1. נתחיל בסיפור אופטימי
הוא הגיע למשרדי לפני כמה שנים, עם מדי צבא, דרגות קצונה וקביים. מסתבר ששנתיים קודם לכן תאונה מבצעית קרעה את גופו. הוא היה במצב אנוש בטיפול נמרץ וכמעט החזיר נשמתו, אבל מישהו שם למעלה החליט שהנשמה שלו כנראה לא סיימה את מסעה כאן, והחזיר אותו. אחרי עשרות ניתוחים בארץ ובעולם הצילו את חייו אבל הוא נאלץ להיפרד מרגלו השמאלית שנקטעה כמעט כולה, ויחד עימה נקטעו חייו כפי שהכיר אותם.
חיי הנישואין שלו, שגם ככה היו רעועים, לא שרדו את המשבר. היא אמרה לו שאף אחת לעולם לא תרצה נכה כמוהו, שיש לו ריח של בית חולים, והשתדלה להרחיק ממנו את הילדים כמה שאפשר. הוא התקשה להתמודד גם עם הפציעה וגם עם גירושין, ולכן ספג הכל בשתיקה. כעבור שנתיים של סבל כשהיא לא איפשרה לו לערוך שיפוץ בבית כדי להתאימו לכסא הגלגלים שלו, הוא הגיע אלי וגולל את סיפורו המטורף. סיפור על ניכור, ועל העדר חמלה ועל התמודדות מטורפת עם כאבים עזים בגוף, כאבי פאנטום ברגל הקטועה, כאבי לב קשים מנשוא ונפש אחת שיכלה להכל.
הליך הגירושין היה קשה. האטימות שהפגינה כלפיו אחרי הפציעה הלכה והחמירה, ונזקקנו שוב ושוב להחלטות שיפוטיות. השופט נדהם מרמת האטימות והביע תדהמתו בהחלטות תקיפות וחדות. בסופו של דבר אחרי מלחמת עולם של שנה הגענו להסכם גירושין, אבל בכך לא מסתיים סיפורנו.
שנה לאחר מכן הוא הגיע שוב. שתי הבנות הבכורות עברו להתגורר עימו. רשויות הרווחה היו מעורבות, מערכת החינוך תמכה במעברן לגור אצל אביהן כי קודם לכן הן הפסיקו לתפקד, והוא עשה הכל כדי שישמרו על קשר עם אימם, שראתה בהן בוגדות וניתקה עימן קשר. הוא ביקש שתסכים לוותר על המזונות ששילם לה עבורן אך היא סירבה.
נאלצנו להגיש שוב תביעות למשמורת על שתי הבנות ולביטול המזונות. ושוב היא נלחמה אך הפעם שלחו אותם לבדיקת מסוגלות הורית. ארבעה ילדים יש להם וארבעתם נבדקו. ההמלצה היתה חד משמעית – העברת המשמורת על כל הילדים – לאביהם הנכה. היא התנגדה בתוקף והוא רצה לסיים כבר את המלחמה. ושוב הגענו להסכם – שתי הבנות הגדולות ישארו במשמורת שלו, ושני הבנים הצעירים – במשמורת משותפת.
לא היה לו קל להתמודד עם הכל, אבל מאז ומתמיד הוא היה גבר חזק כריזמטי וחתיך, והוא נשאר כזה למרות הכל. נשים היו כרוכות אחריו לאחר גירושיו, והיו לו קשרים אבל הוא חיפש את זו שתיגע לו עמוק בנשמה.
השבוע הוא הגיע אלי למשרד, עיניו קורנות וחיוך של אושר על פניו. הוא רצה להכיר לי את בת זוגו, יפיפיה בלונדינית, חכמה ועוצמתית, ואת בתם המשותפת, תינוקת מקסימה בת חודש. כשהם סיפרו לי על הכרותם ועל המשפחה החדשה והמורכבת שהקימו עם הילדים שלו, הילדים שלה והתינוקת הקטנה שחיברה את כולם בקורים דקים של אהבה, דמעתי וידעתי ש –
יש תקוה לאהבה.
2. טורדנות כפייתית
כבר עשור הם נשואים וכבר עשור שהיא בחזקת נאשמת. ״מה זאת אומרת?״ שאלתי. ״הוא אובססיבי״ היא סיפרה לי. רוחץ ידיים מאה פעם ביום (וכפול בתקופת הקורונה), בודק עשרים פעם שכל האורות סגורים לפני שיוצאים מהבית, מסדר את הבגדים שלו לפי צבעים, ובנוסף לכך לוקה גם בקנאות אובססיבית. כלפיה כמובן.
הוא משוכנע שהיא בוגדת בו ולא משנה מה. ״בגידה היא לא רק מפגש איברים״, הוא מרצה בלהט את משנתו. ״בגידה היא גם רוחנית״. כן כן גם האח המאומץ שלה מהקיבוץ, זה שהיה ילד חוץ והוריה אימצו לביתם וגדל עימה כאילו הוא אחיה – בחזקת נאשם. ״אתם לא אחים בדם, והאהבה שלך כלפיו היא בגידה בי״ הוא שב וטוען. גם לאחר שהתרחקה מאותו אח קיבוץ מאומץ, הוא סירב לאפשר לה להשתתף בארועים משותפים אם הוא שם.
במקרה אחר טען שהיא בוגדת בו עם אבא של חברה מהגן של בתם, לאחר שאירחה את אותה חברה בביתם והציעה לה ארוחת ערב. כשהאב הגיע לאסוף את הילדה שהיתה באמצע האוכל, הוא המתין לה בסלון, והפך לחשוד המיידי. ״הוא עשה לי עליו את המוות שבועיים ואני אפילו לא יודעת איך קוראים לו״ היא סיפרה, אבל הוא לא האמין.
וכך זה נמשך כבר עשור. היא בחזקת נאשמת והוא בחזקת הנבגד, שמאיים להתגרש, שמסביר שלא מוכן לחיות כך, למרות שידע בליבו פנימה שהיא נאמנה לו לחלוטין. עשור שלם זו היתה אובססיה מנותקת מהמציאות, אובססיה לא מטופלת שכרסמה להם כל חלקת זוגיות שפויה.
עד שבסופו של דבר זה קרה. היא התאהבה בגבר אחר. דווקא אז, כשכל הסימנים היו שם, כשהחליפה סיסמא לטלפון הנייד, ונרשמה לחדר כושר, וקנתה סטים אינטימיים מנומרים, דווקא אז הוא לא אמר מילה. בשלב כלשהו היא חיכתה שיאמר משהו, שיעשה סצינה, שיאיים בגירושין כדי שתוכל לקפוץ על ההזדמנות ולהגיד לו שדי, נמאס לה מהקנאה האובססיבית שלו והיא רוצה להתגרש. זה לא קרה.
היא ערכה עימו שיחה ואמרה שרוצה להתגרש, שקצה באובססיביות שלו, ושמבחינתה, מה שהיה ביניהם – נגמר. הוא סירב לקבל את החלטתה, בכה והתחנן, הבטיח שלעולם לא יקנא לה יותר ואפילו אמר שמפרגן לה רומן, העיקר שלא תתגרש ממנו.
השבוע הגשתי בשמה בקשה לישוב סכסוך בבית המשפט לענייני משפחה. כשהוא קיבל את המעטפה הוא היה שלו באופן מפתיע. ״אני אשם״, הוא אמר, ״אני הבאתי על עצמי את הפחד הכי גדול שלי, אני הגשמתי לעצמי את הסיוט שלי, אני יודע שאת לא בוגדת בי, בבקשה תבטלי הכל״.
לא ביטלה.
3. ענייני קורונה 🦠
🦠 לקוחה שחזרה מסקי באוסטריה ונכנסה עם בעלה לבידוד ל – 14 יום, הודיעה לי שרוצה להתגרש ממנו. הם בפרק ב ואחרי שבועיים בבידוד היא לא יכולה לסבול שום דבר אצלו, במיוחד לא את בנותיו שהיו אצלו צמוד מאז שיצאו מבידוד, והאשימה אותו שבגלל שהתעקש לנסוע לסקי וקרא לה פרנואידית, היא לא ראתה את ילדיה 14 יום.
🦠 לקוח שחי בספרד והיה אמור להגיע לארץ לראות את ילדיו, סימס לי ביום א שהוא זקוק לעזרתי בדחיפות, כי גרושתו הודיעה לו שהוא צריך להכנס ל – 14 יום בידוד לפני שיוכל לראות את הילדים. ״היא צודקת״ עניתי. ״למה אני מצורע?! ואם זה ימשך חודשים לא אראה את הילדים שלי?״ שאל בתסכול. ״זה המצב כרגע״ עניתי לו מתוסכלת ועייפה מיום עבודה ארוך. והוא כעס. מאד. ״ציפיתי לתשובה יותר אמפתית ממך, בייחוד ממישהי שמכירה את המצב. ואני אגיד לך מה אני חושב, שאתם מדינה היסטרית, שלוקחת החלטות שערוריות במצב של היסטריה. בשאר העולם כבר הבינו שהבידוד לא עוזר.״
🦠 לקוח שנמצא בסכסוך גירושין קשה שסובב סביב הילדים, נתן הסכמתו ליציאת ילדיו לביקור משפחתי בחו״ל עם אימם בתחילת חופש פסח. משהתחילה מהומת הקורונה הוא ביקש לוודא שתוכניותיה התבטלו, אבל היא הודיעה שהכל כרגיל. נאלצנו להגיש בקשה לבית המשפט שקבע שבשלב זה הילדים נשארים בארץ.
🦠 דיון הוכחות בתיק ירושה שנקבע ליום רביעי הקרוב בוטל בהסכמה לאחר שהתברר שהלקוחה שלי שמתגוררת בגרמניה, תצטרך להכנס ל – 14 יום בידוד לפני שתוכל להתייצב לחקירה נגדית בבית המשפט.
וזו רק ההתחלהלהלה. המצב החדש מעמיד את החיים, המורכבים גם ככה, בפני אתגרים חדשים. הורים שלא יכולים לראות את ילדיהם, חוסר הסכמה הורית לגבי רמת ה״פאניקה״ הראויה, זוגות שתקועים בבידוד שמחריף מצוקות זוגיות שהיו תחת שליטה, ועוד לא דיברנו על החופש הגדול שהתחיל לנו בעל כורחנו…
תהיו חזקים.
