברים ביקשו אחיו לשבת שבעה בביתו של אחיהם המנוח. שולה לא תמכה ברעיון והחליפה מנעול בדירה עוד טרם הלוויה. כשאחיו הגיעו לדירתו לאחר הלוויה והבינו שהמנעול הוחלף, הם הזמינו פורץ ונכנסו.
שולה לא היססה ובתום ההלוויה רצה אצה לבית המשפט לענייני משפחה והוציאה צו הרחקה מהדירה כנגד אחיו האבלים, מנסה למנוע מהם לשבת שבעה בבית המנוח.
הרב של בית הכנסת שהגיע בדיוק לנחם את אחיו האבלים ופגש את שולה מנופפת בצו ההרחקה, היתרה בה שהיא פוגעת בכבוד המת, מונעת מנשמתו לעלות השמיימה, והיא עשויה להענש על כך בעולם הזה ובעולם הבא. דברי הרב הילכו אימים על שולה והיא הודיעה שתבטל את הצו ותאפשר את קיום השבעה בבית המנוח.
בדיעבד הסתבר ששולה לא ביטלה את הצו, אלא רק דחתה את הדיון עד תום השבעה, והשבוע התקיים הדיון בבקשתה להרחיק את אחיו מהדירה. שולה הגיעה עם שני עורכי דין שטענו שהעניין דחוף ושולה נמצאת בסכנה…
הסברתי לשופטת עטויית כפפות ומסיכה ששולה שכרה אצל חיים חדר בדירה ועם פטירתו היא מבקשת להשתלט על דירתו, שאין כאן עניין של צו הגנה בהול שבגינו נזקקנו לסכן עצמנו ולהגיע לבית המשפט בימי קורונה, ושהיא ממילא איפשרה להם, למרות הצו, לשבת שבעה בביתו לאחר שהרב היתרה בה שתענש על מעשיה. וכעת הצו לא רלוונטי שכן כל אחד מהם גר בביתו עם משפחתו.
השופטת הורידה קמעה את המסיכה וביקשה משולה לעמוד, הזהירה אותה לומר את האמת והחלה לחקור אותה על מערכת יחסיה עם חיים. בעזות מצח שיקרה שולה ואמרה לשופטת שהיא בת זוגו של חיים מזה 23 שנים. אין ולא היה להם מעולם חשבון משותף, המשיכה וענתה לשאלות השופטת, מעולם לא טסו לחו״ל יחד, לא היו יחד בצימר או בבית מלון בארץ אך פעם אחת נסעו לטייל ביחד בירושלים וחזרו לביתם באותו יום, ולא אין לה תמונות. גם אין לה תמונות מארועים משפחתיים, מארוחות חג עם המשפחה, ״אהבנו את הפרטיות שלנו״ שיקרה בקור רוח לשופטת.
כשאחיו סיפרו לשופטת שהם מעולם לא ראו אותה ושהיא לא הגיעה עימו לאף ארוע משפחתי או חג, השופטת התחילה להבין את התמונה. ״במהלך 23 השנים האחרונים חיתנתי 3 ילדים ונולדו לי 10 נכדים העידה אחותו, חיים היה בכל הארועים האלו – לבדו.״ והשופטת הקשיבה והנהנה.
נעשה רגע הפסקה ואסביר – לפי חוק הירושה, בהעדר צוואה, מי שהייתה ידועתו בציבור של רווק ללא ילדים יורשת את כל דירתו ו – ⅔ מיתרת רכושו. בהבינה שאולי זכתה באוצר בדמות כמעט שתי דירות, יצאה שולה למלחמה על היותה ״ידועתו בציבור״ של חיים.
אלא ששולה לא היתה מוכנה לחקירה שערכה לה השופטת בדיון בצו הגנה שלא היתה זקוקה לו.
״אני לא רואה שהיו כאן יחסים של ידועה בציבור״ הביעה השופטת את דעתה לאחר שסיימה לשמוע את כל הנוכחים.
מוסר השכל : choose your battles- לא כל הליך יעשה טוב לקייס שלך, ולפעמים קרב אחד יותר מדי יגרום להפסד המערכה כולה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
2. סקי באיטליה
בתחילת פברואר הוא יצא לסקי באיטליה. רופא צעיר וחתיך בן 30, שהמתין בקוצר רוח לחופשה הזו אחרי ימים ולילות במחלקה הכירורגית בהדסה.
ולא הוא לא חטף קורונה בסקי, וגם לא נכנס לבידוד. הוא הפסיק את חופשת הסקי כעבור 3 ימים כשאביו התקשר אליו עצוב ואמר לו שסבו הקשיש הלך לעולמו בשנתו כשהוא כבר בן 90. הוא הקדים את חזרתו לארץ ליום שלמחרת כדי להשתתף בלווית סבו.
את הערב שלפני טיסתו הוא בילה עם חבריו בבר המקומי בשתיה פרועה. אחת ממדריכות הסקי האיטלקיות קלטה את הרופא הצעיר והחתיך ונצמדה אליו לאורך כל הערב, עורכת עימו תחרויות שתיה, ומסיימת את הערב הפרוע במיטתו.
הוא טס למחרת והם אפילו לא החליפו טלפונים, היה ברור לשניהם שמדובר בלילה חד פעמי ושהמרחק בין מדרונות הסקי בואל די פאסה לבין המחלקה הכירורגית בהדסה, דומה למרחק שבין נגה למאדים.
בתחילת מרץ היא התקשרה אליו, שאלה אם היא זוכר אותה. ״לעולם לא אשכח את הערב ההוא״ הוא ענה, ולא ידע כמה הוא צודק. בהמשך השיחה היא סיפרה לו שביקשה את פרטיו ממועדון הסקי אחרי שגילתה שהיא בהריון.
שתיקה השתררה על הקו. ״איך את יודעת שזה ממני?״ שאל בקול רועד. ״הייתי רק איתך״ היא ענתה, והוא שאל מתי היא עושה הפלה. ״אני לא עושה הפלה, זה מנוגד לרצון האל״ היא ענתה והסבירה שהיא קתולית אדוקה ומאמינה שאם הרתה, הילד הזה צריך לבוא לעולם.
מאז אותה שיחה הוא נשאר עימה בקשר ועשה כל מה שהוא יכול כדי לשכנע אותה להפיל את התינוק. הציע לה להטיס אותה על חשבונו לארץ, לממן את ההפלה, לדאוג לה מבחינה רפואית – אך לשווא. ואז הוא התחיל לאיים ואמר לה שלא יהיה בקשר עימה, שהוא מרגיש שנאנס להיות אב, שהילד יגדל בלי אבא, ושהוא יקח סוללת עורכי דין ויגיש נגדה תביעה על מליונים בגין גניבת זרע.
היא ניתקה את הטלפון וניתקה כל קשר עימו. חסמה אותו בווטסאפ, בהודעות, בפייסבוק ופשוט נעלמה.
הוא התייעץ איתי השבוע, אך לצערי לא הייתי אשת בשורה. אין לו דרך לעצור את ההריון או לעשות משהו נגדה. הוא צריך ללמוד לחיות עם תחושת חוסר האונים וחוסר הוודאות, ואחת הדרכים להתמודד עם המצב היא להאמין שהכל לטובה, ושגם ילד לא רצוי יכול בסופו של דבר להיות מתנה גדולה.
מוסר השכל – כל פעם שאתם מקיימים יחסים לא מוגנים, גם אם אתם שיכורים, בחו״ל, בשירותים של בר או עם מישהי שאתם מכירים ויודעים שהיא משתמשת באמצעי הגנה – כל פעם כזו, יכולה להסתיים בקורונה (סתם נו) או בהריון ובילד שלא רציתם שיבוא לעולם, ולא יהיה שום דבר שתוכלו לעשות בעניין.
קחו את זה בחשבון.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
3. אובססיביות כפייתית בימי קורונה🦠
הוא בן כמעט 16 בן יחיד לאימו שהתגרשה מאביו כשהיה תינוק, אך תיק הגירושין שלהם עדיין מתנהל. מאביו שמיהר להינשא בשנית נולד לו אח נוסף. הוא מתגורר עם אימו בבית קטנטן בן 40 מטר בפאתי המושב שלהם למרגלות הרי ירושלים, ומגיע לבית אביו פעמיים בשבוע.
עד הקורונה.
האב הודיע לו שהוא לא מוכן שיגיע אליו עד תום המגיפה, או עד שיביא אישור מהרופא שאין לו קורונה. טרו סטורי.
״אבא בקבוצת סיכון כי יש לו אסטמה״ העביר לאימו את ההסבר שקיבל מאביו, שהודיע לו שבגלל שהוא מצונן ויש לו חום (36.7) הוא חשוד בעיניו כחולה קורונה, ומכאן שגזר עליו בידוד בבית אימו.
תוסיפו לזה שהנער בן ה – 16 סובל מהפרעת חרדה ומאובססיביות כפייתית ותבינו כמה קשה לו תקופת המגפה.
וכך כתבה לי השבוע אימו –
״כל בגד שהוא לוקח בבוקר מהארון עובר בדיקה על ידו במשך רבע שעה מכל זווית וכיוון, תוך שהוא הופך את השרוולים שוב ושוב, כדי לוודא שלא נפל קקי של עטלף או ציפור שנושאת עימה קורונה על הבגדים שכיבסתי ונתלו על החבל.
הוא מחליף בגדים 3 פעמים ביום, למרות שלא יוצא מהבית ומצעים כל יומיים. וכשאני אומרת “בגדים” אני מתכוונת להכל: תחתונים, חולצה, טרנינג, מערכות שלמות של בגדים, אפילו בגדים שמוציא מהארון נקיים עוברים ישר לסל הכביסה מבלי שלבש אותם כי משהו לא נראה לו… סלי הכביסה ואני קורסים.
שטיפת הידיים הפכה לטקס ארוך מאוד ולעיתים מיד כשיוצא מהאמבטיה, חוזר לשטוף שוב מההתחלה כי לא ספר 20 שניות בדיוק או התבלבל בספירה וזה חוזר על עצמו מספר פעמים רב בכל יום.
ועוד לא דיברנו על הימנעות ממגע עם חפצים: אתמול נאלצתי לחטא את הילקוט האישי שלו, כי לדבריו הפינה של התיק נגעה בעמוד, ואולי על העמוד היתה קורונה, ואז צריך לחטא מבפנים ומבחוץ הכל ולכבס, כולל לחטא את הדפים שהיו בתוך שמרדף בתיק וגם את השמרדף עצמו.
ואני שכבר חשבתי שהנה הטקסים עברו מהעולם שלנו – שבה ופוגשת בהם דרכו מחדש, ובחרדות שלו. הכפייתיות היא לא הפרעה הגיונית והיא מבליחה כל פעם בתצורות שונות. אתה מרגיע דבר אחד (למשל, חרדה הקשורה לשטיפת הידיים) והיא פורצת במקום אחר (הימנעות מפתיחת מגירות שיש בהן כלי אוכל). או צרחות בבית שאשמור ממנו מרחק של 2 מטר לפחות. אבל כל הבית כולו 40 מטר… ולכי תסבירי עכשיו שכדי לשמור על תנועה בבית תוך כדי שמירת מרחק תמידי של 2 מטר, מישהו צריך לעמוד בחוץ (?!)
כל יום הוא מתקשר לאביו כדי לבדוק אם שינה עמדתו ומקבל את אותה תשובה. ואז כדי להרגיע ולעמעם במעט את תחושת העלבון והדחיה אצלו, וכדי שיבין שכשאני אומרת שאצלי תמיד זה הבית שלו – אני מתכוונת לזה, עשיתי את הדבר הכי טוב שאני יודעת לעשות במצבים כאלו: עוגת שוקולד וקינמון. הוא מת על זה. וזה אומר בית יותר מהכל, בעיקר כשהריח מתפזר בחלל…
גם זו תובנה שלמדתי מהר, בזכות הקורונה, שבית יכול להיות גם 40 מטר וגם עשוי מקירות גבס, ולמרות שיש לאבא שלו וילה של דונם, בסופו של דבר בית זה המקום בו אתה מרגיש רצוי כילד, בו מכינים לך עוגה, ומקבלים אותך כמו שאתה.
שנהיה בריאים, שיעבור מהר ושנשכיל להבין את השיעורים שהקורונה (או הקארמה) מביאה לפתחנו.״
